1. לפני בקשה להאריך המועד ב-90 ימים, להגשת ערעור על פסק דינה של ועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים") בע"נ 10133-05-09, אשר ניתן ביום 21.10.21 (להלן: "פסק הדין").

במסגרת פסה"ד, נדחה ערעורו של המנוח, מר רוזליו אבשלום (אשר נפטר במהלך ההליך והתביעה עברה לניהול על ידי עזבונו) , על החלטת המשיב לפיה, אין להכיר בקשר בין מחלת הלוקמיה בה לקה לתנאי שירותו הצבאי.

פסה"ד מושא הערעור הוא פסק דין ממשיך לפסק דין שניתן בהליך מיום 16.8.15, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת המשיב להכיר בקשר כאמור. המנוח הגיש ערעור על פסה"ד מיום 16.8.15 במסגרתו נקבע כי יש לאפשר לו להשלים ראיות שהחסיר בגלגולו הראשון של ההליך, בשאלת גרימת המחלה לבין חשיפה נטענת לקרינה לא מייננת ממתקן בבסיס קלע, וזאת לאחר קבלת נתונים מן המשיב.

1. המבקשת, אלמנת המנוח, ממאנת להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא והיא עותרת להארכת מועד של 90 יום להגשת ערעור. לטענתה, פנתה לקבלת ייעוץ משפטי להגשת ערעור, ומשכך לצורך בחינת האפשרות להגשתו, נדרשת לה הארכה האמורה.
2. המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו, הואיל ופסה"ד הומצא לידיו ביום 24.10.21 והואיל והמבקשת לא ציינה בבקשתה המועד בו התקבל פסק הדין, יש להניח שפסק הדין התקבל אצל ב"כ עזבון המנוח לא יאוחר מיום 24.10.21. משכך, לשיטת המשיב, הבקשה הוגשה באיחור, היינו לאחר המועד שנקצב בדין להגשת הערעור (איחור בן יום) ולאחר שנבנה אצלו אינטרס ההסתמכות.

כמו כן, נטען כי העתרות לבקשה, תוביל לכך שהערעור יוגש באיחור של כ-3 חודשים לאחר המועד הקבוע בדין להגשת הערעור ואין לאפשר זאת, שעה שהמבקשת הגישה בקשה סתמית ולא הציגה "טעם מיוחד" המצדיק העתרות לבקשה.

המשיב סבור כי בהתאם לכל האמור, בצירוף עם העובדה כי סיכויי הערעור קלושים, יש להורות על דחיית הבקשה.

1. בהחלטה מיום 30.1.21, קבע בה"מ כי על המבקשת להבהיר בתצהיר ערוך כדין, מהו המועד בו קיבלה לידיה את החלטת הוועדה מושא בחינת הגשת הערעור העתידי. כן נקבע, כי אם לא תעשה כן המבקשת עד יום 10.2.22, ישקול בה"מ לדחות הבקשה.

המבקשת לא הגישה את התצהיר בהתאם למועד שנקצב בהחלטה הנ"ל, ולאחר בירור שנערך אשר גילה כי ההחלטה הומצאה לה כדין. משכך בשלה העת להכריע בבקשתה.

לאחר עיון בטיעוני הצדדים, מוחלט לדחות את הבקשה. אלו הם הנימוקים:

1. בכל הנוגע למועד הגשת ערעור על פסק דין של ועדת ערר לפי חוק הנכים, קובעת תקנה 2(ב) לתקנות הנכים ומשפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (סדרי הדין בערעור), תשמ"ז-1987 (להלן: "תקנות הנכים"), כי את הערעור יש להגיש: "תוך ארבעים וחמישה ימים מהיום שבו הגיע אל המערער העתק ההחלטה".
2. בענייננו, לא פרטה המבקשת מועד המצאת פסק הדין לידיה ואף לא הגישה תצהיר בנושא, חרף ההזדמנות שניתנה לה על ידי בה"מ. עיון במערכת 'נט המשפט' בתיק שהתנהל בבית משפט קמא, מלמד כי באת כוח עיזבון המנוח צפתה בפסק הדין בו ביום בו ניתן (21.10.21), הן באתר והן ביישומון.
3. עולה, אפוא, כי פסה"ד הומצא לב"כ עיזבון המנוח כבר ביום 21.10.21, ומכאן כי הבקשה דנן – אשר הוגשה ביום 9.12.21, הוגשה לאחר המועד שנקצב להגשת הערעור, אשר הנו 5.12.21. אף אם נניח כטענת המשיב, כי פסק הדין הומצא לאלמנת המנוח (המבקשת) כ-3 ימים לאחר שניתן, משמע ביום 24.10.21, המסקנה היא עודנה כי הבקשה הוגשה לאחר המועד שנקצב להגשת הערעור, אשר הנו 8.12.21.

מכאן, ובהעדר כל ראיה סותרת, יוצא כי הבקשה להארכת מועד הוגשה לאחר המועד הקבוע בדין להגשתו.

1. בתקנה 4(א) לתקנות הנכים נקבע כי: "בכפוף לאמור בתקנות אלה, יחולו על ערעור ההוראות הנוגעות לערעורים שבתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, בשינויים המחוייבים לפי הענין".

בתקנה 176(א) עד (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות"), נקבע כדלקמן:

"176. (א)בית המשפט רשאי לתת בכל עת הוראות לכל עניין שבסדרי הדין וכן לתקן כל פגם או טעות בכל הליך לרבות בעניין שהוכרע לפי תקנה 33(ד) אם ראה לנכון צורך בכך לשם הגשמת מטרת תקנות אלה.

(ב)בית המשפט רשאי לתת הוראות בדבר היקף כתב טענות; נקבע בתקנות אלה או בכל חיקוק זמן לעשיית דבר או להימנע מעשיית דבר או מדד להיקף כתב טענות, יחול האמור כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים."

(ג)מועד שהורה עליו בית המשפט לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן.

הנה כי כן, גם בערעור המוגש על החלטת ועדת ערר לפי חוק הנכים, רשאי בית המשפט להאריך מועד, מטעמים מיוחדים.

1. נקודת המוצא בנושא זה, צוינה בבש"א 5636/06 נשר נ' גפן (נבו 23.8.2006) (להלן: "פס"ד גפן"), שם נקבע, כי: "...על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה; האינטרס של בעלי הדין

ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית; וכן השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור."

הפסיקה לא הגדירה מהו אותו "טעם מיוחד" שעל בעל הדין להראות כדי לקבל בקשתו.

עוד נקבע בפסיקה, כי "אין חולק כי במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בית-המשפט משקל למידת האיחור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משך האיחור, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד; ומנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית-המשפט לבקשה ביתר חיוב. יחד עם זאת, אף כאשר מדובר באיחור קל בן ימים ספורים בלבד, לא תינתן הארכת המועד כדבר שבשגרה והנטל על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך. (ראו: דבריו של השופט ש' לוין בע"א 796/79 מועלם נ' מטא ואח', פ"ד לה(1) 376, 377).

טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו. יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין."

בבש"א (י-ם) 7123/07 רחל כהן נ' יהודית קריתי (נבו 6.11.2007) נפסק:

"בעיקרון, בתי המשפט נטו להיענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין – המבקש. כדוגמא, הוכרה מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. מנגד, בצידה האחר של משוואה זו, לא הוכרו טעמים הנעוצים בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ר': בש"א 1038/85 בע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ. עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק). בלשון אחר, ככלל, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ר': ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט,

פ"ד נה (2) 904). ומנגד – אין בטעמים המיוחדים משום ראש גשר כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו."

עם זאת ראו בש"א 3064/21 שיכון ובינוי נ' רשות מקרקעי ישראל (נבו 6.5.2021) (להלן: "עניין שיכון ובינוי"), שם נקבע, בין היתר כך:

"לכן, אף שבהחלט מקובל עלי כי "את התשובה לשאלה למה ייחשב 'טעם מיוחד' המצדיק הארכת ניתן לגזור מן הפסיקה שפירשה את התקנות הישנות" (כפי עמדתו של פרופ' רוזן-צבי בספרו, שם בעמ' 473; וראו גם, בש"א 1410/21 מנשה נ' עמי עד הנדסה ופיקוח בע"מ (10.3.2021) [פורסם בנבו]), הרי שאין זה נכון לומר כי מה שהיה הוא שיהיה וכי אין כל חדש תחת השמש. זאת, משום שעיון בתקנות מעלה כי מגמתן הברורה היא לייעל את ההליכים ולקצר את הזמנים. נראה, אפוא, כי בעת בחינת שאלת התקיימותם של "טעמים מיוחדים" כתנאי להארכת מועד להגשת ערעור יש ליתן ביטוי משמעותי לעקרונות היסוד של התקנות בעת פרשנות ויישום הפסיקה הקודמת בנושא (ראו גם עמדת כב' השופט א' באומגרט בע"א 59133-02-21 (מחוזי – חיפה) חן נ' אגד הסעים בע"מ, פיסקה 8 (14.4.2021) [פורסם בנבו]).

בהתאם לאמור, הרי שבעת בחינתה של בקשה להארכת מועד לנקיטת הליך יש ליתן משקל משמעותי לעיתוי הדיוני בו הוגשה הבקשה. כך, כאשר בעל-דין בוחר להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הליך ערעורי ימים ספורים בלבד עובר למועד האחרון להגשת ההליך, דהיינו ב"דקה התשעים", הרי שיש ליתן לכך משקל בעת בחינת הבקשה לגופה ומצופה מאותו בעל דין לספק הסבר משכנע להגשת הבקשה בעיתוי זה. ברי, כי לעתים עשויה לקום הצדקה ממשית ומשכנעת להגשת בקשה.

להארכת מועד "ברגע האחרון" (למשל, אם התקיימו נסיבות בלתי צפויות שאינן בשליטתו של בעל-הדין או בא כוחו). אולם, כאשר לא עלה בידו של מגיש הבקשה להציג נימוקים שכאלה (ולבסס אותם על תצהיר ועל אסמכתאות ככל שהדבר אפשרי), נראה כי יש ליתן לנתון זה, בדבר עיתוי הגשת הבקשה להארכת מועד, משקל רב בעת בחינת הבקשה עד כדי דחייתה מטעם זה בלבד, במקרים מתאימים. הגשת בקשה להארכת מועד ב"דקה ה-90" פוגעת בוודאות הדיונית של הצד שכנגד; מעמידה את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת; וכופה על בית המשפט לשנות את סדר הטיפול בתיקים המונחים על שולחנו. זאת ועוד, הגשת בקשת ארכה ברגע האחרון אף מעמידה לעיתים את בית

המשפט והצד שכנגד בפני עובדה מוגמרת לעניין הצורך במתן ארכה ארעית עד להכרעה בבקשה עצמה (השוו, ע"א 7975/15 שרף נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה בירושלים (29.3.2016) [פורסם בנבו])".

כמו כן, בבש"א 8541/21 מיכל מאיר נ' אופיר פריאנטה (נבו 26.12.2021), אליו הפנה המשיב, נפסק:

"לאחר שעיינתי בבקשה באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. די אם אציין בהקשר זה כי נימוקי הבקשה הינם כוללניים ואינם נתמכים בתצהיר או באסמכתה כלשהי. ודוקו, לצורך מתן הארכת מועד לנקיטת הליך, נדרש יוזם ההליך להציג בפני בית המשפט "טעמים מיוחדים" המצדיקים את מתן הארכה המבוקשת (תקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). הבקשה שלפניי רחוקה מרחק רב מן הרף האמור, ולמסקנה זו באתי גם לאחר שנתתי דעתי לכך שהמבקשת אינה מיוצגת".

1. העולה מהאמור לעיל הוא, כי הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור הוגשה לאחר המועד הקצוב להגשת ערעור. כלומר, נבנה אינטרס ההסתמכות של המשיב. אף אם נניח כי יש בידי המבקשת אסמכתא מכוחה ניתן להסיק כי הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת הערעור, דומה כי מדובר יהיה בבקשה שהוגשה ב"דקה התשעים" ה"פוגעת בוודאות הדיונית של הצד שכנגד; מעמידה את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת; וכופה על בית המשפט לשנות את סדר הטיפול בתיקים המונחים על שולחנו" (ראה עניין שיכון ובינוי).

בענייננו, לא הוצג כל נימוק ענייני אשר יש בו להוות "טעם מיוחד" ולהצדיק את מתן הארכה המבוקשת. בקשת המבקשת הנה קצרה ולקונית והיא אף לא הואילה להשלים טענותיה בנושא מועד המצאת פסק הדין לידיה.

כמו כן, טענת בחינת אפשרות הגשת הערעור מול וקבלת יעוץ משפטי לשם כך אינה מעידה כי הנסיבות לאיחור אינן בשליטת המבקשת. נהפוך הוא, לרשות המבקשת עמדו 45 יום להיוועץ משפטית מול הגורמים הרלוונטיים ומשכך, ברי כי הייתה יכולה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשתה כן מתוך בחירתה שלה.

1. אשר על כן, בהעדר כל נימוק מבוסס וראוי המהווה "טעם מיוחד" המצדיק העתרות לבקשה, בייחוד עת מתבקשת ארכה בת 90 יום – הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, נוכח מהות הערעור, אין צו להוצאות.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשם.

ניתנה היום, י"ב אדר א' תשפ"ב, 13 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.