כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של סירוב/נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיפים 62(3) ו-39א לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, הרי שביום 2.12.21, בסמוך לשעה 09:32, נהג הנאשם ברכב משא מגבה בתל אביב, בצומת הרחובות דרך שלמה-בעל העקידה, נעצר בעקבות מידע מודיעיני שניתן בעניינו ונמצא כי הוא שיכור, לאחר שסירב ליתן דגימת שתן או דם לצורך בדיקת סמים, אף שנדרש להיבדק כדין.

הנאשם, באמצעות בא כוחו, כפר במיוחס לו וטען: " הנאשם בסעיף 1 כופר הנאשם בתאריך ובשעה ובעצם העובדה כי נהג במשאית בסמוך לרחובות דרך סלמה ובעל העקדה. בסעיף 2 כופר בטענת המאשימה שהיה שיכור או נתון תחת השפעת סמים מסוכנים או שנדרש כדין על ידי שוטר ואפילו על ידי שוטרים למרות שזה לא רשום, לתת בדיקת שתן ולא נדרש לתת בדיקת דם לצורך איתור סמים בגופו וגם לא סרב. לא לבדיקת השתן ולא לבדיקת הדם. חשוב לציין המאשימה מחסירה עובדות משמעותיות מכתב האישום ומתארת לבית המשפט מסכת עובדתית חלקית שקרית ומכורסמת ובית המשפט למד כאילו שכל האירוע היה לכאורה בזירה שבין רחוב א' לרחוב ב', זה שקר מוחלט. לא יעלה על הדעת שמאשימה תבקש אחר כך תיקון כתב האישום, גם בדבר תעודת החיסיון".

פרשת התביעה

עד תביעה מס' 1, מפקח מיכאל בוהדנה, מטעמו הוגש ת/1- דו"ח פעולה.

עד תביעה מס' 2, רס"ב פטריק סולטן, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: ת/2- דו"ח פעולה, ת/3-מזכר, ת/4- דיסק עם תיעוד מצולם של חקירה של הנאשם.

עד תביעה מס' 3, רפ"ק דוד אטיה, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: ת/5- פראפרזה, ת/6- תעודת חיסיון.

עד תביעה מס' 4, רס"מ רוברט ליבוביץ, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: ת/7- דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, ת/8- טופס דרישה למתן דם ושתן, ת/9-דו"ח פעולה, ת/10 – דו"ח עיכוב.

עד תביעה מס' 5, רס"ב נגא פנחס, מטעמו הוגש ת/11 - הודעת נאשם.

מסיכום הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו מטעם המאשימה, הרי שלפי גרסתה, השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן:

כנגד הנאשם ניתנו שתי ידיעות מודיעיניות, כמפורט ב-ת/5, לפיהן, הנאשם משתמש בסמים מסוכנים ונוהג ברכב-משאית פסולת, כשהוא נתון תחת השפעת סמים מסוכנים.

בעקבות מידע זה, נערכה המאשימה, ביום 2.12.21, בשעה 09:30 לערך, בסמוך למגרש החניה שבצומת הרחובות דרך שלמה-בעל העקידה, שם חנתה המשאית שמספרה נזכר ב-ת/5, 4376108 וזאת בהמתנה לנאשם, שזוהה באמצעות תמונות מהמערכת המשטרתית.

עד תביעה מספר 1 ציין ב-ת/1 כי ביצע תדריך לבלשים ביחידה, הציג להם תמונות של הנאשם מהמערכת המשטרתית ובהמשך, הבחין בנאשם נוהג במשאית שבנדון, אותה זיהה לפי מספר הרישוי שלה ודיווח לחברי הצוות, שעצרו אותו.

העד נחקר והשיב כי כתב את ת/1 בשעה 10:30, בבית דגן ולפני כן, בשעה לא ידועה, תדרך את השוטרים בצוות ואלה עצרו את הנאשם, בשעה 09:32 , כפי שדווח לו ולכן ציין שעה זו גם ב-ת/1.

עד תביעה מספר 2 ציין ב-ת/2 כי היה בניידת עם ע"ת 4 וכאשר קיבלו דיווח מע"ת 1 לגבי הנאשם נוסע במשאית וזה הגיע לצומת הרחובות דרך סלמה-בעל העקידה ויצא מהמגרש במקום, הורה לו לעצור את הרכב.

שני העדים ניגשו אל המשאית, הבחינו בנאשם לבד ברכב וזיהו אותו באמצעות רישיון נהיגה עם תמונה. ע"ת 4 הודיע לנאשם כי הוא מעוכב בחשד לעבירת נהיגה בשכרות/סמים, הזהיר אותו והסביר לו כי הם עומדים לערוך חיפוש ברכבו. הנאשם הסכים לביצוע החיפוש, שנערך על ידי ע"ת 2, במהלכו נמצאה מבחנה מזכוכית, המשמשת ככלי לעישון סמים וצולמה על ידי העד. המשך הטיפול בנאשם היה על ידי ע"ת 4.

ב-ת/3 תיעד ע"ת 2 את צריבת הסרטון שצולם בטלפון הנייד של ע"ת 4.

העד נחקר והשיב כי אינו זוכר באיזו שעה ערך את ת/3 וכי התבקש לרשום אותו על ידי מישהו מחקירות את"ן.

העד נשאל לגבי הליך צריבת הסרטון לדיסק והשיב כי עשה זאת במחשב נייד של היחידה, אליו חיבר את הטלפון הנייד וכי לא עשה כל שינוי בסרטון, אך לאחר שנאמר לו כי יש בעיה בדיסק, צרב שוב את הסרטון.

העד נשאל והשיב כי נכח בזמן ההקלטה, אך אינו זוכר את משכה.

העד נשאל והשיב כי הבחין בנאשם נוהג וניגש אליו וכי אם הייתה סתירה כלשהי בין מספרי הרישוי הקדמי והאחורי של המשאית, היה מציין זאת ב-ת/1.

העד נשאל והשיב כי לא ראה כל דופי באופן נהיגתו של הנאשם, בטרם עצירתו.

העד נשאל והשיב כי לא הבחין בכל בעיה בשפה העברית מצדו של הנאשם ואם כן, היה מציין זאת. עוד ציין, כי ע"ת 4, דובר את השפה הרוסית.

העד נשאל והשיב כי הייתה לו סמכות לערוך חיפוש במשאית, נוכח החשד שיוחס לנאשם וכי הנאשם הסכים לחיפוש ואין חובה להסכמה של בעל הרכב.

העד נשאל לגבי ציר הזמנים של הטיפול בנאשם והשיב כי הנאשם נעצר בשעה 09:32, הגיע לבית דגן בשעה 10:15, שתה מים בשעה 10:30 וזאת ביוזמתו ועד השעה 11:30, לא מסר דגימת שתן או דם.

העד נשאל והשיב כי פעל על פי הנוהל המשטרתי.

לאחר שהוצג הסרטון, ת/4, נשאל העד מדוע לא אפשר לנאשם למסור דגימת שתן בשטח והשיב כי על פי הנוהל המשטרתי, נטילת דגימה נעשית רק בתחנת משטרה, לאחר מילוי טפסים נדרשים ותוך שמירה על צנעת הפרט.

עד תביעה מספר 3 נחקר והשיב כי קיבל את המידע המודיעיני וכי למעשה כל הפרטים לגביו גלויים בפראפרזה, למעט פרטי המקור וכי החשד היה שהוא משתמש בסמים ונוהג.

עד תביעה מספר 4 ציין ב-ת/9, כי קיבל תדריך לגבי הנאשם מע"ת 1, לרבות תמונות והתמקם בניידת עם ע"ת 2, בסמוך לצומת הרחובות בעל העקידה-דרך סלמה. עת שהבחינו בנאשם יוצא עם המשאית מהמגרש במקום, כרז לו ע"ת 2 לעצור והשניים ירדו מהניידת וניגשו למשאית. העד הזדהה כאיש משטרה בפני הנאשם, ביקש את רישיונותיו, זיהה אותו לפי רישיון נהיגה עם תמונה, הורה לו כי הוא מעוכב בחשד לעבירה של נהיגה בשכרות-סמים והזהיר אותו בהתאם. הנאשם הכחיש שימוש בסמים. העד ערך דו"ח עיכוב- ת/10.

הנאשם הסכים כי ייערך חיפוש במשאית ולאחריו, הוסברה לו זכות ההיוועצות בעו"ד והוא ויתר עליה. בחיפוש נמצאה מבחנת זכוכית המשמשת ככלי לעישון סמים, אך הנאשם טען כי אינה שייכת לו. העד דרש מהנאשם למסור דגימת שתן לאיתור סמים והנאשם הסכים. העד הסביר לנאשם כי נאסר עליו לשתות, לאכול או לעשן עד לבדיקה וכן שוחח במקום עם בעל המשאית, מר שי רחמים.

הנאשם הועבר למשרדי היחידה בבית דגן ובהגיעו למקום, בשעה 10:15 לערך, דרש ממנו העד למסור דגימה, אך הנאשם טען כי אין לו שתן. לאחר מכן, הובל הנאשם למתקן מים, נטל בעצמו כוס מים חד פעמית ושתה וזאת בשעה 10:35 לערך.

לנאשם נערכו מבחני ביצוע, כמפורט ב-ת/7 והוא צלח אותם ללא דופי.

העד הסביר לנאשם את משמעות הסירוב למסור דגימה ודרש ממנו, מספר פעמים, במרווחים של עשר דקות, להיכנס עמו לשירותים לצורך מתן דגימה, אך הנאשם סירב וטען כי אין לו שתן לתת והמשיך לטעון כך עד השעה 11:45 ואף לאחר שמשמעות הסירוב הוסברה לו שוב.

בשלב זה, נדרש הנאשם למסור דגימת דם וסירב, בטענה כי הוא מפחד ממחטים ואף פעם לא נתן דם לבדיקה. משמעות הסירוב למסור דגימה הוסברה לו שוב, אך הנאשם עמד בסירובו, כמפורט ב-ת/8 ו- ת/9.

בהמשך, התבקש הנאשם לחתום על המסמכים שהוצגו בפניו ועשה שימוש במשקפיו של ע"ת 2 לשם כך.

שלב הדרישה והסירוב תועדו על ידי העד 4 בטלפון נייד משטרתי והסרטון הועבר לדיסק, ת/4, על ידי ע"ת 2, כפי שפורט לעיל.

העד נחקר והשיב כי הסביר לנאשם כיצד לבצע את מבחני הביצוע וכי הנאשם עשה אותם כהלכה.

העד נשאל ואישר כי בשטח, הנאשם הסכים לתת דגימת שתן וכי דיבר איתו בשפה העברית וכי אין אפשרות ליטול דגימת שתן בשטח, בשל צנעת הפרט והחשש מזיהום הדגימה.

העד נשאל והשיב כי לא ציין במ"ל את כמות המים שהנאשם שתה.

העד נשאל והשיב כי הסביר לנאשם את מטרת הבדיקה ואת משמעות הסירוב והקריא מ-ת/7 ו-ת/9.

העד נשאל והשיב כי ההתנהלות מול הנאשם הייתה בשפה העברית וכי הנאשם מסר כי הוא קורא עברית ואם לא כן, היה מציין זאת.

העד נשאל והשיב כי אינו יודע מתי שוחרר הנאשם מתחנת המשטרה, שכן לאחר שהוא סיים את הטיפול בו, הועבר הנאשם לחקירה.

עד תביעה מספר 5 גבה את הודעת הנאשם, כעולה מ-ת/11.

הנאשם הוזהר, הוסברו לו זכויותיו והוא ויתר על האפשרות להיוועץ בעורך דין.

הנאשם נשאל ואישר כי נעצר על ידי השוטרים כאשר יצא מהמגרש שבצומת הרחובות דרך שלמה-בעל העקידה וכי היה בדרכו עם מכולה ריקה, על מנת להחליפה במכולה מלאה של פסולת בניין.

הנאשם נשאל ושלל שימוש באלכוהול וסמים ובאשר למבחנה שנמצאה במשאית, טען כי הוא אוסף הרבה דברים ואולי זה נפל או שזה שייך למישהו אחר, אבל זה לא שלו.

בנוגע לסירוב למסור דגימת שתן/דם, טען הנאשם כי הסכים למסור דגימת שתן, אבל גם לאחר שנתנו לו לשתות שתי כוסות מים וחלפו כמה שעות, אין לו שתן לתת ובאשר לדגימת דם, טען כי הוא מפחד מאוד ממחטים.

העד נחקר והשיב כי הנאשם הועבר אליו על ידי אחד הבלשים והחקירה החלה בשעה 12:24, לאחר שע"ת 2 עדכן אותו שהנאשם מסרב למסור דגימת שתן.

העד נשאל והשיב כי חקר את הנאשם בשפה העברית, נתן לו לקרוא את הודעתו וכי לא התרשם בשום שלב כי הנאשם מתקשה בשפה.

העד נשאל והשיב כי לא ציין בפני הנאשם שהוא יכול לחזור בו מסירובו תוך 5 דקות, שכן, הבלשים כבר הסבירו לו והוא חזר על כך בפתח החקירה והנאשם לא הביע כל ענין למסור דגימה.

פרשת ההגנה

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד ולגרסתו, השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן:

בבוקר שבנדון, קם לעבודה, לא אכל ולא שתה ויצא לדרכו, על מנת להעביר פסולת בנין.

כאשר יצא מהמגרש, בשעה 09:30 לערך, התנפלו עליו השוטרים, עצרו אותו והביאו אותו לתחנת המשטרה בבית דגן, שם שהה בין 3 ל-4 שעות.

לדבריו, השוטרים שוחחו עמו בעברית אף כי הוא לא מבין עברית באופן מושלם/מלא וכאשר חתם על המסמכים, אמר לשוטרים שהוא חותם, מבלי להבין על מה.

הנאשם טען כי ביקש מהשוטרים, מספר פעמים, לשתות מים והם לא נתנו לו, למעט פעם אחת ששני שוטרים ליוו אותו לחדר האוכל, שם נתנו לו לשתות כוס קטנה של מים.

הנאשם נחקר בחקירה נגדית, אישר את חתימתו על גבי ההודעה-ת/11 ולאחר שהתובע הציג בפניו את הסרטון, ת/4, אישר כי הוא מזהה את עצמו וטען כי אמר לשוטרים במהלך החקירה כי הוא לא מבין עברית באופן כללי.

כאשר הקשה עליו התובע וטען בפניו כי ניהל שיחה בעברית עם החוקר והשיב באופן ענייני לשאלות שנשאל, טען הנאשם כי אלו היו דברים פשוטים.

הנאשם נשאל ואישר כי לאחר שנעצר על ידי השוטרים בשטח, הסכים למסור דגימת שתן ולשם כך, הגיע לתחנת המשטרה, שכן, לא היה מוכן לתת דגימה ברחוב וגם לא שתה דבר וכאשר הגיע לתחנה, חזר וביקש שיתנו לו לשתות מים, כדי שיוכל למסור דגימה ונתנו לו רק כוס "כזאת" וזהו.

התובע עימת את הנאשם עם הודעתו במשטרה, שורה 22, שם מסר כי שתה שתי כוסות מים, אבל אין לו שתן לתת והנאשם השיב כי לא נתנו לו שום דבר והם ממציאים וכי השוטר נתן לו פעם אחת לשתות, אחרי שעות. הנאשם הוסיף כי הסביר לשוטרים שהוא יושב הרבה זמן ואין לו שתן.

באשר לפרק הזמן שערכה חקירתו, טען הנאשם כי מדובר בשעתיים-שלוש, אף כי התובע הציג בפניו כי החקירה נמשכה כשעה בלבד.

הנאשם נשאל ואישר כי נדרש למסור דגימת דם וסירב, כיוון שהוא חושש מאוד ממחטים ורק פעם אחת, בצבא, נתן דם וכמעט התעלף ועוד פעם אחת בקופת החולים.

הנאשם נשאל אם כנהג מקצועי על משאית, לא נדרש למסור דגימת דם והשיב כי היה בצבא בשנים 93/94 ולא היה דבר כזה וכאשר בטירונות נערכה לו בדיקת דם, הוא נפל והרגיש רע וכי לא נתן בדיקת דם לצורך הוצאת רישיון נהיגה על משאית.

עוד טען הנאשם, כי לא סירב למסור דגימת דם, רק אמר שהוא מפחד ממחטים. עוד הוסיף הנאשם, כי ישב שעות בתחנה וכיוון שלא נתנו לו לשתות, הוא היה מיובש ולא יכול היה למסור דגימת שתן והוא לא סירב.

דיון והכרעה

בתיק שעניינו סירוב לבדיקת שתן או דם לאיתור סמים, על בית המשפט ליתן דעתו תחילה לסוגיית החשד הסביר שהצדיק את הדרישה להיבדק.

כעולה מראיות המאשימה, כנגד הנאשם היה מידע מודיעיני שעניינו, נהיגה בשכרות-סמים וכבר נקבע בפסיקה, כי ידיעה מודיעינית עשויה לשמש "חשד סביר" לצורך נטילת דגימת שתן או דם –ראה לעניין זה רע"פ 10141/09 בן חיים נ' מדינת ישראל, עמ"ת 30596-08-10 מדינת ישראל נ' אמנון כהן, רע"פ 9025/15 הרשמן נ' מדינת ישראל, עפ"ת 64077-12-15 פרטוש נ' מדינת ישראל, עפ"ת 36440-11-15 שלומוב נ' מדינת ישראל ועוד.

כלל הוא, כי חשד סביר, לצורך קיומה של דרישה חוקית של שוטר מנהג למתן דגימת דם או שתן, אינו זקוק לתמיכה ראייתית בדמות "ראיות לכאורה", אלא זקוק לדיות ראייתית פחותה מכך. חשד סביר יכול להיות גם ראיה שאינה קבילה... ובלבד שהוא סביר-בש"פ 6350/97 זאב רוזנשטייין נ' מדינת ישראל.

בעפ"ת 7500-09-21 אטיאס נגד מדינת ישראל, נאמר בהקשר למידע מודיעיני כ"חשד סביר":

"אין חולק כי השוטר, מקבל המידע "המועבר", אינו צריך לבחון את טיבו של המידע המודיעיני" וכן נאמר כי יש להציג בפני בית המשפט את המידע ולחילופין, את הפראפרזה לגביו.

כמפורט לעיל, מטעמו של עד תביעה 3, הוגשו פראפרזה ותעודת חיסיון ומצאתי כי המידע המודיעיני בעניינו של הנאשם היה רלוונטי ומהווה "חשד סביר".

המידע שבנדון, לרבות תמונות של הנאשם, הועבר לשוטרי היחידה בתדריך שערך להם עד תביעה מספר 1, כך שהדרישה מהנאשם למסור דגימת שתן או דם, נעשתה כדין, בהתאם להוראת סעיף 64ב(ב) לפקודת התעבורה. עוד אציין, כי ברכב נמצאה מבחנה, המשמשת ככלי לעישון סמים.

לאחר שנחה דעתי, כי היה "חשד סביר" לדרישה מהנאשם, הרי שיש מקום לבחון את סוגית הסירוב למסור דגימת שתן או דם, דהיינו, האם קיבל הנאשם הסבר התואם את דרישות המחוקק, באשר לבדיקת השכרות וההשלכות של סירוב להיבדק ולמרות זאת, עמד בסירובו להיבדק.

בנוגע להסבר הנדרש על פי חוק טרם ביצוע בדיקת שכרות, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל והוכיחה, מעל לכל ספק סביר, כי לנאשם ניתן הסבר באשר להשלכות סירובו להיבדק, אך למרות זאת, עמד בסירובו.

כעולה מ-ת/2, ת/7, ת/8 ו- ת/9, לנאשם הוסבר מטרת הדרישה להיבדק מספר פעמים וכך גם משמעות הסירוב ליתן דגימה ולמעלה מן הצורך, לאחר שטען כי אין לו שתן על מנת למסור דגימה, הוצע לו למסור דגימת דם וגם לכך, סירב הנאשם בפועל, גם אם טען כי הוא מסכים לתת בדיקות.

כנגד זאת, טען הנאשם למעשה שתי טענות הגנה מרכזיות- הראשונה, כי אינו דובר את השפה העברית ולכן לא הבין את השיחה עם השוטרים והשנייה, כי לא סירב למסור דגימה, אבל לא היה לו שתן לתת והפחד ממחטים, מנע ממנו למסור דגימת דם כחלופה.

באשר לטענתו הראשונה, לא מצאתי כל תימוכין לבעיית שפה בחומר הראיות ומדובר למעשה ב"עדות כבושה", שמשקלה יהיה נמוך בהתאם.

כל ההליך נעשה בשפה העברית, הנאשם שוחח עם השוטרים, נשאל שאלות והשיב עליהן באופן ענייני וברור ובשום שלב, לא טען כי הוא מתקשה בשפה העברית.

ניתן לראות זאת בבירור ב-ת/4, שהתקבל על אף התנגדות ההגנה וזאת מהטעם כי מדובר בתיעוד מצולם של שיחה בין הנאשם לעד תביעה מספר 2, שבוצע על ידי עד תביעה 4.

עד תביעה 2 נחקר לגבי הסרטון והדיסק בבית המשפט והסביר את התקלה שארעה עם צריבת הסרטון. עדותו של העד הייתה אמינה והגיונית ואילו ההגנה לא תמכה טענתה כי מדובר בסרטון אחר, בדבר.

ממילא, מקום בו ניתן לזהות את המעורבים- לשמוע את עד תביעה 2 ולראות את הנאשם, במהלך שיחה רצופה, כאשר יש קשר מובהק בין השאלות לתשובות, הרי שהסבירות לשינוי או עריכה כלשהי של הסרטון הנה אפסית, עד לא קיימת.

בסרטון ניתן לראות את הנאשם, כאשר הוא מנהל שיחה בעברית עם עד תביעה 2 , מזדהה, מוזהר לגבי החשדות כנגדו וכן נאמר לו כי ההליך מצולם. הנאשם נשאל אם הוא מבין עברית ומשיב בחיוב וכאשר נשאל אם הוא קורא וכותב עברית, הוא משיב בחיוב.

הנאשם נשאל לגבי המבחנה ומשיב כי אינה שייכת לו ואינו יודע למי היא שייכת, אבל ידע לפרט והכל בעברית שוטפת, מה עושים עם המבחנה- מעשנים סמים, מכינים באנגים ושקונים את זה בפיצוציה.

הנאשם מאשר כי דרשו ממנו דגימת שתן כבר מהשעה 09:30 וכי השעה היא כבר 11:50 וכי בינתיים, נתנו לו מים והוא שתה, אבל "אין לי פיפי".

העד דורש ממנו דגימת דם והנאשם משיב כי הוא מפחד ממחטים.

הדברים באים לידי ביטוי גם בהודעתו הכתובה, ת/11. הנאשם נשאל שאלות על ידי עד תביעה 5 ומשיב בעברית, באופן ברור ומלא, ללא כל קושי.

הנאשם נשאל על ידי התובע, במהלך חקירתו הנגדית, לגבי החקירה והשיב כי היה מדובר בדברים פשוטים ולכן, הבין וענה בעברית. בשים לב לכך שהחקירה למעשה סיכמה את הליך בדיקתו של הנאשם, ברי כי הועלו בה אותם נושאים שעלו גם בשיחות עם עדי תביעה 2 ו-4 ומכאן, כי אין כל הגיון בטענה כי את השיחות איתם ואת הליך הבדיקה לא הבין למעשה, אבל הבין את החקירה.

עד תביעה מספר 5 העיד ונחקר בבית המשפט וגם לשיטתו, לא היה כל פגם ביכולת ההבנה של הנאשם את השפה העברית.

באשר לטענתו השנייה, הרי שגם דינה להידחות, שכן הנאשם, סירב למסור דגימה לאיתור סמים, על שתי חלופותיה.

הנאשם סתר עצמו בכל הנוגע לשתיית מים- ב-ת/4 וב-ת/11, הודה כי שתה שתי כוסות מים ואילו בבית המשפט, העיד כי נתנו לו לשתות רק כוס מים אחת קטנה וכי היה מיובש, לא היה לו שתן לתת והעדים סירבו לתת לו עוד מים. בשים לב לכך שהעדים המתינו עם הנאשם פרק זמן ארוך ביותר, למעלה משעתיים, עד שנקבע כי הוא מסרב להיבדק, הרי שגרסת הנאשם אינה סבירה בעיני כלל ועיקר והתרשמתי כי עשה כל אשר ניתן, על מנת לחמוק ממתן דגימת השתן וטעמיו עמו.

טענות הסנגור במהלך חקירתם הנגדית של עדי תביעה 2 ו-4, כאילו יה עליהם לאפשר לנאשם למסור דגימת שתן מיד עם עצירתו, בשטח, עדיף היה שלא היו נטענות, שכן לא יעלה על הדעת כי אדם יילקח לבדיקה בתנאים בהם לא ניתן לשמור על כבודו ועל פרטיותו וכן שאינם סטריליים, כך שלא ניתן להבטיח את ניקיון הדגימה.

בנוגע למתן בדיקת דם, הרי שגם כאן, העדים עשו למעלה מן הנדרש ואפשרו לנאשם אופציה נוספת להיבדק, אשר גם אותה דחה הנאשם, מטעמים בלתי מספקים בעליל, שכן "פחד ממחטים", הנו בגדר טענה סתמית וחסרת כל תימוכין, בעניינו של הנאשם שבפני.

לנאשם הוסברה משמעות הסירוב להיבדק, כמפורט לעיל ועל אף האמור, סירב למסור דגימה.

הסנגור בסיכומיו טען, בין היתר, כי הנאשם לא הובא בפני איש מקצוע רפואי, כל זאת, כאשר אין מחלוקת, גם אליבא דנאשם, כי הוא סירב למסור דגימת דם ולכן לא ברור לי מדוע ראה הסנגור, בנסיבות אלה, כי היה צורך להביאו לאמבולנס, מרפאה או בית חולים, כפי שטען.

מכל האמור לעיל, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה, והוכיחה, ברמה הנדרשת במשפט פלילי, כי הנאשם נהג בשכרות-סמים, וזאת מכוח החזקה הקבועה בחוק, בשל סירוב להיבדק.

ניתנה היום, ב' טבת תשפ"ג, 26 דצמבר 2022, במעמד הצדדים