בפניי התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב.

בית המשפט הודיע על כוונתו להכריע בהתנגדות בהתאם לתקנה 20(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, ניתנה למשיב הזכות להשיב להתנגדות ותשובתו הוגשה ביום 30.1.2022.

הרקע וטענות הצדדים

1. תחילתו של הליך זה בהגשת תביעה על סכום קצוב בתיק הוצאה לפועל מספר 513996-08-21, ביום 11.8.2021, לתשלום סך של 3,132 ₪ בגין אגרת רישוי שלא שולמה בהתאם לסעיף 3(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] שמפנה לחובת התשלום על פי תקנה 15א לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן – "התקנות").
2. המבקש הגיש התנגדותו במועד הקבוע בדין.
3. לטענת המשיב המבקש רשום כבעל רכב שמספר רישויו 18-308-35 (להלן – "הרכב") ומיום 3.3.2016 לא שילם אגרת רישוי המוטלת עליו לפי כל דין.
4. המבקש טען בתצהירו אשר צורף להתנגדות כי הרכב נלקח על ידי משטרת כרמיאל. עוד טען כי באותו מועד היה בשלילת רישיון וטענה נוספת בעניין דיון שהתקיים בפני בית משפט נכבד זה. להתנגדות צורף טופס 'הצהרה על אי שימוש ברכב' חתום על ידי המבקש אך לא מאושר על ידי עו"ד כנדרש, כאשר לא ברור מתי מולא הטופס, אם נשלח למשיב ומתי.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בתצהיר המבקש ובתגובת המשיבה, נחה דעתי כי דין ההתנגדות להידחות.
2. בהתאם לסעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, עם הגשת התנגדות לתביעה על סכום קצוב מועברת ההתנגדות לבית המשפט ואת ההתנגדות רואים כבקשת רשות להתגונן בתביעה שהוגשה בסדר דין מקוצר. בשים לב להוראה זו ולפסיקה הרלוונטית, על בית המשפט לשקול מחד גיסא את אינטרס התובע הנשען על תביעה שלכאורה אינה מוטלת בספק כמו גם את האינטרס הציבורי שביסודו עומד הצורך לייעל הליכי גבייה באותן תביעות שהצלחתן קרובה לוודאית. מאידך גיסא ישקול בית המשפט גם את זכות הנתבע להתגונן בהליך דיוני רגיל (בשונה מהליכי הוצאה לפועל) אשר הוכרה כזכות דיונית בסיסית הדומה בטיבה לזכות הגישה לערכאות המוכרת כזכות יסוד חוקתית.
3. לאור זאת קבע הפסיקה כי על הנתבע לשכנע תחילה, כי יש ליתן לו רשות להתגונן. בשל השלב הדיוני ולאור זכות היסוד החוקתית האמורה קבעה הפסיקה כי ככל שיראה נתבע שלו טענות כנגד התביעה המצדיקות בירור כי אז יש ליתן לו הזדמנות לעשות כן בהליך רגיל.
4. בהתאם לרציונל זה – נוטים בתי המשפט ליתן לנתבע לממש זכות בסיסית זו. אלא שמימוש זכות זו מותנית בכך כי על המבקש להתכבד ולפרט את מהות הגנתו, וזאת בצורה קונקרטית וברורה. עוד נקבע בפסיקה כי אין הנתבע חייב לשכנע את בית המשפט שטענותיו אמת ודי להראות כי הגנה אפשרית בפיו, אף בדוחק, ובית המשפט יהא חייב ליתן לו רשות להתגונן (ראו למשל ע"א 101/89 עזרא ששון נ' בנק המזרחי טפחות בע"מ (15.6.2009)). רק 'הגנת בדים' ממנה עולה כי אין בפי הנתבע כל טענה הראויה להתברר, תצדיק דחיית הבקשה (ראו י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, ש. לוין עורך (1995), עמ' 676-677; ע"א 8493/06 עיזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (17.10.2010) והאסמכתאות שם; ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518 ועוד).
5. ככל ששכנע הנתבע כי עשויה להיות לו טענת הגנה כנגד התביעה, אשר ככל שתוכח תהווה הגנה של ממש כי אז בית המשפט אינו נדרש לקבוע האם יש לו לנתבע סיכוי להוכיח טענות אלה ויש להסתפק במסקנה כי ככל שתתקבל הגרסה כי אז יש לנתבע סיכוי כלשהו להצלחה. הרציונל העומד מאחורי תפיסה זו הוא הרצון ליתן ביד נתבע את זכותו הבסיסית להתגונן מפני תביעת התובע – כאמור, ככל שיש לו טענות הגנה אשר פורטו די הצורך ובצורה קונקרטית.

ומן הכלל אל הפרט

1. המבקש טוען כי רכבו נלקח על ידי משטרת כרמיאל, כמו גם טענות נוספות אשר נטענו ללא כל אסמכתא לתמוך בהן, בצורה כללית וסתמית מבלי שהובאו מועדים מדויקים (או מועדים בכלל) לקרות הדברים, מה היו הנסיבות וכיוצא באלה.
2. כמו כן, המבקש צירף להתנגדותו טופס הצהרה על אי שימוש ברכב, כאשר בשוליו נכתב מפורשות כי יש לאשרו בפני עו"ד. הטופס אינו מאושר על ידי עו"ד כנדרש, אינו נושא כל תאריך, ואף לא נטען על ידי המבקש כי נשלח למשיב. לאור זאת אין לי אלא לקבוע כי המבקש נותר בעליו של הרכב ומכאן שחלה עליו החובה לשלם את האגרה השנתית בשים לב לחובה המוטלת עליו מכוח תקנה 290(א) לתקנות, כהגדרתן לעיל.
3. מכל האמור עולה כי גם אם אניח כי טענות המבקש נכונות הרי שאין בהן כדי להקים לו הגנה מפני תביעת המשיבה כאשר הוא נותר בעליו של הרכב.

סוף דבר

1. ההתנגדות נדחית.
2. התיק יוחזר ללשכת ההוצאה לפועל לשם ביצועו.
3. אני מחייבת את המבקש בהוצאות הבקשה בסך של 750 ₪ אשר יתווספו לסכום ההוצאות בתיק ההוצאה לפועל וייגבו במסגרת ההליך שם.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אדר א' תשפ"ב, 16 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.