05 פברואר 2023

1. לפני ערעור לפי סעיף 123 בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, (להלן: "החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 11.10.21 (להלן: "הועדה"), אשר הותירה את החלטת הדרג הראשון על כנה בכך שנקבע למערער נכות יציבה בשיעור של 10% בניכוי 5% בגין מצב קודם (להלן: "ההחלטה").

2. טיעוני ב"כ המערער:

א. נפלה טעות של ממש בהחלטת הוועדה עת נתנה תוקף לקביעת הוועדה מדרג ראשון בדבר ניכוי מצב קודם, עת הסתמכה על 4 מסמכים בודדים בלבד ובהם 5 פניות שהתפרסו על טווח זמן של 7 שנים שבהן לא אובחנה ולו פעם אחת הגבלת תנועות בגב ותוך שבחלק מהפניות הלין המערער מדי פעם על כאבים ו/או שריר תפוס בגבו עקב אימון ספורטיבי שביצע.

ב. מהמסמכים הנ"ל עולה, כי מדובר בכאבים נקודתיים ביותר אשר חלפו תוך זמן קצר ולא הגבילו אותו ו/או פגעו בתפקודו היומיומי כפי שנותר מצבו לאחר התאונה, ועל כן שגתה הוועדה שלא הסתמכה על נתונים מוכחים עובר לתאונה.

ג. שגתה הוועדה בכך שלא התייחסה בצורה מעמיקה למסמך הרפואי של ד"ר אליהו סלטי מומחה בכירורגיה אורטופדית ואשר נתן את חוות דעתו בהסתמך גם על בדיקה קלינית מקיפה שביצע, והתייחסותה למסמך זה היתה לקונית וסתמית מבלי לקיים דיון עניני במסקנות המומחה בתעודה רפואית זו.

3. טיעוני ב"כ המשיב:

א. מנגד טוען המשיב כי יש לדחות את הערעור מאחר שלא הוכח כי נפלה טעות כלשהי בהחלטת הוועדה.

ב. ביחס לטענה בעניין ניכוי מצב קודם – קבעה הוועדה באופן ברור ונהיר כי קיים רישום מיום 28.2.20 אשר ממנו עולה תיעוד על הגבלה בתנועות ואשר מצדיק ניכוי מצב קודם בשיעור 5%.

ג. יש לדחות טענת המערער לכך כי עסקינן ברישום בודד שכן על מנת לנתק מצב קודם יכולה הוועדה להסתמך על תיעוד רפואי מתיקו הרפואי של המערער המצביע על עבר והרישום בתיקו מעיד יותר מכל על קיומה של הגבלה בתנועות לכן אין רלוונטיות לשאלה באם מדובר ברישום בודד או במספר רישומים ובמיוחד עת מדובר באבחנה בדבר הגבלה בתנועות.

ד. בהתאם לפסיקה, שעה שמייחסים למבוטח נכות בגין מצב קודם, יש להצביע על סמך נתונים מוכחים מה היה המצב הקודם של המבוטח וכיצד הוא נוצר וכי הוכחת המצב הקודם מותנית בתשובה לשאלה באם היה מבוטח נבדק על ידי הוועדה לפני קרות התאונה, היה נקבע לו שיעור נכות על פי פריט כלשהו, וככל והתשובה חיובית, הרי שיש לנכות את שיעור הנכות שהיתה נקבעת למבוטח בטרם התאונה משיעור נכותו הכללית. (מרוגליס נ. המוסד לביטוח לאומי).

ה. בעניינו, הוועדה הפנתה לרישום ברור, מוכח ואובייקטיבי, ממנו עולה כי למערער מצב אורטופדי ברור עובר לתאונה ומכאן המדובר בנתונים מוכחים לצורך ניכוי מצב קודם.

ו. באשר לטענה בדבר אי התייחסות הוועדה לחוות דעתו של ד"ר סלטי, הרי הוועדה מנמקת החלטת בקובעה כי אינה מסכימה עם ממצאיו של ד"ר סלטי מאחר ולא מצאה בבדיקה הקלינית אותה מגבלה אשר נמצאה בבדיקות של ד"ר סלטי.

ז. בהתאם לפסיקה הרי שממצאים שונים בבדיקה קלינית של הוועדה לעומת בדיקתו של המומחה, מהווים הנמקה מספקת.

דיון והכרעה

4. הסמכות לקבוע דרגת נכותו של מבוטח על פי החוק, היא לועדה הרפואית לעררים. אין לבית הדין סמכות להתערב בשיקוליה הרפואיים של הועדה, אלא לבחון באם נפל פגם משפטי בהחלטתה. על פי עיקרון זה תיבחנה טענות הצדדים בערעור זה.

5. סמכויות הועדה הרפואית לעררים המפורטות בסעיף 118 א' (1) לחוק, הינה לקבוע האם הנכות של המבוטח נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה וכן לקבוע את דרגת הנכות לפי המבחנים שבתקנות. ברגע שתאונה מוכרת כתאונת עבודה, הסמכות לקבוע את הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימה הנטענת, לצורך קביעת דרגת נכות, עוברת לועדה רפואית בלא קשר לקביעות של המומחה שמונה ע"י בית הדין לצורכי תשלום דמי הפגיעה.

6. הקריטריונים להפעלת סעיף 120 לחוק הביטוח הלאומי ולהפחתת אחוזי נכות בגין מצב קודם, כפי שנקבעו בפסיקה, הינם כדלקמן:

"אם הוכרה תאונה כ'תאונת עבודה' אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים ובשיעור הקבוע באותו הסעיף. לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנה בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על ידי הועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על-פי סעיף מסיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו – בטרם התאונה – משיעור נכותו הכולל" (דב"ע נג 01/46 מרגוליס יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כו' 364).

7. לאחר שעיינתי בכתב הערעור, בפרוטוקולי הועדה ושמעתי את טיעוני באי כח בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור.

8. בענייננו הסתמכה הועדה על מצב קודם המתועד ברישום רפואי מיום 28.2.20 וכך קבעה בפרוטוקול הדיון:

"בדיקת CT מ- 14.1.21 סקוליוזיס קלה קמורה ימינה. זיזים קדמיים בגובה C4-5. בלטים קלים C2-6 באזור המותני אין היצרות של הנקבים העצביים. בקעים דיסקליםל לטראליים L1-4 ומרכזי L4-S1...

לנוכח תוצאות הבדיקה הגופנית, ללא קיפוח או גירוי עצבי, טווחי תנועות, רישום בדיקות הדימות ללא ממצא חבלתית. שינויים דיסקופטיים ללא מעורבות מבנים עצביים וללא ביטוי בבדיקה הגופנית. עיון בחומר הרפואי עם רישום פניות לצורך קבלת טיפול עקב כאבי גב תחתון והגבלה בתנועות לפני מועד התאונה הנדונה רישום מתאריך 28.2.20

הוועדה דוחה את הערר ובזה לא מקבלת את מסקנות חוות דעת ד"ר סלטי מתאריך 2.7.21, בבדיקה שנערכה על ידי הוועדה אין עדות להגבלה בתנועות כפי שצויין בחוות הדעת. "

9. ההלכה הפסוקה היא, כי רלוונטיות הניכוי בגין מצב קודם היא קביעה רפואית, בה לא יתערב בית הדין. לאחר עיון בפרוטוקול הועדה ובטענות הצדדים, איננו מוצאים לנכון להתערב בקביעתה הרפואית של הועדה בגין ניכוי מצב קודם. ניכוי אחוזי נכות בגין מצב קודם, הינה סמכות רפואית המסורה לועדה ולה בלבד.

10. הלכה פסוקה היא, כי הועדה חייבת להתייחס לחוות הדעת הרפואית שהוגשה לה, התייחסות "עניינית ומנומקת" (דב"ע ל/ 15-0 אשר בטרמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע 147). חובת ההתייחסות חלה אף על חוות דעת רפואית שהובאה בפני ועדה רפואית. הסדר הטוב מחייב שהועדה הרפואית תנתח את חוות הדעת הרפואית אשר בפניה, תצביע על מה שנחשב בעיניה כטעות בחוות הדעת ותנמק שלילת המסקנה שבחוות הדעת (דב"ע לד/0-258 יגאל הגיג - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ו' 225).

11. אופן ההתייחסות מושפע מנסיבות המקרה ויתכן להתייחס אליה גם במילים קצרות (דב"ע לב/120-0 צבי מנחם - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד' 73; דב"ע נא/122-99 חיים ריזלר - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ג 169).

12. מכל האמור לעיל עולה, כי הוועדה אשר התכנסה בעניינו של המערער, שמעה ורשמה את טיעוני, ערכה לו בדיקה קלינית מקיפה, רשמה את ממצאי הבדיקה בפרוטוקול, עיינה בכל המסמכים הרפואיים שהיו בפניה לרבות תיעוד רפואי עובר לתאונה וכן חוות דעתו של ד"ר סלטי, וקבעה באופן מפורש כי בתיעוד הרפואי מיום 28.2.20 קיימת הגבלה בתנועות המצדיק ניכוי מצב קודם בשיעור של 5% וכן קבעה כי אינה מקבלת את מסקנותיו של ד"ר סלטי מאחר ולא מצאה בבדיקה הקלינית עדות להגבלה בתנועות כפי שמצוין בחוות הדעת, ובכך יצאה חובת ההנמקה בעניין זה.

13. משכך, ומשלא עלה בידי המערער להצביע על פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אני מורה על דחיית הערעור.

14. לצדדים הזכות לפנות לשופט בית הדין הארצי בירושלים, שמונה לכך, בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, י"ד שבט תשפ"ג, (05 פברואר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.