לפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירה של אחיזה או שימוש בטלפון בזמן נהיגה שלא באמצעות דיבורית בניגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, עבירה מיום 30.06.2020.

עיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה וצרופותיהם.

דין הבקשה להידחות בהעדר תשתית עובדתית נתמכת בתצהיר מטעם המבקשת. ראו עפ"ת (מחוזי חי') 32572-02-19 ליאור עבודי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.03.2019), כפי שאושר ברעפ 1771/19 ליאור עבודי נ' מדינת ישראל, 11.7.19.

יתרה מכך, אני סבורה כי יש לדחות הבקשה גם לגופה.

בית המשפט ייעתר לבקשה להארכת מועד להישפט אם קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את האיחור בהגשת הבקשה להישפט, או אם השתכנע בית המשפט כי דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין.

באשר לתנאי הראשון – בענייננו, בהודעת התשלום קנס מצוין כי נשלחה בדואר וכתובת המבקשת אליה נשלח הדו"ח, ומבלי להביע עמדה אם מסמך תדפיס המידע מהדואר שצורף לתגובת המשיבה מהווה ראיה למסירה לנמען, הרי שאלה מהווים אסמכתא למשלוחה בדואר רשום; ונקבע, כי "חזקת המסירה קמה חמישה עשר ימים מיום שנשלחה ההודעה בדואר רשום למען הרשום ואין צורך להוכיח מסירה (ראו גם: רע"פ 106/15 קריב נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (20.1.2015))." (רע"פ 6153/20 אריאל טורג'מן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 24.09.2020) בפסקה 5); וראו גם רע"פ 1321/21 אבי אשכנזי נ' מדינת ישראל (נבו 01.03.2021) בפסקה 4; עפ"ת (מחוזי באר שבע) 39738-07-20 טורדגמן נ' מדינת ישראל, 29.7.20; ועפ"ת (מחוזי חיפה) 71209-12-19 ח'אלד נ' מדינת ישראל, 27.2.20, פסקה 13. והמבקשת לא הרימה את הנטל שעובר לפתחה בהתאם לתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי להוכיח כי לא קיבלה את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בה ולא עקב הימנעותה מלקבלה; ובנסיבות המתוארות בבקשה, אני סבורה כי המבקשת לא עמדה בנטל הנדרש לסתור את חזקת המסירה. ראו רע"פ 225/21 אלקאר דביר בע"מ נ' מדינת ישראל (נבו 11.02.2021).

לכך יש להוסיף, כי המבקשת צירפה לבקשה מכתב מפנ"א מיום 8.7.21 הדוחה את בקשתה להסבה שהוגשה באיחור. משאלו פני הדברים, קיימת אינדיקציה ברורה לידיעת המבקשת אודות הדו"ח במועד זה; ולא נטען ולא הוכח כי היתה הצדקה לאיחור בהגשת הבקשה משך 5 חודשים נוספים, וגם בשל השיהוי יש לדחות את הבקשה

באשר לתנאי השני – הבקשה אף אינה מעלה נימוקים ממשיים לעיוות דין, שכן בפסיקה נקבע, כי אין בעצם הטענה כי אחר נהג ברכב (גם אם צורף תצהיר מטעמו של נהג אחר) כדי לבסס חשש לעיוות דין ולהצדיק הארכת מועד להישפט (עפ"ת (מחוזי נצרת) 68365-12-18 אבו תאיה נ' מדינת ישראל, 2.7.19); ואי העתרות לבקשה להסבת קנס על שם אחר אינה מבססת חשש לעיוות דין. ראו לעניין זה למשל רע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.11.2013) (סעיף 9 סיפא להחלטה); וכן עפ"ת (מחוזי חי') 32572-02-19 ליאור עבודי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.03.2019); עפ"ת (מחוזי חיפה) 57139-01-21 שדיד נ' מדינת ישראל, 4.3.21; ועפ"ת (מחוזי חיפה) 10673-03-21 הורוביץ נ' מדינת ישראל, 13.4.21, בפסקה 7. וראו גם רע"פ 6529/20 גוד לאק רנט א- קאר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15.10.2020( בעניינה של חברת השכרה.

לפיכך, הבקשה נדחית, בלא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 9142/01 סוריאה אטילה נ' מדינת ישראל).

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, ג' שבט תשפ"ב, 05 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.