בהמשך להודעתו של העותר מיום 15.2.22, עולה שהצדדים הגיעו לפתרון הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט, למעט בנושא ההוצאות.

בעתירה שהגיש העותר התבקש להורות למשיבים למסור לידיו אישור להעברת זכויות המופנה לרשם המקרקעין ביחס לנכס הידוע כגוש 10119 חלקה 253ב מספר נכס 101191253 בכתובת רח' החוגלה 27ב פרדס חנה בציון פרטיו ופרטי הקונים. על פי האמור בעתירה, המשיבים התנו מתן האישור הנ"ל בתשלום חוב ארנונה שהמשיבים ייחסו לעותר. כאמור לעיל, הצדדים הגיעו לפתרון המחלוקת מחוץ לכותלי בית המשפט.

לעניין ההוצאות, טען העותר שתחילה דרשו ממנו חוב ארנונה כתנאי לקבלת האישור על סך 90,000 ₪ ורק אחרי הגשת העתירה החלו להפחית את היקף החוב שבסופו של דבר אופס ונותר חוב מים על סך 695 ₪ בלבד. נטען שעוד ביום 22.8.21 הגיש העותר את בקשתו לקבלת האישור המבוקש ורק בתאריך 1.2.22, לאחר הגשת העתירה, סוכם על החוב בנוסחו הסופי. נטען שהעיכוב במתן האישור עיכב קבלת כספים שהיו מגיעים לעותר בעקבות העסקה עם הקונים ונטען שהגשת העתירה הייתה דרושה כדי להגיע לתוצאה אליה הגיעו הצדדים בסופו של עניין.

המשיבים השיבו כי לא נעשתה פניה מוקדמת טרם הגשת העתירה וכי מכתב שנשלח מהעותר ביום 17.11.21 אינו מהווה פניה מוקדמת, שכן לא נכללה בו אזהרה שבכוונתו לפנות להליך משפטי, וממילא העותר לא המתין את התקופה הקבועה בחוק טרם הגיש עתירתו.

נטען עוד שהמשיבה פעלה ממילא לבדיקת טענותיו של העותר וכי חל עיכוב בעניין כתוצאה מהחלפת יועצים משפטיים אצל המשיבה. יתר על כן נטען שלא היה לעתירה בסיס לגופו של עניין, כאשר החוב הופחת לפי הטענה, לפנים משורת הדין.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נראה לי שמגיעות לעותר הוצאות. על אף שבמכתבו הוא לא ציין שבכוונתו להגיש עתירה, חלף כחודש בין מועד משלוח המכתב למועד הגשת העתירה, כאשר בסופו של דבר החוב הופחת באופן משמעותי. עם זאת, יש לציין שהעותר הקדים במקצת בפתיחת הליכים.

בסיכומו של עניין הנני פוסק לעותר סך כולל של 2,500 ₪, לתשלום בידי המשיבות יחד ולחוד.

העתירה נמחקת.

ניתן היום, כ"ח אדר א' תשפ"ב, 01 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.