13 דצמבר 2021

1. לפנינו ערעור על החלטת כבוד הרשמת מרב חבקין מיום 25.11.21 הדוחה את בקשתו של Atthachet Khodanklang (להלן – המערער) לגביית עדות מוקדמת במסגרת הליך סע"ש 58980-11-21.
2. משעה שהחלטת הרשמת ניתנה בהעדר תגובת הצד שכנגד ולאור סד הזמנים הדחוק וכוונת המערער לצאת מהארץ בדחיפות, נינה החלטתנו על יסוד הערעור בלבד.

רקע עובדתי

1. המערער, עובד זר אזרח תאילנד, הגיש תביעתו ביום 24.11.21. במסגרת זו תבע הוא זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת העסקתו וסיומה, וביניהן: הפרשי שכר, שכר חודש נובמבר, פיצויי פיטורין, פנסיה, פדיון חופשה, דמי הבראה, קרן השתלמות, דמי כלכלה, מענק שנתי, ימי חג ופיצוי בגין אי מתן תלוש שכר.
2. ביום 25.11.21 הגיש המערער בקשה לגביית עדותו המוקדמת במסגרתה צוין כי המערער סיים עבודתו אצל המשיב ביום 16.11.21, בחלוף שש שנות העסקה, נוכח תום תקופת אשרת העבודה והשהייה בישראל ואי יכולתו להמשיך לעבוד ומשעה שעל פי דין מחויב הוא לעזוב את הארץ ללא דיחוי ולשוב לארץ מוצאו, תאילנד. משכך, רכש הוא כרטיס טיסה חד כיווני להיום, 13.12.21. המערער צירף לבקשה את צילום כרטיס הטיסה כנספח א' לבקשתו. יש לציין כי עיון באשרת העבודה של המערער מלמת כי תוקפה פג כבר ביום 4.2.21 (נספח ב' לכתב התביעה של המערער).
3. ביום 25.11.21 כבוד הרשמת מרב חבקין קבעה כי יש לדחות את בקשת המערער לשמיעת עדותו המוקדמת. להלן נימוקי החלטתה:

"הבקשה נדחית.

מדובר בתביעה בסך של מעל רבע מיליון ₪.

מדובר במי שטוען כי עבד באופן חוקי בהתאם לאשרת עבודה ולכן אין מניעה עקרונית שיגיע שוב לישראל לשמיעת העדות בהליכי סדרי הדין הרגילים. לא פורט בבקשה כל טעם ממשי מדוע תימנע מהתובע הזכות לשוב לישראל לזמן קצוב לשמיעת העדות. לא די בטענה סתמית בנושא זה כאמור בתצהיר.

התובע גם לא פירט את הקשיים בהגעה לישראל ורק טען טענה כללית בתצהיר. ביה"ד נכון להניח כי הגעה לעדות כרוכה בזמן ועלות כלכלית של התובע. ברם, בתביעה בסכום המדובר ובאיזון הראוי הרי שהשקעת המשאבים היא סבירה ביותר ביחס לסכום התביעה.

לדידי, הנטל על הצד שכנגד להיערך לדיון בסד זמנים כה קצר בתביעה שסכומה הוא מעל רבע מיליון ₪ גבוה מהנטל שיוטל על התובע בחיובו להגיע ארצה לעדות מבחינת הקצאת משאבים.

יש גם לקחת בחשבון פגיעה בזכות המהותית של הנתבעת להתגונן בהליך בשל הצורך להיערך בסד זמנים כה קצר לחקירת תובע שהיא שלב מהותי בהליך. לכן באיזון המתחייב של כלל הפרמטרים מצאתי שדין הבקשה להידחות ועל התובע להתכבד ולהגיע לישראל לשמיעת עדותו במועד ההוכחות שיקבע."

1. המערער הגיש בקשה לעיון מחדש בהחלטת כבוד הרשמת מיום 25.11.21. במסגרת זו נטען על ידי המערער, בין היתר, כי הזמנת עובדים זרים לשמיעת עדות מוקדמת לאחר סיום עבודתם בישראל בתום תוקף אשרת השהייה והעבודה בישראל הפכה כמעט לדבר שבשגרה; על פי ניסיון קודם זימון תובע עובד זר שכבר עזב את גבולות המדינה כרוך בקושי רב העולה לכדי חוסר אפשרות של ממש, בין היתר בשל הצורך בהפקדת ערובה, בנוסף לעלות הכלכלית של הנסיעה לישראל, לרבות השהייה בה; מדובר בחקלאי פשוט שסכומים אלו הינם דימיוניים עבורו והדבר יהווה עילה לוויתור על התביעה; במאזן הנוחות אין ספק כי הקושי הרב רובץ לפתחו של העובד הזר; סכום התביעה אכן מצדיק היערכות של הצדדים אך אין הדעת נותנת שהדבר יעלה כדי נעילת שערי בית הדין.
2. ביום 28.11.21 כבוד הרשמת מרב חבקין דחתה את בקשתו של המערער לעיון חוזר. להלן נימוקי החלטתה:

"הבקשה נדחית. עיון מחדש בהחלטה שאינה סעד זמני הוא יציר הפסיקה ונקבע כי יש לקיים הליך מסוג זה במקרים נדירים בלבד מקום בו חל שינוי נסיבות מהותי, או התגלתה טעות בהחלטה, וזאת רק אם עסקינן בטעות טכנית באופיה ולא מקום בו נטען לטעות שבשיקול דעת, אותה נדרש ככלל לברר בערכאת הערעור (ראו: רע"א 1687/17 קו אופ ישראל סופרמרקטים בע"מ נ' ליברטי פרופרטיס בע"מ (7.3.17)).

הבקשה אינה עומדת באמות מידה אלה.

למעלה מהדרוש יצוין כי אין כל אינדיקציה לסכום הערובה הנדרש מרשות האוכלוסין שפורט בבקשה זו. עוד עולה כי קיימת בהחלט אפשרות של הגעה לישראל אלא שהדבר כרוך בעלות כלכלית. אין בבקשה כל התייחסות לנזק בלתי הפיך לצד שכנגד בשל דוחק הזמן להיערך לחקירה נגדית.

פרשת טלנסקי אינה רלבנטית ככל שהכוונה לעדותו של העד טלנסקי באשר מדובר במשפט פלילי ובסיבות אחרות לעדות המוקדמת שנדרשה.

כל הפסיקה המאוזכרת לעניין עדות מוקדמת ניתנה לפני כשני עשורים. מאז חל שינוי הן בזמינות טיסות ומחירן והן בהשלכות מהפיכת האינטרנט, בעבר נדרשה פרוצדורה מסורבלת יחסית ואילו עתה רוב הפעולות נעשות באופן מקוון ופשוט וכך גם הקשר עם עוה"ד. לכן קל יותר לעובד הזר להסדיר את כניסתו החוקית ארצה לשמיעת העדות לעומת המצב שחל לפני שני עשורים ויותר, למצער בהיבט הפרוצדורלי."

1. בעקבות החלטתה של כבוד הרשמת, ביום 12.12.21 הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. במסגרת זו נטען, בין היתר, כי בא כוח המערער נאלץ להיעדר מן המשרד משך 14 ימים עקב נסיבות אישיות המפורטות בבקשה. משכך, לא היה מודע להחלטת כבוד הרשמת בבקשה לעיון מחדש. לטענת המערער מדובר בבקשה למתן עדות מוקדמת אשר הינה משמעותית ביותר נוכח העובדה שמדובר בעובד זר שחייב לעזוב את המדינה על פי חוק לאור תום תקופת אשרת השהייה ובהעדר אפשרות לחזור לישראל במועד רגיל שיקבע להוכחות. לגופו של עניין נטען, בין היתר, כי לאור המצב המשפטי השורר כיום יש לאשר את בקשתו של המערער; מאזן הנוחות מצדיק קבלת הבקשה, שכן, אין להשוות את המאמצים הנדרשים מן המערער לאלו הנדרשים מן המשיב, לרבות הצורך בהפקדת ערובה ועלויות הטיסה ושהייה; בנוסף, נטען כי מניעת עדותו המוקדמת תוביל לוויתור של המערער על תביעתו.
2. בהחלטת בית הדין מהיום, 13.12.21, בא כוח המערער התבקש להודיע עד לשעה 13:00 האם התייתר הצורך במתן החלטה או שמא מועד הטיסה שונה, וזאת בהתחשב במועד הטיסה הקבוע להיום בשעה 22:00. בא כוח המערער השיב כי לא נרכש כרטיס טיסה חלופי, אך לא התייתר הצורך במתן החלטה, שכן, המערער ממתין לתוצאת הערעור ובהתאם יכלכל הוא את צעדיו.
3. מכאן להכרעתנו.

דיון והכרעה

1. לאחר בחינת הודעות הערעור, ההחלטות שניתנו על ידי כבוד הרשמת ומכלול החומר בתיק, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל, ונפרט.
2. כלל מנחה הוא כי ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בשיקול דעתה של הערכאה קמא, בפרט בהחלטות דיוניות (דב"ע 97 /3-398 ג'י. טי. אי. בי. תקשורת (1991) בע"מ - קרוגליאק, [פורסם בנבו] פד"ע לא 269, 277 (1998); בר"ע (ארצי) 25084-12-18 חזקי – אלסטר, [פורסם בנבו], 20.1.19).
3. אשר למועד הגשת הערעור על החלטתה של כבוד הרשמת, התקנה הרלוונטית לעניינינו היא תקנה 77 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי- דין) , תשנ"ב – 1991 (להלן - התקנות) הקובעת כי:

"ערעור על החלטה אחרת של רשם יוגש לבית הדין האזורי, תוך שבעה ימים מיום מתן ההחלטה אם ניתנה בפני המערער, או מהיום שבו הודעה לו ההחלטה אם ניתנה שלא בפניו, והוראות פרק זה יחולו על ערעור כאמור בשינויים המחוייבים."

1. נציין כי "הגישה הסלחנית" של בית הדין ביחס לאי עמידה במועדים, תעמוד למבקש רק אם יוכיח כי הסיבה לעיכוב מקורה, ולו בחלקה, בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו. טעות משרדית, תקלה בהשגת מסמכים, עומס עבודה של עורך-הדין, או טעות בספירת הימים נמנו בנסיבות שאינן מהוות "טעם מיוחד" [ר' לעניין זה עא"ח 1008/01 רחימי – מלכה, פ''ד לז (2002) 385, להלן – עניין רחימי].
2. שאלה נוספת אותה יש לבחון היא שאלת סיכוי הערעור. קרי, האם מדובר בערעור אשר סיכויו להתקבל גבוהים ועל כן ראוי להתעלם מהכשל בדבר מועד הגשת הערעור נוכח סיכויי הערעור [עניין רחימי].
3. במקרה שלפנינו, ברי כי נסיבותיו האישיות של בא כוח המערער אינן יכולות להוות "טעם מיוחד" לאי הגשת הערעור במועד הנדרש. עם זאת, לאור נסיבות העניין, סבורים אנו כי יש להתעלם מהכשל האמור בהתחשב בסיכויי הערעור הגבוהים.
4. תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, מחילה בבית הדין לעבודה את תקנה 73(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, על פיה מוסמך בית הדין להורות על גביית עדות מוקדמת "כל עוד קיים חשש סביר שלא יהיה ניתן לשמוע את העד במועד הרגיל".
5. לאחר עיון בנימוקי הערעור ובתיק בית הדין, שוכנענו כי הוכח קיומו של "חשש סביר" לאי יכולת לשמיעת המערער במועד הרגיל, וכי דחיית הערעור תביא לפגיעה בזכות הגישה של המערער לערכאות.
6. המערער הוכיח כי עזיבתו איננה עזיבה מרצון. אשרת השהייה של המערער (ר' נספח ב' לכתב התביעה של המערער) מלמדת כי זו הסתיימה זה מכבר ביום 4.2.21. משתמה תקופת השהייה המורשית, ברי, כי עזיבתו איננה מרצון, ואין בידו היכולת לבחור את מועד עזיבתו את הארץ. אם כן, טענתו כי הוא נאלץ לעזוב את ישראל באופן מיידי, נתמכת בראייה חד משמעית אודות נכונות הדבר. בנוסף, המערער צירף לבקשתו כרטיס טיסה הקבוע ליום 13.12.21, באופן התומך את טענתו כי יציאתו מן הארץ הינה מיידית (ר' נספח א' לבקשת המערער). יש לציין, כי הפרטים האמורים גובו בתצהירו של המערער.
7. בנוסף, כפי העולה מהודעת הערעור של המערער, יהא קיים עבורו קושי אובייקטיבי ממשי בקבלת אשרת כניסה, אשר כפופה לשיקול דעת של רשות האוכלוסין, וכאשר ככל שתאושר, תתכן ותקבע הפקדת ערבות משמעותית בצידה. אם כן, בצד הוצאות הטיסה לישראל, ייתכן ותהיינה הוצאות משמעותיות לצרכי כניסה לישראל להליך משפטי, וכאשר בכל מקרה ייתכן והבקשה תדחה כליל. אם כן, לדידנו, באיזון שבין זכותו של המערער לגישה לערכאות לבין זכות המשיבה לנהל הגנתה כדבעי, יש להעדיף את זכותו של המערער.
8. לאור הנימוקים לעיל, אנו סבורים כי אין זה המקרה המתאים לדחיית בקשתו של המערער. בנוסף, יש בקבלת בקשתו של המערער כדי להתחשב בכך שבתי הדין לעבודה נעתרים ביד רחבה לבקשות מהסוג דנן על מנת ליתן לתובעים את יומם בשים לב לקושי הכרוך בהגעתם ארצה, ובהיותם נמנים על אוכלוסייה מוחלשת.
9. אם כן, מקרה זה נמנה על המקרים המצדיקים סטייה מסדרי הדין הרגילים, כאשר קיים "חשש סביר" לאי יכולת שמיעת המערער במועד הרגיל.

סוף דבר

1. דין הערעור להתקבל.
2. התיק יוחזר לרשמת לקביעת עדות מוקדמת בדחיפות, וזאת לאחר המצאת כרטיס טיסה חלופי מאת התובע.
3. בנסיבות העניין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, ט' טבת תשפ"ב, (13 דצמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.