1. מונחת לפניי תביעה כספית על סך 14,006 ₪ בגין נזקי רכוש מתאונת דרכים שארעה ביום 2.9.21 בתל אביב. בתאונה היו מעורבים רכב פרטי ורכב הסעות.

התובעת טענה בכתב התביעה כי התאונה ארעה בעת שרכבה פנה שמאלה בצומת לכיוון כביש איילון צפונה, כשלפתע רכב הנתבעים פגע בו מאחור, והדף אותו לעבר הרכב שהיה לפניו, שנפגע אף הוא.

הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי התאונה ארעה בעת שרכב התובעת פגע מאחור ברכב שלפניו, ואז פגע רכב הנתבעים פגיעה קלה ברכב התובעת מאחור, וללא הדיפה נוספת.

כן טענו הנתבעים כי התובעת לא הוכיחה את נזקיה, ולא צרפה לכתב התביעה מסמכים רלוונטיים, לרבות רשיון רכב.

אסקור להלן בקצרה את ראיות הצדדים וטענותיהם.

ראיות הצדדים וטענותיהם

1. התובעת העידה מטעמה את הנהג ברכב, בעלה, מר מוחמד מסארווה. זה העיד (ע' 1, ש' 17):

"הגעתי לצומת השלום בירידה לאילון. אני צריך לרדת, לפנות שמאלה ... כשהרמזור היה ירוק ירדתי. באמצע הצומת, כשאני פונה שמאלה, באמצע הכביש ובנסיעה איטית, אני שומע פתאום בום מאחורי. זה היה אוטו מסחרי שנתן לי בום והעיף אותי קדימה לרכב לפניי".

הוא עמד בחקירתו הנגדית על גרסתו, וכן העיד על סכומי הכסף ששילם לצורך תיקון הרכב ("כמעט 14 אלף"; ע' 1, ש' 28). כן העיד כי שילם עבור התיקון במזומן. הוא סיפר תחילה כי לא לקח את פרטיה של הנהגת שהייתה ברכב שלפניו, ובהמשך תיקן כי לקח את מספר הטלפון שלה, אך הוא לא שמור אצלו (ע' 3, ש' 4).

1. הנתבעים העידו מטעמם את הנתבע 2, הנהג ברכב ההסעות. הוא העיד (ע' 3, ש' 14):

"יצאתי שמאלה, בשביל לעשות פרסה ולחזור חזרה לאילון דרום לכיוון הבסיס. כשהתחלתי בנסיעה, נפתח הרמזור, כמה מכוניות נסעו (לא זוכר כמה) אני הייתי השלישי או הרביעי, עברתי בשני מטר את הרמזור כי האוטו ארוך, הסתכלתי במראה השמאלית לראות שהג'אנט לא פוגע בעמוד שם, כי אני עושה פרסה. זה צומת ענק והצלחתי פחות או יותר, חצי לעשות פרסה ופתאום שמעתי מכה. אני באמצע הצומת, יכולתי להמשיך. המשכתי ונעצרתי שני מטר אחרי המכה הזאת בצד ימין, בתחנה בצד השני. ירדתי לראות מה קרה, הנהג בא אליי ועושה תנועת שאלה עם הידיים. ואומר לי שפגעתי בו. אמרתי לו שאני לא יודע מאיפה הוא הגיע, אני לא ראיתי אבל יש מכה".

בחקירתו הנגדית הוצג לו טופס ההודעה שלו לחברת הביטוח שם נכתב: "בזמן תחילת נסיעה נכנסתי ברכב מאחור והוא נכנס ברכב אחר", ולכך השיב (ע' 4, ש' 1): "אני לא זוכר שאמרתי דבר כזה כי לא ראיתי שהייתה פגיעה".

1. לבית המשפט הוצגו תמונות נזק, וכן עיינתי בחוות דעת השמאי מטעם התובע. ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי התובעת לא הוכיחה כלל את תביעתה מאחר שלא צורף רשיון הרכב, ואף לא הוכיחה את נזקיה. ב"כ התובעת השיב כי אין בטענות אלו ממש, וציין כי יצרף את המסמכים בהקדם.

בסיום הדיון אפשרתי לב"כ התובעת לצרף את המסמכים החסרים עד ליום 21.7.22, ואפשרתי לב"כ הנתבעים להתייחס למסמכים אלו עד ליום 28.7.22. ב"כ התובעת עשה כן, ואילו ב"כ הנתבעים בתגובתו מיום 27.7.22 טען כי התביעה הוגשה בהליך של סדר דין מהיר, במסגרתו על בעלי הדין להגיש את ראיותיהם יחד עם כתבי הטענות, אך התובעת חדלה מלעשות כן. כן העלה תהיה ביחס למסמכי הקבלה שצצו לפתע, ואישרו תשלום במזומן.

דיון והכרעה

1. בשאלת האחריות לתאונה אני קובע כי התאונה ארעה כטענת התובעת. קרי, כי רכב הנתבעים פגע מאחור ברכב התובעת בעת שזה פנה שמאלה ברמזור, והדף אותו לעבר רכב אחר.

נתתי אמון מלא בעדותו של הנהג ברכב התובעת, בפרט לנוכח העובדה כי עדותו משתלבת היטב עם מוקדי הנזק ברכבו, ואופיים, כמו גם לנוכח היחס בין גובה הנזק למוקד האחורי ברכב התובעת (הוערך ב-9,513 ₪) לגובה הנזק במוקד הקדמי (הוערך ב-3,042 ₪). יחס זה תומך בטענת התובעת בדבר פגיעה מאחור והדיפה לרכב שמלפנים, ובוודאי שאינו מתיישב עם טענת הנתבעים בכתב ההגנה.

למעשה, גם הנתבע 2 לא באמת חלק על גרסתו של נהג רכב התובעת, ובכל מקרה, האמור בטופס ההודעה שלו לחברת הביטוח, תומך באופן מלא בטענת התובעת, וסותר את טענת הנתבעים בכתב ההגנה.

על כן, יש לקבוע כי הנתבעים אחראים באופן מלא לתאונה.

1. עם זאת, הנתבעים טוענים כי התובעת כלל לא הוכיחה את תביעתה מאחר שלא הוכיחה כי היא בעלת הרכב, וכן לא הוכיחה את נזקיה.

אכן, תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, קובעות כי בהליך המתנהל בסדר דין מהיר, יגיש בעל הדין את רשימת המסמכים המצויים ברשותו יחד עם כתב הטענות שלו, וכן יצרף את המסמכים (תקנה 79(א)(2)).

תקנה 176(א) לתקנות אלו קובעת כי "בית המשפט רשאי לתת בכל עת הוראות לכל עניין שבסדרי הדין וכן לתקן כל פגם או טעות בכל הליך לרבות בעניין שהוכרע לפי תקנה 33(ד) אם ראה לנכון צורך בכך לשם הגשמת מטרת תקנות אלה".

מטרת התקנות מוגדרת היטב בתקנות 1-5. בתמצית, מטרתו של בית המשפט היא לקיים הליך הוגן ויעיל, תוך שמירה על זכויותיהם הדיוניות של הצדדים, ותוך חתירה לגילוי האמת ועשיית צדק.

עוד אוסיף, כי בפרט בתביעות מסוג זה, מעבר ל"תורה שבכתב" מתקיימת גם "תורה שבעל-פה", ובאי כוח המתדיינים בבתי המשפט, העוסקים בתביעות אלו, מקפידים על הלכותיה של התורה שבעל-פה, באדיקות רבה אף יותר מהלכות התורה שבכתב. קרי וכתיב, במרבית המקרים מסכימים בעלי הדין לתיקון פגם דיוני שנפל אצל הצד השני, והגשת מסמכים משלימים לאחר הדיון, היא עניין שבשגרה.

1. על רקע זה התרתי לתובעת להגיש את המסמכים שאכן היו צריכים להיות מוגשים יחד עם כתב התביעה.

עיינתי ברשיון הרכב שצורף, ועולה ממנו כי אכן בעת התאונה נשוא הליך זה, הייתה התובעת בעלת הרכב. לא מצאתי כי צירופו של הרשיון לאחר הדיון פגע בזכויותיהם הדיוניות של הנתבעים.

על כן, התובעת אכן הוכיחה את תביעתה.

לעניין גובה הנזק, התובעת תמכה את טענותיה בחוות דעת שמאי מיום 14.11.21, שכן צורפה לכתב התביעה, והעריכה את עלות התיקון בסך של 11,700 ₪.

ב"כ הנתבעים תוהה כיצד צץ לפתע מסמך המאשר כי התשלום למוסך היה במזומן, לאחר שבמסמך המקורי שהוצג במהלך הדיון הדבר לא צוין.

מאחר שנתתי אמון בעדותו של עד התובעת, מר מוחמד מסארווה, כי שילם עבור תיקון רכבו במזומן, לא מצאתי כל פסול בהצגת האישור המאוחר, מה עוד שמדובר באישור שנחתם על גבי המסמך המקורי, ולא מדובר בזיוף חלילה.

בנסיבות אלו, לא סברתי כי יש מקום לשמיעה של עדים נוספים או שמיעת עדות חוזרת של מר מסארווה, שלא רק שהייתה מסרבלת את הדיון, אלא שגם עלולה הייתה להוביל להטלת הוצאות נוספות מיותרות על הצדדים.

גם הקבלה שצורפה המעידה על תשלום על סך 1,450 ₪ לשמאי תקינה, ואין בעובדה כי מר מסארווה העיד בעדותו ששילם לשמאי כ-2000 ₪, כדי לפגום במהימנותו או במהימנות המסמך, בפרט לאחר שהעיד: "1,800 ₪ - 2,000 ₪. לא זוכר בדיוק. יש קבלה בתיק" (ע' 2, ש' 1).

על כן, התובעת הוכיחה את מלוא נזקיה.

סיכומו של דבר

1. התביעה מתקבלת במלואה. הנתבעים, באמצעות הנתבעת 3, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:
2. פיצוי בגין הנזק בסך 14,006 ₪.
3. אגרת בית המשפט בסך 754 ₪.
4. שכ"ט עו"ד בסך 2,458 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ז' אב תשפ"ב, 04 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.