1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת עינת להבי-אשר מיום 25.11.21 בתיק הוצל"פ 530612-11-19.
2. הרשמת הנכבדה קבעה בהחלטתה המפורטת כי מכר הדירה נשוא הליכי הכינוס אינו מכר עצמי המזכה את כונס הנכסים בשכר מופחת, אלא מכר באמצעות כונס המזכה אותו בשיעור השכר הקבוע בתקנה 5 לתקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים), תשס"ב-2002 (להלן: "התקנות").
3. לאחר שעיינתי בבקשת רשות ערעור ובתשובה לה, אדון בבקשת רשות ערעור כאילו ניתנה הרשות והערעור הוגש בהתאם.
4. לשיטת המבקשים, שגתה הרשמת בקביעתה שכן בקשתם למכר עצמי אושרה על ידי רשם ההוצל"פ ביום 25.11.20. אמנם הרוכשים הראשונים מטעמם חזרו בהם ובחרו שלא לרכוש את הדירה, אך לאחר מכן איתרו המבקשים, בסיוע מתווך, רוכשים חלופיים והם שניהלו עמם משא ומתן והודיעו על תוצאותיו לכונס.

לטענתם, אין בחלוף הזמן בין איתור הרוכשים הראשונים לבין איתור הרוכשים השניים כדי לבטל את הסכמת הזוכה והכונס למכר עצמי. משכך, בקשת הכונס למלוא שכר הטרחה מוגשת בחוסר תום לב.

1. לשיטת הכונס, יש לדחות את הערעור מאחר ומכר הדירה בוצע על ידו, ולראיה צירף אישור בדבר הסכמת המבקשים למכר באמצעותו (נספח א' לתשובת הכונס). לטענתו, למעט פרסום הנכס וביצוע ההתמחרות, הוא ביצע את כל הפעולות ביחס למכר.
2. משכך, ניתנה למבקשים אפשרות להשיב לדברים.
3. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי שדין הערעור להתקבל באופן חלקי. להלן טעמי.

סבורני כי קביעת הרשמת שאין מדובר במכר עצמי נכונה, שכן על מנת שמכר הדירה ייחשב כמכר עצמי, על ההליך להיות מבוצע, מתחילתו ועד סופו, על ידי החייבים (ראו סעיף 81ב1(ב)(3) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967) ובמגבלת הזמן הקבועה בחוק או לפי כל הוראה אחרת של הרשם.

וכך, בהחלטה מיום 25.11.20 עת אישר הרשם למבקשים לבצע מכר עצמי, וזאת חרף העובדה כי חלף המועד הנקוב בסעיף 81ב1 (ב)(3) לחוק, נקצבה שהות מוגדרת להצגת טיוטת הסכם, וכזו לא הוצגה. אין להכיר בכך שהסכמת הכונס למכר עצמי נעשית ללא הגבלת זמן. ודוק, משחלף המועד, פעל הכונס להוצאת הודעות פינוי ליום 4.2.21 (נספח ד' לתשובת הכונס).

לאחר שהמבקשים עתרו בשנית להאריך את המועד למכר עצמי בעוד 7 ימים, ובהסכמת הכונס, האריך הרשם את המועד תוך הותרת הודעות הפינוי על כנן (ראו ההחלטה מיום 21.12.20 נספח ו' לתשובת הכונס). ואולם, המבקשים לא הצליחו לעמוד במועד ולהציג טיוטת הסכם. משכך, נמשכו הליכי המימוש באמצעות הכונס שהגיע להסדר עם המחזיקה לדחיית פינוי הדירה עד יום 10.3.21 (נספח ז' לתשובה).

נכון הוא שהמבקשים הם שהפנו את הרוכשים לכונס (נטען שממילא לא היה בידם להצליח לבצע מכר עצמי נוכח קיומם של עיקולים נוספים), והסכם עמם נחתם ביום 2.3.21.

ואולם, כעולה מנוסח הסכם המכר (נספח ח' לתשובת הכונס) הכונס הוא צד להסכם החתום עליו, וההסכם הובא לאישור הרשם (נספח ט' לתשובה). צוין בבקשה לאישור המכר כי שווי התמורה סוכם ישירות בין הרוכשים למבקשים וצורפה לה אף הסכמת המבקשים. המכר אושר על ידי כב' הרשמת להבי-אשר בהחלטה מיום 7.5.21, ובמסגרתה ניתנו כל ההוראות המחייבות את הכונס לפעול להשלמת העסקה ולהגיש דו"ח.

הכונס הגיש דו"חות כנדרש, הפקיד כספים לגזברות ההוצל"פ, התייחס לזכויות נושיהם הנוספים של המבקשים, וקיבל הוראות בהתאם (נספחים יא' ו-יב' לתשובה).

ביום 23.7.21 אף הוצא לבקשת הכונס צו מכר פורמלי להעברת הזכויות בנכס לפי סעיף 34א' לחוק המכר, תשכ"ח-1968 (הליך המאשר סופית כי עסקינן במכר באמצעות רשות ולא במכר מרצון).

1. הכלי שהעניק המחוקק בידי חייבים במימוש משכנתה על דירת מגורים לביצוע מכר עצמי, נועד לחסוך את מינוי כונס הנכסים והתחלת הליכי המימוש הכפוי. כלי זה נועד לאפשר לחייבים לשלוט ברכושם, כל עוד ינתנו הוראות להבטחת פרעון החוב, לחסוך בהוצאות כינוס ולאפשר מכר בערכי עסקה מרצון ולא בעסקה כפויה באמצעות רשות (שמחיריה עלולים להיות נמוכים ממחירי השוק). כלי זה מוגבל, מטבע הדברים, במועד שנקצב לביצוע המכר העצמי ופרעון החוב. מחוקק המשנה נתן לכך ביטוי אף בנוגע לשכר הכונס מקום בו החייב פרע את מלוא החוב בתקופות בהן טרם מינוי כונס נכסים (תקנה 2 לתקנות), או בטרם הוכרז קונה להליכי מימוש המשכנתה (תקנה 4). בכך ניתן לחייבים תמריץ לפרוע את חובם בתקופות מוקדמות בשלבי המימוש, וזאת מתוך הכרה שנחסכו פעולות מטעם הכונס המצדיקות הפחתת שכרו.

עם כל ההבנה לרצון המבקשים לחסוך בהוצאות אלו, הרי שבמקרה שלפני לא נחסך מהכונס עמל משמעותי.

הכונס הראה בתשובתו שלמעט פרסום הנכס וביצוע ההתמחרות, הוא שביצע את כל הפעולות בקשר למכר ובין היתר: הזמין חוות דעת שמאית; תפס חזקה בנכס לאחר משלוח הודעת פינוי; הגיש בקשה לאישור המכר; דיווח לרשויות לרבות לרשויות המס ולעירייה; רשם הערת אזהרה לטובת הרוכשים; חילק הכספים לנושים והפקיד כספים בגזברות הוצל"פ (ראו, בין היתר, דוחות הכונס שצורפו כנספחים יב' יד' לתשובתו).

1. אשר לאישור המכר עליו חתמו המבקשים המציין כי המכר יבוצע על ידי כונס הנכסים (נספח א' לתשובת הכונס), וכעולה מתגובת המבקשים לתשובת הכונס, הרי שהיא נעשתה כהסכמה למכר בלבד ולנוכח הסכמת הכונס למכר עצמי (לשיטתם). נחזה כי המבקשים ראו עצמם כמסכימים לעסקה ולא נתנו דעתם לסוגיית השכר הנגזר ממכר באמצעות כונס. על כן, לא מצאתי לבסס את החלטתי על ענין זה.
2. במקרה שלפני, המבקשים הם שאיתרו את הרוכשים ובכך חסכו טרחה כלשהי לכונס הנכסים ואף הוצאות, והבטיחו מכר הדירה במחיר ריאלי המניח את רצונם. המבקשים אף נעזרו בשירותי תיווך ונשאו בעלות כדי להשיא את התמורה. שיתוף פעולה זה רצוי ויש לעודדו, אך אין בו כדי לעמוד בתנאים של מכר עצמי שמשמעו מכר בשלבים ראשונים של ההליך שמונע מינוי כונס נכסים כלל או לכל היותר חוסך מהכונס כל פעולת מימוש ממשית.

ואולם, יכול שבנסיבות האמורות היה מקום להתערב בשיעור הקבוע בתקנות במסגרת הסמכות המוגבלת המוקנית לרשם. בהתאם לפסיקה, שיעורי שכר הטרחה הקבועים בתקנות, מחייבים את הרשם, וכי התערבות בשיעורים אלה תעשה בהתקיים נסיבות חריגות וייחודיות בלבד, בהן תחושת הצדק אינה משלימה עם שיעור שכר הטרחה שנפסק (ראו בר"ע (מחוזי ת"א) 3307/04 דלק–חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' צאלים החזקות בע"מ (7.5.2008); בר"ע 2999/05 גולדבלט נ' בנק אוצר החייל בע"מ (4.2.2007); רער"צ (שלום חיפה) 53017-03-20 עו"ד אביה בן ארי – כונסת נכסים נ' יעקב דוד ברים (14.12.2020)).

1. לאחר ששקלתי את הדברים ובהינתן החסכון המצומצם של עמל לכונס (היעדר הצורך בפרסום הזמנה להציע הצעות וקיום התמחרות), מצאתי להתערב בהחלטת הרשמת הנכבדה בפסיקת השכר ולהפחית מהשכר שנפסק שיעור של 15%.

מדיניות שיפוטית ראויה תתמוך בהפחתת שכר הכונס כדי לעודד חייבים לשתף פעולה עם הכונס ולחסוך מעמלתו. ראוי לעודד זאת ובשים לב לסמכות המצומצמת להתערבות בשיעורי השכר.

1. נוכח האמור לעיל, הערעור מתקבל באופן חלקי כך שיופחת מהשכר שנפסק לכונס שיעור של 15%.
2. בנסיבות הענין בהן ניתן למבקשים סעד חלקי, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים

ניתן היום, ט"ז שבט תשפ"ב, 18 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.