1. לפנינו בקשה למתן תוקף של פסק דין להסדר גישור, בהתאם לתקנה 10 לתקנות בתי המשפט (גישור), התשנ"ג-1993.

השתלשלות ההליכים בתיק

1. לפי המסמכים שהגיש המגשר - Issara Kongngoenklang (להלן: "העובד"), עובד זר מתאילנד, עבד אצל איל יוגב בלטינסקי (להלן: "המעסיק") במשקו החקלאי בכפר ויתקין, החל מיום 30.10.2019 ועד ליום 30.11.2021.
2. בין הצדדים התגלע סכסוך בנוגע לזכויותיו של העובד, בגין תקופת עבודתו וסיום העסקתו אצל המעסיק. לפיכך, פנו הצדדים אל המגשר עו"ד יניב דוד (להלן: "המגשר").
3. בין הצדדים התקיימה פגישת גישור אחת, במשק החקלאי של המעסיק בכפר ויתקין. בפגישה נכחו העובד, המעסיק והמגשר. תוכן הפגישה הוסבר ותורגם לעובד על ידי מתורגמנית לשפה התאית בשם קיי, בשיחת טלפון במהלך הפגישה.
4. במעמד פגישת הגישור, הוסכם כי המעסיק ישלם לעובד את סכום הכסף המוסכם על הצדדים במזומן ביום הטיסה.
5. ביום 7.12.2021, עם סיומו של הליך הגישור, חתמו הצדדים על הסכם גישור בשלוש שפות – עברית, אנגלית ותאית.
6. על פי הסכם הגישור, על המעסיק לשלם לעובד סך כולל של 15,000 ₪ בגין פיצויי פיטורים, הפרשי שכר עבודה, זכויות ותנאים סוציאליים, בניכוי אי מתן הודעה מוקדמת וכספים אותם חב העובד למעסיק.
7. על פי הודעה שהגיש המגשר לבית הדין ביום 26.1.2022, העובד עזב את הארץ זה מכבר, עוד טרם הגשת ההודעה לבית הדין. כמו כן, על פי הודעה זו של המגשר, העובד קיבל לידיו את הכספים במזומן טרם יציאתו מהארץ.
8. בהחלטה מיום 30.1.2022, נקבע כדלקמן:

"קשה להאמין שהמעסיק שילם לעובד התאילנדי במזומן סך 15,000 ₪ ביום הטיסה ולא החתים את העובד על אישור קבלת הכספים.

ככל שישנו מסמך עם חתימה של העובד המאשר את קבלת כספי הסכם הגישור יש להגישו לתיק ביה"ד עד יום 13.2.22 בצרוף דוחות נוכחות בעבודה וכן הבהרה של המגשר לגבי המועד בו נוח לו להגיע לביה"ד תוך תאום עם העובד הזר ,כך שנוכל להעלות באותו דיון שיקבע את העובד בהיוועדות חזותית על מנת שיאשר את כל סימני השאלה שמתעוררים כאן בתיק."

1. בתשובתו מיום 20.2.2022 להחלטה הנ"ל, הבהיר המגשר כי העובד עזב זה מכבר את הארץ, וכי למעסיק אין עוד קשר עם העובד. לפיכך, טוען המגשר, "קיים קושי אובייקטיבי לתאם הוועדות ויזואלית". כמו כן, לא קיימים מסמכים בעניין התשלום לעובד, שכן המעסיק הסתמך על הסדר הגישור וההסכמות בו, ולא ידע שהוא צריך להחתים את העובד על מסמכים נוספים בעניין התשלום.

דיון והכרעה

1. בתי הדין לעבודה דנו לא פעם בבקשות לאישור הסדר גישור כגון זו שלפנינו. כך, בסע"ש (אזורי ת"א) 50406-10-13 NETNAPA CHAIYUN נ' טוליפ פרחים בע"מ [פורסם בנבו] (11.11.2013) (להלן: "עניין טוליפ"), קבע כב' השופט ד' ספיבק (כתוארו אז) כדלקמן:

"על אף שכאמור לעיל, בית הדין מוסמך לאשר הסדרי גישור המוגשים בהתאם לפרוצדורה שלעיל, לדעתי על בית דין זה לבחון בשבע עיניים בקשות המוגשות לו לאישור הסדר פשרה כמו זה המונח לפני, שנחתם בין עובד זר שלא היה מיוצג במהלך הגישור, לבין מעסיקו. לדעתי, במסגרת הפעלת שיקול הדעת בטרם אישורו של הסדר שכזה, אסור שבית הדין יסתפק אך ורק בבחינה טכנית, דהיינו בבדיקה האם הבקשה הוגשה בהתאם לפרוצדורה שלעיל הקבועה בתקנות. לדעתי, על בית הדין לבחון מהותית האם השתכנע שזכויות העובד נשמרו, וכי הגישור לא מהווה נסיון מצד המעסיק למנוע מהעובד, הלא מיוצג והלא מודע לזכויותיו, לתבוע בבוא היום זכויות יסוד להן הוא זכאי מכוח משפט העבודה המגן, ואסביר.

...

להבנתי, הבקשה המונחת בפני, כמו גם בקשות אחרות מסוג זה שהוגשו לבתי הדין בעת האחרונה, מהווה מבחינה מעשית נסיון "לעקוף" את ההלכה הברורה לפיה רבים הם המקרים שבהם לא ניתן תוקף לכתבי ויתור, וליצור מצב דברים שבו עם תשלום "גמר החשבון" על ידי המעסיק יהיה העובד מנוע מלתבוע זכויות נוספות, אפילו המדובר בזכויות שהוא אינו יכול לוותר עליהם. שכן כידוע, עם אישור הסדר הפשרה על ידי בית הדין, נוצר "מעשה בית דין" והעובד יהיה מנוע בעתיד מלפנות לבית דין זה ולתבוע את זכויותיו, גם אם קופחו."

1. דבריו אלו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בעניין טוליפ נכונים גם בענייננו. בית הדין אינו מהווה "חותמת גומי", ועל בית הדין להשתכנע כי העובד הבין את משמעותו של הסדר הגישור, וכן כי זכויותיו לא קופחו ושולמו במלואם. במקרה שלפנינו, וכפי שיפורט להלן, לא שוכנענו כאמור.
2. גם אם ישנה היתכנות לקורולציה מסוימת בין הזכויות בגינן ביקש העובד את הפיצוי הכספי, ובין הסכום אשר עליו הסכימו הצדדים (15,000 ₪). אך, בלא כל ראיה לכך שהתשלום אכן בוצע בפועל, אין בידינו לאשר את הסדר הגישור ולתת לו תוקף של פסק דין. כאמור בעניין טוליפ, מתן תוקף של פסק דין להסדר גישור שכזה מהווה "מעשה בית דין", אשר בעקבותיו יסגרו דלתות בית הדין בפני העובד, ולא יוכל הוא לשוב ולתבוע את זכויותיו, גם אם אלו מגיעות לו על פי דין. העובדה כי העובד בענייננו לא הופיע בפני בית הדין (אף לא בהיוועדות חזותית) על מנת לאשר כי קיבל את סכום הכסף עליו הסכימו הצדדים, משאירה אותנו בחוסר נוחות אשר אינו מאפשר את אישורו של הסדר גישור זה.
3. חוסר נוחות זה היה יכול להיפתר, באמצעות שימוש באמצעים טכנולוגיים כגון היוועדות חזותית. אין בידינו לקבל את טענתו של המעסיק כי כבר אינו בקשר עם העובד, ומשכך לא ניתן להביאו בהיוועדות חזותית. נוכח האמצעים הטכנולוגיים הקיימים כיום, ניתן לאתר את העובד על מנת שיוכל לאשר בקולו שלו, כי זכויותיו הוסברו לו והוא מודע להן וכי אכן קיבל סך 15,000 ₪ במזומן טרם יציאתו את הארץ. ללא אישורו זה של העובד, לא יהא זה נכון לאשר את הסכם הגישור ובכך לחסום בפני העובד את הגישה לערכאות בעתיד לצורך תביעת זכויותיו כדין.
4. נדגיש, כי בין המעסיק לבין העובד קיימים פערי כוחות משמעותיים, בהיות העובד עובד זר שאינו מכיר את השפה העברית או את החוק הישראלי. במצב שכזה, וכפי שנקבע בעניין טוליפ, יש לבחון ביתר חשדנות את הסדר הגישור. היה נכון, לטעמנו, במצב זה של דברים כאשר פערי הכוחות בין העובד הזר לבין המעסיק כה גדולים, לשכנע אותנו, כי נעשה וניתן לעובד פירוט הסכומים להם היה זכאי על פי דין עם התחשיב המפורט תוך הסבר לעובד הזר כיצד חושבו זכויותיו מכוח משפט העבודה וגם מהטעם הזה שוכנענו שלא לאשר את הסדר הגישור.
5. אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתן היום, ד' אדר ב' תשפ"ב, 07 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.