לפניי תביעה קטנה על סך 30,000 ₪ אותה הגיש התובע נגד הנתבעת, שירות בתי הסוהר (להלן: "בית הסוהר או שב"ס"), לקבלת פיצוי כספי בטענה שבית הסוהר לא סיפק לו מוצרי היגיינה בסיסיים, בתקופת הבידוד ובמשך שלושה שבועות בכלא ''איילון", עת נשפט לשלילת קנטינה, ובכך נפגעו זכויותיו כאסיר בישראל.

טענות התביעה:

1. התובע מרצה עונש מאסר של תשע שנים שהחל בשנת 2017.
2. ביום 31.10.2021 התובע נשפט עקב סירובו להשתלב באחד מהאגפים בבית כלא איילון. לטענת התובע, הוא סירב להשתלב באגף הנ''ל לנוכח היכרות מוקדמת עם אדם השוהה באותו האגף.
3. התובע טוען, כי הוא נשפט מבלי שניתנה לו ההזדמנות להסביר את סירובו, ועונשו של התובע היה שבוע בידוד, שלילה של רכישות מוצרים בקנטינה למשך חודש ושלילת ביקורים.
4. לאור כך, התובע החל לרצות את עונשו בן שבוע בבידוד ומיד לאחר מכן הועבר לשבועיים נוספים בתא נפרד.
5. התובע טוען, כי במשך אותם שלושה שבועות לא סופקו לו מוצרי היגיינה אישיים בסיסיים כמו שמפו או משחת שיניים.
6. בת זוגו של התובע פנתה לקצין האסירים וקיימה איתו שיחת טלפון בנושא, זה טען כי סופקו לתובע כל מוצרי הצריכה וכי הדבר אף תועד ביומן האסירים, אך בפועל הדבר לא קרה.
7. התובע טוען כי הוא היה נתון לחסדיהם ואדיבותם של אסירים אחרים שנתנו לו מעט שמפו בכדי שיוכל להתקלח.
8. ביום 18.11.2021, הועבר התובע לבית הסוהר "צלמון" בעודו שלול לרכוש מוצרים בקנטינה. התובע טוען כי נציגי הנתבעת הבטיחו לו כי יחול שיפור בתנאי המחייה שלו, אך בפועל, הדבר לא קרה ומצבו הדרדר לרעה.
9. התובע מציין, כי יש בידו פלטינה והוא סובל מהקור ועל כן ביקש לרכוש בקנטינה שמיכת צמר. התובע טוען כי הסביר את המצב למנהלת האגף וביקש לרכוש את השמיכה לאור הנסיבות. מפקדת האגף אמרה לו שעליו להגיש מכתב חנינה לקנטינה בכדי שיוכל לרכוש מוצרים בקנטינה.
10. דא עקא, למרות שכתב את המכתב, התובע טוען כי עדיין היה ללא מוצרי היגיינה בסיסיים וכי פסלו לו את המכתב. התוצאה הייתה כי לא יכל לרכוש מוצרים בקנטינה עד שיסתיים עונשו בן החודש.
11. התובע טוען, כי למזלו הרב, אסיר אחר שסיים לרצות את מאסרו, השאיר לו שמיכה וחצי בקבוק של שמפו עד למועד בו יסיים לרצות את עונשו.
12. לאור כל המצוין, מבקש התובע לחייב את הנתבעת בסך של 30,000 שקלים בעבור הנזק הפיזי והנפשי שנגרם לו, היות ולא סיפקו לו מוצרי היגיינה בסיסיים תוך שלילת קנטינה.

טענות ההגנה:

1. הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי התובע מרצה את עונשו החל מיום 10.12.18 בן תשע שנים.
2. ביום 31.10.2021 נשפט התובע בדין משמעתי בשל סירובו להשתלב באחד מאגפי כלא איילון. לאור כך, עונשיו של התובע היו שלילת חודש בקנטינה, קנס בסך 100 ₪, שבעה ימי בידוד ושלילת ביקורים למשך חודש.
3. הנתבעת טוענת, כי התובע לא פנה בבקשה להפחתת העונש שהוטל עליו או ביקש לבטל את פסק הדין שניתן כנגדו לאור פגם בהליך השפיטה, ועל כן, עונשו של האסיר היה בהתאם לפסק הדין שנקבע במהלך הדין המשמעתי.
4. הנתבעת מדגישה, כי במשך כל תקופתו בכלא "איילון" סופקו לו מוצרי היגיינה בסיסיים בהתאם לבקשתו וביום בו נכנס לבידוד, לא נשללה ממנו החזקת מוצרי ההיגיינה.
5. הנתבעת טוענת, כי לאחר שניסו לשכנע את התובע להשתלב באחד מהאגפים בכלא "איילון" ובשל סירובו להשתלב שם, הועבר התובע לשהות באגף "מעבר" המיועד לשהייה זמנית המיועד למסרבים להיקלט בבית הכלא. הנתבעת מדגישה כי גם באגף זה מותר להחזיק דברים אישיים ומוצרי היגיינה.
6. ביום 18.11.2021 התובע הועבר לכלא "צלמון" עד ליום 16.12.2021. הנתבעת טוענת, כי בהגעתו של התובע לכלא עצמון, כבר בקליטתו טען התובע כי חסרים לו שמפו ושמיכה. לאור כך, הוצעו לו שמיכה ושמפו, אך הוא סירב לקבלם.
7. ביום 21.11.21 נערכה פגישה בין התובע לבין מפקד בית הסוהר. התובע ביקש לבצע רכישה בקנטינה. מפקד בית הסוהר הנחה את התובע לפעול במסלול המקובל של הגשת בקשת חנינה. ביום 1.12.21 הגיש התובע את בקשת החנינה, אך תקופת העונש נגמרה.

דיון והכרעה:

1. ראשית אתייחס לטענת הנתבעת לפיה בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה. התובע הגיש עתירת אסיר עת"א 4895-11-21 בה העלה, בין היתר, את אותן טענות אשר הועלו במסגרת תביעה זו. במסגרת העתירה התקיים דיון ביום 17.11.21 וניתנה החלטה על העברת התובע לכלא "צלמון" מבלי להכריע בטענותיו כי בית הסוהר לא סיפק לו מוצרי היגיינה בסיסיים באגף "המעבר".

כבר בתחילת ההליכים, סבר בית המשפט זה כי טענותיו של התובע הן טענות הנוגעות לשהותו בבית הסוהר, ועל כן, נראה כי לאור הוראות סעיף 62א(א) לפקודת בתי הסוהר, האכסניה המתאימה לבררן הייתה במסגרת עתירת אסיר שהוגשה על ידו לבית המחוזי, שבתחום שיפוטו נמצא בית הסוהר שבו הוא מוחזק והעוסקת "בכל עניין הנוגע למאסרו או למעצרו של אסיר".

אכן, אסיר רשאי לפנות בעתירת אסיר לבית המשפט לעניינים מנהליים בכל עניין הקשור לתנאי מאסרו. ואולם, האמנם זכותו זו שוללת מניה וביה את זכותו להגיש תביעה כספית כאשר הופרו (לטענתו) זכויותיו בעניין הנוגע לתנאי מאסרו?

נראה כי לצד זכותו של אסיר להגיש עתירה ביחס לתנאי הכליאה שלו, זכאי הוא גם להגיש תביעה כספית, ככל שמתקיימת עוולה כלפיו, ונגרם לו נזק, בהתאם ולפי הכללים בדין המהותי.

משמדובר בתובענה כספית של אסיר הנעוצה בהפרת נהלים או הוראה שיפוטית על ידי הנתבעת, הזכות לקבלת פיצוי בגין הנזק הבלתי ממוני שגרמה הפרה מסוג זה, הוכרה כבר בפסקי דין רבים [רת"ק 38291-10-10 ראיק (אסיר) נ' מדינת ישראל - מחלקת הדוברות שב"ס [פורסם בנבו] (2010), רת"ק 2003-07-17 גור אריה בן יאיר נ' מדינת ישראל-המשרד לביטחון פנים-שירות בתי הסוהר [פורסם בנבו] (2018), ת"ק 41348-12-16 אבו עבייד (אסיר) נ' מדינת ישראל[פורסם בנבו] (2017), ת"ק 54092-12-16 מולדבסקי (אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר [פורסם בנבו] (2017), ת"ק 5113-08-15 אביטן (אסיר) נ' חרמון ואח' [פורסם בנבו] (2016), ת"ק 30441-10-15 אדרי (אסיר) נ' פייסל-מפקד בית סוהר איילו ואח' [פורסם בנבו] (2016), ת"ק 22382-03-16 עשור (אסיר) נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2016), ת"ק 18588-09-15 אביטן (אסיר) נ' שב"ס שירות בתי הסוהר -כלא חרמון ואח' [פורסם בנבו] (2015), ת"ק 12689-05-09 מג'אדבה (אסיר) נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2011) ת"ק 5108/00 סמסאן אברהם נ' שב"ס (2000)].

מן המקובץ לעיל עולה כי בית ממשפט זה הינו מוסמך לדון בתובענה.

1. השאלה שטעונה הכרעה אם כן הינה - האם בתקופה בה שהה האסיר בבידוד ובאגף המעבר סיפקה הנתבעת לתובע מוצרי היגיינה בסיסיים?
2. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים והראיות שהונחו בפניי, ולאחר ששמעתי את התובע ועדיו: מר מאור נתן והגב' אירידה סלאייב ואת נציגת הנתבעת, המתמחה הגב' תאיר לין דרשביץ ואת העדים: סג''ד כהן שרון, סגן מפקד כלא איילון ורב כלאי מיכל בראל, נציגת כלא "צלמון" התרשמתי מהם באופן ישיר, וכן עמדתי על נסיבות התביעה והנזק הנטען, ועיינתי בכל אשר הובא בפני מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
3.  בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין ינומק בצורה תמציתית.

 מסקנתי מבוססת על הטעמים שיפורטו להלן על משקלם המצטבר –

1. אני מקבלת את גירסתו העובדתית של התובע במלואה. גירסתו היתה עקבית לאורך כל הדרך וגם בחקירתו הנגדית לא נתגלו סתירות או בקיעים בגירסתו. גרסתו מתיישבת עם מכלול הנסיבות, ואני מוצאת לנכון לקבלה כי לא סופקו לו מוצרי היגיינה בסיסיים במהלך תקופת שהייתו באגף "מעבר" ובכך נפגעו זכויותיו לתנאי מחיה היגיינים בסיסיים כאסיר בישראל.

להלן תמצית מעדות התובע בבית המשפט:

''חודש ימים התקלחתי עם מים וקם בבוקר ולא מצחצח שיניים ועם בגדים מסריחים'' (עמוד 2 שורות 23-24 לפרוטוקול הדיון מיום 02.03.2022) , כאשר נשאל על ידי בית המשפט מדוע לא ביקש מוצרי היגיינה משאר האסירים, השיב התובע:''ביקשתי, אפשר לראות במצלמות שהם ממלאים לי בקבוק עם מים ושמפו. אני מבקש מאנשים, יש כאלה אמרו לי כן ויש כאלה אמרו לי לא'' (עמוד 5 שורות 22-23 לפרוטוקול).

עוד העיד התובע:

''לקחתי איתי את הבגדים שלי, חולצות מכנסים תחתונים נעליים ומעבר לזה שום ציוד אחר לא לקחתי. הייתי בחדר עם 10 אנשים, לפני שנכנסתי לבידוד הייתי עם 10 אנשים, במקרה שלי שמו אותי בבידוד (...) ביום הראשון שעברתי לבידוד לא היה לי שום דבר ואמרתי להם והתרעתי לזה ששפט אותי לסוהרים, ביקשתי שמפו ואמרתי להם שאין לי כלום, לכל אסיר יש מספר אסיר יכולים לראות את השעה יש גיליון שפיטה, אמרתי לבת הזוג שלי שאין לי שום דבר, זה שיחה שאפשר להוציא אותה. זה אגף שורה של חדרים והעד היה כמה חדרים ממני'' (עמוד 18 שורות 1-5 לפרוטקול מיום 26.04.2022).

כאשר נשאל האם התריע בפני סגן המנהל שאין לו מוצרי היגיינה, השיב התובע:

''כן. אני סגור בחדר והם באים אליי עם מגש, חובה עליהם לרשום את זה, אם סרבתי תראו לי שסירבתי, אם אני לא רוצה לאכול ועדיין מגישים לי לחדר, איפה מסומן שסיפקו לי את מוצרי ההיגינה וסירבתי?'' (עמוד 18 שורות 12-14 לפרוטוקול מיום 26.4.2022).

התובע מוסיף ומתאר את הקושי שחווה ''אני עברתי התעללות 3 שבועות. הייתי בעוגמת נפש. האסיר שהיה כאן אכן הביא לי והיו אסירים אחרים שלא נתנו לי. הייתי בשפל של השפל ובחיים לא הרגשתי ככה'' (עמוד 20 שורות 22-23 לפרטוקול מיום 26.4.2022).

1. לאופן שבו תיאר התובע את התנהלות הנתבעת, נמצאו רגליים איתנות במסמכים שצורפו לכתבי הטענות.

ב"בקשה למתן החלטה דחופה" מיום 8.11.2021 במסגרת עתירת אסיר שהגיש התובע הוא ציין בזמן אמת: "אין לי משחת שיניים, אין לי שמפו, אין לי אבקת כביסה כדי לעשות כביסה..." (נספח ב' לכתב הגנה).

1. מסמך נוסף בו מלין התובע על תנאי החזקתו הוא מסמך "התייחסות לבקשות של העתירה" מיום 17.11.2021 שהגיש תובע לבית משפט במסגרת עת"א 4985-11-21 בה הוא מציין:

"היום עליתי לדיון כי אחרי שבועיים שאני ללא מצחצח שיניים ולא מתקלח עם שמפו ובלי מוצרי אוכל בסיסי, רק עם שלוש ארוחות ביום..." (נספח ב' לכתב הגנה).

1. על גרסה זו חזר התובע בדיון שהתקיים ביום 17.11.2022 בפני כבוד השופט אברהם טל במסגרת עת"א 4985-11-21 שם העיד:

"אמרתי לוש (הטעות במקור ט.כ.א) שבועיים אני בלי משחת שיניים ובלי שמפו...." (עמוד 2 לפרוטוקל הדיון שורות 14-15).

1. סיוע לעדותו של התובע ניתן למצוא בהשגה על הדין המשמעתי שהוגשה על ידי בת זוגו של התובע (ת/2) , הגב' אירידה סלאייב (להלן: "בת הזוג"), ובה ציינה: "... הוא (הכוונה לתובע ט.כ.א) נשפט לשבוע בבידוד ובנוסף ללא אפשרות של ביקורים לאורך חודש. מאיר הסביר לבן אדם ששפט אותו שאין לו שום דבר בחדר כגון משחת שיניים, שמפו וכל המוצרים הבסיסיים שזכות של כל בן אדם לקבל אך הוא לא היה מעוניין והסביר שלא מגיע לו כלום. ההתנהגות הזאת מבן אדם שהיה נוכח באירועים בעברו של מאיר בנוסף לזה שהוא היה עד ראייה, שסירב לשמוע למה מאיר נמצא מולו וסירב לתת מענה לבקשה של מאיר לקבל קנטינה על מנת לקנות מוצרים היגיניים בסיסיים שהם חיוניים לכל בן אדם...".
2. לכך יש להוסיף כי בת הזוג פנתה בעצמה, בזמן אמת, לקצין האסירים והלינה על מצבו של התובע אשר מצוי בבידוד ללא מוצרי היגיינה. קצין האסירים השיב לבת הזוג כי ידאג לכך באופן אישי שהתובע יקבל מוצרי היגיינה, אך הדבר לא נעשה. על כך העידה:

''בקשר לעניין השמפו, אני התקשרתי לקצין האסירים שזה האדם היחיד שאני יכולה לדבר איתו. התקשרתי 102 פעמים ואף אחד לא ענה לי. הייתי בלחץ כי אין לו שיחות ואני לא יודעת מה קורה איתו. אני ידעתי שאין לו אוכל כי לקחו לו את הקנטינה וידעתי שהוא נכנס בלי כלום. יוום אחד תפסתי את קצין האסירים וזה היה באיילון והסברתי את המצב שאין לו שמפו. אני הצלחתי לדבר איתו לפני שנכנס למעבר. גם בשיחה שנתן לו סגן המפקד, הוא התקשר אליי ואמר לי שחסר לו משחת שיניים ושמפו (...) וקצין האסירים אמר לי ואני מעידה, הוא אמר שידאג לזה אישית ויביאו לו שקית עם מוצרים הגיינים. כשהצלחתי לדבר איתו שוב הוא אמר לי שעכשיו ידאג לזה ושהוא לא קיבל את המוצרים והוא יודע שהביאו לו מגבות. הוא אמר שהוא עכשיו מתקשר והם יביאו לו את השקית עם המוצרים. שאלתי אם אני יכולה להתקשר שוב וכאשר התקשרתי בשעה 4 ושאלתי אם הביאו לו ושהוא קיבל מה שהוא מבקש". (עמוד 9 שורות 4-15 לפרטוקול הדיון).

עדותה זו של בת הזוג לא נסתרה; בתוך כך נמנעה הנתבעת מלזמן לעדות את קצין האסירים שהיה ביכולתו להפריכה.

בהקשר זה ראוי להזכיר את דברי בית המשפט העליון בע"א 548/78 שרון נ' לוי פד"י לה(1) 736 (1980):

" כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימיה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו... וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה"

לאור כלל זה, העובדה שבחרה נציגת הנתבעת שלא להביא את העד מטעמה, דינה שתיזקף לחובתה של הנתבעת, אשר יכולה הייתה לזמן את קצין האסירים בנקל.

1. חיזוק משמעותי לגרסת התובע לפיה לא סופק לתובע מוצרי היגיינה בסיסיים מצאתי בעדותו של העד מר מאור נתן, אסיר נוסף ששהה עם התובע באותו אגף בכלא "איילון" אשר העיד כי הביא לתובע שמפו בבקבוק שתייה לאחר שהתובע התלונן בפניו כי אין לו משחת שיניים ושמפו. להלן תמצית מעדותו:

''ש. אתה יודע למה אנחנו נמצאים כאן?

ת. בערך. לא דיברתי עם התובע. קיבלתי רק זימון. אבל אני מכיר אותו הוא חבר שלי. היינו נמצאים באותו מקום זה סוג של אגף, זה הפרדות. ידעתי שהוא התלונן על כמה דברים מעבר לזה לא ידעתי. כל הזמן שמעתי. עזרתי לו בכמה דברים שהוא ביקש ממני. הוא היה איתי בחדר תקופה של חודש או חודשיים ואחר כך היינו בהפרדות, סוג של בידוד. אני הייתי בהפרדה והיה לנו את כל התנאים שצריך ולו לא היה.

ש. מה לא היה לו?

ת. משחת שיניים ושמפו. אני יודע שלא היה לו כי אני נתתי לו. שהייתי יורד לטלפון לדבר הוא היה אומר לי וביקש שמפו ומשחת שיניים והבאתי לו. שלחתי לו עם אסיר חוליה אחר.

חקירה ראשית של התובע לעד:

ש. שהבאת לי את השמפו איך הבאת לי אותו?

ת. בבקבוק שתיה.

חקירה נגדית למדינה:

ש. מתי נתת לו שמפו?

ת. מתי שהיינו בהפרדה.

ש. מה זה אומר?

ת. היינו ביחד באותו חדר, קרה מה שקרה ואני לא אפרט זה לא קשור לפה, אני לא יודע למה הופרדנו מהחדר.

ש. כמה שמפו נתת לו?

ת. לקחתי את השמפו שלי ושפכתי חצי בקבוק.

ש. חצי בקבוק נתת לו?

ת. לא מאשר. אני לא יודע אם היה לי חצי בקבוק. נתתי לו חצי ממה שהיה לי. יצא לי לשבע בבידוד, ואפשר להביא שמפו משחת שיניים סבונים בגדים להחלפה. אני חושב שלא היה לו קנטינה, הוא היה שלול. אני יודע שבאותו זמן נתתי לו" (עמוד 18 שורות 22-30 ועמוד 19 שורות 1-19 לפרוטוקול הדיון).

1. חרף תלונותיו ופניותיו החוזרות ונשנות לכל הגורמים הרלוונטיים, הן של התובע והן של בת זוגו, הנתבעת לא מצאה לנכון באותה נקודת זמן, לספק לתובע מוצרי היגיינה בסיסיים ולתעד זאת בצורה מסודרת.
2. אל מול עדותו של התובע שהייתה ישירה, טבעית, עקבית וברורה, וכי למסלול הנרטיבי שלה קיימים ציוני דרך מובהקים ברישומי הנתבעת עצמה, מצאתי בתמונת העדויות מטעם המדינה שנחשפו כדלות, כלאקוניות, וככמעט מדוקלמות.
3. מסקנה זו מקבלת משנה חיזוק לנוכח מקבץ הסתירות הרבות שנחשפו מול עדות אנשי השב"ס בבית המשפט והתהיות העולות מעדותם בעטיים קיים קושי ליתן אמון בגרסתם.

ואציין רק עיקרי הדברים.

1. לטענת הנתבעת בתקופה בה שהה התובע בבידוד, לא נשללה ממנו החזקת מוצרי ההיגיינה שכן מדובר בחפצים המותרים בהחזקה (סעיף 10 לכתב ההגנה).
2. גרסת הנתבעת אינה מתיישבת עם סעיף 8 לפקודת נציבות 4.14.00 "החזקה בבידוד" (להלן: "הפקודה") אשר קובעת כי אסיר המוחזק בבידוד אינו רשאי להחזיק ציוד בבידוד למעט ספר דת, עט ונייר לצורך כתיבה.

הנה כי כן, על פי הפקודה, שב"ס צריך לספק לאסיר מוצרי היגיינה כל זמן שהותו בבידוד.

1. מאחר ועל פי הוראות הפקודה על השב"ס לספק כאמור מוצרי היגיינה בתקופת הבידוד, הרי שככל ולטענת הנתבעת לא ניתן, מסיבות כלשהן, לספק לאסיר מוצרי היגיינה על הנתבעת הנטל להסביר מדוע, בנסיבות העניין, לא ניתנה לאסיר אותה זכאות.
2. הנתבעת טוענת כי התובע סירב לקבל מוצרי היגיינה. וכפי שהעיד על כך סגן מפקד הכלא:

"בהתאם לנוהל הוא לא יכול להכניס מוצרי הגיינה.

לשאלת בית המשפט: אתה אמור לספק לו מוצרי הגיינה, אני משיב שנכון.

לשאלת בית המשפט: האם סופק לו מוצרי הגיינה בתקופת הבידוד, אני משיב שסיפקנו לו והוא סרב לקבל. אני אומר שסופק לו והוא לא רצה להשתמש בהם. אני אומר שבתא שלו היו מוצרי הגיינה והוא בחר שלא להשתמש. אני אומר שסיפקתי לו והוא לא רוצה להשתמש" (עמוד 14 לפרוטוקול הדיון שורות 18-22)

"אני עוד פעם חוזר על העמדה שלי שהוא סרב לקבל" (עמוד 9 לפרוטוקול הדיון שורה 23).

1. טענה זו נעדרת כל אסמכתא התומכת בה וממילא עומדת בניגוד לפקודת הנציבות 04.37.00 השב"ס אשר מחייבים לתעד תלונות של אסירים ביומן האגף. ואכן מתועד שניתנו לתובע שיחות טלפון ותפילין (נ/3). ואולם, באשר לאספקה של מוצרי הגיינה בתקופה נשוא התביעה אישרה נציגת הנתבעת כי אין תיעוד רלוונטי ביומן האגף שהוגש לתיק בית המשפט (עמוד 20 לפרוטוקול שורות 18-20).
2. לכך יש להוסיף, כי בהינתן ולא היה מקום לתעד אודות סירוב האסיר לקבל מוצרי היגיינה לא נמצא כל הסבר סביר לתיעוד שכן נמצא בדו"ח שהוגש על ידי הגב' מירה בראל (נ/5) (להלן: "מנהלת אגף צלמון"), שם היא תיעדה שהוצע לאסיר מוצרי היגיינה (שמפו ומשחת שיניים) והאסיר סירב וציינה: "היה חשוב לי לציין את הסעיף הזה כי אני מחויבת לתת לו... פה זה היה קריטי" (עמוד 11 שורות 9,17 ).
3. אם לא די בכל האמור, מנהלת אגף צלמון אישרה כי בשיחה עם התובע לאחר שהתובע הועבר מכלא "איילון" לכלא "צלמון" התלונן התובע בפניה שאין לו שמפו ומשחת שיניים והגיש על כך חנינה.

כאשר נשאלה מדוע לא מתועד ברשומות השב"ס שהוגשה חנינה על ידי התובע, היא השיבה: "אני החזרתי לו" (את החנינה ט.כ.א) (עמוד 4 שורות 19-20).

1. מדובר במחדל מהותי שיורד לשורשו של עניין, לא כל שכן הינו בניגוד לסעיף 5(ה) לפקודה 04.31.00 המורה כי יש לטפל בכל פנייה של אסיר שהוגשה ואין בסמכות כל גורם לגנוז או למנוע את העברתה, אלא בהסכמת הפונה ועל פי בקשתו המפורשת. הסכמה שלא ניתנה במקרה דנן.

בנוסף לאמור, בהתאם לסעיף 7א' לפקודה פניית אסיר תירשם ביומן פניות אסירים. העתק הפנייה יתויק בתיק האסיר ויתועד במערכת הממוחשבת. דבר שלא נעשה כאמור במקרה דנן.

1. מן המקובץ לעיל מצטיירת תמונה לפיה התובע, לדאבון הלב, לא קיבל מוצרי היגיינה בתקופת בה שהה בבידוד ובאגף המעבר ויש להצר על כך. ראוי ששב"ס, יפעל באופן מסודר ויעיל ולא יגרע, כמלוא הנימה, מזכויות להן זכאים האסירים המופקדים בידיו וידאג לאספקת ציוד אישי.
2. אסיר הנמצא בבית הסוהר תלוי במימוש זכויותיו בהנהלת הכלא. חובה על שלטונות הכלא לעשות את כל הדרוש על פי הדין למימוש זכויותיו של האסיר ועליהם להקפיד ולוודא שזכויותיו הבסיסיות לא יפגעו ולא לנהוג בו באדישות ובזלזול. על שלטונות שב"ס לזכור את מעמדו של האסיר אשר לנוכח המגבלות החלות עליו ועל זכויות הפרט שלו מעצם היותו אסיר, עליהם להקפיד על אותן זכויות, ובין היתר על טיפול בתלונותיו תוך זמן סביר.
3. לא אחת עמדו בתי המשפט על חשיבות ההקפדה על תנאי כליאה הולמים של כלואים. כב' הנשיא (בדימוס) א' ברק בבג"ץ 540/84 יוסף נגד מנהל בית הסוהר המרכזי ביהודה ושומרון, פ"ד מ(1) 567 (1986), התייחס לחשיבותם של תנאי כליאה הולמים בקבעו:

"אכן, המאסר מחייב, מעצם מהותו, שלילת חופש, אך אין בו כדי להצדיק, מעצם מהותו, פגיעה בכבוד האדם, ניתן לקיים מאסר שישמור על כבוד האדם של האסיר. חומות הכלא אינן צריכות להפריד בין האסיר לבין צלם האנוש.. בית סוהר אסור לו שייהפך למכלאה, וחדר האסיר אסור לו שייהפך לכלוב... לא נהיה אנושיים אם לא נבטיח רמה אנושית לאסירים שבחברתנו. אין להשיג את מטרותיה של הענישה הפלילית על יד פגיעה בכבוד האסיר ובצלמו כאדם".

1. פסק דין נוסף של כב' השופט חשין קבע בע"א 4463/94 גולן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נ(4) 136, 172 (1996) :

"בהיכנסו אל כלא מקפח אדם את חירותו. את חירותו מקפח אדם – את כבודו אין הוא מקפח. כבודו של אדם יהיה עמו באשר יילך ויבוא, וכבודו בכלא ככבודו אל מחוץ לכלא... ובמקום שבעל סמכות יפגע ללא הצדק בכבודו של אסיר – בכבודו כאדם – יאמר בית המשפט את דברו צלול וברור".

1. לגבי הטענה להגשת אוכל במגש וסירוב לרכוש שמיכה - הטענות הללו נזנחו. הן לא נטענו בהוכחות ובסיכומים, ומשכך אין להידרש להן.

1. לאחר שקבעתי כי התובע לא קיבל מוצרי היגיינה בתקופה בה שהה בבידוד ובאגף המעבר, עלי לקבוע את גובה הפיצוי שמגיע לתובע.

בפסק דין בת"ק (תביעות קטנות טב') 5113-08-15 אביטן נ' בית הסוהר חרמון (18.01.2016) מציין בית המשפט כי "אין ניתן למדוד בפלס את הפיצוי הכספי שמגיע במקרים כגון דא. יחד עם זאת יש להדגיש שני קריטריונים בעלי השפעה על גובה הפיצוי. הקריטריון הראשון הוא המשקל של הזכות הנפגעת. הזכות לאכול מזון בריא נגזרת מהזכות לחיים ומהזכות לחיים בכבוד. מדובר בזוכת יסוד בעלת משקל נכבד. כפי שהובא בפסקי דין אחרים, משקלה של זכות אינו נקבע אך ורק על פי מאמרים של מלומדים בכתבי עת משפטיים. הוא צריך לקבל את ביטויו המעשי גם ובעיקר בתוצאות המעשיות של הפגיעה בזכות, שאם תאמר אחרת הפכת את הזכות לסיסמה בלבד וסללת את הדרך להפרתה החוזרת... קריטריון נוסף הוא הפן הסובייקטיבי של נסיבות המקרה הקונקרטי. עוגמת הנפש וההשפלה שנגרמו לתובע והתקופה של הפגיעה בזכות".

1. במכלול הנסיבות כאן, ובשים לב לכך כי מדובר פגיעה בזכויותיו הבסיסיות ולפגיעה בכבודו כבן אדם, אשר גרם לתובע למפח נפש והשפלה, תוך התעלמות מתלונתו בזמן אמת, נראה כי יש להעמיד את הפיצוי על סכום של 7,000 ₪ כאשר לסכום זה יתווספו הוצאות משפט בסך של 500 ₪ כל הסכומים ישולמו על ידי הנתבעת לתובע בתוך 30 ימים.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מהיום.

ניתן היום, כ"א אייר תשפ"ב, 22 מאי 2022, בהעדר הצדדים.