העתירה שלפני מופנית נגד החלטת ועדת האתיקה במחוז דרום של לשכת עורכי הדין מיום 7.11.2021 לקבל מהעותר תגובה סטטוטורית לתלונה שהוגשה נגדו על ידי המשיב 2. הטענה העיקרית בעתירה הינה שההחלטה איננה מנומקת.

עיינתי בעתירה על כלל נספחיה ומצאתי שעל פניה היא אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט ועל כן החלטתי למחוק אותה, בהתאם לסמכותי על פי סעיף 7(א)(2) בתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000.

אציין, בקצרה, שלאחר קבלת התלונה נגד העותר ולקראת דיון הועדה בשאלה האם יש לראות בתלונה כתלונה כהגדרתה בסעיף 1 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים), התשע"ה-2015, הועדה ביקשה מהעותר להעביר את התייחסותו לתלונה. העותר העביר את התייחסותו לתלונה, וועדת האתיקה בחנה את הדברים והחליטה שהתלונה עומדת בתנאי סעיף 4(ב) לכללי לשכת עורכי הדין הנ"ל, וביקשה מהעותר להעביר את תגובתו לה.

במכתב הועדה לעותר מיום 7.11.2021 מצוין, כי משמעות ההחלטה הינה שלאחר עיון במסמכים נמצא שקמה לכאורה תשתית לקיומה של עבירה על דיני האתיקה המקצועית.

הנימוק שצוין במכתב הועדה, כאמור, מספק, ובנסיבות הוא אף ברור מאליו, ואין מקום לדרוש מהועדה לנמק מדוע היא סברה שיש בראיות שהוצגו לפניה כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורית להעמדה לדין.

יוזכר, ששלב קבלת התגובה לתלונה הוא שלב מקדמי שלאחריו מתקיים דיון בשאלה האם בנסיבות יש להעמיד את הנילון לדין ובאיזו עבירה.

ויוזכר, שהעותר הגיש עתירה דומה בתיק עת"מ 44504-07-21, אשר נמחקה בהסכמה, תוך הבהרת המובן מאליו, שהמדובר בהחלטת ביניים ושההחלטה הסופית תינתן לאחר שהעותר יגיש את תגובתו והוועדה תבחן את טענותיו בפתיחות.

במצב דברים זה לא היתה הצדקה להגשת העתירה ומשהוגשה יש למחקה על הסף משום שהיא אינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט.

לפנים משורת הדין, ובהתחשב בכך שהמשיבים לא נדרשו להתייחס לעתירה, אינני מחייב את העותר בהוצאות.

האגרה תושב לעותר בהתאם לתחשיב הקבוע בתקנות.

ניתנה היום, י"ז טבת תשפ"ב, 21 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.