07 יולי 2022

לפניי ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 10.10.2021 שקבעה למערערת נכות נפשית בשיעור 5% (להלן – ועדת הערר).

העובדות

1. המערערת, ילידת שנת 1993, סדרנית וקופאית בקצביה, נפגעה ביום 29.10.2019 בעת שמעלית בה עלתה נפלה כחצי קומה.
2. האירוע הוכר כתאונת עבודה, וועדה מדרג ראשון קבעה כי למערערת לא נותרה כל נכות נפשית בגין התאונה הנידונה.
3. המערערת הגישה ערר על החלטת הדרג הראשון וביום 10.10.2021 קיבלה ועדת הערר את הערר וקבעה למערערת נכות בשיעור 10%, ממנה ניכתה 5% בגין מצב קודם, לאחר שקבעה כדלקמן:

"העוררת פנתה לעזרה נפשית לאחר תאונה בשנת 2019 ומטופלת עד עכשיו.

אמנם בעברה אירועים טראומטיים רבים, כולל אלימות בתוך המשפחה ולא פנתה לעזרה נפשית.

מתארת חוויות טראומטיות מול המעסיק לפני התאונה שהחמירו לאחר מכן (לדבריה לא היה מעוניין לשלם פיצויים, חשש מתביעה אז התחיל בעזרת עובדים נוספים לרדוף אחריה ולבדוק את מצבה בסיטואציות שונות, כולל צילומים לאחר שעות העבודה).

נבדקה בעבר בוועדת עררים ונקבעה נכות זמנית בשיעור 10%.

כעת ממשיכה טיפול נפשי ומתארת אותם תסמינים וביטויים, כולל סיוטים בלילה, פחד שמישהו יפגע בה, חשש להיות במקומות ציבוריים כי מישהו עלול לעשות רע מאחור. ללא תכנים פסיכוטיים או אובדניים. אך עם ביטויים של חרדה ומתח שהיו קיימים גם טרם התאונה, אך החמירו בעקבות התאונה עצמה ואירועים מול המעסיק בעקבות התאונה.

מסקנות

הוועדה מקבלת את הערר וקובעת נכות בשיעור 10%. מזה יש לנכות נכות בשיעור 5% בגין מצב קודם."

1. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

1. המערערת טוענת כי ועדת הערר קבעה נכות בשיעור 10% בלבד וזאת חרף מצבה הנפשי הקשה וכי התאימה לה פריט ליקוי שאינו דן בצורך בטיפול תרופתי למרות שקיים צורך בטיפול רפואי והמערערת נוטלת תרופות. עוד טוענת המערערת כי ועדת הערר הפחיתה מנכותה 5% בגין מצב קודם מבלי שנימקה זאת ועל אף שלמערערת לא הייתה כל בעיה נפשית קודם לתאונה והיא לא קיבלה כל טיפול נפשי. בנוסף לכך ועדת הערר לא נימקה מדוע אינה מפעילה את תקנה 15.
2. המשיב טוען כי ועדת הערר ערכה למערערת בדיקה קלינית וציינה כי המערערת מתארת אירועים טראומטיים רבים הכוללים אלימות במשפחה ומול המעסיק. קביעת ועדת הערר כי מדובר במצב שהיה קיים לפני התאונה אך החמיר בעקבות האירועים מול המעסיק היא קביעה רפואית ומשכך לא נפל פגם בכך שוועדת הערר הפחיתה 5% בגין מצב קודם. אין ממש בטענת המערערת כי די בנטילת טיפול תרופתי בכדי להקנות נכות בשיעור גבוה יותר משום שדרגת הנכות נקבעת בהתאם לממצאים קליניים ועל פי פריט ליקוי המייצג את מירב התסמינים.

המסגרת הנורמטיבית

1. במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד. בית הדין לעבודה מוסמך לדון במסגרת ערעור בשאלות משפטיות, כאשר במסגרת סמכותו הוא בוחן אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד, 213 (1999).
2. בהתאם לכך נפסק כי בית הדין לעבודה נעדר סמכות לדון בהיבט הרפואי של קביעת הנכות (בר"ע (ארצי) 22955-07-14 גיל מנשה נ' המוסד לביטוח לאומי (3.11.2014). קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי נ' המוסד לביטוח לאומי (22.6.2006)).

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וכל יתר המסמכים שבתיק מצאתי כי דין הערעור להתקבל וזאת מהטעמים המפורטים להלן.
2. מעיון בפרוטוקול ועדת הערר עולה כי ועדת הערר רשמה את תלונות המערערת לפרוטוקול כדלקמן ובכלל זה כי היא במעקב אצל פסיכיאטר ונוטלת טיפול תרופתי:

"קשה לי לחזור לעצמי עם כל מה שעברתי. במעקב אצל פסיכיאטר. פחדים וחרדות. זה נמשך כבר שנתיים. אני עם תרופות וכאבים."

1. עם זאת, ועדת הערר לא התייחסה בהחלטתה לטיפול התרופתי שנוטלת המערערת, על אף שטיפול זה צוין בפרוטרוט במסמך הרפואי של ד"ר אביטוב, רופאה פסיכיאטרית מיום 25.3.2021 שבו פורט הטיפול כדלקמן:

"בת 27, לא מוכרת למערכת פסיכיאטרית. שוללת בעיות נפשיות בעברה. לראשונה פנתה למרפאתנו ב 5.2020 בהפניה של רופא משפחה עקב סימפטומים דכאוניים וחרדתיים, ירידה בתפקוד, תלונות מרובות על כאבים בגוף שהתחילו מאז שב 29.10.2019 עברה אירוע טראומטי במהלך עבודתה (מעלית בה נסעה פתאום נפלה למטע ופתאום נעצרה). מאז לא מצליחה לחזור לעצמה. רושם לתגובת הסתגלות באירוע טראומטי.

בבדיקת מעקב סרטלין הפסיקה כי גרם לת"ל, לא מקפידה על טיפול תרופתי עם בינטליקס, הפסיקה כי לא עזר לה.

במעקב תלונות על סימפטומים דיכאוניים ופוסט טראומטיים על רקע אירועים טראומטיים כולל אלימות כלפיה בעברה ואירוע טראומטי בעבודה ב 29.10.2019 שהציף והחמיר את מצבה הנפשי וגרם לפגיעה קשה בתפקוד בכל תחומים בחייה. מצב רוח ירוד, בכי, חרדה, התקפי חרדה, עצבנות, תפקוד ירוד, קשיי שינה, סיוטי לילה, ירידה בריכוז, שוכחת דברים, זיכרונות ומחשבות טרדניות על אירועים טראומטיים, פלאשבקים, התנהגות המנעותית. רושם ל COMLEX PTSD.

ELATROL הופסק עקב ת"ל

כעת בבדיקת מעקב סימפטומים פוסט טראומטיים פעילים, מתארת תפקוד ירוד, הימנעות.

לאחרונה אובחנה על ידי ראומטולוג כסובלת מ FYBROMIALGIA.

בבדיקה ללא עדות לסימנים פסיכוטיים או סימנים אפקטיביים מאג'וריים. ללא עדות למסוכנות, לא עדות לאובדנות מיידית.

מומלץ על טיפול MG\D 20 FLUOXETIN CAP

לעלות מינון בערב עד MG\D 100 SEROQUEL T. לטיפול בבעיות שינה.

הודרכה על ת"ל עיקריות.

MG/D 0.5 CLONEX T. SOS

נרשמה בהמתנה לשיחות בקבוצות דיכאון וחרדה במרפאתנו.

שיחות תמיכה אצל אחות פסיכיאטרית פעם בשבועיים.

הפניה לדיאטנית עקב עודף משקל (שוקלת 100 קילו, גובה 160 ס"מ)

הפניה לרווחה ליחידה לנפגעי אלימות.

מעקב פסיכיאטרי במרפאה

מעקב רופא משפחה על מצב גופני.

בכל החמרה במצב נפשי או גופני נא לפנות לבדיקת רופא או למיון."

1. מהאמור לעיל עולה כי המערערת מטופלת תרופתית מאז האירוע ואולם על אף זאת ועדת הערר לא נתנה דעתה לטיפול התרופתי ולשאלה האם בשל הצורך בטיפול תרופתי זכאית המערערת לנכות בשיעור גבוה מהנכות שקבעה.
2. בנוסף לכך, ועדת הערר ניכתה מנכותה הנפשית של המערערת 5% בגין מצב קודם וזאת למרות שבמסמך הרפואי של הפסיכיאטרית ד"ר אביטוב מיום 25.3.2021 מצוין בפירוש כי המערערת לא טופלה בעבר, שוללת בעיות נפשיות בעברה ולא הייתה מוכרת כלל למערכת הפסיכיאטרית.
3. בנסיבות אלה קיים קושי להתחקות אחר הלך מחשבתה של ועדת הערר אשר לא הצביעה על ממצאים מוכחים ולא ערכה חשבון עו"ש כנדרש על פי הלכת מרגוליס שבה נקבע לגבי "מצב קודם" כדלקמן (דיון נג/01-46 מרגוליס יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כו 364 (1993):

"אם הוכרה התאונה כ"תאונת עבודה", אין לנכות משיעור הנכות הכוללת שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים לתאונת העבודה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ובשיעור הקבוע באותו הסעיף. לשון אחר : הוכחת מצב קודם שיש לנכותו מהנכות הכוללת מותנית בתשובה לשאלה: אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה לפני קרות תאונת העבודה, כלום היה נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הלקויים? רק אז יש לנכות את שיעור הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל".

1. אציין כי לא קיבלתי את טענת המערערת ביחס לקביעת הוועדה בדבר אי הפעלת תקנה 15. לאחר בדיקת המערערת הוועדה סברה כי המערערת יכולה לחזור לעבודתה ועל כן אין מקום להפעיל את התקנה. מדובר בהחלטה סבירה נוכח גובה הנכות. כמו כן משהבדיקה מפורטת בפרוטוקול מדובר במסקנה רפואית שבית הדין לא מתערב בה.
2. בנסיבות אלה הגעתי למסקנה כי בהחלטת ועדת הערר נפלו פגמים משפטיים המצדיקים את החזרת הדיון לוועדה בכדי שזו תתקנם.

סוף דבר

1. הערעור מתקבל כדלקמן:
2. עניינה של המערערת יושב לוועדה באותו הרכב על מנת שתשקול בשנית קביעתה תוך התייחסות לטיפול התרופתי המפורט במסמך הרפואי של ד"ר אביטוב, רופאה פסיכיאטרית מיום 25.3.2021 וכן לאבחנה כי המערערת סובלת מ-PTSD.
3. בנוסף תשקול ועדת הערר בשנית את החלטתה לנכות מצב קודם וזאת בשים לב לכך שבהתאם להלכת מרגוליס חלה חובה על ועדת הערר להפנות לממצאים מוכחים קודמים שאובחנו אצל המערערת עובר לתאונה, התואמים סעיף מסעיפי הליקוי ובשיעור הקבוע באותו הסעיף.

המערערת וב"כ יוזמנו לוועדת הערר ויוכלו לטעון בפניה.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

1. היות והמערערת מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי – אין צו להוצאות.

371על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, ח' תמוז תשפ"ב, (07 יולי 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.