19 דצמבר 2022

1. זהו ערעור על החלטת ועדת עררים (אי כושר) מיום 15.11.21 (להלן: "הוועדה") אשר קבעה, כי המערער איבד 74% מכושר השתכרותו, החל מיום 1.7.21 (להלן: "ההחלטה").

העובדות הצריכות לערעור

2. המערער, יליד 1958.

3. ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 23.5.21 קבעה, כי למערער נכות רפואית משוקללת בשיעור 61%, החל מיום 1.7.21 בגין ליקויים אלה (הפרוטוקול צורף לכתב התשובה):

- ליקוי ראיה 30%;

- שימוש מתמשך בסמים הפרעה אנטי סוציאלית 20%;

- יתר לחץ דם 0%;

- אנמיה 0%;

- מחלת לב 25%;

- הפרעת קצב 5%.

4. בחוות דעת הרופא המוסמך מיום 23.5.21 נקבע, כי המערער מסוגל לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים: ללא לחץ נפשי, ללא מאמץ גופני, ללא צורך בחדות ראיה (צורפה לכתב התשובה).

5. בהמלצת פקידת השיקום מיום 20.6.21 נקבע, כי יש לראות במערער כמי שאיבד 74% מכושרו להשתכר לצמיתות זאת מנימוקים אלה (צורפה לכתב התשובה):

"סיכום ומסקנות:

"מדובר בגבר בן 63, בעל השכלה תיכונית חלקית, בעל רקע תעסוקתי לא רציף בעבודות בלתי מקצועיות, כגון, ניקיון, אחזקה ושליחויות עד שנת 1991, מאז אינו עובד.

יש לציין כי חלה עלייה באחוזי הנכות שנקבעו מאז הוועדה הרפואית האחרונה. בהתחשב במכלול הליקויים הרפואיים והשלכותיהם על תפקודו בשילוב עם נתוניו האישיים הדלים, היותו חסר תעודה מקצועית, ניתוקו הממושך ממעגל העבודה, עברו התעסוקתי המאופיין בתחלופה מרובה של עבודות בלתי מקצועיות וגילו המתקדם בעולם העבודה, נראה כי טווח העבודות בהן יוכל לעבוד הינו מוגבל מאוד. להתרשמותי, יוכל לעבוד לסירוגין באופן חלקי ביותר בעבודות כגון, סדרן בחנון או עבודות אריזה ומיון קלות.

לפיכך, אני ממליצה לראותו כמי שאיבד מכושרו להשתכר בשיעור של 74% לצמיתות."

6. הוועדה התכנסה ביום 15.11.21, שמעה את תלונות המערער ורשמה אותן כדלקמן (כל השגיאות שלהלן הן במקור):

"לא עובד משנת 91, בודה אחרונה עבודות מזדמנות. עיוור לחלוטין בעין ימין, ועין שמאל נחלשת. יש לו לחץ תוך עיני גבוה מאוד גורם לו לחצים בראש. לא מבקר הרבה בב"ח. סובל מבעיות לב לא מרגיש טוב היה לו התקף לב, קושי ללכת סובל מדופק מהיר. לא משתמש בסמים מאחר ומתעיף לחפש סמים. לא מסוגל לכל עבודה אפילו קלה."

7. הוועדה קבעה, כי המערער איבד 74% מכושרו להשתכר ונימקה החלטתה בזו הלשון:

"בהופעתו בפני הוה תאר השלכות הליקוים על כושרו לעבוד כפי שנרשם בסעיף 3 לפרוטוקול.

הועדה שמעה את התובע עיינה בתיקו הרפואי ולהלן התייחסות הועדה לליקוים הרפואים והשלכותהם התפקודיות:

עקב עיוורון בעין ימין מסוגל לעבוד בעבודה ללא צורך בראיה דו עינית.

עקב שימוש בסמים והפרעה אנטיסוציאלית מסוגל לעבוד ללא לחץ נפשי וללא במקום בו נדרש לעמוד תחת פיקוד חצוף.

עקב מחלת לב והפרעת קצב מסוגל לעבוד ללא מאמץ פיזי ניכר.

הועדה בדיעה כי בניסבות שתוארו לעיל ובמיוחד עקב העובדה כי ע"פ דוח השיקום וע"פ דבריו עבד בעבודות מזדמנות רב היסטורית התעסוקה שלו, ומכאן שבהגבלות שצויינו הועדה לוקחת בחשבון אינו יכול לעבוד ברציפות אך מבחינת הליקוים הנוספים יכול בהחלט להשתלב בעבודות כמו: עבודות שולחן קלות מיון אריזה של חפצים לא כבדים עבודה זו נלמדת תוך כדי ביצועה.

וכן אין בה תנאים סביבתים חברתיים שעשוים להשפיע על תפקודו בעבודה.

מכאן דוחה את הערר מה גם שהיא בדיעה כי דרגת אי כושר שנקבעה הינה מעל ומעבר למה שהועה סבורה אשר על כן הועדה מסתקפת בדחיית הערר."

על החלטה זו הוגש הערעור דנן.

טענות הצדדים

8. לטענת המערער, שגתה הוועדה בקביעתה כי המערער מסוגל להשתלב בעבודות מיון ואריזה, שעה שהוועדה עצמה קבעה, כי עקב העיוורון בעין ימין המערער מוגבל בעבודות הדורשת ראיה דו-עינית. לדידי המערער, בעיות העיניים גורמות לו לכאבי ראש המוציאים אותו מכלל תפקוד. עוד נטען, כי הוועדה לא שקלה את העובדה כי המערער אינו עובד משנת 1991 עקב מכלול ליקוייו הרפואיים, ובכלל זה הליקוי הלבבי – המגביל את המערער ולו במאמץ הקטן ביותר. קביעת הוועדה אינה סבירה ואינה מנומקת כדבעי.

9. מנגד, טען ב"כ המשיב כי דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה, אשר שקלה השפעת כל אחד מהליקויים על כושר עבודת המערער וכן נטלה בסך שיקוליה גם את נתוניו האישיים של המערער ואף נקבה בסוגי עבודות התואמים אותם. קביעת הוועדה מקצועית מובהקת, ברורה, מצויה במסגרת שיקול דעתה ואין להתערב בה, בפרט בשים לב לכך שדרגת הנכות התפקודית אף עולה על שיעור הנכות הרפואית, עת לא נקבעה למערער נכות בגין עיוורון בעין אחת ועת גם פקידת השיקום המליצה על השתלבות המערער בעבודות מיון ואריזה קלות.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית

10. הלכה פסוקה היא, כי בית הדין מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדה לעררים (קביעת דרגת אי כושר) בעניינים משפטיים בלבד. עוד נפסק, כי הוועדה פועלת בתחום שאינו מחייב ידע בתחום הרפואה, בשונה מוועדה רפואית לעררים, ולכן בית הדין רשאי להתערב בהחלטתה, אך ורק במקרים קיצוניים הגובלים באי סבירות שכמוה כטעות שבחוק (דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60 (1983).

11. עוד נפסק, כי אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). בהקשר זה נפסק, כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (ראו: דב"ע (ארצי) מג/1356-01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).

12. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובמכלול החומר שבתיק וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל. להלן אפרט טעמיי.

13. למקרא פרוטוקול ההחלטה עולה, כי זו אינה מנומקת דייה ומצדיקה התערבות, כפי שיפורט להלן.

14. הוועדה נתנה דעתה לליקויים מהם סובל המערער ובחנה את השפעתם על כושר השתכרותו, תוך שציינה, בין היתר, כי "עקב עיוורון בעין ימין (המערער) מסוגל לעבוד בעבודה ללא צורך בראיה דו עינית". מנגד, ציינה הוועדה כי המערער מסוגל להשתלב בעבודות כגון "עבודות שולחן קלות מיון אריזה של חפצים לא כבדים עבודה זו נלמדת תוך כדי ביצועה".

על פני הדברים נראה, כי קביעת הוועדה לפיה המערער מסוגל לעבוד בעבודות מיון ואריזה אינה עולה בקנה אחד עם המגבלה שצוינה על ידי הוועדה עצמה (עבודה הדורשת ראיה דו עינית) ולמצער קביעה זו מצריכה נימוק והבהרה מצד הוועדה.

15. לכך אוסיף, כי מהחלטת הוועדה לא ברור הכיצד העובדה כי המערער אינו עובד משנת 1991 ועד היום באה לידי ביטוי בהחלטה והוועדה תידרש להתייחס גם לנתון זה.

סוף דבר

16. על יסוד כל האמור, הערעור מתקבל.

17. עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (אי כושר), בהרכבה מיום 15.11.21, על מנת שתשקול ותנמק קביעתה בשנית בעניין דרגת אי הכושר, תוך התייחסות להשפעת כלל הליקויים מהם סובל המערער על כושר השתכרותו ותבהיר הכיצד העובדה, כי המערער מוגבל בעבודה הדורשת ראיה דו-עינית מתיישבת עם ההמלצה שהמערער ישתלב בעבודות מיון ואריזה.

כמו-כן תידרש הוועדה לתת דעתה לעובדה כי המערער אינו עובד משנת 1991 ועד היום.

המערער יוזמן להופיע בפני הוועדה, לרבות באמצעות ב"כ ויתאפשר להם לטעון בפניה. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

18. בשים לב לכך שהמערער יוצג בהליך על ידי הלשכה לסיוע משפטי- אין צו להוצאות.

על פסק הדין ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה כסלו תשפ"ג, (19 דצמבר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.