א. בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה (ס' הנשיאה השופטת אביגיל זכריה) מיום 21.11.21 בת"א 66343-02-19, לפיה דחה בית משפט קמא את בקשתה של המבקשת להציג במהלך עדותו של העד מר עופר צברי את כל דפי חשבונות הבנק של המשיבה לשנים 2012 – 2019.

ב. בין הצדדים מתנהלים מספר הליכים משפטיים. בתיק מושא הדיון כאן הגישה המבקשת ביום 30.12.18 בקשה לביצוע שטר (שיק) על סך 130,000 ₪ משוך על ידי המשיבה, מחשבונה המשותף עם בעלה, מר עופר צברי, תאריך פירעון 17.9.2018. השיק נמסר למבקשת כשהוא חתום הן על ידי המשיבה והן על ידי בעלה.

נטען על ידי המבקשת, ששיק זה נמסר על רקע הלוואה בסך 130,000 ₪ שניתנה באוגוסט 2017 לבקשת מר עופר צברי על ידי המבקשת ובן זוגה.

נטען, שמכיוון שמר צברי לא השיב את ההלוואה הנ"ל, הפקידה המבקשת את השיק, ואולם השיק לא כובד נוכח סגירת חשבון הבנק, ולכן הגישה המבקשת את השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. המשיבה הגישה התנגדות לביצוע השיק ביום 30.1.2019, ולפיכך הועבר ההליך לדיון בפני בית משפט קמא.

בכתב ההגנה המתוקן טענה המשיבה, שחתימתה על השיק זויפה וכי ההמחאה נמסרה על ידי מר צברי ללא הרשאתה.

ג. בישיבת בית משפט קמא מיום 17.11.2021, במהלך עדותו של מר צברי (שהוזמן למסירת עדות על ידי ב"כ המבקשת) נשאל הוא על ידי ב"כ המבקשת: "אתה זייפת את החתימה של אולגה?" ותשובתו הייתה: "חתמתי לא בהסכמתה ולא בהרשאתה".

עמדת המבקשת, כעולה מבקשת רשות הערעור היא, שחתימת המשיבה לא זויפה וכי מר צברי חתם על השיק בהרשאתה של המשיבה אשר מנועה מלטעון לזיוף. לטעמה של המבקשת, כלי מרכזי להוכחת חתימת המשיבה על השיק, או מתן ההרשאה למר צברי לחתום על השיק, הינו דפי חשבונות הבנק של המשיבה שגילויים מבוקש, כשלטענת המבקשת, מדפי חשבונות הבנק ניתן יהא להוכיח את המעורבות הישירה של המשיבה ועסקיו של מר צברי.

ד. בישיבת בית משפט קמא מיום 21.11.2021, שבה נמשכה חקירתו של מר צברי על ידי ב"כ המבקשת, נשאל העד בעמ' 56 לפרוט': "דיברת קודם על חשבונות הבנק של אולגה. אני מפנה בתאריך 17/10/21 התובעת הגישה לתיק ביהמ"ש את כל דפי החשבון של הנתבעת בין השנים 2012 – 2019".

להבהרה אציין, שהכוונה היא להודעה שהוגשה על ידי ב"כ המבקשת לבית משפט קמא ביום 17.10.21, שאליה צורפו כל דפי חשבונות הבנק של המשיבה לשנים 2012 – 2019, וזאת לאחר שבית משפט השלום קבע ביום 9.6.21 בתיק אחר אשר מתנהל בין הצדדים בפני כב' השופטת ג. בסול (ת"א 52020-04-19) שעל המשיבה להמציא את כל דפי חשבונות הבנק שלה לשנים 2012 - 2019.

יצוין, שבית משפט קמא החליט בתאריך 17.10.21, מועד בו הוגשה ההודעה מטעם המבקשת שאליה צורפו דפי חשבונות הבנק של המשיבה: "לא ברור לפי איזה סדר דין הוגשה הודעה זו על צרופותיה. המזכירות תעביר את ההחלטה לעיון המזכיר המשפטי הרלוונטי".

ה. בהמשך לאמור לעיל, ולאחר שב"כ המבקשת ביקש להציג לעד מר צברי את דפי חשבונות הבנק של המשיבה, התנגד לכך ב"כ המשיבה וציין: "לא הוגש כדין" (עמ' 56 לפרוט', ש' 21).

במענה להתנגדות טען ב"כ המבקשת, שהמשיבה צירפה לתצהירה רק דפי חשבון מן השנים 2017 – 2019, ואולם ביום 9.6.21 ניתנה החלטה בתיק האחר המתנהל בין הצדדים בפני כב' השופטת בסול, שהתירה את הגשת כל דפי החשבון מ-2012 עד 2019. עוד הוסיף ב"כ המבקשת, שבתצהיר גילוי המסמכים שמסרה המבקשת בתיק זה נרשם שהמסמכים שבתיק המקביל (ת"א 52020-04-19) יהוו חלק מתיק זה. כמו-כן ציין ב"כ המבקשת, שמסמכים אלה הם חשובים מבחינת המבקשת, ולפיכך עותר הוא שבית המשפט ידון בבקשה להצגת מסמכים אלה (עמ' 56 לפרוט', ש' 31-24).

ב"כ המשיבה התנגד לכך (עמ' 57 רישא לפרוט').

ו. בית משפט קמא בהחלטתו באותו מעמד (עמ' 57 לפרוט') ציין, כי הוא לא התיר את הגשת המסמכים הנ"ל (הכוונה לדפי החשבון שצורפו להודעה הנ"ל מיום 17.10.21), ואשר חלקם גם צורף לתגובה שהגישה המבקשת במענה לבקשת המשיבה להפקדת ערובה. בית משפט קמא הוסיף: "אין לקבל התנהלות דיונית שכזו אשר מביאה לבזבוז זמן שיפוטי...".

באשר להחלטת כב' השופטת בסול מיום 9.6.21, ציין בית משפט קמא, שהיה באפשרות המבקשת להביא החלטה זו בפני בית משפט קמא "זה מכבר", והביע תמיהה שהטענה הועלתה באמצע חקירתו של העד מר צברי.

באשר לטענת ב"כ המבקשת בנוגע להחלטה שניתנה על ידי בית-המשפט העליון ביחס למסמכים אלה (ע"א 4324/19 אולגה צברי נ' עופר צברי ואח' (3.3.20)), ציין בית משפט קמא, שהוצג בפניו פרוטוקול דיון ובו מופיעים דבריהם של כב' השופטים העליונים חברי ההרכב, ואולם הערעור לגופו – נדחה.

ז. להבהרת הדברים אעשה כאן אתנחתא כדי להסביר את השתלשלות העניינים שהובילה להחלטות שניתנו בהליכים אחרים בכל הנוגע לדפי חשבונות הבנק של המשיבה:

הערעור שצוין לעיל, שהוגש לבית המשפט העליון נסוב על החלטה שניתנה על ידי כב' השופט ג. צפריר בבית המשפט המחוזי בנצרת בתיק פש"ר 11098-04-12 ביום 28.5.19. ההחלטה בבית המשפט המחוזי בנצרת (בעניינו של מר עופר צברי) עסקה בבקשה שהגיש אחד מן הנושים שהתנגד למתן צו הפטר, וביקש להורות על קבלת תדפיסי בנק ופעולות בנקאיות אחרות שביצע מר צברי. בהחלטה מנומקת קבע שם כב' השופט צפריר, כי הואיל וקיימת תשתית לכאורית שיש רכוש למר צברי, או שהוא מבצע פעולות עסקיות בהיקף רחב, תיתכן תועלת לנושים בקבלת הבקשה ויש מקום לאפשר חקירה. לפיכך, ניתן צו המורה למר צברי ו/או למשיבה (רעייתו הגב' אולגה צברי) להמציא את תדפיסי התנועות בכל חשבונות הבנק המתנהלים על שם המשיבה לתקופה שהחל מיום 18.4.12.

על-כך הגישה המשיבה את הערעור שנדון בבית המשפט העליון בע"א 4324/19 ביום 3.3.20, ובסופו של יום קיבל בא-כוחה את הצעת הרכב בית-המשפט העליון למשוך את הערעור.

אוסיף, שהמשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בנצרת בתיק פש"ר הנ"ל 11098-04-12 בקשה להורות על חיסיון המסמכים הנ"ל, ואולם נקבע בהחלטה מיום 30.10.20, שלא נמצא נימוק מניח את הדעת למתן חיסיון על המסמכים מפני הצדדים להליך (ההדגשה שלי – י.ג.), יחד עם זאת הוסיף וציין שם בית-המשפט: "לפיכך המסמכים יהיו פתוחים לעיון הצדדים לצורך שימוש בהליך זה בלבד".

בהחלטה נוספת מיום 5.11.20, החליט כב' השופט ג. צפריר: "ככל שמי מהצדדים העביר המסמכים לידי צד ג' עליו להמציא החלטה זו לידי אותו צד ג'".

בהמשך, הוגשה בתיק פש"ר הנ"ל בקשתה של המבקשת, גב' מיכל טויטו, להתיר לה לעשות שימוש בדפי החשבון של המשיבה, שהומצאו על ידה במסגרת הליך הפש"ר.

כב' השופט י. בן חמו דחה בקשה זו ביום 6.1.21 וקבע: "בנסיבות אלו לא מצאתי כי המבקשת הציגה כל נימוק משכנע לאפשר למבקשת לעשות שימוש במסמכים שהוצגו במסגרת תיק פש"ר שהיא אינה צד לו ושנקבע במסגרתו מפורשות כי השימוש במסמכים יהיה לעיון הצדדים ולצורך ההליך בלבד".

ח. עתה נחזור להחלטת בית משפט קמא מיום 21.11.21, שהיא מושא בקשת רשות הערעור, ובה צוין, כי קביעותיו של בית-המשפט המחוזי (בנצרת) הן לכאורה ברורות, וכי ההחלטה של כב' השופטת בסול בת"א 57020-04-19 אינה מנחה או מחייבת את בית משפט קמא. עוד צוין בהחלטה, שאם ביקשה המבקשת להשיג על איזו מן ההחלטות, או להגיש בקשה נוספת, היה באפשרותה לעשות כן במשך ששת החודשים שמאז קדם המשפט ועד תאריך 21.11.21. לפיכך, לא התיר בית משפט קמא את הגשת המסמכים מושא הדיון ונעתר להתנגדותה של המשיבה.

ט. לאחר מתן ההחלטה הוסיף וטען ב"כ המבקשת, כי הוא מבקש להתיר לו להגיש בקשה מסודרת בנושא הצגת דפי החשבון בציינו, שהמשיבה עושה הכל כדי להסתיר דפי חשבון אלה, שהם מנקודת מבטה של המבקשת הוכחה ישירה להרשאה שנתנה המשיבה למר צברי לעשות בחשבונותיה כבשלה, וכן חזר ב"כ המבקשת על-כך, שבתצהיר גילוי המסמכים שהוגש מטעם המבקשת נרשם, שכל המסמכים שיומצאו בת"א 52020-04-19 יהיו חלק מתיק זה, וכב' השופטת בסול קבעה ביום 9.6.21 שמסמכים אלה מהווים חלק מן התיק המתנהל בפניה.

שוב חזר ואמר ב"כ המבקשת לבית משפט קמא: "אבקש הזדמנות להגיש בקשה בכתב". בהמשך ציין ב"כ המבקשת, לנוכח החלטת בית-המשפט שבעמ' 57-58 לפרוט', שבשלב זה אין באפשרותו להמשיך בחקירתו של העד מר צברי, והוא ביקש שתינתן לו שהות להגיש בקשה כדי שבית המשפט יכריע.

י. בית משפט קמא החליט, נוכח עמדת ב"כ המבקשת, על הפסקת שמיעת הראיות והוסיף: "ב"כ התובעת יודיע עמדתו או יגיש כל בקשה שימצא לנכון על-פי הוראות כל דין בתוך 60 יום מהיום" (עמ' 59 לפרוט').

בהמשך הוסיף וביקש ב"כ המבקשת, שב"כ המשיבה לא יחקור את מר צברי בחקירה נגדית על-מנת לאפשר לב"כ המבקשת להגיש בקשה לעיון חוזר או בקשת רשות ערעור. ב"כ המשיבה הותיר את העניין לשיקול דעת בית-המשפט, ולפיכך הורה בית משפט קמא בהחלטה נוספת (עמ' 60 לפרוט') על הפסקת חקירתו של העד מר צברי בשלב זה מבלי שהעד יעמוד בחקירה נגדית של ב"כ המשיבה.

י"א. על ההחלטה מיום 21.11.21, בעמ' 58-57 לפרוט', מונחת בפניי בקשת רשות הערעור שהגיש ב"כ המבקשת, שבה עותר הוא לכך, שבית משפט זה יאפשר למבקשת להגיש את כל דפי חשבונות הבנק של המשיבה מ-2012 עד 2019.

נטען בבקשת רשות הערעור, כי מהחלטת בית משפט קמא מיום 17.10.21, המתייחסת לבקשה לצרף לתיק את החלטת כב' השופטת בסול ואת דפי חשבונות הבנק עולה, שבית משפט קמא הפנה את הבקשה לעיון המזכיר המשפטי הרלוונטי, אך לא קבע שהבקשה נדחתה.

נטען עוד, שבית משפט קמא שגה משלא אימץ את החלטת כב' השופטת בסול המתירה את גילוי דפי חשבונות הבנק לצורך ירידה לחקר האמת, ו/או לא התייחס לתוכן החלטתה של כב' השופטת בסול.

טענה נוספת היא, שבית משפט קמא שגה משלא התיר את הגשת דפי חשבונות הבנק בעת הדיון, למרות שדפי חשבון אלה הם חלק ממסמכי ת"א 52020-04-19, הנכללים בתצהיר גילוי המסמכים שהגישה במקשת במסגרת הליך זה.

י"ב. בנוסף נטען, שבית משפט קמא שגה משלא התיר את הגשת כל דפי חשבונות הבנק בשעה שהמשיבה עצמה גילתה את דפי החשבון לשנים 2017-2019, מבלי שהביאה נימוק או הצדקה הגיונית לכך שהיא לא גילתה את דפי החשבון החל משנת 2012.

לטענת המבקשת, שגה בית משפט קמא בקביעתו, שהמבקשת לא הגישה את החלטת בית-המשפט העליון מיום 3.3.20 (ע"א 4324/19) שהרי המבקשת כן הגישה לבית משפט קמא את הפרוטוקול ואת הכרעת בית-המשפט העליון כנספח לתצהיר העדות הראשית שלה מיום 3.1.21. עוד נטען, שבית משפט קמא שגה בהתעלמו בהחלטתו מדבריהם ומהחלטתם של שופטי בית-המשפט העליון בדיון מיום 3.3.20, וזאת בכל הנוגע לחשיבות דפי חשבונות הבנק לחקירת התנהלותם הכלכלית והעסקית של המשיבה ובעלה.

י"ג. טענה נוספת היא, שבית משפט קמא שגה בקביעתו שהחלטות בית-המשפט המחוזי בנצרת "לכאורה ברורות" בהגבילן את גילוי המסמכים בהליכים אחרים, הגם שהחלטות בית-המשפט המחוזי בנצרת התייחסו, כך נטען, רק להליך הפש"ר ונקבע שהמסמכים מותרים לעיון לצדדים בהליך הפש"ר. ב"כ המבקשת מציין, שעיון בהחלטות בית-המשפט המחוזי בנצרת מעלה, שדפי חשבונות הבנק הותרו לעיון בהליך הפש"ר ונאסר על העברתם לידיעתם או לשימושם של צדדים שלישיים, ואולם אין כל קביעה מפורשת שהשימוש בדפי החשבונות נאסר בערכאות אחרות.

כמו-כן, מפנה ב"כ המבקשת בעניין זה להחלטת כב' השופטת בסול מיום 9.6.21 בסעיפים 38-39.

י"ד. בנוסף טוען ב"כ המבקשת, כי שגה בית משפט קמא בקביעתו, שהמבקשת לא הגישה לבית משפט קמא בקשה בעניין דפי חשבונות הבנק, וכי מדובר בנושאים שהוכרעו על ידי המותב הקודם בתיק. לטענת ב"כ המבקשת, התעלם בית משפט קמא מבקשה מס' 26, שעניינה להורות למשיבה לגלות את דפי חשבונות הבנק. לגבי בקשה זו נקבע ביום 29.11.20, כי ניתן צו להשלמת ההליכים המקדמיים, וככל שיסתבר שהמשיבה לא המציאה מסמכים המצויים ברשותה, תהא לכך נפקות בעת מתן פסק הדין.

ט"ו. עוד נטען, שהמבקשת עשתה כל שלאל ידה כדי לקבל את אישור בית-המשפט לחשוף את דפי חשבונות הבנק כדי שניתן יהיה לקיים את ההליך המשפטי, במידת האפשר "בקלפים פתוחים".

מוסיף ב"כ המבקשת, שההחלטה מושא בקשת רשות הערעור מונעת הליך משפטי ראוי תוך גילוי מירבי מתוך מטרה להגיע לחשיפת האמת וב"כ המבקשת מפנה לתקנה 60(א) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הקובעת שהליכי גילוי ועיון הם עקרון מהותי ובסיסי לקיום הליך שיפוטי ראוי והוגן.

מכאן העתירה להורות למשיבה לגלות את דפי חשבונות הבנק לשנים 2012-2019.

ט"ז. לטעמו של ב"כ המבקשת, נסיבות העניין בתיק זה נמנות על אותן מקרים חריגים בהם על ערכאת הערעור להתערב, הואיל והחלטותיו של בית-המשפט המחוזי בנצרת לא מנעו את גילוי דפי חשבונות הבנק של המשיבה בהליכי משפט אחרים. כמו-כן, מתעלמת החלטת בית משפט קמא מהחלטה שניתנה בהליך השני המתברר בפני כב' השופטת בסול ואשר מתירה את גילוי דפי חשבונות הבנק. בנוסף, מתעלמת ההחלטה מקביעתם של שופטי בית-המשפט העליון בערעור שהגישה המשיבה, ולפיה לא ניתן לבקש הגנה של פשיטת רגל מבלי שהמבקש יחשוף מידע רלוונטי לגביו. כמו-כן, כך נטען, מתעלם בית משפט קמא בהחלטתו מהלכות מהותיות העומדות בבסיס ההליך המשפטי המתייחסות לחשיבות הרבה של הליכי הגילוי המוקדם.

י"ז. התבקשה תשובת המשיבה אשר מתנגדת לבקשת רשות הערעור וטוענת במסגרת תגובתה, בין היתר, כי מדובר בבקשת רשות ערעור המתייחסת להחלטות חלוטות שהמועד לערעור עליהן חלף עבר לו.

כמו-כן, ניסיונה של המבקשת להסתמך על החלטת כב' השופטת בסול ב-ת"א 52020-04-19 בתיק אחר המתנהל בין הצדדים בבית משפט השלום בחיפה, אין בו כדי לחייב או להנחות את בית משפט קמא, ומה גם שהמבקשת עצמה התנגדה בשעתו לבקשתה של המשיבה לאחד את הדיונים בתיקים אלה בנימוק שמדובר בסוגיות משפטיות ועובדתיות שונות.

עוד נטען, שהמבקשת מסתירה את העובדה שעניינה של תובענה זו הוא הלוואות חוץ בנקאיות, שהינן חלק מעיסוקה של המבקשת, כך נטען, ללא רישיון לעסוק בכך, ואין התביעה יכולה לעבור משוכה זו.

בנוסף טוענת המשיבה, כי המבקשת מציגה החלטות ו/או פרוטוקולים מהליך פש"ר של בעלה של המשיבה, ואולם העובדה היא כי בסופו של יום ניתן למר עופר צברי הפטר חלוט מחובותיו.

עוד נטען, כי המבקשת מנסה להסתמך על התנהלות העסקית של בעלה של המשיבה, אך הדבר הוא בבחינת הרחבת חזית אסורה, ובניגוד לנטען בכתב הטענות של המבקשת עצמה.

י"ח. באשר לטענת המבקשת, לפיה דפי החשבון של המשיבה לשנים 2012-2016 הם ראיה חיונית מבחינתה, מציינת המשיבה, שהמבקשת לא הגישה בקשת רשות ערעור על החלטות שניתנו בעניין גילוי מסמכים במטרה לקבל דפי חשבון אלה, ובנוסף גם לא הראתה המבקשת מדוע נדרשים לה חשבונות בנק המתייחסים לתקופה בת חמש שנים בטרם הכירה המבקשת את בעלה של המשיבה ובטרם מועד מתן ההלוואה.

ככל שמעוניינת המבקשת ללמוד על קיום הרשאה שנתנה המשיבה להתנהלות בעלה בחשבון הבנק שלה, הרי ממילא יש להראות לצורך זה את המסמכים הסמוכים למועד מתן ההרשאה, ולא שנים אחורנית.

י"ט. עוד נטען על ידי המשיבה, שהחלטות העוסקות בסדרי דין ובאופן ניהול ההליך המשפטי מצויות בגדר הפררוגטיבה של הערכאה הדיונית המבררת, ולמעט מקרים חריגים תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהם. כל זה חל ביתר שאת על החלטות שעניינן גילוי ועיון במסמכים. המקרה שבפנינו, לטעמה של המשיבה, אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור. מוסיפה המשיבה, שלערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בכל הנוגע לניהול ההליך.

מציינת המשיבה, כי בקשת רשות הערעור מתייחסת להחלטת בית משפט קמא שלא לאפשר למבקשת להציג לעד מר צברי בחקירה ראשית, באמצע דיון ההוכחות, את תדפיסי חשבון הבנק של המשיבה לשנים 2012-2019, מסמכים שכבר נקבע בהחלטות חלוטות שאינן חלק מן ההליך מושא הדיון, והמבקשת מנסה להציגם ללא בקשה מתאימה למרות שהליכי גילוי המסמכים בין הצדדים הסתיימו.

לטענת המשיבה, המועד להגשת ערעור על ידי המבקשת בכל הנוגע לגילוי המסמכים חלף עוד ביום 29.1.21.

כ. עוד נטען, שהמבקשת עצמה סירבה בתוקף להמציא מסמכים שהמשיבה עתרה להם, כגון: תדפיסי חשבון בנק של המבקשת, העתקי שיקים ועוד, ולפיכך פנתה המשיבה לבית משפט קמא (למותב הקודם שדן בתיק, כב' השופטת קלמפנר-נבון), והמבקשת מצדה פנתה אף היא לבית משפט קמא בבקשה דומה. בימים 29.11.20-30.11.20 החליטה כב' השופטת קלמפנר-נבון שלא יינתן עוד צו לגילוי מסמכים וכי צד שלא גילה את המוטל עליו תהא לכך נפקות בעת מתן פסק הדין.

מכאן, שהיה על המבקשת להגיש את בקשת רשות הערעור בתוך 60 יום מהחלטותיו הנ"ל של בית משפט קמא דהיינו, לא יאוחר מיום 29.1.21, אך בינתיים חלפה כשנה.

כ"א. באשר לטענת המבקשת שהיא הגישה לבית משפט קמא ביום 17.10.21 את החלטת כב' השופטת בסול מיום 9.6.21 (שכבר צוינה לעיל) בעניין גילוי דפי חשבון הבנק של המשיבה, וצירפה את מסמכי דפי חשבון הבנק הרלוונטיים לתקופה 2012-2019.

מציינת המשיבה, שבהחלטה מיום 17.10.21 קבע בית משפט קמא "לא ברור לפי איזה סדר דין הוגשה הודעה זו על צרופותיה. המזכירות תעביר את ההחלטה לעיון המזכיר המשפטי".

מוסיפה המשיבה, שגם בהחלטה מיום 17.11.21 בבקשתה של המשיבה להטיל ערובה על המבקשת חזר וציין בית משפט קמא, בנוגע לדפי חשבון הבנק שצירפה המבקשת: "שכלל לא הובהרה הרלוונטיות שלהם ונדחו ממילא" (עמ' 18 של ההחלטה שם), ואולם המבקשת לא ביקשה את דחיית ההוכחות שהיו קבועות ליום 22.11.21, הגם שכוונתה הייתה להציג את דפי החשבון בישיבת ההוכחות, וכמו כן לא ביקשה עיון מחדש בהחלטה ולא הגישה בקשת רשות ערעור.

כ"ב. כמו-כן מציינת המשיבה, שאין לקבל את טענת המבקשת שהיה על בית משפט קמא לאמץ את החלטת כב' השופטת בסול מיום 9.6.21 בעניין גילוי דפי חשבון הבנק, שניתנה בת"א 52020-04-19 המתנהל בין הצדדים, מה גם, שכזכור, התנגדה המבקשת מדעיקרא לאיחוד הדיון בתיקים אלה, והחלטת כב' השופטת בסול אינה מנחה ואינה מחייבת את בית משפט קמא.

כ"ג. עוד טוענת המשיבה, כי טענת המבקשת לפיה דפי חשבון הבנק לשנים 2012-2017 נחוצים לה לביסוס הטענות שאותן היא מפרטת בבקשתה, היא בגדר הרחבת חזית אסורה, הואיל וטענות אלה אינן חלק מכתבי הטענות של המבקשת. מוסיפה המשיבה, שהשטר מושא הדיון הינו מאוגוסט 2017 ומועד פירעונו בספטמבר 2018. המשיבה המציאה למבקשת את תדפיסי חשבון הבנק שלה לשנים הרלוונטיות (2017-2019) ולטעמה, אין רלוונטיות לשנים שלפני כן, הואיל וכדי להוכיח קיום הרשאה יש להוכיח שזו ניתנה סמוך למועד הרלוונטי.

לפיכך, עותרת המשיבה לדחיית בקשת רשות הערעור.

כ"ד. השאלה שעומדת לדיון ולהכרעה בבקשת רשות ערעור זו היא מוגדרת וממוקדת. סבורני ששני הצדדים העלו בפני בית-המשפט שפע של טענות, ואף הגישו כתבי טענות מרובי נספחים, הרבה מעבר לנדרש על-מנת להחליט בשאלה שבמחלוקת.

לעצם העניין ראוי ליתן את הדעת להלכה הפסוקה (שאליה הפנתה המשיבה בתשובתה), ולפיה מידת התערבותה של ערכאת הערעור בשיקול דעת הערכאה הדיונית בנוגע לסדרי דין וניהול הדיון – מצומצמת.

נקבע בפסיקה: "כידוע בית משפט זה ממעט להתערב במסגרת בקשות רשות ערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בהחלטות הנוגעות לסדרי דין ולאופן ניהול הדיון, לרבות החלטות בעניין גילוי ועיון במסמכים (רע"א 2042/09 דוידוביץ נ' פקיד שומה חיפה, פסקה 4 (6.7.09)..." (רע"א 6726/19 יאסין נ' בנק הפועלים בע"מ (17.11.19).

כמו כן, עיינו ב-רע"א 3031/20 שופרסל בע"מ אמן סנפיר בע"מ פסקה 9 (28.6.20):

"מושכלות יסוד הן כי החלטות העוסקות בסדרי דין ובאופן ניהול ההליך המשפטי מצויות בגדר הפררוגטיבה הדיונית של הערכאה המבררת, ולמעט במקרים חריגים תימנע ערכאת הערעור מלהתערב בהן. הלכה זו חלה ביתר שאת ביחס להחלטות שעניינן גילוי ועיון במסמכים, אשר בהן תתערב ערכאת הערעור אך במקרים בהם ההחלטה איננה מתקבלת על הדעת או מתעלמת מנסיבות שהיה מקום להתחשב בהן...".

כ"ה. אינני סבור שהמקרה שבפנינו הוא בגדר חריג המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

אציין, שבבקשה 21 שהגישה המבקשת ביום 22.9.20 ציינה היא, שקיבלה לרשותה את דפי החשבון של המשיבה בבנקים שונים לשנים 2012-2019 (במסגרת הליך פש"ר שהתנהל כנגד בעלה של המשיבה בבית המשפט המחוזי בנצרת) ומסמכים אלה צירפה היא להודעתה שהוגשה כאמור לבית משפט קמא.

בבקשה מס' 38 מיום 28.2.21 עתרה המשיבה להוצאת מסמכים אלה מתיק בית-המשפט, וזאת נוכח קביעת בית-המשפט המחוזי בנצרת מיום 5.11.20 שמסמכים אלה יהיו חסויים וייעשה בהם שימוש על ידי הצדדים בתיק הפש"ר בלבד.

בישיבת בית משפט קמא מיום 12.5.21 התקיים דיון בין היתר גם בנוגע לבקשת המשיבה להוצאת דפי הבנק מתיק בית-המשפט. בעמ' 8 לפרוט' נכתב מפי ב"כ המשיבה: "אני מקבל את הצעת בית-המשפט שכל המסמכים שצורפו לבקשה 21 לא ייחשבו כראיות בתיק, וזאת גם אם הם לא יוצאו פיזית מהתיק...".

בהחלטתו מאותו יום קבע בית משפט קמא בעמ' 10 כך: "הנתבעת קיבלה המלצתי לייתר את הצורך במתן החלטה בבקשה זו בהינתן שהמסמכים שצורפו לבקשה 21 אינם ייחשבו כראיה בתיק, ובית המשפט לא יסתמך עליהם באופן פורמלי או לא פורמלי...". (ההדגשה שלי – י.ג.).

לכן, נוכח קביעה מפורשת זו, עצם העובדה שהמבקשת ציינה בתצהיר גילו המסמכים שלה מיום 5.9.20 את מסמכי ת"א 52020-04-19, אין בה כדי לאפשר לה את הגשת דפי חשבונות הבנק של המשיבה לשנים 2012-2016.

כ"ו. מעיון בהחלטות שניתנו מאז (12.5.21) ועד לאחרונה לא עולה שחל שינוי בהחלטה זו, אדרבה, משצירפה המבקשת את דפי הבנק האמורים בהודעתה מיום 17.10.21 ציין בית משפט קמא כי: "לא ברור לפי איזה סדר דין הוגשה הודעה זו על צרופותיה", והורה על העברת ההחלטה לעיון המזכיר המשפטי.

אינני מקבל את טענת המבקשת (סעיף 53 בבקשת רשות הערעור), לפיה אין בהחלטה הנ"ל מיום 17.10.21 קביעה כי בקשת צירוף המסמכים נדחתה. חזקה על בית משפט קמא שאילו שקל להתיר את צירוף המסמכים היה מורה תחילה למשיבה להגיש את תגובתה לבקשה, ולא היא.

במסגרת ההחלטה מיום 17.11.21, בנוגע לבקשת המשיבה לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה, חזר והתייחס בית משפט קמא לדפי חשבון הבנק הנ"ל וציין: "שכלל לא הובהרה הרלוונטיות שלהם ונדחו ממילא".

כ"ז. מכאן, שההחלטה לפיה דפי חשבון הבנק שצירפה המבקשת לא ישמשו כראייה בתיק נותרה בעינה ולא חל בה שינוי. לכן, אין לבוא בטרוניה לבית משפט קמא משכתב בהחלטתו מושא בקשת רשות הערעור, בעמ' 57 לפרוט': "מדובר במסמכים אשר חלקם צורפו להודעה שלא התרתי הגשתה בפני מספר שבועות וחלקם צורפו לתגובה לבקשה להפקדת ערובה ועל כך כבר הכברתי מילים בהחלטה קודמת"

וכמו כן בהמשך, בעמ' 59 לפרוט': "מדובר בנושא אשר נדון כפי שציינתי גם בהחלטה מספר פעמים בחודשים האחרונים וככל שנטלה על עצמה התובעת את הסיכון כי בקשתה במעמד הדיון לא תתקבל, הרי שאין לה להלין אלא על עצמה...".

כ"ח. ככל שהמבקשת סבורה, שקיימים כיום נימוקים כבדי משקל, או שהתברר קיומן של נסיבות אשר מצדיקות לשקול מחדש את ההחלטות הקודמות שלא לאפשר את הגשת דפי חשבון הבנק של המשיבה לתקופה 2012-2016 (אין מחלוקת לגבי השנים 2017-2019), הרי הדרך הנאותה היא הגשת בקשה מנומקת לבית משפט קמא לעיין מחדש בהחלטותיו.

ראוי לציין, שב"כ המבקשת עצמו ביקש במהלך טיעונו בפני בית משפט קמא ביום 21.11.21, בעמ' 58 לפרוט', ש' 14:

"אני מבקש להתיר לי להגיש בקשה מסודרת בנושא הצגת דפי החשבון על-מנת שהצדק לא רק ייראה אלא גם ייעשה...".

ובהמשך: "אבקש הזדמנות להגיש בקשה בכתב", ובעמ' 59 לפרוט', ש' 7: "אני מבקש שתינתן לי שהות להגיש בקשה ובית המשפט יכריע".

בית משפט קמא אף ציין בהחלטתו בעמ' 59: "ב"כ התובעת יודעי עמדתו או יגיש כל בקשה שימצא לנכון על-פי הוראות כל דין בתוך 60 יום מהיום".

כט. על-יסוד כל האמור לעיל, סבורני, כי דרך המלך שעל ב"כ המבקשת ללכת בה היא, כפי שציין בעצמו במהלך טיעונו בפני בית משפט קמא, הגשת בקשה מנומקת לאפשר לו להציג לעד מר צברי את דפי חשבון הבנק של המשיבה לשנים 2012-2016, באופן שהבקשה תתלבן כראוי בפני בית משפט קמא, אשר ישקול האם קיימת הצדקה בנסיבות העניין לשנות מהחלטותיו הקודמות בנושא זה, אם לאו.

מובהר, שאין בהחלטתי זו כדי להביע עמדה כלשהי באשר לבקשה כזו, אם תוגש.

בכפוף לאמור בפסקה זו, אני מורה על דחיית בקשת רשות ערעור.

ל. המבקשת תשלם למשיבה את הוצאות הבקשה בסכום כולל של 2,000 ₪ (כולל מע"מ).

מזכירות בית-המשפט תעביר את הסכום הנ"ל של 2,000 ₪ מתוך הערובה שהפקידה המבקשת לידי ב"כ המשיבה, עבור המשיבה.

את יתרת סכום הערובה תחזיר מזכירות בית-המשפט לידי ב"כ המבקשת, עבור המבקשת.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו אל:

1. ב"כ המבקשת: עו"ד שאולי כהן, חיפה.

2. ב"כ המשיבה: עו"ד אלי סרור, חיפה.

ניתנה היום, כ"ג אדר א'כ"ג אדר א' תשפ"ב, 24 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.