לפני ביהמ"ש בקשת הנתבעת לחיוב התובעת בהפקדת ערבון.

1. הנתבעת הגישה ביום 11.4.22 בקשה לחייב התובעת, חברה בפרוק, בהפקדת ערבון בסך של 250,000 ₪ בשים לב לסכום התביעה בסך של 1.5 מיליון ₪..

2. התובעת הגישה ביום 15.5.22 תשובה לבקשה והיום, 23.5.22, ענתה לשאלות ביהמ"ש ביחס להליך הפרוק בו נמצאת. המשיבה טענה בתשובה כי סיכויי התביעה גבוהים וכי לא ביקשה פטור מתשלום אגרה.

דיון והכרעה

3. ביהמ"ש מפנה לפסק הדין ברע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ (14.2.16) בו עמד כב' השופט עמית על תכלית סעיף 353א לחוק החברות ועל הבדיקה שביהמ"ש עורך, שעה שמגיעה לפתחו בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות לפי סעיף זה. נקבע כלהלן:

"תכליתו העיקרית של חוק החברות הינה להפיג את החשש שמא נתבע שזכה בדין לא יוכל לגבות הוצאות מתובעת המסתתרת מאחורי ישות משפטית ערטילאית נטולת נכסים ...

לאור תכלית זו, בבואו להחליט בבקשה לחייב תובעת בהפקדת ערובה על פי סעיף זה, בית המשפט עורך בדיקה תלת-שלבית: בשלב הראשון נבדק אם התובעת יכולה, מבחינה כלכלית, לעמוד בהוצאות שתפסקנה. בשלב זה, בית המשפט לוקח בחשבון את מצבה הכלכלי של התובעת, את סכום התביעה, מהות ההליך הצפוי (אורכו, מורכבותו, האם נדרשים מומחים או גילויים חריגים), שכר הטרחה הצפוי, וסיכויי התביעה. אם הגיע בית המשפט למסקנה כי לא עלה בידי החברה להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין, הדיון עובר לשלב השני, בו נבחן אם נסיבות העניין

מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה. כידוע, במקרה של חברה, להבדיל מתובע אישי, הטלת ערובה הינה הכלל ולא החריג... בשלב השלישי, בית המשפט ייקבע את גובה הערובה... בשלבים השני והשלישי על בית המשפט לאזן, בין היתר, בין זכות הגישה לערכאות לבין זכות הקניין של הנתבע. בקביעת הערובה, רשאי בית המשפט לקחת בחשבון נכונותם של מנהלי התובעת או בעלי השליטה בה, לערוב באופן אישי להוצאות...".

4. ברע"א 70399-12-20 MIG Material Innovaite Gesellschaft mbH ואח' נ' כמיטל אחזקות בע"מ ואח' (להלן: "כמיטל"), ביהמ"ש המחוזי קבע כי על פי סעיף 353 א לחוק החברות, כאשר התובעת היא חברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת, ניתן לחייבה בהפקדת ערובה מספקת, אלא אם כן היא הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין או שנסיבות העניין אינן מצדיקות חיובה במתן ערובה.

5. הכלל הוא, כאמור, חיוב החברה בהפקדת ערובה והפטור הוא החריג.

ראה לעניין זה: רע"א 6528/14 רפיח בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות – מדינת ישראל, פסקה 5 (18.1.15).

ראה גם: רע"א 5524/17 מקור הנפקות וזכויות בע"מ על ידי מנהל החברה נ' עו"ד איתן גבע (10.8.17) – סעיף 7.

6. כאמור לעיל, בשלב הראשון על ביהמ"ש לבדוק אם התובעת יכולה, מבחינה כלכלית, לעמוד בהוצאות שתפסקנה ולקחת בחשבון מצבה הכלכלי של התובעת, שהוא על פניו בכי רע, עקב היותה בפרוק, וכן להביא בחשבון את סכום התביעה, 1.5 מיליון ₪, ומהות ההליך הצפוי, כאשר בשלב זה, בירור המחלוקת העובדתית לגבי השתלשלות הדברים באתר העבודה בין הנתבעת שהיא קבלן ראשי ובין התובעת שהיא קבלן משנה עשוי להיות ארוך ומורכב, ולחייב מינוי מומחה לבדיקת העבודות עד מועד הפסקת עבודתה של התובעת. כל אלה עשויים לחייב תשלום שכר טרחה הולם. אין לומר בשלב זה שסיכויי התביעה גבוהים, או נמוכים. לכן, ביהמ"ש קובע כי לא עלה בידי התובעת להוכיח שתוכל לעמוד בהוצאות הנתבעת אם תזכה בדין.

7. בשלב השני, על ביהמ"ש לבחון אם נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור מחיוב בערובה. כאמור לעיל, במקרה של חברה, להבדיל מתובע אישי, הטלת ערובה הינה הכלל ולא החריג. ביהמ"ש לא מצא שיש לחרוג במקרה זה מהכלל.

8. בשלב השלישי, על ביהמ"ש לקבוע גובה הערובה, תוך שהוא מבצע איזון בין זכות הגישה לערכאות ובין ההוראה המחייבת בנסיבות אלה לחייב בהפקדת ערבון. בת"א 47586-09-20 בנין הדקלים בע"מ נ' נור ה.י.ד. החזקות נדל"ן (2012) בע"מ ואח' ביהמ"ש מצא בנסיבות פחות מובהקות לגבי העדר איתנות כלכלית, שהאיזון המידתי הוא ע"י חיוב התובעת בהפקדת ערבון בסך של 100,000 ₪ ביחס לגובה התביעה בסך של כשני מיליון ₪.

9. ברע"א 41789-02-18 מובק נ' הפניקס, ביהמ"ש המחוזי אישר הפקדת ערבון בסך של 50,000 ₪ ביחס לכל אחד מחמשת הנתבעים שם. כלומר סה"כ 250,000 ₪. זאת, ביחס לתביעה בסך של 1.8 מיליון ₪.

10. מכיוון שסכום התביעה כאן, 1.5 מיליון ₪, ביהמ"ש מוצא שהאיזון המתאים הינו ע"י חיוב התובעת בהפקדת הסך של 150,000 ₪.

11. לנוכח האמור לעיל, ביהמ"ש מחייב המשיבה להפקיד הסך של 150,000 ש"ח בקופת ביהמ"ש עד יום 5.6.22.

12. היה ולא יופקד הערבון, ביהמ"ש ימחק התביעה.

מבטל התז"פ הקבועה ליום 1.6 וקובע תז"פ ליום 10.6.

ניתנה היום, כ"ב אייר תשפ"ב, 23 מאי 2022, בהעדר הצדדים.