12 ינואר 2023

לפני:

כב' השופט דניאל גולדברג

החלטה

1. לפני בית הדין בקשת הנתבעת לחיוב התובע בהפקדת ערובה בסך 30,000 ₪ להבטחת הוצאותיה בהליך, בהתאם להוראות תקנה 116א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן- "התקנות").
2. התובע תושב חברון בשטחים הגיש תביעה זו, שלישית במספר בגין אותה תקופת עבודה, בסכום כולל בסך 275,749 ₪, בצירוף פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים. לטענת התובע, דיווחי הנתבעת למת"ש על העסקתו בתקופה שבין 4/15 עד 6/18, אינם משקפים את תקופת עבודתו, ימי עבודתו וגובה שכרו האמיתי. התובע טוען כי הוא הועסק כרצף, בהיקף של לפחות 22 ימים בחודש, בין השעות 6:30-17:00 בשכר יומי בסך 500 ₪, וכל הסכומים שפורטו בתלושי השכר בגין זכויות סוציאליות הנם פיקטיביים. כן טוען התובע כי בחודש 3/18 הוא הפך לזכאי לדרגה 2 בדירוג עובדי הבניין, לאחר שצבר 36 חודשי ניסיון בענף הבניין, כי פוטר מעבודתו על ידי מר משעל ג'ברין, אחיו של הבעלים של הנתבעת, וזאת לאחר ויכוח שבעקבותיו בוטל היתר העבודה שלו. הסעדים שנתבעו בכתב התביעה הם: פיצוי חלף מתן הודעה מוקדמת בסך 11,000 ₪ (22 ימים כפול 500 ₪); פיצויי פיטורים בסך 27,515 ₪ (500 כפול 22 ימים כפול 39/12= 35,750 בניכוי הסכום שהופרש למת"ש בסך 8,235 ₪); פיצוי בגין הפרשות בחסר לפנסיה בסך 17,505 ₪ (22 כפול 500 ₪ כפול 39 חודשים כפול 6%= 25,740 בניכוי הסכום שהופרש למת"ש בסך 8,235 ₪) ; דמי חגים בסך 16,250 ₪ (500 כפול 10 ימים כפול 39/12), שעות נוספות בסך 134,062 ₪ (500/8 כפול 22 ימים כפול 39 חודשים); חופשה בסך 23,000 ₪ (14 ימים כפול 3 + 16 כפול 3/12 כפול 500); דמי הבראה בסך 8,316 ₪ (378 כפול 6+6+8+8 כפול 3/12); פיצוי חלף הפרשות לקרן השתלמות בסך 10,725 ₪ (22 כפול 500 ₪ כפול 2.5% כפול 39); מתנות חג בסך 1,625 ₪ (250 ₪ כפול 2 כפול 39/12). בנוסף עתר התובע לפיצוי בסך 5,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה; פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד על שינוי בתנאי העבודה; פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד על תקופת העבודה; בהתאם לחוק הודעה מוקדמת ולהתפטרות; פיצוי בסך 10,000 ₪ לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר בגין דיווח ביודעין ובמתכוון על תנאי עבודה לא נכונים בתלושי השכר. כן הוסיף התובע כי גם אם ייקבע כי תלושי השכר משקפים את גובה השכר היומי האמיתי הרי שהוא נמוך משכר המינימום הענפי בהתאם לצו ההרחבה הענפי מחודש 8/10 והוראות ההסכם הקיבוצי מחודש 6/15, ולפיכך הוא זכאי להפרשי שכר מינימום ענפי בסך 751 ₪ (מחודש 11/16 ועד לחודש 11/17 השכר היומי לדרגה ראשונה עמד על 228 ₪, ולדרגה שניה - 246 ₪. על כן זכאי התובע להפרשי שכר בסך 406 ₪ בגין חודש 6/17 (228-199 כפול 14 ימים; מחודש 12/17 עד היום השכר היומי לדרגה ראשונה הנו 246 ₪, ולדרגה שניה- 250 ₪. על כן זכאי התובע להפרשי שכר בסך 147 ₪ בגין חודש 5/18 (228-221 כפול 21 ימים) ול-198 ₪ בגין חודש 6/18 (228-206 כפול 9 ימים)).
3. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי יש להתנות את המשך ההליך בחיוב התובע בהפקדת ערובה משמעותית להבטחת הוצאותיה, שכן מדובר בתביעתו השניה נגד הנתבעת בגין אותן עילות ותקופת עבודה, תביעתו הראשונה נמחקה ביום 22.6.21 (סע"ש 14385-11-20 בפני כב' השופטת יפה שטיין) והתובע גורר את הנתבעת להתגונן מדי 6 חודשים בהליכי סרק. לכתב ההגנה צורפה בקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה. לגופו של עניין נטען כי העסקת התובע בין חודשים 4/15 עד 6/18 היתה 38 חודשים ולא 39 חודשים; כי השכר ששולם לתובע לפי דרגתו לא נפל משכר המינימום הענפי; כי לתובע נמסרה הודעה על תנאי העבודה עם תחילת עבודתו; כי התובע עבד בהיקף משרה של 76.38% בלבד; כי התובע קיבל מדי חודש את שכרו יחד עם תלושי השכר ששיקפו את תנאי עבודתו ועדכונם; כי הנתבעת העמידה לרשות התובע שירותי הסעה למקום העבודה ובחזרה; כי יום עבודתו של התובע החל מ- 7:20 עד 15:30-16:00, במהלכו קיבל הפסקות של לפחות שעה (2 הפסקות אוכל והפסקת קפה), כך שעבד פחות מ-8 שעות נטו. נטען כי אך לעיתים רחוקות עבד התובע שעות נוספות וקיבל בגינם שכר כדין; כי התובע התפטר בנטישת עבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת; כי הפרשות לקופת פיצויים הנם "במקום" ולא "על חשבון" פיצויים; כי במסגרת גמר חשבון שולם לתובע סך של 1,605 ₪ במזומן כבקשתו; כי דיווחי הנתבעת למת"ש בגין העסקת התובע, תנאי עבודתו ושכרו הנם אמיתיים, ומהווים ראיה לנכונותם בהיעדר ראיה סותרת; נטען כי הנתבעת הפרישה לתובע את מלוא הסכומים המגיעים לו בגין פנסיה בהתאם לשכרו והיקף עבודתו בפועל; כי הנתבעת שילמה לתובע את מלוא הזכויות המגיעות לו בגין דמי הבראה, חופשה, חגים, שי לחג וקרן השתלמות כעולה מתלושי השכר, וכי התובע הגיש תביעה מופרזת בגין תקופת עבודה קצרה יחסית.

דיון הקד"מ 3.10.22

1. בהתאם להחלטת בית הדין (מיום 1.10.22) הבקשה לחיוב התובע בהפקדת ערובה נדונה בדיון המקדמי, בו הוגשו מסמכי הנתבעת (שגולו בתצהיר גלמ"ס ולא צורפו לכתב ההגנה, למעט דו"ח נוכחות התובע-לגביו הצהיר ב"כ הנתבעת כי יוגש לאחר חג סוכות), ובהיעדר מסמכי התובע (שבכוונתו לגלות ולא צורפו לתביעה), בהתחשב בהארכת מועד מוסכמת שניתנה.
2. דיון מקדמי קוים ביום 3.10.22 בנוכחות הצדדים ובאי כוחם. התובע ונציג הנתבעת, מר יוסי דרעי, נחקרו על ידי בית הדין. חקירת התובע הופסקה לאחר שב"כ הצדדים נחלקו ביניהם על התרגום.
3. התובע הכחיש בעדותו כי קיבל את מסמך ההודעה לעובד שצרפה הנתבעת, אך אישר כי קורא את השפה הערבית וכי קיבל חלק מתלושי השכר. לאחר שהוסבה תשומת ליבו לכך שהתלושים כתובים בערבית, השיב התובע כי "חלק מהם בערבית". התובע העיד כי לא קרא את תלושי השכר כי לא קיבל את כל התלושים. לשאלה, מדוע לא לקח את התלושים השיב: "הם נתנו אותם". לשאלה, מדוע לא עיין בתלושי השכר על מנת לוודא שמשלמים לו את המגיע לו, השיב התובע "אני לא הסתכלתי בתלושים". לשאלה אם ראה כי קיבל שכר יומי בסך 200 ₪ השיב התובע כי קיבל תלושים לאחר שנה. לשאלה אם ראה כי השכר היומי עלה בהמשך ל-235 ₪ השיב התובע "ראיתי. דיברתי איתם שהיומית שלי 500 ₪. אמרו לי נוסיף לך את זה בתלוש הבא". לשאלה, אם בדק כי השכר היומי תוקן בתלוש הבא השיב התובע "אחרי שנה ושלושה חודשים נתנו לי עוד תלוש". לשאלה מדוע חיכה שנה ושלושה חודשים כדי לוודא שטיפלו בכך השיב התובע "המשכורת שלי 500 ₪ יומית". התובע העיד כי עבד בירושלים וכי שכרו שולם במזומן על ידי "אח של המנהל מישעל" לשאלה מה שם המנהל השיב "רעאד ג'ברין". לשאלה אם ראה כי שילמו לו דמי חגים בתלושי השכר השיב התובע כי "ראיתי, אבל לא ידעתי אז".
4. מר דרעי העיד בדיון המקדמי כי: התובע הועסק בפרויקטים באזור ירושלים בהתאם למקצוע שלו (אם כי לא ידע להשיב על השאלה מה המקצוע של התובע); מר ראעד ג'ברין הנו אחד מבעלי הנתבעת; הנתבעת מעסיקה קבלני משנה בעבודות מקצוע ובד"כ העובדים השכירים הם "עובדים כולבויניקים כאלה"; עבודות ריצוף מבוצעות על ידי קבלנים והתובע כנראה עשה בהתאם לידע שלו תיקוני ריצוף, רובה ו"יש גם שירות שנותנים לדייר"; מנהלי העבודה משתמשים בעובדים שיודעים לעשות ריצוף, שפכטל וכדומה; לשאלה האם רצפים שכירים מקבלים שכר גבוה יותר, השיב כי התובע לא הציג תעודה מקצועית ושאל האם התובע יכול להיום להציג תלוש משכורת לפיו מקבל שכר יומי בסך 500 ₪; בעניין שעת סיום העבודה- הנתבעת העמידה לרשות הפועלים שירותי הסעה מהמחסום ובחזרה; הנתבעת חברה מסודרת, כל עובד שנקלט לעבודה מקבל הודעה על תנאי העבודה ותדריך בטיחות.

הבקשה להפקדת ערובה

1. להלן נפרט את טענות הנתבעת בבקשה ובדיון הקד"מ:
2. בדיון המוקדם עלה כי מדובר בתביעה שלישית (ולא שניה) שהגיש התובע נגד הנתבעת, בגין אותן עילות ואותה תקופת עבודה (סע"ש 14323-12-18 בפני סגנית הנשיא כב' השופטת, שרה ברוינר), שנמחקה ביום 9.8.20 מחוסר מעש (להלן- התביעה הראשונה).
3. התביעה השניה (סע"ש 14385-11-20 בפני כב' השופטת יפה שטיין) נמחקה אף היא ביום 22.6.21 מחוסר מעש (להלן- התביעה השניה).
4. התובע לא קיים את החלטות בית הדין המורות על גילוי מסמכים והנתבעת מבקשת העתק ממלוא מסמכי התובע.
5. בהליך זה הנתבעת נדרשת, בפעם השלישית, להתגונן נגד תביעת סרק המוגשת על ידי התובע, מדי 6 חודשים, והגיעה העת להתנות את המשך ניהול ההליך בחיוב התובע בהוצאות גבוהות ובהפקדת ערובה משמעותית בקופת בית הדין. התביעה אינה מגלה עילה נגד הנתבעת ששילמה לתובע את מלוא הזכויות המגיעות לו, והפרישה עבורו את מלוא הסכומים המגיעים לו בגין עבודתו. למרות שהתובע נטש את עבודתו ללא הודעה מוקדמת, הנתבעת שילמה לו במזומן סכום של 1,605 ₪ במסגרת גמר חשבון.
6. מדובר בתביעה טרדנית וקנטרנית בסכום מופרז (275,749 ₪) ביחס לתקופת העבודה (38 חודשים). מחישוב פשוט עולה כי התובע עותר לסכום של 7,070 ₪ בגין כל חודש עבודה!
7. היקף משרת התובע לא עלתה על 76.38%, ואין יסוד לטענתו כי עבד שעות נוספות בשים לב לכך שהנתבעת דאגה לשירותי הסעה בשעה 15:30. בדיון המוקדם התובע לא נתן הסבר המניח את הדעת לעניין גרסתו הגורפת בעניין אורך יום עבודתו והיקף עבודתו.
8. מטרת תקנה 116א לתקנות היא כפולה: למנוע הגשת תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית הדין כי התביעה היא בעלת סיכויי הצלחה קלושים.
9. לטענת הנתבעת, מדובר בתביעה מופרכת, מנופחת חסרת עילה, סיכויי הצלחתה קלושים ואף אפסיים. בענייננו, הימנעות מהפעלת תקנה 116א לתקנות תגרום להכבדה משמעותית ומיותרת לנתבעת וכן נזק כספי.
10. התובע הנו תושב שטחי הרש"פ, כך שהנתבעת לא תוכל לגבות הוצאותיה בהליך בשים לב לכך שלא ניתן לאכוף בשטחי הרש"פ פסקי דין שניתנו בישראל.
11. מבוקש לחייב את התובע להפקיד ערובה בסך של לפחות 30,000 ₪, להבטחת הוצאות הנתבעת בהליך, בהתחשב בכך שמדובר בתביעה שלישית של התובע במשך ארבע שנים אחרונות, המטרידה את הנתבעת, מסבה לה נזקים כלכליים, בזבוז זמן יקר וטרחה מיותרת. ככל שהתובע לא יפקיד ערובה במועד שיקבע, מתבקש בית הדין לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות הבקשה.
12. התובע טוען טענות לעניין ניהול ההליך ולא לעניין הבקשה להפקדת ערובה. טענות התובע בעניין הסתירות העולות מכתבי ההגנה שהוגשו בשלושת ההליכים, אינן מהוות טעם המצדיק את דחיית הבקשה לחיובו בערובה.
13. להלן נפרט את טיעוני התובע כפי שפורטו בדיון המוקדם:
14. התובע מתנגד לבקשה, שכן הגישה לערכאות היא זכות יסוד שאין לפגוע בה.
15. דיווחי הנתבעת למת"ש על שכר מינימום (ואף פחות מכך) אינם משקפים את השכר האמיתי, שכן התובע הועסק בעבודת ריצוף, טענה שלא נשללה על ידי מר דרעי בעדותו בדיון הקד"מ. בנוסף, מרבית תלושי השכר שצורפו לכתב ההגנה תוקנו בכתב יד. התיקון המאוחר של הנתבעת מראה כי הדיווחים לשירות התעסוקה אינם בזמן אמת. כך למשל בתלוש 7/15 כתוב 11 ימי עבודה, ובכתב יד נרשם 15 ימי עבודה. התובע עבד משרה מלאה.
16. אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה, התובע קיבל הודעה על תנאי העבודה וכי שכרו שולם במזומן. בכתב ההגנה שהוגש בתביעה הראשונה טענה הנתבעת כי היא נהגה לתלות הודעות על תנאי העבודה באתרי הבניה (14323-12-18). בהליכים הקודמים טענה הנתבעת כי השכר שולם לתובע באמצעות צ'ק או העברה בנקאית, בהיעדר אסמכתאות.
17. בדומה לכך אין לקבל את טענת הנתבעת כי שילמה לתובע במסגרת גמר חשבון סך של 1,605 ₪, שכן טענה זו לא אוזכרה בכתב הגנתה בתביעה הראשונה. אם כן, אין לתת אמון בגרסת הנתבעת הנוהגת "לייצר" מסמכים חדשים שלא הוגשו בהליכים הקודמים.
18. בחלק מתלושי השכר מופיע תשלום בגין חופשה, ואולם בנייר העבודה משנת 2017 שצורף לכתב ההגנה, לא מופיע כל תשלום עבור חופשה. אם כן לא ברור אם הנתבעת שילמה לפי ניירות העבודה או לפי תלושי השכר.
19. בתום הדיון הורה בית הדין לנתבעת להגיש את דו"חות הנוכחות של התובע עד ליום 31.10.22. הנתבעת הגישה את דו"חות הנוכחות של התובע החל מיום 1.1.16 ועד לתום תקופת העבודה (הודעת הנתבעת מיום 18.10.22).

הכרעה

1. לאחר עיון בבקשה, בתגובת התובע ובתשובת הנתבעת, בית הדין מחליט לקבל חלקית את הבקשה, מן הנימוקים שיפורטו להלן.
2. תקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה קובעת כדלהלן:

116א. (א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה.

1. כעולה מנוסח סעיף קטן (ב) לתקנה 116א לתקנות (להלן-התקנה) ככלל יש לחייב תובע שאינו תושב ישראל ואינו אזרח מדינה החתומה על אמנת האג (להלן- תושב זר) בהפקדת ערובה לבקשת הנתבע, אלא אם הראה "ראשית ראיה" להוכחת תביעתו או "כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו". אם לא עלה בידו של התובע להראות ראשית ראייה או יכולת פירעון הוצאותיו של הנתבע, לבית הדין סמכות למתן פטור מהפקדת ערובה מ"טעמים מיוחדים שיירשמו".
2. הכלל שנקבע בתקנה 116א(ב) לתקנות, אינו גורע מסמכותו של בית הדין לפי תקנה 116א(א) לתקנות, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע "אם נראה לו הדבר".
3. בפסק הדין המנחה לעניין יישום הוראות תקנה 116א לתקנות (ע"ע (ארצי) 2385-02-17 אחמד אבו מוחסן - קיבוץ בית הערבה (נבו 11.02.2021) נפסק, כי יש להביא בחשבון את מאפייני התובעים עליהם חלה התקנה, הנמנים עם אוכלוסיות העובדים המוחלשות ואת מאפייני העסקתם המקשים על מימוש זכויותיהם, וכן את טיב הזכויות הנתבעות, ככל שמדובר בתביעה לתשלום זכויות קוגנטיות. עוד נפסק כי הגם שהתקנה שינתה את ברירת המחדל וחלוקת הנטלים בין התובע לבין הנתבע בנוגע לחיוב תובע זר, החיוב בהפקדת ערובה אינו אוטומטי, אלא נתון לשיקול דעת בית הדין בכל מקרה לפי נסיבותיו, בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסיקה, עובר להתקנת התקנה, בהתאמה ובשינויים המתחייבים משינוי נקודת המוצא שנקבעה בתקנה. בין ההסדרים החלופיים למתן פטור מחיוב תובע בהפקדת ערובה קיימת זיקת גומלין, כך ש"טעמים מיוחדים שיירשמו" עשויים להשפיע על רף הראיות הנדרש מהתובע להראות "ראשית ראייה להוכחת תביעתו" ולהיפך. כן יש להביא בחשבון את השיקולים שגובשו בפסיקה לחיוב תובע בהפקדת ערובה שאינם ייחודיים לתובע זר, כגון אי פירעון חיוב בהוצאות שהושת עליו בעבר. משלא נקבע בתקנה כל הסדר בעניין קביעת סכום הערובה, אין שינוי בפסיקה עובר להתקנת התקנה, לפיה על בית הדין לנהוג במידתיות בקביעת סכום הערובה. ככלל, על ביה"ד לדון בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה על יסוד הבקשה, התגובה, והתשובה לתגובה, ואין להפוך את הדיון בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה לדיון בהליך גופו. עם זאת, לביה"ד שיקול דעת להורות שנדרשת חקירת המצהירים, וכן גילוי מסמכים נוספים ככל שיסבור שהדבר דרוש בנסיבותיו המיוחדות של המקרה.
4. התשובה לשאלה אם התובע הראה ראשית ראייה "תלויה בראש ובראשונה בחזית המחלוקת בהליך, כעולה מכתב התביעה ומכתב ההגנה" (בר"ע (ארצי ) 68724-11-22 ע.ד.ש. עבודות פיתוח והובלות בע"מ - פואד אסעד (נבו 03.12.2022); בר"ע 66866-05-22 אנס האני מטור נ' איחוד יסודות בניה בע"מ (ניתן ביום 23.10.22 ופורסם בנבו)).
5. כן נפסק כי הרף של "ראשית הראייה" שעל התובע להראות אינו מחייב הצגת ראיות תומכות בכל רכיבי התביעה, אלא די בהצגת ראשית ראייה להצגת תביעתו באופן כללי, בכפוף להוראות החוק והפסיקה בעניין נטלי ההוכחה בהתייחס לרכיבי התביעה הנתבעים; החובות הרישומיות המוטלות על המעסיק ותוצאת הפרתן; הוראות רלוונטיות אחרות (כגון: איסור תשלום שכר כולל בגין רכיבי שכר מסוימים); היחס בין "ראשית הראייה" לבין סכום התביעה ושאלת ההתיישנות. לצורך יישום התקנה, בית הדין אינו נדרש בשלב המקדמי לבחון את סיכויי התביעה, אלא רק אם הוצגה "ראשית ראייה" או מתקיימות החלופות האחרות למתן פטור מהפקדת ערובה (בר"ע 66866-05-22 והאסמכתאות המוזכרות שם).
6. לענייננו- אין מחלוקת כי התובע הועסק אצל הנתבעת כעובד יומי בענף הבניין מחודש 4/15 עד 6/18, מועד סיום עבודתו בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים.
7. ניתן לחלק את כתב התביעה לשני עניינים: הראשון- רכיבים שעניינם פיצויים עונשיים, השני- רכיבי שכר אחרים הנובעים מתקופת העבודה וסיומה. החלק הראשון מבוסס על טענות התובע בעניין הפרות רישומיות של הנתבעת כמעסיקה והפיצוי הנטען עקב הפרות אלה. החלק השני, ברובו, מבוסס על טענת התובע לפיה תלושי השכר שהונפקו על ידי הנתבעת באמצעות מת"ש, אינם משקפים את השכר ששולם לו והיקף עבודתו. מכל מקום לא ניתן לנתק את הקשר בין שני סוגי הטענות שכן להפרות רישומיות יש השלכה על נטלי ההוכחה בין הצדדים.
8. התובע צירף לכתב התביעה את דו"חות מת"ש בגין תקופת העסקתו שאינה במחלוקת. מנגד, הנתבעת צירפה לכתב ההגנה הודעה לעובד על תנאי העבודה, תלושי משכורת, "ניירות עבודה" עם פירוט נתוני השכר. התובע הכחיש בעדותו קבלת ההודעה שהוצגה לו וטען בתגובתו לבקשה כי מדובר במסמך חדש שלא הוגש על ידי הנתבעת בהליכים הקודמים וכי גרסת הנתבעת "מתפתחת" במספר עניינים. למחלוקת בעניין מסירת הודעה על תנאי העבודה יש השלכה על נטלי ההוכחה בעניינים שיש לכלול בהודעה לעובד, אשר עשויים לעבור מצד לצד, ובתוך כך עשויה להיזקף לחובת התובע מידת פירוט גרסתו בעניין שיעור השכר והיקף העבודה, וכן גרסתו הגורפת בעניין היקף עבודתו בהתחשב בתנאי העבודה המקובלים בענף בו הועסק (ימי שלג, ימי גשם ושעות עבודה בהתאם לעונות חורף וקיץ). כן יש להביא בחשבון כי בחינת טענת התובע בעניין היקף עבודתו הגורף הנטען (לפחות 22 ימי עבודה בחודש), הכולל עבודה בשעות נוספות (שעתיים ביום) על רקע טענת הנתבעת בעניין העמדת שירותי הסעה מאורגנים לפועלים, בכללם התובע, בתחילת ובסיום כל יום עבודה בשעות קבועות, כמו גם לטענתו הגורפת בעניין אי קבלת חופשות, בניגוד למצויין בתלושי המשכורת ולעדותו בדיון המוקדם לפיה אישר כי ראה תשלום דמי חגים בתלושים. מנגד, עשויה להיזקף לחובת הנתבעת ניהול ורישום של שעות העבודה והמנוחה של התובע בדו"חות נוכחות ידניים שאינם חתומים על ידי התובע, אינם מפרטים את שעות תחילת העבודה וסיומה, ולשאלה אם הם ממלאים את דרישות תיקון 24 לחוק הגנת השכר בדבר חובות המעסיק לנהל פנקס שעות עבודה ומנוחה ולמשקל שיש ליתן להם בנסיבות אלה. כן יש לתת את הדעת למשמעות הראייתית של תלושי השכר ואופן השתלבותה עם חובת מסירת הודעה לעובד על תנאי העבודה, ולשאלה -לחובת מי מהצדדים יפעל הספק בתום הערכת הראיות אם ייצא כי כפות המאזניים מעוינות (ע"ע 20880-07-20 Tesfaselase Desale Zerezgi - קפלן את לוי בע"מ (נבו 20.06.2022). רכיבי הפנסיה והשלמת פיצוי פיטורים מבוססים על טענות התובע בעניין שיעור השכר (ורכיב פיצויי פיטורים גם על רקע המחלוקת בעניין נסיבות סיום העבודה). באשר ל"נייר העבודה" שצורף לכתב ההגנה, המפרט את תנאי השכר והיקף העבודה- תידרש בשלב ההוכחות הבהרה מטעם עד הנתבעת בהתייחס לנתונים המופיעים בו והשתלבותם עם נתוני העסקת התובע כפי שדווחו בתלושי השכר שהופקו באמצעות מת"ש. ‏
9. כן יש להביא בחשבון את המחלוקת בעניין תפקיד התובע- פועל או רצף, עדויות התובע ומר דרעי בדיון המוקדם, והיעדר ראיות תומכות מטעם התובע בעניין זה (כגון תעודה מקצועית).
10. בהתייחס לרכיב פיצוי חלף הפרשות לקרן השתלמות יש להביא בחשבון את משקל טענת התובע על רקע תקופת עבודתו אצל הנתבעת והוראות צו ההרחבה בענף הבניה הקובע זכאות לאחר צבירת שלוש שנות עבודה.
11. באשר לנסיבות סיום העבודה ולהשלכות שיש להכרעה זו על הסעדים שנתבעו (פיצויי פיטורים ודמי ההודעה המוקדמת), יש לקחת בחשבון כי נטל ההוכחה בעניין זה הנו על התובע ולכך שהנתבעת הכחישה את גרסתו בעניין זה בכתב ההגנה, וכן לתחשיביו המבוססים, כאמור, על שיעור שכר עליו חלוקים הצדדים. כן יש להביא בחשבון את טענת הנתבעת בעניין תשלום סכום של 1,605 ₪ (שתחשיבו צורף לכתב ההגנה) במסגרת גמר חשבון שנערך לתובע ולמשקל שיש ליתן לטענה זו על רקע אי פירוט הטענה בהליכים הקודמים (בדומה לטענה בדבר מסירת הודעה על תנאי העבודה בהליכים הקודמים ואי הצגת ההודעה שצורפה לכתב ההגנה בהליך זה).
12. בנוסף קיימת משמעות ראייתית לחובת שני הצדדים בהיעדר הגשת תצהירים תומכים לבקשה ולתגובה לה –שהיקפה ומשקלה נבחן, בין היתר, בהתחשב בנטל ההוכחה המוטל על התובע למתן פטור בהתאם לתקנה (ולמשקל שיש ליתן לכך על רקע טענתה העיקרית של הנתבעת בעניין גרירתה להליך שלישי).
13. לסיכום- המסמכים שהציג התובע בהליך אינם מבססים ראשית ראייה לכל הרכיבים הנתבעים, אך כאמור, המחלוקות בעניין הפרות הנתבעת את חובותיה הרישומיות, לרבות המשקל שיש ליתן לדו"חות הידניים שהציגה הנתבעת בעניין שעות העבודה והמנוחה של התובע-עשויים להעביר את נטל ההוכחה לנתבעת, באופן שיש בו להראות "ראשית ראייה" לחלק מרכיבי התביעה שנתבעו.
14. עם זאת, ובשים לב לכך שמדובר בתביעה שלישית במספר בה נדרשת הנתבעת להתגונן, בתוך תקופה של ארבע שנים, על רקע מחדלי התובע, קיימת הצדקה לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה בהליך (בר"ע 11628-07-17 עדנאן גאבר - בקעות כפר שיתופי להתישבות חקלאית בע"מ (נבו 08.04.2021)).
15. בית הדין ער לפסיקה בבר"ע 66866-05-22 במסגרתה בוטלה החלטה של בית הדין האזורי לחיוב המבקש, תושב הרשות הפלסטינית, להפקדת ערובה (בסך 3,500 ₪) להבטחת הוצאות המשיבה, הנתבעת בהליך זה. אולם באותו מקרה הייתה זו התביעה הראשונה של המבקש בשונה מנסיבות עניינו, כאמור.
16. בנסיבות העניין ולפסיקה לפיה בקביעת סכום הערובה יש לנהוג במידתיות בהתחשב בסוג התובעים עליהם חלה התקנה, ובעיקר בשים לב לכך שזוהי תביעתו השלישית של התובע נגד הנתבעת בגין אותה תקופת עבודה בה מוצגות גרסאות גורפות בדבר היקפי עבודה מלאים בכל חודשי השנה, ללא הבחנה, בית הדין מחליט לחייב את התובע בהפקדת ערובה בסך 2,500 ₪, אשר יופקדו בקופת בית הדין עד ליום 12.2.23, שאם לא כן התביעה תמחק.
17. למעקב המזכירות.

ניתנה היום, י"ט טבת תשפ"ג, (12 ינואר 2023), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.