ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט אוהד גורדון) מיום 14.11.2021 בה"ט 29135-11-21.

הבקשה לצו מניעת הטרדה מאיימת

1. ביום 12.11.2021 הגישה המשיבה לבית המשפט קמא בקשה לצו מניעת הטרדה נגד המערער (ה"ט 29135-11-21). בו ביום התקיים דיון במעמד צד אחד בבקשה. בדיון זה העידה המשיבה כי היא מטפלת בהשכרת נכס של אחותה, ופרסמה לצורך זה מודעה. לדבריה, המערער התקשר וביקש לראות את הנכס. היא הסכימה, ונתנה לשכן את המפתח על מנת שיציג את הנכס. המערער נטל את המפתח ולא החזירו, "נכנס לנכס השתלט עליו... הוא עשה הרס בדירה, שבר חלונות ורהיטים. שבר את הגדר שהיתה בחצר עקר אותה"; "הוא הגיע לשם בלילה הסתובב סביב הנכס. גמרנו לשקם אותו והוא המתין שם"; "באירוע השלישי הוא הגיע, ניסה להכניס את המפתח שהוא לקח. זה היה לפני יום. הוא בא איך שהוא הגיע לשם הוא ניסה לפרוץ , ראה שהמפתח הוחלף הוא שבר את המנעול... הוא נכנס ופורץ לבית הוא שובר מפתח ונכנס... אין לי כלום איתו הוא התלבש עלי ופורץ לבית" (עמ' 2-1 לפרוטוקול).
2. בתום הדיון נתן בית המשפט קמא צו זמני, עד לדיון במעמד הצדדים, "האוסר על [המערער] להטריד, לפגוע או לאיים על [המשיבה]. בכלל זה נאסר עליו לפגוע ברכושה בכל דרך".

הדיון במעמד הצדדים

1. ביום 14.11.2021 התקיים בבית המשפט קמא דיון במעמד הצדדים. בדיון זה סיפרה המשיבה כי המערער "לקח גלון של צבע ושפך על כל החצר" (עמ' 4 לפרוטוקול). בית המשפט שאל את המערער "יש לך זכויות בחדר הזה?"; "מדוע אתה שם? שכרת את המקום?" (עמ' 5 לפרוטוקול). תחילה, המערער לא השיב ובהמשך גרס כי שכר את המקום מהמשיבה אך לא היה בידיו להציג הסכם (עמ' 5 לפרוטוקול), והוא סירב להשיב על השאלה האם שילם דמי שכירות ("אני מסרב לענות", עמ' 6 לפרוטוקול). כשהתבקש המערער להתייחס לטענות לפיהן השליך רכוש שהיה בנכס, השיב –

"בית המשפט מציג לי את אחת התמונה בהן נראית כורסא ומזרון אני משיב שאלה חפצים שהוצאתי מתוך הכוך הזה, אלה חפצים לא ברי שימוש לשאלת בית המשפט מדוע הוצאתי אותם אני משיב שבאתי להשכיר את המקום הוא היה פשוט מחריד" (עמ' 6 לפרוטוקול).

1. כשהתבקש המערער להתייחס לטענה כי שפך צבע בחצר, לא התייחס בהתייחסות ברורה (עמ' 7 לפרוטוקול), וכשגרס שהתבקש לעשות שיפוצים במקום לא השיב על השאלה היכן רשימת השיפוצים הנדרשים (עמ' 7 לפרוטוקול).
2. המבקשת הוסיפה וטענה כי המערער "הגיע ואנחנו נשארנו שם שבת, במהלך הלילה התברר שהבן אדם הלך לרכב שלנו שנמצא ליד ופגע בו, הוא הכניס סיליקון לתוך הידיות"; "במהלך הלילה בשלוש בלילה למרות שיש צו שבית המשפט נתן הוא היגיע לשם בשלוש בלילה, בעלי הזמין את המשטרה, התברר שהוא הלך ודחף גם לדלת למנעול את הסיליקון ודחף מאחורה, המשטרה הרחיקה אותו מהמקום, אציין שמהרגע תחילת שבוע הוא מגיע בלילות ועושה נזקים כל פעם" (עמ' 10-9 לפרוטוקול). המערער הכחיש טענות אלו (עמ' 9 לפרוטוקול), אך כשהציגה המשיבה תמונות המתעדות את הדברים, תגובתו הייתה "אני מבין מה היא עושה זה הולך לפאן אחר" (עמ' 10 לפרוטוקול).

פסק-הדין מיום 14.11.2021

1. בתום הדיון, הורה בית המשפט קמא על מתן צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, לאמור:

"התמונה אינה מתמצה בסכסוך אזרחי... התמונה השלמה, ולעניין זה אמינה עלי גרסת [המשיבה] שנמסרה בפירוט ובליווי תמונות לחלק מהמעשים הנטענים, מציגה גם מעשי התנכלות חוזרים ונשנים [למשיבה] ולרכושה. בכלל זה אישר [המערער] כי פירק חלק מהנכס, והדבר נראה בסרטון. את טענתו שמינה עצמו לסלק עבירת בניה לא ניתן לקבל משגם לפי גרסתו אין מדובר בנכס השייך לו והוא אינו נושא בתפקיד אכיפה. גם הטענה שפעל בשם מי מדייריו האחרים של הבניין לא בוססה בדבר.

בדומה, הוצגה תמונה התומכת בטענת [המשיבה] כי [המערער] חיבל במנעול באמצעות החדרת חומר. כך גם טענת [המשיבה] כי [המערער] הוציא ריהוט וחפצים, ביזמתו, מן הנכס החוצה – טענה ש[המערער] אישר ונראית בתמונות שהוא עצמו הציג.

מן הראיות עולה כי מדובר בהתנהלות הנמשכת מספר שבועות, ולצרכי הליך זה נוכח האמור לעיל אני מקבל את טענת [המשיבה] כי [המערער] חוזר ומגיע למקום וגורם לנזק, לרבות אקטים כגון שבירת מנעול ועוד. נוכח התרשמותי הכוללת, אני מקבל גם את טענתה של [המשיבה] כי גם לאחרונה, למרות הצו הזמני שניתן ביום שישי ולמרות שהמשטרה חוזרת ונקראת למקום, [המערער] הגיע שוב וארעו מעשי התנכלות נוספים – לרבות הנזק הנטען למנעול שנתמך כאמור בתמונה. [המערער] עצמו הצהיר כי בדעתו להמשיך את 'המאבק' כלשונו, וזאת למרות שלא הציג כל בסיס לזכות שיש לו לשהות בנכס.

כל אלה מעלים מעשי הטרדה חוזרים ונשנים, שבכוונת [המערער] להמשיך, ומקימים בסיס לקבל את הבקשה. היות שהמעשים מתבצעים בקשר להגעה לנכס, וכדי להפסיקם ולמנוע חשש לפגיעה, ומש[המערער] לא הציג בסיס לזכותו להגיע למקום הפרטי, אני מוצא לכלול בצו גם הרחקה מהמקום. אם למשיב הוכחות לזכותו להשתמש בנכס, וכאלה אין בפני, יוכל לנקוט בהליך מתאים".

1. על פסק-דין זה הוגש הערעור הנוכחי.

הערעור

1. בערעור טען המערער כי בית המשפט קמא שגה משום שמדובר ב"החלטה לא סבירה הפוגעת קשות במערער ומהווה התערבות בוטה בהליך שנדון בבימ"ש באופן אחר"; כי המשיבה פעלה נגדו "על לא עוול בכפו תוך שימוש ציני במשטרה"; וכי נגרמה "פגיעה גסה במערער עד כדי הפרה נגדו של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו".
2. המשיבה ביקשה לדחות את הערעור. המשיבה טענה כי המערער ניסה לפלוש למקום מספר פעמים, ובכל פעם הותיר אחריו הרס. המשיבה הדגישה כי המערער הודה בדיון בבית המשפט קמא כי פגע ברכוש (המשיבה ביקשה לצרף נספחים שונים לתשובתה, אולם בפועל הנספחים לא צורפו עד למועד שנקבע).

דיון והכרעה

1. לאחר העיון בטיעוני הצדדים, החלטתי לדחות את הערעור על יסוד החומר שבכתב מכוח הסמכות הקבועה בתקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018.
2. הערעור הנוכחי הוא במובהק ערעור על קביעת ממצאים שבמהימנות ובעובדה. כידוע, לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאי מהימנות בהינתן שלערכאה קמא נתון היתרון שבהתרשמות בלתי אמצעית ממהימנות העדים. כדברי כב' השופטת וילנר ברע"א 4951/20 המשביר 365 בע"מ נ' טורבו טקסטיל בע"מ (2020):

"כידוע, ככלל לא יתערב בית משפט שלערעור בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, המבוססות על התרשמותו הבלתי-אמצעית מן העדים והראיות שהובאו לפניו" (שם, בפסקה 13 להחלטה. וראו עוד האסמכתאות המובאות שם).

1. לא סברתי כי המקרה הנוכחי נמנה על המקרים החריגים המקימים עילה להתערבותה של ערכאת הערעור בממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו, והמערער לא הצביע על טעם לחרוג מהכלל האמור.
2. בית המשפט קמא קבע במקרה הנוכחי ממצא מהימנות מובהק לפיו "אמינה עלי גרסת [המשיבה]". לעומת האמון שנתן בית המשפט קמא בעדות המשיבה, קבע בית המשפט קמא – ואף זאת כממצא מובהק שבעובדה – שאין הוא רואה מקום לקבל את גרסת המערער לאירועים. ואכן, אמירות שאמר המערער עצמו בבית המשפט קמא, כפי שנרשמו בפרוטוקול הדיון, תומכות היטב בממצאי העובדה האמורים, ועל כן אין עילה להתערבותה של ערכאת הערעור בממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו. ראו, למשל, דברי המערער לפיהם כשהתבקש להתייחס לטענות לפיהן השליך רכוש שהיה בנכס, השיב תשובה ממנה עולה במשמע הודאה בטענות –

"בית המשפט מציג לי את אחת התמונה בהן נראית כורסא ומזרון אני משיב שאלה חפצים שהוצאתי מתוך הכוך הזה, אלה חפצים לא ברי שימוש לשאלת בית המשפט מדוע הוצאתי אותם אני משיב שבאתי להשכיר את המקום הוא היה פשוט מחריד" (עמ' 6 לפרוטוקול).

1. על כן, משעה שהערעור עניינו תקיפת ממצאים שבעובדה, ונוכח האמור בפרוטוקול הדיון בבית המשפט קמא המדבר בעד עצמו, לא קמה בענייננו עילה להתערבותה של ערכאת הערעור בפסק-דינו של בית המשפט קמא, ודין הערעור להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, ה' אדר א' תשפ"ב, 06 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.