1. העובדות הצריכות לעניין:
2. ביום 20.10.19 נערכה כנגד מר חגי צעדי (להלן: "המבקש") הודעת תשלום קנס שמספרה 30116737286 (להלן: "הדו"ח") בגין נהיגה במהירות העולה על המהירות המרבית המותרת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"). באותו המועד, הדו"ח נמסר לידי המבקש.
3. ביום 22.12.21 הוגשה הבקשה מושא החלטה זו.
4. טענות הצדדים:
5. המבקש טוען כי פנה לעו"ד לצורך קבלת ייעוץ וייצוג והאחרון דיווח לו כי בקשתו להישפט נשלחה בדואר רשום באמצעות דואר ישראל. אולם, בדיעבד, לכשהודע לו על ידי משרד הרישוי כי עליו לבצע אמצעי תיקון (אשר השתכלל עם רישום העבירה נשוא הדו"ח דנן במצבת הרשעותיו), התברר כי עוה"ד לא טיפל בעניינו.
6. כמו כן, המבקש טוען כי לא ביצע כל עבירה וכי שילם את הדו"ח במסגרת הסדר למול המרכז לגביית קנסות מבלי לדעת כי מדובר בדו"ח דנן.
7. המשיבה מתנגדת לבקשה ומפנה לכך שעיון במערכת המשטרתית מעלה כי לא הוגשה כל בקשה להישפט בגין הדו"ח וכי המבקש לא הוכיח כי אכן הגיש בקשה כאמור. עוד בהקשר זה תוהה המשיבה מדוע המבקש, ככל שאכן הגיש בקשה, לא התחקה אחר גורלה ופעל להגשת הבקשה דנן בשיהוי של מעל לשנתיים מיום ביצוע העבירה. כך גם, טוענת המשיבה כי הבקשה מוגשת בעיתוי הנוכחי במטרה להתחמק מאמצעי תיקון וכי בית המשפט אינו אמצעי לתיקון ניקוד.
8. זאת ועוד, המשיבה טוענת כי הדו"ח מפורט דיו ומפנה לדברי המבקש כפי שהם עולים מהדו"ח עצמו – דברים המהווים לשיטתה ראשית הודאה.
9. דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לבקשה, אני סבורה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות.

1. סעיף 230 לחוק קובע, בין היתר, כי "בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו".
2. בסעיף 229(ה) לחוק נקבע כי "תובע רשאי לדון בבקשה שהוגשה לאחר המועדים האמורים בסעיף קטן (א), אם שוכנע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה".
3. כלומר, בבואו של בית המשפט להכריע בבקשה להארכת מועד, עליו לבחון תחילה האם קיימת סיבה מוצדקת, טעם ראוי או נימוק ממשי המסביר את האיחור בהגשת הבקשה להישפט.
4. אולם, ככל שהתשובה לכך היא שלילית, הרי שלא די בכך כדי להוביל לדחיית הבקשה. בהתאם להלכה הפסוקה, על בית המשפט להוסיף ולבחון האם דחיית הבקשה עלולה לגרום לעיוות דין (ראו לדוגמה רע"פ 8353/12 בן ישראל נ' מדינת ישראל (29.11.2012)).
5. באשר לקיומה של סיבה מוצדקת להגשת הבקשה באיחור, הרי שכל טענת המבקש מתמצה בכך כי הוא פעל למול עו"ד לצורך הגשת בקשה להישפט אולם בדיעבד התברר לו כי הדבר לא נעשה. אולם, המבקש נמנע מלצרף כל אסמכתא לעניין משלוח הבקשה להישפט או כל אסמכתא אחרת לעניין הפנייה לעו"ד לצורך שליחת בקשה כאמור. זאת ועוד, הרי שהמבקש נמנע מלציין אי מתי נודע לו כי הבקשה לא הוגשה ובמצב דברים זה אף נמנע מבית המשפט לבחון האם הבקשה דנן הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה (שהייתה קיימת לכאורה) להגשת הבקשה הבקשה המועד.
6. דברים אלה מקבלים משנה תוקף שעה שמהמסמכים שצורפו לבקשה דנן עולה כי המבקש ידע זה מכבר על הרשעתו בגין העבירה נשוא הדו"ח. כך, מההודעה על פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה שניתנה ביום 2.9.20 בה מופיעה העבירה נשוא הדו"ח. כך גם מההודעה על התליית רישיון נהיגה שניתנה ביום 6.7.21.
7. לכל האמור, מצטרפת העובדה כי על אף שהבקשה נשענת על טענות עובדתיות, המבקש נמנע מלתמוך בקשתו בתצהיר. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793 (2003) לפיהם: "הכלל הוא שעל המבקש להעלות בכתב, במסגרת בקשתו לביטול פסק-דין, את מכלול טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו ככל שהדבר נדרש".
8. משלא נמצאה סיבה מוצדקת להגשת הבקשה באיחור, עלינו לבחון האם דחיית הבקשה עלולה להוביל לעיוות דין. לטעמי התשובה לכך שלילית. זאת, הן בהתחשב בכך שכפירתו של המבקש בביצועה העבירה הינה כפירה כללית שהועלתה בעלמא והן בהתחשב בדברי המבקש (הנהג) כפי שהם עולים מהדו"ח עצמו, לפיהם: "תיתן לי משהו אחר אני יהיה בשלילה" – דברים המהווים לכאורה ראשית הודאה.
9. לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ז' שבט תשפ"ב, 09 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.