המבקשת הגישה בקשה להארכת מועד להישפט  לפי סעיף 230 לחסד"פ.

הבקשה נשלחה לקבלת תגובת המשיבה,  ועדיין לא ניתנה החלטה סופית בבקשה. 

במקביל פנתה המבקשת בבקשה להורות על עיכוב הליכי גבייה הנובעים מן הדוח נשוא הבקשה עד למתן החלטה סופית בבקשה. 

איני סבורה כי בידי בית המשפט סמכות להורות על עיכוב הליכי הגביה.

ראשית – המרכז לגביית קנסות אשר הטיל העיקול – אינו משיב בבקשה זו.

שנית – לבית המשפט סמכות לעכב עונש שהטיל – על פי סמכות מפורשת בחוק - ראה סע'   44, 66 ו -  87 (ב) ו – (ג) לחוק העונשין, סע' 220 לחסד"פ המעניק סמכות כזו לערכאת הערעור וכן סע' 42 לפק' התעבורה בכל הקשור לדחיית מועד הפסילה.

הליכי גביה אינם בגדר "עונש" אשר הטיל בית המשפט.

בקשה להישפט באיחור המוגשת לפי סע' 230 לחסד"פ, כלולה בפרק ז' לחסד"פ. חרף הסדרת ההליכים הקשורים לעבירות אלו וקביעת סדרי דין מיוחדים, לא ראה המחוקק לנכון להסמיך בית המשפט לתעבורה, לעכב הליכי גביה. 

 מכל המובא לעיל,  ובהעדר סמכות ליתן את הסעד המבוקש,  הבקשה לעיכוב הליכי הגביה נדחית.

ניתנה היום, ד' שבט תשפ"ב, 06 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.

ניתנה היום, ד' שבט תשפ"ב, 06 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.

חתימה