החלטה

בפניי טענה מקדמית לפי סעיף 149 (3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982, (להלן – "החסד"פ") לפיה בית המשפט מתבקש להורות על ביטול כתב האישום מחמת פגם או פסול בכתב האישום, עקב העדר אישור מטעם היועץ המשפטי לממשלה בטרם הגשת כתב אישום, לפי הוראות סעיף 94(ג) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב – 1982.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום קודם, אשר ייחס לו, עבירה של ביצוע עבודה/שימוש במקרקעין הטעונים היתר – ללא היתר ובסטייה מהיתר או מתוכנית, לפי סעיפים 145, 204(א) ו-204(ב) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, בנוסחו לפני תיקון 116 (להלן - "ההליך הקודם").

לטענת הנאשם, כתב אישום דנן מייחס לאותו הנאשם, באותן המקרקעין, את אותה העבירה שיוחסה לו בכתב האישום בהליך הקודם שבוטל. לכן לפי סעיף 94(ג) לחסד"פ הגשת כתב האישום בתיק דנן, טעונה את אישור היועץ המשפטי לממשלה, ומשלא התקבל אישור זה, דינו של כתב האישום להתבטל מטעמי פגם או פסול בכתב האישום.

עוד טען הנאשם כי המאשימה לא ידעה על אודות כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם בהליך הקודם ובשל כך לא פעלה בהתאם להוראות סעיף 94(ג) לחסד"פ ולא קיבלה את אישורו של היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב האישום דנן וזאת חרף שיתוף הפעולה של הנאשם בחקירתו בגין כתב האישום דנן, והודאתו על הליכים קודמים בעניין.

לטענת הנאשם, לא ניתן לראות בהגשת כתב האישום דנן כאירוע המנתק את רצף הימשכות העבירה, אף כי כתב האישום דנן נוקב במועדים מאוחרים לעבירת השימוש הנמשכת מכתב האישום בהליך הקודם. ומשמדובר על עבירה נמשכת, אף אם מדובר במועדים מאוחרים, הרי שאין העבירה מתיישנת וטעון אישור היועץ המשפטי לממשלה לפי סעיף 94(ג) לחסד"פ.

עוד טען הנאשם, כי אין חולק שבעבירת "שימוש אסור" ניתן להגיש מספר כתבי אישום כנגד תקופות שונות, ברם בניגוד לכתב אישום זה, מקומן של טענות המאשימה להתברר בטענה מקדמית של סיכון כפול המעוגנת בסעיף 149(5) לחסד"פ – "זיכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום", אלא שהנאשם לא טען זאת . לטענתו בחלוף 7 שנים ממועד פסק הדין המוסכם, הסכמות הצדדים קיבלו תוקף של פסק דין, אשר הקימו ציפייה והסתמכות לנאשם להתקיימות התנאים הנדרשים להגשת כתב האישום החדש.

עוד נטען כי בהסכמת הצדדים מיום 23.11.2015, בוטל כתב האישום בהליך הקודם והוסכם כי היה ויוגש כתב אישום חדש, יחולו התנאים בסעיף 94(ב) לחסד"פ, ואף אם בית המשפט יקבל את טענת המאשימה בדבר התקופות השונות בין כתב האישום דנן לבין כתב האישום בהליך הקודם, קמה למאשימה חובה מוגברת לפעול לפי הוראות סעיף 94(ג) לחסד"פ שכן המאשימה התחייבה כי היה ויוגש כתב אישום חדש באותם המקרקעין יחולו הוראות סעיף 94(ב) לחסד"פ.

המאשימה טוענת כי העבירות אשר יוחסו לנאשם בהליך הקודם, אינן אותן עבירות המיוחסות לו בכתב האישום דנן. לטענתה כתב האישום הישן, ייחס לנאשם וליתר הנאשמים בהליך הקודם, עבירות בניה ושימוש ללא היתר החל ממועד מסוים שקדם לשנת 2011 ועד לשנת 2015, עת בוטל כתב האישום בהליך הקודם. המאשימה, הועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון, חזרה בה מכתב האישום בהסכמת הנאשמים, בהתאם להוראות סעיף 94(ב) לחסד"פ וכתב האישום בוטל. כתב האישום דנן מייחס לנאשם עבירת שימוש שאמנם בוצעה באותן המקרקעין, אך בתקופה אחרת החל משנת 2018. כתב האישום דנן עניינו בעבירה שונה ובתקופה שונה ולכן אינו נכנס לגדרו של סעיף 94(ג) לחסד"פ.

דיון והכרעה:

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בתיק זה, עיון בטענות ובמסמכים השונים שהוגשו לעיוני, מצאתי, לדחות את טענות בא כוח הנאשם מהטעמים כפי שיפורטו כדלקמן.

האם עבירת השימוש האסור טעונה את אישור היועץ המשפטי לממשלה כמעוגן בסעיף 94(ג) לחסד"פ?

אחת השאלות המשפטיות הניצבת לפני בית המשפט הינה, האם כתב האישום בגין עבירת השימוש האסור, הינו "אישום שבוטל" תחת סעיף 94(ב) לחסד"פ, דהיינו, כתב האישום הנוכחי של שימוש אסור במקרקעין בנסיבות מחמירות, הינו אותו אישום שיוחס לנאשם בהליך הקודם, ולכן, הגשת כתב האישום הנוכחי, טעונה את אישור היועץ המשפטי לממשלה.

הלכה פסוקה היא כי עבירת השימוש הינה "עבירה נמשכת" וכך נקבע ברע"פ 8986/06 אפרים סוזה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (18.2.2007) (להלן- "עניין סוזה") "קביעת הערכאות הקודמות – לפי ההלכה היא שעבירת השימוש הינה עבירה נמשכת, אשר ניתן להגיש בגינה בכל עת כתב אישום כל עוד השימוש לא הופסק או ניתן היתר כדין לאותו שימוש חורג – בדין יסודה". ראו עוד עפ"א (חיפה) 4363-02-18 ירון מאיר נ' ועדה מקומית לתכנון קרית טבעון [פורסם בנבו] (02.10.2018) (להלן – "עניין ירון מאיר"). קביעה זו קיבלה גם תוקף בפסיקת בית המשפט העליון בדנ"פ 5155-11 אהרון מלכיאל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (05.12.2011) (להלן – "עניין אהרון מלכיאל").

אמנם כתב האישום בהליך הקודם וכתב האישום דנן מעלים מסכת עובדתית דומה ברם, כתב האישום הנוכחי מייחס לנאשם עבירת שימוש אסור, עבירה המתבצעת מדי יום ומתחדשת מדי יום בתקופה החל משנת 2018 בעוד שהאישום בהליך הקודם התייחס לתקופה שקדמה לשנת 2011 ועד לשנת 2015. לפיכך, לא מדובר באישום שבוטל אלא בכתב אישום עצמאי ונפרד תחום בתקופה נפרדת. על כן, אין תחולה להוראת סעיף 94(ג) לחסד"פ, כתב האישום דנן אינו טעון אישור היועץ המשפטי לממשלה ולא נפל פגם או פסול בכתב האישום דנן.

האם הגשת כתב אישום מהווה אירוע המנתק את רצף הימשכות העבירה לאחר הגשת כתב האישום?

ראשית אחדד כי עניין אהרון מלכיאל מתייחס להלכה לעניין ההתחשבות בהימשכותה של עבירה בין יום הגשת כתב האישום ועד למועד גזירת הדין בשלב מתן טיעונים לעונש, בעוד שבענייננו אנו נמצאים בשלב מוקדם לשלב שהוזכר בעניין אהרון מלכיאל. עניינו מתייחס להגשת כתב אישום חדש ונפרד על עבירה נמשכת לאחר מועד ביטול כתב אישום בהליך הקודם.

ואף בעניין אהרון מלכיאל נקבע כך, "יתר על כן, הלכה זו אף משתלבת במערך הכללי של הפסיקה הנוגעת להרשעה בעבירות על פי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה. כך, נקבע בעבר כי עבירות על פי סעיף זה, שנמשכו לאחר מועד מתן גזר הדין, מקימות בסיס להעמדה נפרדת לדין. אם לאחר מתן גזר הדין מוסיפים יסודות העבירה להתקיים בעניינו של הנאשם, הרי שאלו מכוננים עבירה חדשה שתיחומה בזמן שונה, אשר בגינה ניתן להעמיד את הנאשם לדין במסגרת כתב אישום חדש".

שנית, דיון מקיף ומפורט בדבר נערך בעניין ירון מאיר וכן ברע"פ 797/07 יצחק כהן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.7.13) (להלן- "עניין כהן"), "ואולם, בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת בהקשר זה כי ניתן "לחלק" את העבירה הנמשכת למספר גורמים, ולהעמיד נאשם לדין בגין כל "מקטע" בנפרד – ובלבד שהתרחש "אירוע מנתק", אשר הבדיל את החלק האחד של העבירה מחלקה האחר. אותו "אירוע מנתק", אשר "מחלק" את הפרות הצו לתקופות זמן נפרדות, מהווה גם הפרדה בין המעשים השונים. כלומר, כאשר מדובר במעשה עבירה מתמשך, ניתן, באמצעות הגשת כתב אישום מבדל – "לחלק" את המעשה למספר מעשים נפרדים, שכל אחד מהם שונה מן האחר, באופן המוציא את תחולתו של סעיף 5 לחסד"פ."

צא ולמד כי הלכה פסוקה היא כי הגשת כתב אישום, כאשר יסודות העבירה מכוננים עבירה חדשה שתיחומה בזמן שונה המהווה הפרדה בין המעשים השונים, המקימה עילה להגשת כתב אישום חדש ונפרד כל עוד שמוסיפים יסודות העבירה להתקיים. בענייננו כתב האישום דנן תחם את תקופת העבירה לתקופה שונה מכתב האישום בהליך הקודם ועל כן על אף שהעבירה ממשיכה להתקיים עוד מתקופה שקדמה לשנת 2011 היא עדיין שרירה ולכן ניתן להגיש בגינה כתבי אישום נפרדים התחומים בתקופות שונות עד שיסודות העבירה יחדלו מלהתקיים.

סיכון כפול

משהכרעתי כי כתב האישום דנן הינו כתב אישום נפרד ועצמאי, העבירה בהליך דנן אינה אותה העבירה בכתב האישום בהליך הקודם. אמנם מדובר במסכת עובדתית דומה אולם, מדובר בתקופות זמן נפרדות ובמעשים נפרדים. ועל כן אין הנאשם יכול לטעון כי כבר עמד בעבר בסיכון של "הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום" לאור העובדה שמדובר בתקופות שונות ומדובר בשני הליכים שונים, אין מדובר באותו "מעשה נושא כתב האישום"

בעניין ירון מאיר נקבע כי, "עבירה מתמשכת ניתנת לחלוקה למספר מעשים נפרדים, באמצעות הגשת כתב אישום המבדיל בין המעשים וכך במקרה שבפנינו, כתבי האישום בהליך הקודם והנוכחי יצרו הבדלה והפרדה בין שני מעשי עבירה נפרדים."

וכן נקבע בעניין ירון מאיר," "החלוקה" שבוצעה לאור כתבי האישום יצרה שני מעשי עבירה נפרדים, שבהם קיים שוני ביסוד העובדתי הנוגע לתקופה בה בוצע השימוש האסור, ובהתאם אין "זהות במעשה הפלילי" בעבירה, ובעניין זה יש לפנות להלכתו של בית המשפט העליון בעניין "נכט" (ע"פ 132/57 נכט נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד יא(3)1544) (להלן- "עניין נכט") שם נקבע מבחן מתמטי פשוט לכאורה, אשר עומד בתוקפו עד היום ולפיו: "כשעבירה אחת מכילה יסודות א', יכולה העבירה השנייה להכיל יסודות א'+ב' וגם לזה נקרא "זהות המעשים". אולם כאשר בעבירה הראשונה קיימים יסודות א'+ב', ובשנייה יסודות א'+ג', זאת איננה זהות המעשים..."(שם עמ' 1551)."

קביעה זו נכונה גם בענייננו, התקופות השונות הנקובות בכל אחד מכתבי האישום מהוות יסוד עובדתי מהותי הנדרש לצורך הקמת יסודות העבירה. מאחר שבכתב האישום דנן מדובר בתקופה שונה מכתב האישום בהליך הקודם, אין מדובר באותו המעשה ואין מדובר בסיכון כפול ועל כן אני דוחה גם טענה מקדמית זו.

אשר לטענה כי בחלוף 7 שנים קמה לנאשם ציפייה או הסתמכות, הרי שטרם חלפו 7 שנים ממתן פסק הדין בהליך הקודם. כתב האישום דנן הוגש ביום 28.12.2021 ופסק הדין בהליך הקודם ניתן ביום 23.11.2015. וכן לא מצאתי במסמכים שהוגשו לי התחייבות או הסכמה כזו או אחרת לפיה מתחייבת המאשימה לפעול לפי הוראות סעיף 94(ג) לחסד"פ היה ויוגש כתב אישום חדש באותן המקרקעין.

לפיכך, דין הטענות לביטול כתב האישום, נידחות בזאת.

דיון הקראה ודיון בתיק 64352 יתקיים ביום 1.11.22 בשעה 09:00

ניתנה היום, ב' אלול תשפ"ב, 29 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.