25 דצמבר 2022

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים:

1. התובע נמנה על יורשיו של המנוח גטנט ביתאו ז"ל (להלן – המנוח).
2. הנתבעת הינה חברה בע"מ (בניהול מיוחד) המנהלת, בין היתר, קרן פנסיה לעמיתים ותיקים, מכוח תקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964 וחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005.
3. הנתבעת פועלת בהתאם לתקנון קרן הפנסיה כפי שהתקין המפקח מכוח חוק הפיקוח על עסקי ביטוח, התשמ"א-1981 כפי שהיה ויהיה מעת לעת (להלן – התקנון).
4. למנוח כספים צבורים אצל הנתבעת.
5. המנוח נפטר בחודש 3/99 והותיר אחריו אלמנה וחמישה ילדים קטינים. התובע היה בן 13 בעת פטירת המנוח.
6. בהתאם לסעיף 49(ד) לתקנון הרלבנטי "אם תוך שבע שנים מיום פטירת המנוח לא תהיה כל פניה לקרן מצד מי מסוגי האנשים האמורים בתקנות משנה א-ג לתקנה זו ישארו הכספים הנ"ל בקרן". סוגי האנשים בהתאם לסעיפים א-ג הינם זוכים על פי צוואה, יורשים או מי שהחבר מינה אותם כנהנים.
7. יצוין, כי בהתאם להודאת הנתבעת (סעיף 12 לכתב ההגנה), עקב עליית מיזם 'הר הכסף' בחודש 5/03 הוארכה תקופת התיישנות עד לחודש 5/20.
8. לטענת התובע: א. סירובה של הנתבעת לשחרור הכספים מתבסס אך ורק על טענת ההתיישנות. הבקשה למשיכת כספים הוגשה מיד לאחר שעובדת הימצאותם נחשפה. החשיפה ארעה בעקבות סדר שנערך בבית אמו של התובע בזמן הסגר הראשון של מגפת הקורונה והתגלו תלושי שכר ישנים של המנוח.

ב. אין מדובר באי יכולת או בכך שהכסף אינו קיים אלא שהסירוב נעשה מבחירה מודעת וחסרת רגישות לנסיבות העניין ובניגוד לדין.

ג. סעיף 49(ד) לתקנון הינו תנאי מקפח בחוזה אחיד ולפיכך יש להורות על ביטולו או לחילופין לא להפעילו בנסיבות העניין.

ד. הנתבעת צרפה להליך רק את העמוד בו מופיע סעיף 49(ד) זאת על אף שהתובע דרש בתביעה לקבל העתק מהתקנון במלואו.

ה. אם חלה התיישנות, מדובר בהתיישנות של מספר חודשים בלבד.

ו. יש להתייחס למרוץ תקופת ההתיישנות מהמועד בו התגלו תלושי השכר של המנוח ע"י התובע ולא מיום פטירת המנוח ואף לא ממועד תחילת פרויקט 'הר הכסף' וזאת לנוכח החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות. במועד פטירת המנוח ילדיו היו קטינים בגילים הנעים בין חצי שנה ל-13 שנים ואלמנתו עולה חדשה מאתיופיה והם לא יכלו לדעת מה זכויותיהם. מציאתם האקראית של תלושי השכר היא קצה החוט שהוביל לבדיקת זכויות היורשים באביב שנת 2020.

ז. סעיף 10 לחוק ההתיישנות קובע כי בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במניין הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע 18 שנים. על היורשת הקטנה ביותר טרם חלה התיישנות לפי החוק זאת מכיוון שמלאו לה 18 שנים בשנת 2016.

ח. היורשים ויתרו על קבלת הכספים מהנתבעת לטובת התובע.

ט. התנהלות הנתבעת מהווה עשיית עושר ולא במשפט.

י. הנתבעת מתנהלת בחוסר תום לב.

1. לטענת הנתבעת: א. התובע (או מי מיורשי המנוח) לא פנו לנתבעת תוך 7 שנים ממועד פטירת המנוח ולכן הנתבעת אינה רשאית לשלם לתובע תשלום שהתיישן הן בהתאם לדין והן בהתאם להוראות התקנון.

ב. המנוח נפטר בחודש 3/99 ולכן תקופת ההתיישנות תמה בחודש 3/06. אף על פי כן עקב עליית מיזם 'הר הכסף' בחודש 5/13 הוארכה תקופת ההתיישנות עד לחודש 5/20. בפועל הפניה הראשונה של התובע בוצעה לשיטתו בחודש 10/20 למעלה מ-21 שנים לאחר פטירת המנוח ולאחר שחלפה תקופת ההתיישנות.

ג. תכלית הגנת ההתיישנות הינה שמירה על יציבות וסופיות ההתדיינות בגין חובות עבר ונועדה להבטיח ודאות בניהול ענייני הקרן ובהיבטים אקטואריים הנוגעים להיקף חובותיה של הקרן וזאת כדי להבטיח את זכויות כלל העמיתים בקרן.

ד. התובע לא סיפק כל ראיה שאכן תלושי השכר נמצאו באביב 2020 ולא יכולה להיות מחלוקת שהתלושים נשלחו למנוח בחייו והיו בחזקתו או בחזקת משפחתו כבר בשנת 1999. התנהלות היורשים אינה מתיישבת עם התנהגות אנשים סבירים.

ה. יש להעדיף את אינטרס ההסתמכות של הנתבעת המסויג בגבולות ההתיישנות.

ו. התובע אינו היורש היחיד של המנוח ואינו זכאי למשוך את הכספים בגין כל היורשים.

ז. התקנון אינו חוזה אחיד.

ח. הנתבעת חייבת לפעול בהתאם לתקנונה.

דיון והכרעה:

1. הנתבעת היא בגדר "קופת גמל" וההוראות המסדירות את פעילותה כיום הן הוראות חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) התשס"ה-2005 (להלן - "חוק קופות הגמל").
2. ס' 16(ג) לחוק קופות הגמל קובע כי זכויות החברים בקרן הפנסיה נגזרות מהוראות התקנון בלבד (ראו גם ס' 41כו לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964).
3. תקנון הקרן הוא מסמך המהווה מעין "חוקה" שקובעת ומסדירה את מדיניות הקרן, סמכותה וזכויות חבריה. זכויות וחובות העמיתים בקרן נקבעות אך ורק בתקנונה של הקרן והקרן מנועה מליתן לחברים זכויות שונות מאלה הקבועות בתקנון (ע"ע (ארצי) 28489-06-12 סוהייל אבו נאסר – מנורה מבטחים פנסיה בע"מ [פורסם בנבו] (1.3.15).
4. בנוסף, זכויות חברי הקרן הן בהתאם להוראות התקנון החלות ביום מימוש הזכויות, קרי ביום האירוע המזכה מכוחו קמה הזכות (עע (ארצי) 10153-10-14 רבקה אביגדור - החברה המנהלת של קרן הגמלאות של חברי "דן" בע"מ [פורסם בנבו] (20.6.16)).
5. מאחר והתביעה שלפנינו נסובה על זכויות נטענות של התובע הנובעות מפטירת המנוח, אזי שההסדר החוזי החל הוא תקנון הקרן שהיה תקף במועד פטירתו של המנוח.
6. נקדים ונציין, כי לאחר שעיינו במסמכים השונים שהוגשו לתיק ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו לדחות את התביעה. ונפרט.

עילת התביעה התיישנה:

1. סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע תקופת התיישנות של שבע שנים לתביעה אזרחית שאינה במקרקעין.
2. סעיף 6 לחוק ההתיישנות, קובע לגבי מניין תקופת ההתיישנות, כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". עילת תביעה מוגדרת כמסכת העובדות אשר בהתקיימן זכאי התובע לסעד אותו הוא מבקש (דב"ע מג/3-128 גליצקי - נאות מרינה בת-ים בע"מ [פורסם בנבו] פד"ע טו 309, 319).
3. בעניין וקסלר (עע (ארצי) 36058-12-13 יעקב וקסלר – י. אדרי ובניו מפעל מתכת והנדסה אזרחית בע"מ [פורסם בנבו] (20.6.17)) נפסק ע"י ביה"ד הארצי בהתייחס לאיזון בין הטעמים השונים שבבסיס דיני ההתיישנות, כי "דיני ההתיישנות נועדו להשיג איזון אינטרסים בין בעלי הדין והאינטרס הציבורי; כאשר בהתאם לאיזון זה, יש להניח לבעל דין המבקש לתבוע את זכויותיו בערכאה שיפוטית שהות מספקת להיערך לכך, בשים לב לקשיים, לעלויות ולאילוצים. מנגד, יש לקצוב מראש תקופת זמן סבירה לצורך הגשת התביעה אשר מעבר לה תוסר אימת התביעה המשפטית מהנתבע והוא לא יחויב עוד בשמירת ראיות וכן, יוסר ממנו הסיכון כי הראיות שהיו זמינות בידיו בעבר, שוב לא תהיינה בהישג ידו. זאת, באופן שיכביד על יכולתו להתגונן בפני התביעה".
4. כאמור, המנוח נפטר בחודש מרץ 1999 ואילו התביעה הוגשה ביום 30.12.21, למעלה מ-22 שנים לאחר מותו של המנוח. אף אם נתחשב במיזם 'הר הכסף' שלשיטת הנתבעת האריך את תקופת ההתיישנות עד לחודש 5/20, הרי שגם אז התיישנה התביעה.
5. יצוין, כי לא מצאנו לקבל את טענותיו של התובע לעניין תחולת סעיפים 8 ו-10 לחוק ההתיישנות ונסביר.
6. אשר לטענת התובע כי חל בעניינו החריג שבסעיף 8 לחוק ההתיישנות, שעניינו התיישנות שלא מדעת והמאריך את תקופת ההתיישנות, מצאנו לדחותה.
7. סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כי: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".
8. על המבקש להיכנס לגדר החריגים לחוק ההתיישנות הנטל לטעון ולהוכיח קיומן של העובדות, המצדיקות חריגה כאמור (ע"א 34/88 רייס - עזבון אברמן, פ"ד מד(1) 278). לעניין החריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות נקבע, כי על המבקש הפעלתו להוכיח לא רק כי נעלמו ממנו העובדות המהוות את עילת התובענה, אלא גם שני רכיבים נוספים והם, כי העובדות נעלמו ממנו מסיבות שלא היו תלויות בו וכן שאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן (ע"א 244/81 פתאל - קופת חולים, פ"ד לח(3) 673).
9. בע"א 1442/13 אליהו זוארס - התעשיה הצבאית ישראל בע"מ [פורסם בנבו] 18.8.16, קבע בית המשפט העליון כי כאשר כל העובדות שנדרשות להגשת התביעה ידועות בכוח או בפועל, ברמה של קצה חוט, מתחיל מירוץ ההתיישנות. הטוען לתחולתו של כלל הגילוי המאוחר שבסעיף 8, עליו נטל ההוכחה. בענייננו, התובע לא עמד בנטל זה. לא ניתן לומר ואף לא הוכח כי נעלמו מהתובע העובדות המהוות את עילת התובענה ושאף בזהירות סבירה לא ניתן היה למנוע זאת.
10. נזכיר, כי התובע טען שהידיעה על הכספים שהצטברו אצל הנתבעת נחשפה לראשונה במהלך חודש 9/20 עת ערכה ביתו של המנוח סדר במסמכים ישנים בבית אמה, אלמנת המנוח (סעיף 7 לכתב התביעה).
11. אולם, עוד ממועד פטירת המנוח או מספר שנים לאחר מכן, יכולים היו התובע או אמו לדעת את העובדות המקימות לו עילת תביעה. הנתונים הנדרשים היו מצויים לדברי התובע בתלושי השכר והם היו בחזקת משפחתו של המנוח עוד משנת 1999. זאת ועוד, לדברי התובע (סעיף 2 לכתב התביעה) הוא עורך דין החבר בלשכת עורכי הדין אשר אינו עוסק במקצוע מזה מספר שנים, כך שמקל וחומר הוא יכול היה לדעת זה מכבר את העובדות המקימות לו עילת תביעה. לפיכך, ומשהחריג להתיישנות שלא מדעת לא חל על נסיבות המקרה שלפנינו נקבע כי תביעת התובע לקבלת הכספים התיישנה.
12. לעניין תחולת סעיף 10 לחוק ההתיישנות נציין, כי מצאנו לדחות אף טענה זו.
13. סעיף 10 לחוק ההתיישנות קובע, כי "בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו עדיין לא מלאו לתובע שמונה עשרה שנה".
14. דא עקא, בתיק דנן התובע היה בן 18 בשנת 2004, כך שממילא התביעה שלו התיישנה. לעניין הטענה לגבי אחותו של התובע לפיה מלאו לה 18 שנים בשנת 2016 (סעיף 19 לסיכומים מטעם התובע), הרי שראשית, טענה כאמור לא הוכחה ושנית, אחותו של התובע אינה התובעת בתיק דנן ולדבריו של התובע, היא ויתרה על זכויותיה בכספים לטובתו.
15. מעבר לנדרש יצוין, כי הטענה בדבר תחולת סעיפים 8 ו-10 לחוק ההתיישנות לא נטענה ע"י התובע במסגרת כתב התביעה ואף מטעם זה אין בידינו לקבלה.
16. זאת ועוד, בהתאם לסעיף 49(ד) לתקנון, יורשי המנוח לא פנו לנתבעת במשך 7 שנים ממועד פטירת המנוח ואף לא שנים רבות לאחר מכן, אלא בחודש 10/20 ועל כן לנוכח הוראות הסעיף המהווה תנאי בחוזה בין העמיתים לנתבעת, הכספים יישארו בקרן.

התקנון אינו מהווה חוזה אחיד:

1. בהתאם לפסיקה (דב"ע נב/1-6 אורי רודיטי – "נתיב" – קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ, 30.7.92) "אין לראות את תקנון קרן פנסיה כחוזה אחיד כמשמעו בחוק החוזים האחידים, התשמ"ג- 1982 (דב"ע לז/2-6, קרן הגמלאות המרכזית - טור, פד"ע ט 62, 68 וכן דב"ע תשן/60-3 ברקן - קרן הגמלאות המרכזית, פד"ע כב 260, 269)".
2. לפיכך נדחית טענת התובע להיותו של סעיף 49(ד) תנאי מקפח בחוזה אחיד.

התנהלות הנתבעת אינה מהווה עשיית עושר ולא במשפט או חוסר תום לב:

1. כאמור בפסיקה, תקנון הקרן הוא מסמך המהווה מעין "חוקה" שקובעת ומסדירה את מדיניות הקרן, סמכותה וזכויות חבריה. זכויות וחובות העמיתים בקרן נקבעות אך ורק בתקנונה של הקרן והקרן מנועה מליתן לחברים זכויות שונות מאלה הקבועות בתקנון.
2. בנסיבות אלו עמידתה של הנתבעת על הוראות התקנון אינה מהווה משום עשיית עושר ולא במשפט ואינה מהווה התנהלות בחוסר תום לב. נהפוך הוא: הנתבעת מנועה מליתן לחבריה זכויות שונות מאלו המפורטות בתקנון ועל כן עליה לנהוג בהתאם לתקנון.

התובע לא הוכיח כי יתר היורשים ויתרו על זכותם לכספים לטובתו:

1. מעבר לנדרש יצוין, כי אף אם הייתה לתובע זכאות לקבלת כספים כלשהם מהנתבעת, הרי שהתובע לא צרף כל מסמך המעיד על ויתור יתר היורשים על זכאותם לחלקם לטובתו ועל כן הוא לא יכול היה לקבל יותר מחלקו היחסי בהתאם לצו הירושה (1/10).

סוף דבר:

1. תביעת התובע נדחית.
2. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 1,500 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן היום, א' טבת תשפ"ג, (25 דצמבר 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.