הוגשה בקשה לפטור מערבון בערעור על הכרעת נאמן בתביעת חוב. לטענת המערערת לא מדובר בערעור על החלטת ממונה, אלא בערעור על הכרעת נאמן בתיק חדלות פרעון שמתנהל בלשכת ההוצאה לפועל. ביום 30.12.21 הוציאה המזכירות דרישת תשלום / הודעת זיכוי על הפקדת פיקדון בסכום של 667 ₪. נקבע שהבקשה תטופל על ידי וכך נעשה.

לטענת המערערת, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018 (להלן – תקסד"א -2018) היא אמורה להיות פטורה מהפקדת ערבון וזאת בניגוד לקביעת המזכירות.

בד בבד, הוגשה בקשה לפטור מהפקדת ערבון. נטען, כי תקסד"א -2018 מתייחסות לערעור על החלטת ממונה ואינן מתייחסות לערעור על הכרעת נאמן בתביעת חוב בהליך שמתנהל בלשכת ההוצאה לפועל ולכן אין מקום לחיוב ערבון. המערער פטור מתשלום ערבון בערעור על הכרעת רשם, ומקל וחומר יש לקבוע כאמור בערעור על החלטת נאמן בתביעת חוב. ככל שביהמ"ש סבור שיש להורות על הפקדת ערבון בהתאם לקביעת המזכירות (שליש מערבון הקבוע לערעור על החלטת הממונה) בית מהשפט מתבקש להורות על פטור מההפקדה בנסיבותיה האישיות של המערערת והכנסותיה הדלות כמפורט בבקשה לפטור מערבון ובתצהיר התומך. המערערת מיוצגת על ידי הלשכה לסיוע משפטי, אינה יכולה לשלם בעצמה שכ"ט עו"ד וקיבלה פטור מאגרה בהליך זה. בהתאם להלכות הפסוקות אמנם רשאי ביהמ"ש להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב, יחד עם זאת על ביהמ"ש לאזן בין אינטרסים מתנגשים. נטען, כי המערערת הוכיחה העדר יכולת כלכלית וסיכויי הצלחה טובים במיוחד כעולה מנימוקי הערעור שהוגש. הבקשה נתמכה בהודעה בדבר פטור מאגרה לאור תקנה 19(7) לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז -2007. צורפו תדפיסי בנק שמהם עולים הכנסות צנועות למדי.

הנאמן הגיש תגובתו והוא מתנגד למתן פטור מערבון. התגובה הוגשה בחריגה מ- 5 עמודים שנקבעו בתקנה 50(5) לתקסד"א -2018. על כן ביהמ"ש עיין בחמשת העמודים הראשונים בלבד. נטען, כי מדובר בערעור סרק על תביעת חוב שאושרה בהתאם להוראות הדין לאחר שניתנה למערערת הזדמנות להגיש השגותיה לתביעת החוב. כן מדובר בהרחבת חזית ובניסיון לבצע מקצה שיפורים. הטענות הן כנגד מיסי ארנונה חלוטים שהיה על המערערת להשיג עליהם בזמן אמת במסגרת נקיטת הליכי ערעור מינהליים ולא במסגרת השגות לתביעת החוב. מדובר בניסיון לעשות שימוש בהליך החדל"פ ככלי להגשת ערעור על חובות מסי ארנונה חלוטים במקום לפעול על פי דין ובזמן אמת. סיכויי הערעור נמוכים ביותר אם לא לומר אפסיים. כן נטען, שלא הוכח העדר יכולת כלכלית להפקיד ערבון להוצאות הערעור אותו בחרה לנהל המערערת, לא נמסר כל מידע על רכוש שממנו ניתן יהיה להיפרע למקרה שבסופו של יום תחויב בהוצאות הערעור. נטען, שלא הוכחו טענות בדבר חסרון כיס. עד היום לא קיבל הנאמן אגורה בגין עבודתו כבעל תפקיד לבדיקת תביעת החוב ומן הראוי להורות על הפקדת ערבון או חלקו. נטען, כי הנאמן אינו רשאי לבטל קביעות מס והיה על המערערת להגיש השגה כדין בזמן אמת ואין המערערת רשאית להעלות את הטענות בדיעבד לאחר חלוף המועד לכך. על בסיס הלכות אלה החליט הנאמן לדחות את השגות המערערת. אשר לטענת ההתיישנות, שלא הוגשה נגדה תביעה אזרחית בגין החנות, סבור הנאמן כי טענה זו דינה להדחות. המערערת לא טענה כלל כי ההליכים המינהליים התיישנו אלא התמקדה באי הגשת תביעה אזרחית בלבד. לדברי הנאמן הלכת פרידמן ברע"א 4302/16 לא חלה בנסיבות של הליכי חדלות פרעון. הנאמן ממשיך ומפרט מדוע לא ניתן היה לאשר את החוב או חלק ממנו בדין קדימה.

אשר למצב הכלכלי ביהמ"ש שוכנע שמצבה הכלכלי של המערערת מצדיק מתן פטור מערבון מה גם שהיא מצויה בהליכי חדלות פרעון. אשר לסיכויי הערעור עולה כי הוגשה תביעת חוב וביום 9.11.21 הוגשה תגובת הנושה. טענת המערער היא שלא ניתנה לה הזדמנות להתייחס לטענות הנושה בתשובתה להשגה כשמדובר בטענות המחייבות תשובה (סעיף 2 ע' 3 בערעור). ביהמ"ש לא מצא התייחסות לטענה זו בחמשת העמודים הראשונים בתגובת הנאמן. מטעם זה אין לקבל את הטענה לפיה, סיכויי הערעור נמוכים ביותר או אפסיים. בסעיף 14 בתגובת הנאמן נאמר במפורש שעל בסיס תביעת החוב, השגות המערערת לתביעת החוב ותגובת הנושה להשגות המערערת ניתנה הכרעתו. עולה כי לא ניתנה למערערת אפשרות להשיב לתגובת הנושה. לא שוכנעתי מהתגובה שלמערערת לא הייתה זכות להגיב. ביהמ"ש סבור שיש לפטור את המערערת מתשלום ערבון הן מחמת חסרון כיס והן מחמת שלא שוכנע שאין סיכויי ערעור כנטען.

נותר לדון בשאלה האם ניתן לחייב בערבון בערעור על החלטת נאמן. בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984 נקבע בתקנה 428 "משהוגש כתב הערעור, יקבע הרשם של בית המשפט שלערעור את סכום הערבון שעל המערער להפקיד בבית המשפט להבטחת הוצאותיו של כל משיב ואת המועד להפקדתו וימציא למערער הודעה על כך", דהיינו, נקבעה סמכות רחבה לקבוע ערבון לערעור באופן כללי. בעבר, כדבר שבשגרה נהגו המזכירים הראשיים לשלוח הודעות על קביעת ערבון בסכום של 5,000 ₪ במקרים כגון זה שלפני.

בתקסד"א -2018 נקבע הסדר שונה. תקנה 135(א) מורה, כי עם הגשת הערעור יפקיד המערער ערובה להבטחת הוצאות המשיבים בסכום הנקוב בתוספת השלישית וימציא הודעה על כך למשיב. בהתאם לתקנה 135(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), בית המשפט רשאי להורות על פטור ממתן ערובה או על שינוי סכומה.

התוספת השלישית עניינה בסכומי הערובה להבטחת הוצאות המשיב. מפורטת בה רשימה של סוגי הליכים, סוגי תיקים, סוגי העניינים וסכומי הערובה שיש להפקיד בכל מקרה ומקרה והמעוניין יעיין בתוספת השלישית. לפי סעיף 81 בתוספת השלישית, בערעור על החלטת ממונה לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי ישלם המערער 2,000 ₪. אחרי סעיף 81 נקבע, כי בכלל הערכאות, בכל סוגי הליכי הערעור, בהליך שהגיש בעל דין שבאותו הליך הלשכה לסיוע משפטי כמשמעותה בחוק הסיוע המשפטי מייצגת אותו, סכום הערובה יעמוד על שליש מהסכום שנקבע להליך המפורט בתוספת זו ולא יותר מ- 5,000 ₪. לכאורה, הוצאת הודעת זיכוי על הפקדת פקדון 30.12.21 יכולה להיות מבוססת כחיוב בהתאם להוראה הכללית אחרי סעיף 81 בתוספת השלישית.

התוספת השלישית אינה כוללת כיום ערעור על החלטת נאמן ועל כן, לכאורה, אין אפשרות לחייב בערבון בגין כך. השאלה אם מדובר בהסדר שלילי או לקונה אינה מחייבת הכרעה במקרה זה לאור התוצאה אליה הגעתי. ייתכן כי מדובר בכלל בהשמטה. ייתכן שיש צורך לשקול את תיקון התוספת השלישית בעניין זה.

סוף דבר, הבקשה לפטור מערבון מתקבלת.

העתק החלטה זו לצדדים ולכב' השופטת סקפה שפירא. העתק גם ללשכה המשפטית של הנהלת בתי המשפט.

ניתנה היום, ז' אדר א' תשפ"ב, 08 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.