1. בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח שמספרו 90516678514 וזאת בהתאם לסמכותי מכח סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.
2. על פי האמור בדוח, רכבו של המבקש צולם ביום 5.3.20 כשהוא מבצע עבירות תנועה – נהיגה במהירות של 98 קמ"ש, במקום המהירות שמותרת 60 קמ"ש וזאת בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

הדוח נרשם על שם המבקש מכח בעלותו ברכב שצולם.

1. לטענת המבקש פנה למפנ"א ברגע שהדוח התקבל לידיו, בבקשה להסבת הדוח על שם אחר, אך "מסיבה כלשהיא לא בוצעה הסבה על הנהג בפועל".

לטענתו, פעל בהתאם לטיפול הדוח.

המבקש ציין, כי אם בקשתו לא תתקבל ייגרם לו עיוות דין.

לבקשה צורף טופס ממוחשב של פנייתו למפנ"א.

כמו גם, לבקשה צורף תצהיר של אחר המאשר כי הוא זה שהחזיק ברכב ביום שבו בוצעה העבירה.

1. המשיבה התנגדה לבקשה, לדבריה המבקש שילם את הדוח ומששילם את הדוח יש לדחות את הבקשה.

המשיבה צירפה אישור תשלום הדוח מיום 5.11.20.

להלן אישור תשלום הדוח :

דיון

1. השיקולים להם בית המשפט נדרש בדונו בבקשה להארכת מועד להישפט דומים לאלה שהוא שוקל בבקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בנוכחות הנאשם. על בית המשפט לבחון אם מתקיים לפחות אחד משני התנאים האלה:

האחד – סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש במועד את הבקשה להישפט.

השני – אם יגרם למבקש עיוות דין, במידה ולא ינתן לו יומו.

טעמים אלה אינם מצטברים. ראו דברי בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל (2.10.03) , פסקה 8:

"יוצא שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...".

1. אין חובה לדון בבקשה זו במעמד שני הצדדים.

ראו בעניין זה ההלכה עליה חזר בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם(25.3.18) (להלן- רע"פ סאלם):

"אין חובה לקיים דיון במעמד הצדדים, כל אימת שמתבקש ביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. קיום דיון כאמור הוא החריג ולא הכלל, ובית המשפט יזמן את הצדדים לדיון בנסיבות חריגות, שבהן ניתן להצביע על טעמים של ממש לביטולו של פסק דין שניתן בהעדר. עם זאת, כל בית המשפט הדוחה בקשה לקיים דיון בנוכחות הצדדים, לנמק ולו בקצרה את החלטתו לדחות את הבקשה"

ובהמשך:

"כאשר הורם הנטל הראשוני לקיומו של חשש לעיוות דין אשר נגרם למבקש, ישקול בית המשפט אם לקיים דיון בנוכחות הצדדים על מנת לבחון את תקפותה של הטענה, או להחליט, גם מבלי לקיים דיון כזה, על ביטול פסק הדין וניהול המשפט מראשיתו".

1. בעניינו של המבקש, לא מצאתי כי המחלוקת העולה מטיעוני הצדדים היא כזו המצריכה בירור עובדתי במעמד הדיון. ראו בעניין זה ע"פ (באר שבע) 5445/08 להב שמואל נ' מדינת ישראל (26.10.08) וגם ע"פ (ירושלים) 2224/08 מוסברג עופר נ' מדינת ישראל (30.10.08).
2. בחנתי את טענותיו של המבקש:

תשלום הדוח

1. הדוח שולם.

בהתאם לסעיף 229 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 יחשב תשלומו של דוח כהודאה באשמה, הרשעה ונשיאה בעונש אלא אם תובע משטרתי ביטל הדוח לאחר תשלומו.

תשלום הדוח הופך אותו לחלוט וחל עיקרון סופיות הדיון. רק לעתים נדירות ניתנת הארכת מועד להישפט בגין דוח ששולם, גם כאשר הטענה היא שהדוח שולם על ידי אחר.

ראו רע"פ 8927/07 אבו עסב נ' מדינת ישראל 29.1.08); רע"פ 9543/10 זועבי נ' מדינת ישראל (8.3.11); רע"פ 2937/17 פלדמן נ' מדינת ישראל (2.4.17); רע"פ 641/19 מילר נ' מדינת ישראל (10.4.19);

שיהוי בהגשת הבקשה – והסתרת תשלום הדוח:

1. בנוסף, בבקשתו לא ציין המבקש דבר באשר לתשלום הדוח שהינו פרט מהותי בענייננו.

הסתרת עובדת תשלום הדוח פוגעת באמינות הבקשה.

1. הדוח ניתן בגין אירוע מיום 5.3.20.

המבקש שילם את הדוח נשוא הבקשה בתאריך 5.11.20.

המבקש הגיש את הבקשה להארכת מועד להישפט רק בתאריך 29.12.21.

מדובר בשיהוי ניכר של שנה מעת תשלום הדוח ועד להגשת הבקשה וכמעט שנתיים מאז המקרה.

המבקש לא נתן כל הסבר לתשלום או לשיהוי בהגשת הבקשה להישפט.

טענת החשש לעיוות דין:

1. בנוגע לטענה כי יגרם למבקש עיוות דין אם לא ינתן לו יומו, כפי שנקבע ברע"פ סאלם שלעיל:

"על כל הטוען לקיומה של עילה זו, במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, להציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, טעמים הנתמכים במסמכים ובראיות שיש בהם פוטנציאל של ממש לשינוי התוצאה. "

1. ההצהרה של מר יוסף אקושוילי היא הצהרה כללית.

ההצהרה הוגשה ללא 'אימות' כנדרש על ידי עו"ד – אלא כמכתב.

טענה כללית כי הרכב היה בחזקתו של מר אקושוילי למשך 3 ימים מבלי לפרט את הנסיבות, כיצד הוא יודע שדווקא בשלושה ימים אלה הרכב היה ברשותו.

המבקש כופר בביצוע העבירה אין בה די כדי לבסס טענת עיוות דין הצדיקה ביטול פסק דין (ראו רע"פ 2575/17 גייאר נ' מדינת ישראל (6.9.17).

1. לכן אני קובע כי אין כל חשש ממשי לעיוות דין.

סופיות הדיון

1. בית המשפט מחויב לתן ביטוי לעקרון סופיות הדיון ולא להשתמש בסמכותו להאריך מועדים כדבר בשגרה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07):

" לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט".

1. לאור האמור:

מששולם הדוח.

מהעבודה שהדוח שולם והמבקש הסתיר את עובדת תשלום הדוח;

לאור השיהוי הלא מוסבר בהגשת הבקשה;

משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא יינתן לו יומו;

מצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש;

לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשה.

1. הבקשה נדחית.

51293715129371

1. 546783135המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשפ"ב, 31 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.