1. לפנינו שני ערעורים מאוחדים, שהוגשו על פסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א' ציזיק) ביום 2.11.21, בת"א 12813-12-17 (בתיקון טעות סופר על פי החלטה מיום 21.11.21).

חברת י. ב. קורמן מערכות אינסטלציה (1992) בע"מ (להלן: "קורמן") היא המערערת בע"א 67655-12-21 והמשיבה בע"א 63107-12-21 ואילו חברת נופי המצודה בע"מ (להלן: "נופי המצודה") היא המשיבה בע"א 67655-12-21 והמערערת בע"א 63107-12-21.

2. קורמן מערערת על קביעת בית משפט קמא לפיה היא הפרה את המוסכם בין הצדדים ועל רכיב אחד של הפיצוי, בו חויבה ואילו נופי המצודה מערערת על אי פסיקת פיצוי במספר ראשי נזק.

תמצית העובדות

3. נופי המצודה יזמה והקימה קניון במרכז המסחרי בעתלית - "קניון דרך הים" (להלן: "הקניון"). תכנון מערכת המים לקניון, בין היתר, לצורך הקמת מערכות כיבוי האש בקניון (להלן: "מערכת המתזים") נעשה על ידי משרד המהנדס חיים שולמן (להלן: "התכנון הראשון"). תכנון זה קבע שיש צורך בהקמת מאגר מים לקניון בשל לחצי מים בלתי מספיקים במערכת המים של העירייה.

לאחר שהתקבל אישור כבאות לתכנון הראשון, התקשרה נופי המצודה עם חברה בשם כרבצ'יכו ירושלים בע"מ (להלן: "כרבצי'כו") אשר החלה בביצוע עבודות הקמת מערכת המתזים בקניון.

4. בנסיבות שלא הובהרו כל צרכן, בחודש ינואר 2016, לאחר שבניית הקניון כמעט הושלמה ולפני שנבנה מאגר המים, נוצר קשר בין מר חנוך קס, מנהלה של נופי המצודה (להלן: "מר קס") לבין מר יחיעם קורמן, מנהלה של חברת קורמן (להלן: "מר קורמן") אשר מתמחה בהקמת מערכות כיבוי. תוצאת הקשר הייתה הסכמה בין הצדדים, שהיא מושא התביעה שהוגשה לבית משפט השלום בתיק דנן.

בעקבות המגעים בין הצדדים, ערכה קורמן הצעת מחיר מיום 17.2.16, (נספח ב' לערעורה של קורמן) להקמת מערכת מתזים ללא משאבות וללא מאגר מים. ההצעה נחתמה על ידי הצדדים והשתכללה לכדי הסכם מחייב (להלן: "ההסכם").

5. על פי ההסכם התחייבה קורמן, בין היתר, לתכנן מחדש את מערכת המתזים לבדוק את ספיקת המים במערכת הזנת המים למתחם, להגיש את התכנון למכון התקנים לאישורו ולהמציא "אישור תקינות של התכנון וההתקנה (באזורים הציבוריים) על ידי מכון התקנים". קורמן התחייבה כי "בגוף אישור מכון התקנים לא תהיה כל דרישה להתקנת מערכת משאבות ומאגר מים".

ההסכם כלל גם התחייבות לכך, שעד ליום 30.2.16 יהיה בידי נופי המצודה "אישור מכון התקנים על התכנון החדש (ולא יופיע נושא מאגר ומשאבות)". תמורת התחייבות חברת קורמן בהסכם, התחייבה נופי המצודה לשלם לה סך של 150,000 ₪ + מע"מ ותנאי התשלום נוסחו כלהלן: "תנאי תשלום - עם המצאת דוח מכון התקנים (שבו לא יופיע דרישה למאגר ומשאבה, יהיה כתוב 'הרשת העירונית מספקת את דרישות המערכת', משהו בסגנון זה" יינתן צ'ק מתועד ל- 45 ימים, ע"ס 150,000 ₪ + מע"מ" (ההדגשות, כאן ובהמשך, אינן במקור, אלא אם נאמר אחרת).

6. ואמנם, חברת קורמן המציאה לנופי המצודה אישור מכון התקנים - תעודת בדיקה מספר 9613204533 (להלן: "תעודה 4533"), להתאמתה של המערכת שתכננה קורמן, לדרישות התקן הישראלי ת"י 1596. התעודה נחתמה ביום 2.3.16 ובה נכתב:

"1. התכנון מתאים לדרישות התקן בתנאים המצוינים בגוף התעודה.

2. נדרשת בדיקת התקנה והפעלה של המערכת במבנה, והבדיקה כולה אינה שלמה בלעדיהם". (ההדגשות - במקור).

בגוף התעודה נכתב שהתכנון מתאים לדרישות התקן, בכפוף לתנאים הבאים:

1.1 הבדיקה מתייחסת לאזורים המסומנים ע"ג התכנית בלבד.

1.2 תקופת הסיכון במבנה לא תעלה על 2-OH באזור המתחם ועל LH בשטחים הציבוריים.

1.3 הרשת העירונית תספק GPM 299 בלחץ PSI 24.3 במבוא לראש מערכת המתזים עבור מערכת המתזים ועמדות כבאות אש פנימיות וספיקה GPM 449 בלחץ PSI 31.9 בכניסה לגמל המים עבור מערכת המתזים וההידרנטים, לפי בדיקות אופיין רשת מים שבוצעו על ידי מכון התקנים בתאריך 1/3/16 - מצ"ב.

1.4 גובה ואופי האחסון לא יחרוג מהמותר לפי התקן לתפוסת סיכון המפורטות בסעיף 1.2 לעיל ולמפורט בתכניות שאושרו.

7. קורמן החלה בעבודות ההתקנה של המערכת שתוכננה על ידה ובכלל זה - החליפה (במימונה של נופי המצודה) את מערכת המתזים שכבר הותקנה על ידי כרבצ'יכו. ביום 24.6.16, ביצע מכון התקנים בדיקה של המערכת שהותקנה והנפיק תעודת בדיקה מס' 9613208465 (להלן: "תעודה 8465") (נספח 5 לתצהירו של מר קס) ותעודה נוספת מס' 804 מיום 12.7.16.

אלא, שרשות הכיבוי לא הסתפקה באישור מכון התקנים. עלה חשד להתערבות במערכת המים העירונית, על מנת להשיג תוצאות בדיקה מוּטוֺת, של כמויות המים והלחצים במערכת העירונית, באמצעות פריצה לחדר האביזרים של תאגיד המים ולכן בוצעו בדיקות נוספות, שהראו שכמויות המים שמספקת המערכת העירונית אינן מספיקות ומכון התקנים ביטל את התעודות.

בעקבות כך, ביום 25.7.16, הוציא מכון התקנים תעודה נוספת- מספר 9613214464, אשר החליפה, כפי שנקבע בה, את תעודה 804, אשר קשורה לתעודה 533, בה נקבע כי "התכנון באזורים הנ"ל לא מתאים לדרישות התקן" וכי "הרשת העירונית לא מסוגלת לספק מים למערכת מתזים וברזי שריפה חיצוניים בספיקה 473 GPN בלחץ 30 PSI לאחר גמל מים בכניסה לראש מערכת מתזים לפי סעיף 1.3". (ההדגשות - במקור). ראו, בעניין זה, גם את עדותו של רשף דוד וענונו רמ"ד בטיחות אש בתחנה אזורית, כבאות אש בחדרה (להלן: "וענונו") בישיבת יום 27.10.20, עמ' 15 שו' 27-23).

8. לאחר שהתברר שללא משאבות ומאגר מים עבור המערכת הפנימית, לא יינתן אישור כבאות, חזרה נופי המצודה אל חברת כרבצ'יכו על מנת שתשלים את הקמת מערכת כיבוי האש. בנסיבות העניין, היה צורך בתכנון חדש, אשר בוצע על ידי מר יוסי פניני.

9. נופי המצודה טענה כי קורמן התחייבה שאישור מכון התקנים יביא, בוודאות (באופן אוטומטי) לקבלת אישור כבאות וכי ההליך כולו לא יעכב את פתיחת הקניון. לפיכך ולאחר שהתברר כי לא כך הדבר, טענה נופי המצודה שקורמן הפרה את ההסכם, מאחר שהמערכת לא אושרה על ידי הכבאות ובסופו של דבר גם בוטל האישור שניתן לה על ידי מכון התקנים.

קורמן טענה, לאורך כל ההליך בבית משפט השלום וכך טענה גם בערעור בפנינו, כי המצאת תעודה 4533 ממלאת אחר התחייבותה על פי ההסכם, כי התעודה לא בוטלה וכי ההסכם אינו כולל התחייבות לקבלת אישור כבאות ולכן אין כל הפרה מצדה.

10. בית משפט קמא קיבל את טענת נופי המצודה וקבע, כי התחייבותה של קורמן היא בבחינת "חיוב תוצאתי" (ולא חיוב של השתדלות) היינו - התחייבות לכך שדי באישור מכון התקנים, כדי שיתקבל, אוטומטית, אישור כבאות למערכת, ללא צורך בהקמת משאבות ומאגר מים נפרד.

בית משפט קמא קבע כי העובדה שההסכם לא כלל תניה מפורשת, כאמור לעיל, איננה מהווה הסדר שלילי, אלא ניצול של פערי מידע בין הצדדים וכי קיימת, בעניין זה, לקוּנה בהסכם.

11. נופי המצודה העמידה את סכום תביעתה (לאחר הפחתה) על סך של 2,136,617 ₪, לפי מספר ראשי נזק (אשר יפורטו להלן).

בית משפט קמא קבע כי רוב הנזקים לא הוכחו כדבעי ובסופו של דבר חייב את קורמן להחזיר לנופי המצודה סך של 220,798 ₪, אשר כולל החזר של התמורה החוזית - 150,000 ₪ + מע"מ וכן סך של 45,298 ₪, בגין תשלום כפול עבור תכנון המערכת, וכן הוצאות ושכ"ט עורך דין.

השאלות הצריכות הכרעה

12. מה גדר התחייבותה של קורמן על פי ההסכם; האם קיימת בו לקוּּנה והאם מדובר, אכן, בחיוב תוצאתי.

האם הפרה קורמן את ההסכם.

מהם נזקי נופי המצודה, אשר הוכחו.

דיון ומסקנות

13. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לא מצאנו להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא, לעניין התחייבויות קורמן על פי ההסכם. לעניין הנזק מצאנו לאשר את כל קביעותיו של בית משפט קמא, למעט בנוגע לפיצוי שנפסק לזכות נופי המצודה בגין תשלום בסך 45,298 ₪ ובמקומו פסקנו לזכות נופי המצודה (שלא מטעמיו של בית משפט קמא) פיצוי כולל (בסכומי קרן) בסך 40,365 ₪.

להלן נימוקינו;

ההתחייבות על פי ההסכם

14. אמנם, ההסכם אינו כולל התחייבות מפורשת מצד קורמן לקבלת אישור כבאות למערכת שתוכננה על ידה אולם, במסגרת שמיעת הראיות וכן בסיכומיה, עשתה קורמן מאמצים רבים על מנת לשכנע את בית המשפט, שדי היה באישור מכון התקנים למערכת שהיא תכננה, על מנת שרשות הכיבוי תסמוך עליו ותאשר את המערכת באופן אוטומטי. מר קורמן אף טען, בעדותו בפני בית משפט קמא כי, לדעתו, אסור לרשות הכיבוי לסרב לאשר את דוחות מכון התקנים וכי ייתכן שמר וענונו, מטעם מכון התקנים, לא אישר את התכנית, ממניעים אישיים, טענה אשר נדחתה על ידי בית משפט קמא, מכל וכל.

בדבריו של מר קורמן לפיה רשות הכיבוי מאשרת, כדבר שבשגרה, מערכות שקיבלו אישור של מכון התקנים ואיננה מתערבת בשיקול דעתו, תמכו גם המומחים מטעם שני הצדדים - המהנדס בוריס טרנטול והמהנדס מר חרמץ מטעם קורמן ואף המהנדס מר טיקטין פרץ, מטעם המערערת.

לעומת זאת, מעדותו של מר דוד וענונו ושני נציגים נוספים ממכון התקנים (מר אריה בירוב ומר יריב רוקני) עלה, כי בכ- 25% מהמקרים בהם מתוכננת מערכת, ללא מאגר מים, ייתכן שרשות הכיבוי לא תקבל את המערכת, על אף אישור של מכון התקנים.

15. קביעתו של בית משפט קמא, לפיה מר קורמן יצא מתוך נקודת הנחה שרשות הכבאות תאשר את המערכת, על פי אישור מכון התקנים ואף אמר כך לנופי המצודה, מבוססת היטב בראיות שהיו בפניו ולמעשה - איננה מוכחשת על ידי קורמן. לא מצאנו כל עילה להתערב במסקנה זו.

בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי קורמן ניצלה את פערי המידע שהיו קיימים לטובתה, כמי שהציגה עצמה כמומחית בתכנון מערכות כיבוי, בעוד שאין זה תחום המומחיות של נופי המצודה. עוד נקבע על ידו, על פי עדותו של וענונו, שהייתה מקובלת עליו כי, מלכתחילה, לא ניתן היה לקבל אישור כבאות אש, למערכת המתזים שתוכננה על ידי קורמן, מאחר שתשתית רשת המים העירונית לא יכולה הייתה לספק את כמות המים הנדרשת לצורך הפעלת מערכת המתזים ולכן לא ניתן היה, כלל, לקבל אישור כבאות למערכת המתזים, ללא הקמת מאגר מים נפרד.

16. בית משפט קמא קבע, במפורש, כי ההסכם הופר על ידי קורמן הן בשל כך שמכון התקנים ביטל את התעודות והן בשל "אי עמידת הנתבעת באותו חיוב תוצאתי לפטור את התובעת מהקמת מאגר המים הנפרד, בהסתמך על כך שתשתית המים האזורית תוכל לספקו הינה אי קיום התנייה החוזית".

בית משפט קמא אף ייחס לקורמן התנהלות בלתי ראויה בקבעו כי "הלכה למעשה, ניתן לומר, שהנתבעת הצליחה לשכנע את התובעת לשנות את התכנון שהיה עד אותה העת, בהתבסס על היעדר צורך במאגר מים, אלא תוך הישענות על לחץ המים שבצנרת המים המקומית, כאשר אין ולא היה סיכוי, שצנרת המים הקיימת בעתלית תנפיק ספיקה ולחצים ברמה הנדרשת; אם נצרף לכך את העובדה כי מעבר בדיקת הלחצים הייתה בעקבות אלתור (בלשון המעטה) בדרך של התערבות במערכת המים המקומית בצורה של ריתוך, הרי שלמעשה ניתן לומר שהתובעת [קורמן] ניסתה להטות את המציאות על מנת לקבל בצורה לא ראויה את תעודת הבדיקה הנדרשת, מתוך ניסיון לקיים את התניה החוזית כאשר מבחינה עובדתית, הקיום אינו אפשרי ללא מניפולציה זאת".

17. ממצאיו ומסקנותיו הנ"ל, של בית משפט קמא מבוססים היטב בחומר הראיות שהיה בפניו ולא מצאנו כל עילה לחרוג מהכלל, לפיו אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאי עובדה ומהימנות אשר נקבעים על ידי הערכאה הדיונית, אשר שומעת את העדים ומתרשמת מהם.

במסקנותיו של בית משפט קמא תומכת העובדה, עליה אין חולק, כי בעת שנוצר הקשר בין קורמן לבין נופי המצודה, כבר היה בידי נופי מצודה תכנון מאושר של מערכת אשר כוללת מאגר מים, אשר כבר החלו בהתקנתה. ברי, אפוא, שלא היה לנופי המצודה כל צורך בקורמן, לשם הקמת מערכת עם מאגר מים. כל תכלית ההתקשרות עם קורמן הייתה הקמת מערכת ללא מאגר מים (בין למתזים ובין להידרנטים). עוד אין חולק, כי מערכת שלא תאושר על ידי כבאות אש, לא תביא לנופי המצודה כל תועלת.

מצב דברים זה היה ידוע לשני הצדדים - גם לקורמן ובדין קבע בית משפט קמא כי ההסכם לא כלל תניה של קבלת אישור כבאות, בשל ההנחה השגויה של מר קורמן, לפיה אם יינתן למערכת אישור מכון התקנים יינתן לה גם אישור כבאות אש.

בנסיבות האמורות לעיל, ברי כי אף אין כל היגיון כלכלי, מבחינת נופי המצודה, לשלם לקורמן על תכנון מערכת, אם זו לא תקבל אישור כבאות ואם נופי המצודה תידרש, בסופו של יום, להקים מערכת משאבות ומאגר מים.

18. לא מצאנו מקום להתערב במסקנתו העובדתית של בית משפט קמא לפיה אישור מכון התקנים בוטל, אולם נוסיף ונציין, כי השאלה אם תעודת מכון התקנים בוטלה, באופן פורמלי, אם לאו איננה רלבנטית, נוכח פרשנותו של בית משפט קמא להסכם (המקובלת עלינו) ושעה שאין חולק שאישור מכון התקנים לא הלם את נתוני המערכת העירונית ואת הנתונים הנדרשים של מערכת המתזים בקניון ונוכח כך שאף אין חולק שלא ניתן אישור כבאות למערכת של קורמן.

19. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את ערעורה של קורמן על קביעותיו ומסקנותיו של בית משפט קמא בדבר פרשנות ההסכם ובדבר הפרתו על ידה.

שאלת הנזק

20. נופי המצודה דרשה פיצויים בגין מספר ראשי נזק, כדלקמן:

א. סך של 522,814 ₪ בגין החזר התמורה המוסכמת וכן סכומים ששולמו על ידה, לטענתה, לקורמן, עבור התקנת מערכת המתזים ועבודות נוספות וכן עבור בדיקות מכון התקנים, לצורך השגת אישור מכון התקנים. סכום זה נסמך על כרטסת הנהלת החשבונות של נופי המצודה, המפרטת את כל התשלומים שנופי המצודה שילמה לקורמן (נספח 10 לתצהירו של מר קס) (להלן: "כרטסת החשבונות").

ב. סך של 412,124 ₪ בגין עלות עבודות התאמה אשר בוצעו במבנה לאחר התכנון החדש, בעקבות השינויים המבניים שביצעה קורמן.

ג. סך של 96,759 ₪ בגין תשלומים כפולים ששילמה נופי המצודה לחברת כרבצ'יכו מחודש ספטמבר 2016 ואילך, עבור עבודות שכבר בוצעו על ידה טרם ההתקשרות עם קורמן.

ד. סך של 854,920 ₪ בגין הפסד דמי השכירות אשר נגרם בשל תקופת העיכוב בפתיחת הקניון, סך של 250,000 ₪ בגין הפסדי מוניטין ופגיעה בשמה הטוב אשר, לטענתה, גרם לשוכרים פוטנציאליים רבים להימנע מלשכור חנויות בקניון ופגע בשמה ובמוניטין בקרב ציבור הלקוחות.

להלן נדון ברכיבי הפיצוי, על פי סדרם;

החזר התמורה החוזית (ס"ק א' לעיל)

21. קורמן הסכימה כי, ככל שייקבע שהיא הפרה את ההסכם, עליה להחזיר לנופי המצודה את התמורה אשר סוכמה בו, היינו - סך של 150,000 ₪ + מע"מ. לפיכך, ומאחר ששאלת ההפרה הוכרעה לזכות נופי המצודה, נפסק סכום זה, על פי ההסכמה וקורמן חויבה (כאמור) לשלם לנופי המצודה סך של 175,500 ₪ (150,000 ₪ בצירוף מע"מ בשיעור 17%) נכון ליום 17.2.2016.

החזר עלות העבודות שביצעה קורמן בקניון והחזר עלות עבודות ההתאמה שבוצעו בקניון לאחר התכנון החדש, בעקבות השינויים המבניים שערכה קורמן (ס"ק א'+ב' לעיל)

22. לגבי יתרת דרישת הפיצוי אשר בס"ק א' לעיל, בסך של 372,814 ₪ (522,814 פחות 150,000) קבע בית משפט קמא, בהסתמך על מייל ששלח מר קורמן למר קס ביום 31.8.2016 (נספח א' לתצהירו של מר קורמן) כי הוכח שנופי המצודה החליפה ביום 31.8.16 את המתזים אשר הותקנו בחלל המרכזי של המבנה, כי הוחלף מד המים של מערכת המתזים לקוטר "4" וכי בעתיד יוחלפו מתזים אשר נמצאים בתקרת הקניון ממתזים מסוג כיסוי רחב למתזים רגילים.

עם זאת, הוסיף בית משפט קמא וקבע, כי סכומי הנזק לא הוכחו. נקבע, כי עיון בכרטסת החשבונות מעלה, שהחיוב האחרון שבו חויבה נופי המצודה על ידי קורמן, מתייחס לעבודה אשר בוצעה בתאריך 2.8.2016, כך שעל פניו לא הוכח כי נופי המצודה נשאה בתשלומי ההתאמה והשינוי כפי שנטען על ידה.

זאת, כאשר מנגד טענה קורמן, כי כל המערכות אשר הותקנו על ידה קיבלו בשלב מאוחר יותר את אישור רשות הכבאות ולא הוסרו מהקניון.

23. בעניין עבודות ההתאמה, לאחר התכנון מחדש שנעשה על ידי מר פניני נדרש, כאמור, פיצוי בסך של 412,124 ₪ וזאת - על פי אסופה של חשבוניות מס שצורפה לתצהירו של מר קס (נספח 11 לערעור).

בית משפט קמא קבע, כי גם דרישה זו לא הוכחה. זאת - מאחר שמר קס אשר העיד מטעם נופי המצודה לא ידע, כלל, להסביר בחקירתו הנגדית בבית המשפט, את הקשר שבין החשבוניות שצורפו, לבין התיקונים והעבודות אשר פורטו בהן וכיצד חלק מהחשבוניות נושא תאריכים קודמים למועד ההתקשרות עם קורמן ואף לא ידע להסביר את הקשר של חשבוניות אלה למאגרי המים. מר קס הסביר, בעדותו, שהחשבוניות נערכו על ידי אנשי מחלקת החשבונות של קורמן. לאור כך ומאחר שעדים ממחלקת החשבונות, אשר יוכלו להסביר את הטעון הסבר לא הובאו להעיד, דחה בית משפט קמא דרישה זו.

24. מדובר בקביעות עובדתיות שלא מצאנו כל עילה להתערב בהן. אמנם, כאמור, נקבע בפסק הדין כי הוכחה החלפת המתזים שהתקינה קורמן בחלל המרכזי של המבנה וכן הוכח שמד המים של מערכת המתזים הוחלף לקוטר "4 וכי בעתיד יוחלפו מתזים אשר נמצאים בתקרה, אולם, כאמור, לא הוכחה העלות של כל אלה.

אף אנו עיינו, עיין היטב, בחשבוניות אשר צורפו כנספחים 10 ו- 11 לערעור ומצאנו כי אכן לא ניתן כלל לקבוע על פיהן מהי העלות הנוספת בה נשאה נופי המצודה כתוצאה מההסכם עם קורמן והפרתו.

החשבוניות אשר צורפו כנספח 10 לערעור, משקפות את סך התשלומים ששולמו לקורמן על פי כרטסת החשבונות. עיון בהן מעלה, כי מדובר בתשלומים עבור התקנת מערכות שונות, ובכלל זה - מערכת מתזים, גמל מים, הסנקות למערכת כבאות אש - הסנקות+הידרנטים, אספקה והתקנה של ציוד כבאות אש, טיפול בחנויות ועוד. תאריכי כל החשבוניות (למעט חשבונית מיום 6.10.16, עבור "טיפול בחנויות, העברת מכון התקנים") קודמים לתכנון החדש ולא הובהר במה מתוך כל שהותקן ושולם, נעשה שימוש גם לאחר התכנון החדש.

עברנו, אחת לאחת, גם על חשבוניות שצורפו כנספח 11 לערעור (ואשר נותרו בו לאחר ההפחתה שביצעה נופי המצודה בסכום הנדרש על פיהן) אך כל מאמצינו לבור מהן את העבודות הנוספות אשר היה צריך לבצע עקב השינויים המבניים שעשתה קורמן ועקב התכנון המחודש, עלו בתוהו. בחלק מהחשבוניות כלל לא נכתב עבור מה הן ניתנו. נציין כי קיימות ביניהן חשבוניות המתייחסות למאגר מים, אולם אין לחייב בכך את קורמן, מאחר שלולא נכרת עמה ההסכם, ממילא היה על נופי המצודה להתקין מאגר מים. לא למותר לציין כי ניתן לראות שחלק משמעותי מהחשבוניות שצורפו תחילה, כלל אינו שייך להסכם עם קורמן ויש לתמוה על כך שהן נכללו, מלכתחילה, בנספח 11.

25. עוד נציין, כי הטבלה המצויה בסעיף 28 להודעת הערעור, ובה הסברים שונים לחלק מהחשבוניות שצורפו לנספח 11 (אלה המגיעות לסך כולל של 412,124 ₪ - הוא הסכום המופחת שתבעה נופי המצודה בראש נזק זה, במקום הסך המקורי של 919,781 ₪ שנתבע על ידה) לא הובאה בפני בית משפט קמא וכאמור - מר קס לא ידע להסביר את החשבוניות.

לא רק זאת, אלא שגם הטבלה אשר בהודעת הערעור איננה יכולה לסייע לנופי המצודה, לא רק מאחר שהסברים אלה לא נשמעו מפי מר קס, לא בתצהירו ולא בעדותו, אלא שגם לא ברור מהחשבוניות (או מההסברים בהודעת הערעור) שמדובר בעבודות שלא היה צריך, ממילא, לבצע ולא ברור אם עבודות אלה (או חלק מהן) נותרו על כנן לאחר סיום היחסים עם קורמן.

26. הדבר נכון לגבי כל החשבוניות (פרט לתכנון של פניני) אך לשם המחשה, אסתפק בדוגמה אחת בלבד; חשבונית על סך 60,180 ₪ מיום 25.5.15, שהוצאה על ידי המומחים מ.ח. ובניו, ניתנה עבור "עבודת צנרת אתר עתלית". בטבלה שבסעיף 28 להודעת הערעור נכתב שהחשבונית ניתנה עבור "קו צינור חדש". גם אם אכן מדובר בקו צינור חדש (ואף על כך לא הובאה כל ראיה) אין באמירה זו משום הוכחה, שמדובר בעבודה שקשורה לתכנון של קורמן, או שמדובר בעבודה שבוצעה רק בשל הפרת ההסכם עם קורמן ושלא הייתה צריכה להתבצע בכל מקרה.

27. על מנת להוכיח אֵילו עבודות מיותרות בוצעו ומה, מתוך כל אשר התקינה קורמן, נותר לאחר התכנון החדש, אילו חלקים בעבודות שביצעה קורמן היה צריך לפרק ומה היה צריך להתקין מחדש ובעיקר - מה הייתה העלות הנוספת שנגרמה עקב כך לנופי המצודה, ושלא הייתה נגרמת לה אילולא הפרה קורמן את ההסכם או, למצער, אילו כלל לא היה נכרת ההסכם עם קורמן (להלן: "העלויות הנוספות") היה על נופי המצודה להמציא חוות דעת מומחה או, לכל הפחות להביא בפני בית המשפט עדות ברורה ומפורטת, מגוּבָּה בחשבוניות ובהסכמים עם אותם בעלי מקצוע שביצעו את העבודות.

משלא עשתה כן, כל סכום שייקבע על ידי בית המשפט יהיה בגדר ניחוש. בהעדר כל הסבר לחשבוניות ולשינויים הספציפיים ועלותם, אף אין מדובר במצב בו מצויים בפני בית המשפט נתונים, על פיהם ניתן היה לבצע הערכה מושכלת באשר לעלויות הנוספות. משכך - גם בעניין זה איננו מוצאים להתערב בקביעתו של בית משפט קמא.

טענת "הודאה והדחה"

28. באי כוחה של קורמן טענו, לראשונה, בדיון בערעור שהתקיים בפנינו, כי מעת שקורמן אישר שהוא קיבל מנופי המצודה את הסכומים הנ"ל, חל עליו הנטל להוכיח איזה חלק מהכסף שקיבל ממנה עליו להחזיר וזאת - מכוח הכלל של "הודאה והדחה", אך פרט לטענה שאין מדובר באותן עבודות, הוא לא הביא כל ראייה.

29. לא נוכל לקבל טענה זו;

ראשית, טענה מסוג זה, אשר הופכת את נטל הראייה, היה על נופי המצודה לטעון כבר בבית משפט קמא. מעבר לכך, גם לגופה אין הטענה נכונה, שכן קורמן לא הודתה שכל הסכומים שהיא קיבלה מנופי מצודה, שולמו לה מכוח ההסכם; היא לא הודתה שכל הסכומים אשר נופי המצודה שילמה לה, ירדו לטמיון והיא אף לא הודתה שהיה על נופי המצודה לפרק את אשר התקינה קורמן ולהתקין את כל המערכת מחדש.

טענת "הודאה והדחה" מתייחסת [ל]"סיטואציה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש. במצב זה מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות 'המדיחות' הנטענות על ידו. כאשר הוא אינו מרימו, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה (ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1004; רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) 321-320). הדוגמה הנפוצה לטענת "הודאה והדחה" בכל הנוגע לתביעות מכוח חוזה, היא כאשר טוען הנתבע כי פרע את חיובו החוזי כלפי התובע. אין יסוד להבחנה בין טענה כי החיוב החוזי נפרע, לבין טענה כי החיוב בוטל בהסכמת הצדדים. במקרה הראשון כמו גם במקרה השני מודה הנתבע בכך שהחיוב התקיים בעבר, ומציין עובדה נוספת אשר לגרסתו פוטרת אותו מן החיוב בהווה. לפיכך, כאשר טוען הנתבע כי שוחרר מחיובו החוזי, עליו הנטל להוכיח זאת..." - ע"א 11100/02 רונן חצור נ' ניסים דותן (16.02.2004)

30. במקרה דנן, קבלת הסכומים אשר נופי המצודה שילמה לקורמן, על פי קבלות שהונפקו על ידה, איננה הטענה העובדתית המהותית אשר מרכיבה את עילת התביעה "בראש נזק זה". הטענה העובדתית המרכזית אשר מרכיבה את עילת התביעה היא הטענה לפיה, בשל הפרת ההסכם (אי קבלת אישור כבאות למערכת שתוכננה על ידי קורמן) ההשקעות אשר השקיעה נופי המצודה בעבודות שביצעה קורמן ירדו, כולן, לטמיון ולכן על קורמן להשיב לה את כל הסכומים ששילמה עבור העבודות שבוצעו. בכך קורמן לא הודתה מעולם.

תשלומים לכרבצ'יכו - לאחר חודש ספטמבר 2016

31. נופי המצודה תבעה החזר בסך כולל של 96,759 ₪ אשר שולם על ידה לכרבצ'יכו החל מחודש ספטמבר 2016, לאחר שהתברר לה שהיא לא תקבל אישור למערכת שתוכננה על ידי קורמן. דרישה זו התבססה, לכאורה, על פלט מחשב של חשבון כרבצ'יקו, אשר התנהל אצל נופי המצודה ואשר הודפס ביום 7.9.2017 (נספח 12 לערעור נופי המצודה). פלט המחשב מפרט, לכאורה, תשלומים אשר שולמו לכרבצ'יכו בין התאריכים 31.12.2014 ועד 31.12.2016.

בית משפט קמא דחה דרישה זו בקבעו, שנופי המצודה לא טענה שמדובר ברשומה מוסדית, לא הביאה ראיות להוכחת התנאים אשר נדרשים בסעיף 36(א)(3)(ב) לפקודת הראיות [נוסח חדש] היינו - נקיטת אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב ואף לא הגישה את חשבוניות המס אשר הונפקו על ידי חברת כרבצ'יכו ולא העידה את עורכיהן.

יחד עם זאת, מאחר שקורמן לא חלקה על כך שטרם ההתקשרות בין הצדדים בוצעו על ידי כרבצ'יכו עבודות התקנה ותכנון כולל עבור התקנת משאבה, מצא בית משפט קמא לנכון, לחייב את קורמן בסכום של 45,298 ₪, אשר שולם על ידי נופי המצודה לכרבצי'כו (על פי הכרטסת - נספח 12) ביום 31.12.2014 לצורך ביצוע תכנון מאגר המים, בקבעו, כי נופי המצודה איננה צריכה לשאת בתשלום כפול עבור התכנון.

קורמן טוענת, כי לא היה מקום לפסוק לנופי המצודה את הסכום הנ"ל, מאחר שלא הוכח שהיא שילמה אותו, שכן בית משפט קמא הסתמך על אותו פלט מחשב (נספח 12 הנ"ל) לגביו קבע כי לא הוכחו הסכומים הרשומים בו, מה גם שבכרטסת כתוב שסכום זה מהווה "מקדמה" ואין חולק שכרבצ'יכו ביצעה עבור נופי המצודה עבודות נוספות בקניון וממילא לא ניתן לדעת, מהכרטסת, עבור מה שולמה המקדמה.

32. טענה זו של קורמן מבוססת על סעיף 36(א)(3)(ב) לפקודת הראיות, אשר קובע את התנאים שיש למלא על מנת שפלט מחשב יהיה קביל כראיה בבית המשפט, כדלקמן:

"סעיף 36:

(א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה -

(1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;

(2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה;

(3) היתה הרשומה פלט - הוכח בנוסף, כי -

(א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה;

(ב) המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב.

(ב) היתה הרשומה פלט, יראו לענין סעיף קטן (א)(1) את מועד עריכת הנתונים המהווים יסוד לפלט, כמועד עריכתה של הרשומה.".

33. נופי המצודה כלל לא טענה שהכרטסת היא רשומה מוסדית ואף לא הביאה כל ראייה להתקיימות איזה מהתנאים הנ"ל. תצהירי העדים מטעמה לא כללו כל התייחסות לאופן בו נערכים הרישומים אצל נופי המצודה, לאופן בו מופק הפלט או לאמצעי ההגנה הננקטים לשם הגנה על הרישומים. בנוסף, נופי המצודה לא הגישה את החשבוניות שהוצאו על ידי חברת כרבצ'יכו כנגד התשלומים ששולמו לה.

בנסיבות אלה, טענת נופי המצודה לפיה קורמן לא סתרה את האמור בפלט איננה רלבנטית, שכן (מעבר לכך שכל המידע בדבר התשלומים ששילמה נופי המצודה לכרבצ'יכו, מצוי בידי נופי המצודה ולא בידי קורמן) החובה להוכיח עמידה בתנאי סעיף 36 לפקודת הראיות מוטלת על מי שחפץ להסתמך על המסמך. ללא הרמת נטל זה, אף לא לכאורה, לא נפתח השער דרכו יכול הפלט לעבור ולהיות מונח בפני בית המשפט. ראו, בעניין זה: רע"פ 3981/11 נעם שרביט נ' מדינת ישראל (05.07.2012) (פסקה 8 ואילך); ע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 3491/04 תנובת השרון (1995) נ' זאב הולדר (01.11.2006); ע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 1671/04 ATLANTICA S.P.A. DI NAVIGAZIONE נ' אשר חברה להפצת צמיגים בע"מ (25.07.2006) (שם, פסקאות 25-24).

לפיכך, לא ניתן היה לפסוק לנופי המצודה דבר על פי הפלט. לערעורה של קורמן על פסיקת הסך של 45,298 ₪, נתייחס בהמשך.

הפסד דמי שכירות

34. נופי המצודה טענה (בסופו של דבר) כי התנהלות קורמן הביאה לעיכוב של ארבעה חודשים בפתיחת הקניון כך שבמקום שהוא ייפתח ביום 8.9.2016, הוא נפתח ביום 4.1.2017 וכי דמי השכירות אותם הפסידה כתוצאה מכך, עלו כדי סך של 854,920 ₪.

בית משפט קמא קבע כי תקופת הסגירה אשר הוכחה ואשר רלוונטית לענייננו היא מיום 13.10.2016 ועד ליום 4.1.2017 (להלן: "תקופת הסגירה").

לתצהירו של מר קס, צורפה (כנספח 13) טבלה שכותרתה "שכירויות עתלית" על פיה, הסכום המצטבר של דמי השכירות החודשיים של 22 עסקים בקניון נכון ליום 3.9.2018, עמד ע"ס של 213,730 ₪. בנוסף, צורפו ארבעה מסמכים לגבי תשלום דמי שכירות של ארבעה עסקים, בתקופות שונות לאחר הפתיחה מחדש.

35. בית משפט קמא קבע, כי לא ניתן לקבוע מהו הפסד דמי השכירות שנגרם לנופי המצודה, בתקופת הסגירה, שכן היא לא הגישה את הסכמי השכירות ולא זימנה לעדות את נציגי השוכרים. בנוסף, מר קס ציין בעדותו, כי המסמכים אשר הוגשו, נערכו על ידי מחלקת הנהלת החשבונות של נופי המצודה ולא ידע להסביר מדוע הוגשו רק ארבעה מסמכים בנוגע לארבעה שוכרים בלבד, מתוך 22 שוכרים, לכאורה, אשר נטען כי סגרו את עסקיהם כתוצאה מסגירת הקניון, או מדוע לא הוגשו הסכמי השכירות עם העסקים, על מנת שניתן יהיה לראות מה היו מועדי תחילת השכירות ומה היה שיעור דמי השכירות.

עוד ציין בית משפט קמא, כי עורכי הטבלאות מטעם נופי המצודה לא העידו וכי הקבלות מתייחסות לתאריכי הפירעון של השיקים, כך שלא ניתן להסיק מהמסמכים, כי הסכומים שצוינו במסמכי נספח 13, רלוונטיים לתקופה הנ"ל בה הקניון הושבת מפעילות ואף לא ניתן ללמוד מהם מה היו דמי השכירות המוסכמים בין אותם עסקים לבין נופי המצודה נכון לתקופת הסגירה והאם אכן לא שולמו לנופי מצודה דמי שכירות במהלך אותה תקופה.

36. ממצאיו ומסקנותיו של בית משפט קמא מבוססים היטב על אשר היה בפניו ועל אשר לא הובא בפניו ועל ההלכה הידועה, כי אי הבאת עד או ראייה, שהיה צפוי שיתמכו בגרסת הצד, אשר מבקש להוכיח דבר מה, ללא שהובא הסבר לאי הבאתם, פועלת לרעתו. ההנחה היא, כי הבאת אותה ראייה, הייתה סותרת את גרסת אותו צד;  "הלכה היא, כי אי-הבאת עד רלבנטי, בהיעדר הסבר אמין וסביר לכך, פועלת לחובתו של בעל הדין שנמנע מלהשמיעו, ומקימה חזקה עובדתית לחובתו, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בדבר, שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובתו" - ע"א 8382/06 בוטח נ' כהן (26.8.2012). "אי הזמנת עד רלבנטי להעיד, יוצרת הנחה שאילו הובאו, הייתה עדותם סותרת את גרסת המשיבה" - ע"א 340/77 שלמה כרמל בע"מ נ' פרפורי ושות' בע"מ (8.11.1979) ופסקי הדין שנזכרו שם. כן ראו: ע"א 8222/19 פרץ נ' קוואלטי קרדיט פאנד (7.12.2020) (שם, פסקה 13); ע"א 465/88 - הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' . פ"ד מה(4), 651 ,עמ' 658-659.

37. נופי המצודה בחרה, משיקוליה היא, להגיש רק את "התוספות" להסכמי השכירות, אשר נחתמו בינה לבין שוכרים. אלא, שראיות ברורות להוכחת הפרטים הדרושים לשם קביעה, אילו עסקים היו אמורים לפעול בתקופת הסגירה ולא פעלו ומהם סכומי דמי השכירות שנופי המצודה הפסידה בגין כך, לא הובאו בפני בית המשפט.

אין די בהגשת "טבלה" שנערכה, לכאורה, ביום 3.9.18, ללא העדת עורכה וללא צירוף המסמכים על פיהם היא נערכה ואין די בהגשת קבלות חלקיות על תשלומים שהתקבלו, מארבעה בתי עסק בלבד, ללא הוכחה שבתי עסק אלה היו אמורים לפעול בתקופת הסגירה, מדוע לא פעלו בתקופה זו (האם בשל סגירת הקניון או בשל כך שהחנויות אותם הפעילו לא עמדו בתנאי רישיון נדרש כלשהו) ומהם דמי השכירות שהיו אמורים לשלם ולא שילמו.

כך יש לתמוה, מדוע הקבלות שצורפו, אשר מתייחסות לקפה גוטמן במצודה בע"מ ולש.ה.ב תיירות בע"מ, אינן מתייחסות לדמי השכירות החל מחודש ינואר 2017 (שאז נפתח הקניון מחדש) אלא לדמי שכירות החל מחודש יולי 2017.

לא ניתן כל הסבר לכך שנופי המצודה בחרה להגיש את האמור לעיל, ונמנעה מלהגיש את הסכמי השכירות שנעשו עם שוכרים עובר לתקופת הסגירה או, למצער, חשבוניות עבור דמי השכירות אשר שולמו לה על ידי עסקים שפעלו בקניון עד לתקופת הסגירה הנ"ל, שהרי ברי כי היה במסמכים כאלה, ביחד עם עדויות תומכות, כדי להוכיח אילו נזקים נגרמו לנופי המצודה כתוצאה מהסגירה ומהו שיעורם.

פיצויים על פי אומדן

38. אין די בהוכחה כי נגרם נזק. סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) מטיל על הטוען לנזק, עקב הפרת חוזה, חובה להוכיח את שיעור הנזק. במקרים בהם ניתן להוכיח נזק בראיות, אין מקום לערוך אומדן.

אמנם, מקום שהוכח קיומו של נזק, אין באי-האפשרות לחשב אותו בדייקנות כדי לדחות את התביעה. אין נדרש דיוק מתמטי, ואין נדרשת ודאות מוחלטת. אולם, על התובע להוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה - זו אשר מתבקשת מנסיבות העניין.

39. משמעות התלות של הוכחת הנזק בנסיבות העניין היא, כי מקום בו מצויות בידי התובע ראיות להוכחת הנזק והוא בוחר שלא להביאן בפני בית המשפט, אלא להסתמך על מסמכים חלקיים ועל מסמכים בלתי קבילים, לא ניתן יהיה לפסוק פיצוי; בית המשפט לא יבצע אומדן או הערכות "באוויר".

ראו, בעניין זה את דברי כבוד הנשיא א' ברק בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 809-808 (1981): "הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו [...] כשם שמידת הנזק אינה עניין, שנקבע על-פי אומדנא דדיינא, כן עניין הפיצוי אינו נקבע על-פי אומדנא דדיינא [...] באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר".

כן ראו את דברי כבוד השופט גרוסקופף בע"א 9145/18 שרות מזור א' לתיקון ושיפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ' שרות פלוס בע"מ (24.01.2021) (להלן: "עניין מזור"): "הוכחת הסעד הכספי לו טוען התובע צריכה להיות מושתתת על שני אדנים משלימים שהתובע נדרש להניח בפני בית המשפט: האדן הראשון, הוא תשתית ראייתית קונקרטית, המבססת מבחינה עובדתית את הנתונים עליהם נסמכת דרישת הסעד. תשתית זו צריכה להיות מורכבת ממסמכים, ראיות וחוות דעת מקצועיות המלמדות על אשר ארע בפועל: קבלות המעידות על ההוצאות שהוציא התובע; מסמכים המלמדים על ההכנסות שנמנעו ממנו; חוות דעת המעידות על השינוי שחל בשווי נכסיו וכיו"ב (להלן: התשתית הראייתית). האדן השני, הוא ניתוח של התשתית הראייתית שהניח כאמור לפני בית המשפט, המקשר בינה לבין עילת התביעה. לשון אחרת, על התובע להבהיר באמצעות עדים, מומחים וסיכומים כיצד עילות התביעה הנטענות, והתשתית הראייתית הקונקרטית שהוצגה, מקימות לו את הזכות לקבלת הסעד המבוקש. (להלן: הניתוח האנליטי)" (שם, פסקה 22).

כן ראו את הנאמר, שם בפסקה 23 באשר לצורך בהוכחת הקשר הנדרש בין המסמכים המוגשים לבית המשפט ובין עילת התביעה והסעד שהתבקש בתביעה, דברים היפים גם לענייננו (על אף שבענייננו כמות המסמכים הייתה קטנה יותר). וכך נאמר: "הכשל המרכזי של המערערות במקרה שלפנינו הוא שטענותיהן אינן מצביעות על זיקה מספקת בין התשתית הראייתית שהניחו לפתחו של בית המשפט בשאלת הסעד, לבין הניתוח האנליטי שהציגו.

  מצד אחד, המערערות הגישו לבית המשפט כמות עצומה של מסמכים - המצטברים יחד ליותר מ-5400 עמודים - בלא שהבהירו מהי הרלוונטיות של כל מסמך לטענותיהן, ובלא שזיקקו את החלקים החשובים לעניין תביעתן מכל מסמך ומסמך ... ודוק, מסמכים אלה עשויים להיות ראיות קבילות, ואולם אין הם 'חי הנושא את עצמו', אלא הבנתם מחייבת עבודת סינון וניתוח מקצועי, שבית משפט אינו אמון עליה. כך, למשל, המערערות הגישו לבית המשפט עמודים רבים מכרטסת החשבוניות של קרדן, המתייחסים למערכת ההתחשבנות בינה לבין שרות פלוס. בכרטיסיות אלה מצוי, כך ניתן לשער, מידע רלוונטי לבירור התביעה. ואולם, אין זה מתפקידו של בית המשפט לחלץ בכוחות עצמו מידע מחומר גולמי מסוג זה, הן בהינתן העבודה הרבה הכרוכה בכך, והן בשים לב שמלאכה זו אינה מצויה בתחום המומחיות של בית המשפט. על כן, ככל שהמערערות ביקשו לבסס על תשתית ראייתית זו את הסעד הכספי שתבעו, היה עליהן לזמן לבית המשפט עדים ומומחים, ולספק ניתוח והבהרות בסיכומים, במטרה לברור את המידע הכלול בכרטסת החשבונות, ולהציגו בצורה נהירה לבית המשפט. כזאת לא טרחו המערערות לעשות". למען השלמת התמונה נציין, כי בעניין מזור, היה בידי בית המשפט העליון לפסוק חלק מהסעד הכספי שהתבקש, אולם שם - בניגוד למצב בענייננו - היו בידיו נתונים שהוצגו בראיות קבילות, מהן ניתן היה לפסוק חלק מהנזק.

40. במקרה דנן, לא היו מצויות בפני בית משפט קמא ואין מצויות גם בפנינו, ראיות מהן ניתן לפסוק (או להעריך) אף לא חלק מהנזק, זאת - על אף שככל שטענות נופי המצודה, בעניין זה, נכונות, צריכות להיות בידה ראיות כאלה אך, מסיבות השמורות עמה, היא בחרה שלא להביאן.

לפיכך ולאור האמור לעיל, לא ראינו להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא, גם בראש נזק זה.

פגיעה במוניטין :

41. כאמור - נופי המצודה טענה לפגיעה במוניטין שלה ובשמה הטוב בקרב ציבור הלקוחות אשר גרמה לשוכרים פוטנציאליים רבים להימנע מלשכור חנויות בקניון. להערכתה, בסיכומיה, הפיצוי המגיע לה בגין כך הוא 250,000 ₪ (בתביעה נתבע סך של 500,000 ₪).

בית משפט קמא דחה דרישה זו בציינו כי, על אף שקיימים מצבים בהם ניתן להניח שנגרם נזק של פגיעה במוניטין ובשם טוב, הרי שבמקרה זה לא הובאו ראיות אשר תומכות בטענות הנ"ל; לא הובאו עדויות מצד שוכרים אשר נמנעו מהשכרת חנויות במבנה ומצד לקוחות אשר נמנעו מלהגיע לקניון; לא הובאו ראיות באשר למצבה הפיננסי של נופי המצודה לפני ההתקשרות עם קורמן ולאחריה; ואף לא הובאו ראיות לכך שלקוחות נמנעו להגיע לקניון בעקבות העיכוב בפתיחת הקניון.

42. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את ערעורה של נופי המצודה, על כל חלקיו.

ערעורה של קורמן על הפיצוי שנפסק בגין התכנון של כרבצ'יקו

43. כזכור, קורמן ערערה על חיובה בפיצוי נופי המצודה בסך של 45,298 ₪, בגין תשלום כפול עבור תכנון המערכת;

בעניין זה, מצאנו ממש בטענותיה של קורמן בדבר הסתמכותו של בית משפט קמא - לעניין הסכום שנפסק, על הכרטסת של כרבצ'יכו (אשר מהווה פלט מחשב) לאחר שהוא עצמו קבע כי הכרטסת איננה קבילה כראייה (קביעה אשר אושרה על ידינו).

בית משפט קמא הסביר, כי הוא פוסק לנופי המצודה סכום זה, בהסתמך על כך שקורמן איננה חולקת על כך שטרם ההתקשרות בין הצדדים בוצעו עבודות התקנה ותכנון מטעם כרבצ'יכו, אך אין די בכך לצורך הוכחת גובה התשלום.

נוסיף ונאמר, כי חיפשנו בשלל המסמכים שהגישה נופי המצודה, ולא מצאנו חשבוניות או קבלות של כרבצ'יכו, על תשלומים שהיא קיבלה מנופי המצודה, כך שממילא לא ניתן לדעת, כלל, עבור מה שולם הסכום, המכונה בכרטסת "מקדמה" והאם כולו שולם עבור התכנון.

44. מנגד - מבדיקת החשבוניות, שכן הוגשו על ידי נופי המצודה, עולה שהן כוללות חשבוניות על שכר ששולם על ידי נופי המצודה ישירות ליוסי פניני (ואין חולק שמדובר בתכנון החדש שבוצע בעקבות כריתת ההסכם) וכן שתי חשבוניות על תשלומים עבור 4 בדיקות של מכון התקנים את המערכת של קורמן ושני תשלומים נוספים עבור התכנון החדש, ששולמו על ידי נופי המצודה לקורמן. [מדובר בחשבוניות המצויות בעמ' 145, 147, 166, 167 ו- 183], שסכומן הכולל (נומינלי) הוא 40,365 ₪. סכומים אלה, שהוכחו בחשבוניות מהן ניתן לדעת במה מדובר, ניתן לפסוק לזכות נופי המצודה והיא זכאית להם מאחר שברור כי, נוכח הפרת ההסכם, לא היה כל צורך בהם.

45. לפיכך, אנו דוחים את שני הערעורים, למעט בנוגע לסכום הנ"ל וקובעים כי, במקום הסכום של 45,298 ₪, אשר נפסק לזכות נופי המצודה בסעיף 159 לפסק דינו של בית משפט קמא, יבואו כל הסכומים הרשומים בחשבוניות הנ"ל, אליהם יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום התשלום של כל סכום, על פי כל חשבונית, ועד להחזר המלא בפועל.

46. בנסיבות אלה נוכח ההפרש הלא משמעותי בין הסכום שנפסק על ידי בית משפט קמא בסעיף 159 לפסק דינו לבין סך הסכומים שפסקנו לזכות נופי המצודה כאמור בסעיף 44 לעיל, אנו קובעים כי כל צד יישא בהוצאותיו.

הערבונות לערעורים, שהופקדו על ידי שני הצדדים בקופת בית המשפט, יוחזרו להם באמצעות באי כוחם.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, א' סיוון תשפ"ב, 31 מאי 2022, בהעדר הצדדים.