1. לפניי תביעה לחיוב הנתבעות בפיצוי כספי בגין נזקים על רקע תאונת דרכים.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

1. תאונת הדרכים ארעה ביום 20.10.2021 בין כלי רכב שבעת התאונה היה בבעלות התובע ונהוג בידיו (להלן: "רכב התובע") לבין כלי רכב, שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת 1 ונהוג בידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").
2. לטענת התובע, לאחר שיצא מכביש איילון מכיוון צפון לדרום ונסע בנתיב השמאלי, מבין שניים, לכיוון צומת עזריאלי, הגיח רכב הנתבעות משמאל וניסה להיכנס ימינה ולהשתלב בתנועה כדי לפנות ימינה לעזריאלי, ופגעה ברכב התובע בדופן השמאלית האחורית. כמו כן, טוען התובע כי בגין התאונה נגרמו לרכבו נזקים, אשר הוערכו בידי שמאי רכב, ועתה הוא תובע את נזקיו.
3. מנגד, טוענות הנתבעות כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על התובע אשר הוא זה שסטה שמאלה עם רכבו, מהנתיב הימיני לנתיב השמאלי, לעבר נתיב נסיעתו של רכב הנתבעות, וגרם ברשלנותו לקרות התאונה. בנוסף, מכחישות הנתבעות את הנזק הנטען שנגרם לרכב התובע ואת היקפו.
4. למעשה, המחלוקת בין הצדדים היא הן לעניין האחריות לקרות התאונה, ולעניין הנזק.
5. נערך לפניי דיון ביום 25.04.2022 שבו העידו התובע והנתבעת 2 אשר הם הנהגים המעורבים בתאונה.
6. לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים ולאחר שעיינתי בכל החומר המונח לפניי, לא נותר לי אלא לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

1. על יסוד כל החומר המונח לפניי, לרבות תמונות הנזקים ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, מהנימוקים המפורטים להלן, באופן תמציתי בהתאם לתקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976:
   1. אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב הנתבעות, שהתיישבה עם מוקדי הנזק, עם אופי הנזקים, והותירה רושם מהימן, על פני גרסתו של התובע שלא הותירה בי רושם דומה, בלשון המעטה, הייתה מהוססת, מתחמקת, מתפתחת, בעלת סתירות פנימיות והעלתה תהיות.
   2. אין חולק כי רכב התובע הוסע מימינו של רכב הנתבעות. אין גם חולק כי התאונה ארעה בכביש הפונה מאיילון דרום לכיוון עזריאלי. אלא שניתן לראות בבירור כי מוקד הנזק ברכב הנתבעות הוא בכנף הימינית הקדמית בדמות מעיכה ואילו מוקד הנזק ברכב התובע הוא בדופן השמאלית האחורית, באזור הדלת האחורית והכנף, בדמות שפשופים.

מוקדי נזק אלו על אופי הנזקים שלהם, מלמד כי רכב הנתבעות היה, פחות או יותר, בעצירה בעת שרכב התובע היה בנסיעה. שכן נזק המעיכה ברכב הנתבעות הוא נקודתי ואילו הנזק ברכב התובע הוא נזק מתמשך.

מוקדי נזק אלו ואפי הנזקים מתיישבים יותר עם סטייתו של רכב התובע שמאלה מאשר עם סטייתו של רכב הנתבעות ימינה.

• 1. בנוסף, ניכר כי במהלך הדיון ניסה התובע להציג את נהגת רכב הנתבעות כמי שלא התמצאה במקום התאונה מכיוון שהיא לא מהמקום והוא אף אמר לה היכן לפנות, אלא שאיני מקבל ניסיון זה. אני מאמין לנהגת רכב הנתבעות כי עמדה לרשותה תוכנת ניווט של אפליקציית "וויז" כך שלא סביר כי טעתה בגלל שלא הכירה את הכביש ולכן, כביכול, סטתה. מדובר בטענה קלושה ביותר של התובע.
  2. השתכנעתי כי היה זה רכב התובע, אשר במהלך נסיעתו, סטה שמאלה באחת שמאלה.
  3. למעשה, התובע הפר את הוראת תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") הקובעת:

"לא יסטה נוהג ברכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון."

כמו גם, הפר התובע את הוראת תקנה 41 לתקנות התעבורה הקובעת:

"נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש."

• 1. בנסיבות אלו, של סטייה שמאלה באחת, מצדו של רכב התובע, כאשר הרכבים נוסעים סמוך מאוד זה לזה, לא מצאתי כי היה באפשרותה של נהגת רכב הנתבעות לנקוט בכל פעולה למניעת התאונה. על כן, מלוא האחריות לקרות התאונה חל על התובע.
  2. לאור מסקנתי בשאלת האחריות ברור הוא כי הדיון במחלוקת הקשורה בשאלת הנזק מתייתר.

סיכום

9. לפיכך, תוך 30 יום ישלם התובע לנתבעת 1 הוצאות משפט בסך של 750 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

10. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

11. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.

ניתן היום, ב' אייר תשפ"ב, 03 מאי 2022, בהעדר הצדדים.