הנאשם הודה והורשע ביום 3.1.22 בכתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף אשר פקע תקופה מעל שישה חודשים ועד שנתיים וללא ביטוח וזאת בניגוד לסעיפים הבאים:

סעיף 67 לפקודת התעבורה {נ"ח}תשכ"א - 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") (2023)

סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (7101 )

סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי {נ"ח} תש"ל - 1970 (2106 ).

ביום 2.1.22 נעצר הנאשם בביקורת על ידי שוטרים וביום 3.1.22 הוגש נגדו כתב האישום, ביחד עם בקשה למעצר עד תום ההליכים, זאת בשל חומרת העבירות ומסוכנות הנאשם.

כפי שעולה מבקשת המעצר ומכתב האישום, אמנם מדובר בנהיגה בזמן פסילה בפעם הראשונה, אך יש להדגיש כי מדובר בפסילה אשר הושתה עליו במסגרת 3 תיקים בהם נשפט בהיעדר בתקופה שבין 31.12.19 ועד 19.1.20.

הנאשם, צעיר כבן 26 וחצי, נוהג משנת 2018 ולחובתו 29 הרשעות קודמות בתעבורה בחובן עבירות בטיחותיות מסכנות חיים לרבות נהיגה בשכרות משנת 2018.

אין ספק כי מדובר בעבר תעבורתי מכביד, זאת גם ביחס לוותק נהיגה קצר וגילו הצעיר של הנאשם.

לנאשם גם רישום פלילי הכולל 3 הרשעות, כאשר בגין אחת מהן, אשר עניינה החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, הוטל עליו עונש של 18 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נילווית.

כתב האישום:

מדובר בעבירות שנעברו ביום 2.1.22 סמוך לשעה 08:09 עת נהג הנאשם אופנוע מ.ר. 1322912 בתל אביב, ברחוב בן צבי ונעצר לביקורת על ידי שוטרים.

על פי עובדות כתב האישום, הנאשם נפסל מלנהוג בהעדרו בשלושה תיקים כדלקמן:

תיק 9939-12-18 - בבית משפט לתעבורה בתל אביב מיום 31.12.19 לתקופה של 24 חודשים.

תיק 6230-12-19 -בבית משפט לתעבורה בתל אביב מיום 19.1.20 לתקופה של 4 חודשים.

תיק 9943-12-18 -בבית משפט לתעבורה בתל אביב מיום 31.12.19 לתקופה של 30 ימים.

הנאשם לא הפקיד רישיון נהיגה ו/או תחליף רישיון נהיגה במזכירות בית המשפט ודבר הפסילה הודע לנאשם ביום 14.11.21 על ידי שוטרת אשר עצרה אותו נוהג.

בנסיבות אלה נהג הנאשם ביום 2.1.22 בעוד הפסילה בתוקף, כאשר רישיון הנהיגה שלו פקע ביום 15.4.20 וללא ביטוח המכסה את נהיגתו.

מכאן עולה, כי הנאשם נהג בפסילה, על אף שדבר הפסילה הודע לו כחודש וחצי לפני ביצוע העבירות נשוא כתב האישום.

מעצר הנאשם והודאתו במיוחס לו בכתב האישום:

הנאשם נעצר ביום האירוע כאמור לעיל, שוחרר בהליך מעצר ימים למעצר בית בתנאים מגבילים וכבר ביום 3.1.22 הודה בהזדמנות הראשונה במיוחס לו בכתב האישום והצדדים טענו לעונש.

ראיות וטיעונים לעונש:

מטעם המאשימה הוגשו גיליון רישום פלילי ותעבורתי - סומנו ת/1 ו- ת/2 .

הצדדים טענו לעונש כאשר כל צד הפנה לפסיקה תומכת לשיטתו.

בתום הטיעונים עתר הנאשם בעצמו להתחשבות בית משפט ולמתן הזדמנות לשיקום.

לדבריו, זה עתה סיים לרצות עונש מאסר וכי הוא עומד להתארס.

טיעוני המאשימה:

נוכח עברו המכביד של הנאשם, עותרת ב"כ המאשימה המלומדת להשית על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר בפועל, שלא יפחת מ- 7 חודשים, פסילה בפועל של רישיון הנהיגה שלא תפחת מ- 24 חודשים וזאת לצד ענישה נילווית בדמות מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס לשיקול דעת בית המשפט.

הפנתה לפסיקה תומכת כמו למשל, ברע"פ 8013/13 אמיר מסעוד, בו נדון מי שנהג בזמן פסילה בפעם הראשונה ורישיון הנהיגה שלו פקע תקופה של כ - 14 שנים.

מתחם הענישה לשיטת המאשימה נע בנסיבות תיק זה בין 7-20 חודשי מאסר בפועל.

עוד הפנתה לפסיקה בה גזר בית המשפט על הנאשם 13 חודשי מאסר בפועל ו- 20 חודשי פסילה בפועל, זאת על אף שדובר בנהיגה בזמן פסילה בפעם הראשונה ועל אף ששירות המבחן בא בהמלצה חיובית להאריך עונש מאסר על תנאי.

לטענת המאשימה, מי שנוהג בפסילה יש להרחיקו מהכביש אך ורק בענישה מרתיעה בדמות עונש מאסר בפועל.

טיעוני ההגנה :

לטענת הסניגור המלומד, הפסיקה אליה הפנתה ב"כ המאשימה אינה רלוונטית לתיק זה.

לדבריו, פעם אחר פעם ובכל תיק ותיק וזאת ללא כל אבחנה טוענת המאשימה למתחם הענישה אשר נקבע בפרשת אמיר מסעוד, הגם שאין מדובר בהלכה מחייבת, נוכח העובדה שבית המשפט דחה שם את רשות הערעור שנתבקשה.

זאת ועוד הסניגור המלומד הפנה להחלטה שניתנה אך לאחרונה על ידי כב' השו' קרא ברע"פ 5479/21 פוגל נ' מ"י בה מתייחס כב' השו' קרא למתחם הענישה בעבירות של נהיגה בזמן פסילה וממנה עולה כי גם לשיטת בית המשפט העליון אין מדובר במתחם המחייב את בית המשפט ועל בית המשפט לבחון כל מקרה ומקרה לגופו.

עוד טוען הסניגור המלומד כי התיק בו הוטלו על הנאשם 18 חודשי מאסר בפועל, הינו תיק פלילי בעוד שעבירות התעבורה היו נלוות.

מתחם הענישה לשיטת ההגנה כאשר מדובר בנהיגה בזמן פסילה בפעם הראשונה:

באשר לרכיב המאסר - בתיק זה ומבלי שיהא בכך כמובן כדי להקל בחומרת העבירה, מדובר בנהיגה בזמן פסילה בפעם הראשונה, משכך, מתחם הענישה מתחיל ממאסר מותנה, זאת גם על פי ההלכה של בית המשפט העליון בעניינו של אבו -לבן ברע"פ 6115/06 , כפי שזה נקבע גם בפסיקה עניפה של בתי המשפט לתעבורה ובית המשפט מודע לכך.

זאת ועוד טוען הסניגור המלומד, הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, לקח אחריות והיה עצור בתיק זה למשך יומיים.

ככל שבית המשפט יסבור כי יש מקום להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, בית המשפט מתבקש להסתפק בשני ימי המעצר אותם ריצה.

באשר לרכיב הפסילה - המתחם נע בין פסילה על תנאי ועד לפסילה בפועל בת 12 חודשים.

הנאשם פסול ב -3 תיקים לתקופה משמעותית ובית המשפט מתבקש להתחשב בכך, אלא אם כן בית המשפט ימצא לנכון לחפוף לו את הפסילה.

לטענת ההגנה הנאשם לא התייצב לדיונים בעניינו מאחר ריצה באותה עת מאסר בפועל.

יתכן מאוד, והדברים נאמרים בזהירות, כי אילו היה מתייצב והיה מיוצג מצבו היה שונה לחלוטין.

הסניגור המלומד הפנה את בית המשפט אשר נחשף לחומר הראיות בדונו בבקשת המעצר, גם לבעייתיות העולה בנוגע למסירת ההודעה לנאשם על דבר הפסילה.

דיון והכרעה:

תיקון 113 (תשע"ב - 2012 )לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "תיקון 113") קובע בסעיף 40א. כי מטרת הסימן הינה קביעת העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם.

על פי סעיף 40ב. לתיקון 113 נקבע כי העיקרון המנחה בענישה, הוא עיקרון ההלימה:

קיומו של יחס הולם, בין חומרת מעשה העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

סעיף 40ג.לתיקון 113 קובע את המתווה הראוי להבניית הענישה, כאשר על בית המשפט לעבור 3 שלבים עת הוא גוזר דינו של נאשם.

לעניין השלבים בגזירת דין ראה: ע"פ 2918/13 דבס נ' מ"י.

השלב הראשון - קביעת מתחם העונש ההולם למעשה העבירה בהתאם לעיקרון המנחה.

קביעת מתחם עונשי ההולם את נסיבות ביצוע העבירה, תוך התחשבות בערך החברתי אשר נפגע, מידת הפגיעה, מדיניות הענישה הנהוגה בבתי המשפט ושקלול הנסיבות הקשורות לביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40ט.(א)לתיקון 113 .

נסיבות ביצוע העבירות:

בעניין זה קובע סעיף 40 ט.(א) לתיקון 113 רשימה של נסיבות הנוגעות לביצוע העבירה ומלמדות על אשמו של הנאשם וביניהן כאמור בסעיף קטן (5) הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה ויכולתו להימנע ממנה.

הנאשם נהג בפסילה, כאשר דבר הפסילה הודע לו אך כחודש וחצי לפני שנעצר לצד עבירות נילוות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף משך כשנה וחצי וללא ביטוח.

מדובר בפסילה אשר הושתה עליו ב - 3 תיקים עת נשפט בהיעדר.

באשר לרישיון הנהיגה אשר פקע, אמנם מדובר בעבירה מסוג ברירת משפט אשר העונש בצידה הינו קנס ואולם עדיין מדובר בתקופת פקיעה בת כשנה וחצי ולא נטען כי הפגם רופא.

באשר לעבירה של נהיגה ללא ביטוח חיים מדובר בעבירה מסכנת חיים, הפוגעת גם באינטרסים כלכליים חברתיים ויש בה ללמד על חוסר אחריות וזילות בחיי אדם.

הערכים החברתיים המוגנים הפגיעה ומידת הפגיעה בהם:

מדובר בעבירות חמורות ומסכנות חיים המלמדות על זילזול בחיי אדם ופגיעה בערכים החברתיים של שמירת שלומם וביטחונם של המשתמשים בדרך, הציות לחוק ואף אינטרסים כלכליים של החברה בכללותה.

מידת הפגיעה בערכים אלו אף הינה גבוהה ביותר, הדברים נאמרים ביתר שאת, גם נוכח סמיכות הזמנים בין המועד בו הודע לנאשם דבר הפסילה ובין המועד בו נהג בפסילה.

בעניין נהיגה בזמן פסילה ראה דברי בית המשפט ברע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מ"י :

"העבירה אותה עבר...היא חמורה ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון נהיגה טומנת בחובה סיכונים רבים לביטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט".

מדיניות הענישה הנוהגת:

מדובר בנהיגה בזמן פסילה בפעם הראשונה לצד עבירות נילוות .

אכן, בתי המשפט נוטים לרוב להשית ענישה אשר אינה כוללת רכיב מאסר בפועל, אלא כאשר נילווית לה עבירה חמורה המצדיקה הטלת רכיב מאסר בפועל.

מפנה לפ"ל 11201-02 מ"י נ' גילילוב אשר ניתן על ידי מותב זה, ביום 3/5/17 ולפסיקה המאוזכרת שם.

מדובר בתיק בו הנאשם צרף תיק נוסף, כאשר יוחסו לו עבירות של נהיגה בשכרות ובפסילה בפעם הראשונה ללא רישיון נהיגה תקף מעל 6 חודשים ללא ביטוח ובקלות ראש.

שם נקבע מתחם ענישה בין מאסר על תנאי ועד מאסר בפועל בן 6 חודשים לצד ענישה נילווית של פסילה בפועל בת 24-36 חודשים פסילה על תנאי וקנס.

המאשימה לא ערערה.

כמו כן מפנה ל:

עפ"ת 47811-05-15 מדינת ישראל נ' שלמה בוחבוט (בית משפט מחוזי חיפה מיום 20/12/15) ו- תיק 4185-04-17 מדינת ישראל נגד גל וינבר מבית משפט לתעבורה ת"א מיום 18/1/18.

הפסיקה אליה הפנתה המאשימה, עניינה תיקים עם עבירות נילוות חמורות.

כך למשל בפרשת אמיר מסעוד דובר על עבירה נילווית של רישיון נהיגה שפקע 14 שנים.

ואולם, בענייננו ומבלי שיהא בכך חלילה כדי להקל ראש עם חומרת העבירות, אין מדובר בתקופת פקיעה ארוכה או עבירה נילווית של שכרות מהירות תאונת דרכים אור אדום וכדומה ויש להתחשב בכך בעת קביעת המתחם כמצוות תיקון 113 לחוק.

עוד יש לצין, כי באשר לעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף או ללא ביטוח, המאשימה לא טענה למתחם ענישה מסויים.

באשר לנהיגה ללא רישיון נהיגה תקף - מבלי להקל ראש כמובן בחומרת העבירה, הרי שעדיין מדובר בעבירה מסוג ברירת משפט.

הן באשר לנהיגה ללא ביטוח והן באשר לנהיגה ללא רישיון נהיגה תקף - מדובר בעבירות אשר מתחם הענישה בהן יש וינוע נע בין קנס כספי ועד פסילה בפועל לצד ענישה נילווית.

צודקת ההגנה, כי מתחמי הענישה להם טענה המאשימה, הינם מחמירים יתר על מידה ביחס לנסיבות תיק זה וכי הפסיקה אותה הציגה אינה מתאימה, זאת גם ביחס לנאמר בסעיף 11 להחלטתו של כב' השו' קרא ברע"פ 5479/21 בעניין פרשת פוגל הנ"ל :

"שנית, מצאתי להעיר כי קביעתו הכללית של בית משפט השלום לתעבורה לפיה מתחם העונש ההולם לעבירה של נהיגה בזמן פסילה הוא 7-20 חודשי מאסר בפועל אינה מתחייבת ... אין זה מן הנמנע כלל שלאותה עבירה יהי כמה מתחמים שונים הנגזרים מן הנסיבות הספציפיות שבהן נעברה."

והוא הדין בעניינו.

קביעת מתחם אחד ל - 3 העבירות.

מדובר ב - 3 עבירות הנוגעות לאותו אירוע ולאותה מסכת עובדתית, משכך אני קובעת להן מתחם אחד כולל בהתאם לסעיף 40י"ג.(א) לתיקון 113.

מתחם הענישה הכולל וההולם בתיק זה:

לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים כאמור לעיל, ולאור מדיניות הענישה מצאתי לנכון לקבוע מתחם ענישה הולם וכולל בתיק זה כדלקמן:

באשר לרכיב המאסר - המתחם נע בין מאסר על תנאי ועד מאסר בפועל בן 6 חודשים או רכיב של"צ

באשר לרכיב הפסילה – פסילה בפועל בין 6-12 חודשים.

לצד רכיב המאסר והפסילה בפועל כאמור לעיל - ענישה נילווית צופה פני עתיד אשר יהא בה כדי להרתיע את הנאשם מלשוב ולבצע את אותן עבירות.

השלב השני - בחינת שיקולים המצדיקים סטייה מהמתחם

(סעיף 40ג.(ב) ביחד עם סעיפים40ד. ו- 40ה. לתיקון 113).

בשלב זה, על בית המשפט לבחון קיומם של שיקולים המצדיקים סטייה מהמתחם ההולם אותו קבע בשל שיקולי שיקום או לחומרא בשל שיקולי הרתעה.

לא מצאתי בנסיבות תיק זה, כי קיימים שיקולים המצדיקים סטייה מהמתחם ההולם אותו קבעתי ואולם נסיבותיו האישיות של הנאשם, הגם שאין בהן להצדיק חומרת מעשיו יילקחו בחשבון בקביעת העונש המתאים לנאשם וזאת בתוך המתחם ההולם.

השלב השלישי בקביעת העונש - גזירת העונש המתאים לנאשם בתוך המתחם ההולם וזאת בהתחשב בנסיבות שאין קשורות בביצוע העבירות.

(סעיף 40ג. ביחד עם סעיף 40יא. לתיקון 113 )

סעיף 40יא. לתיקון 113 קובע רשימה של נסיבות אשר אינן קשורות לביצוע העבירות אותן עבר בהן יתחשב בית המשפט בעת גזירת העונש בתוך המתחם ההולם.

יחד עם זאת, בית המשפט רשאי להתחשב בנסיבות נוספות שאינן מופיעות ברשימה.

אין חולק כאמור לעיל כי עברו של הנאשם הינו מכביד ביחס לוותק נהיגתו וגילו הצעיר כאמור לעיל.

הנאשם נוהג משנת 2018 וכבר צבר לחובתו 29 הרשעות תעבורה ובחובן עבירת שכרות.

לנאשם גם עבר פלילי מכביד ומדאיג.

הנאשם אשר הינו בן 26 וחצי הספיק כבר לרצות עונש מאסר בן 18 חודשים בגין החזקת סמים שלא לצריכה עצמית. לנאשם גם עבירה של אי ציות לשוטר ועוד.

ניכר כי מדובר במי ששמירת החוק אינה נר לרגליו וזאת בלשון המעטה.

שמעתי את טענת ההגנה כי הנאשם נשפט בהיעדר עת ריצה עונש מאסר, וכי ייתכן ואילו היה מתייצב לדיונים היה מצבו אחר, ואולם לאחר עיון במועדים בהם נשפט הנאשם בהיעדר, אל מול התקופה בה נגזר עליו עונש המאסר לא השתכנעתי בצדקת טיעון זה ומכל מקום, ההגנה לא הביאה כל מסמך תומך לגבי התקופה בה החל הנאשם לרצות את עונשו והיום בו סיים.

.

זאת ועוד, אין בכך כדי להקל בחומרת העבירה עת נודע לו דבר הפסילה וניכר כי הדבר לא הטריד אותו כלל, שאם לא כן היה דואג לפחות לבקש ביטולם של אותם פסקי הדין.

לצד זאת, לא נעלמה מעיניי גם טענת ההגנה בשאלה, אם אכן המסמך בו הודע לנאשם על הפסילה אכן נמסר לידיו ואולם בסופו של דבר, השתכנעתי כי הובהר לנאשם כי הינו פסול מלנהוג, וכי ביום ביצוע העבירות נשוא כתב האישום עת נעצר היה מודע לכך כי הינו פסול מלנהוג.

נסיבותיו האישיות של הנאשם ומשקלן ביחס לעבירות אותן ביצע הנאשם באיזון בין האינטרסים השונים העומדים לדיון בהתאם לעיקרון המנחה בהבניית הענישה עיקרון ההלימה כאמור.

הנאשם מסר, שזה עתה סיים לרצות עונש מאסר בפועל ממושך, הוא מבקש להשתקם וכי הוא עתיד להתארס.

נסיבותיו האישיות של הנאשם, היו קיימות וידועות לנאשם עוד קודם לביצוע העבירות והיה עליו לתן את הדעת על כך טרם ביצוע העבירות בפרט שזה עתה השתחרר ממאסר.

יחד עם זאת, ומבלי שתהא בכך הצדקה כלשהי חלילה לביצוע העבירות, הרי שגם על פי מצוות הוראות תיקון 113 לחוק העונשין לא ניתן להתעלם ולאיין משקלן של נסיבותיו האישיות עד אפס.

הנאשם הודה ולקח אחריות בהזדמנות הראשונה. הנאשם נעצר ושוחרר בתנאים מגבילים.

לצד כל אלה יש ליתן משקל גם לתקופה בה אנו מצויים ולהשלכות משבר נגיף הקורונה.

לאור כל האמור, ובשיקלול מכלול האינטרסים, לא מצאתי כי יהיה זה נכון להטיל על הנאשם מאסר בפועל, זאת גם נוכח עיקרון ההדרגתיות בענישה ביחס לעבירות אותן עבר.

יחד עם זאת, יש לאזן את אי הטלת המאסר בפועל בענישה צופה פני עתיד וברכיבי ענישה נוספים, מתוך אמונה ותקווה כי פני הנאשם אכן לדרך חדשה זאת לצד שיקולי שיקום בענישה אשר יש להם מקום ומשקל גם באשר לרכיב הפסילה בפועל.

נתתי דעתי לטענות ההגנה באשר לפסילות אותן מרצה הנאשם.

לעניין עקרון ההדרגתיות בענישה ולשיקולי שיקום גם באשר לרכיב הפסילה בפועל

מפנה לגזר הדין אשר ניתן על ידי מותב זה בפ"ל 4561-03-17 מדינת ישראל נ' סלמה מיום 19.12.17 ולפסיקה המאוזכרת שם, זאת גם ביחס לנהיגה בזמן פסילה לצד עבירות נילוות.

ברור כי פסילה ממושכת יתר על המידה, לא יהא בה כדי לאפשר לנאשם אפיק שיקומי.

האינטרס הציבורי מחייב אף הוא מתן אפיק שיקומי לנאשם ומתן הזדמנות לחזור למסלול חיים נורמטיבי.

נראה לי כי בנקודת הזמן בה מצוי הנאשם כעת תהא זו ענישה מחמירה יתר על המידה בהפעלת הפסילות במצטבר.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

1. קנס כספי בסך 3,000 ₪.

הקנס ישולם עד ולא יאוחר מיום 3.4.22 .

2. אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 10 חודשי פסילה

בפועל כאשר 4 חודשים מהם ירוצו בחופף לפסילות אותן הוא מרצה ו - 6 חודשים במצטבר

לכל פסילה אחרת.

מניין הפסילה יחל לאלתר מהיום, 12.1.22.

הנאשם יפקיד תצהיר חלף רישיון בתום הדיון היום במזכירות בית המשפט.

3. אני פוסלת את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

4. מאסר על תנאי בן 7 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה זו עבירות של נהיגה בפסילה.

5. אני מטילה על הנאשם התחייבות כספית על סך 10,000 ₪ למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה זו עבירות של נהיגה בזמן פסילה.

הצהרת הנאשם לפרוטוקול בדבר מודעותו לרכיב ההתחייבות כדין חתימה במזכירות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, י' שבט תשפ"ב, 12 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.