לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' הרשם הבכיר ריאד קודסי), שניתן ביום 2.11.2021 בתיק תא"מ 32011-12-18.

1. המבקשת הגישה לבית המשפט קמא תביעה, בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב שבבעלותה בתאונה שאירעה ביום 27.3.2018 עת התדרדרה מלגזה שהייתה בבעלות המשיבה מס' 1 ומבוטחת אצל המשיבה מס'3 ופגעה ברכב המערערת. במועד אירוע התאונה היה המשיב מס' 2 הנהג במלגזה. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות אירוע התאונה ובאשר לאחריותם של המשיבים לפצות את המערערת בגין הנזקים שנגרמו לרכבה בתאונה, והמחלוקת נסובה סביב גובה הנזק והאם הנזק לו טענה המערערת ושפורט בחוות דעת שמאי שהוגשה מטעמה נגרם בתאונה.

2. לאחר שבית המשפט קמא פירט וניתח את העדויות והראיות שהובאו לפניו מטעם הצדדים, הגיע למסקנה כי הנזק שפורט בחוות דעת השמאי שהגישה המערערת ושתועד בתמונות שצילם השמאי לא נגרם בתאונה אלא בנסיבות אחרות. על כן קבע בית המשפט קמא כי הנזק לא הוכח. בהתאם לכך דחה בית המשפט קמא את התביעה, וחייב את המערערת בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד.

3. על פסק הדין של בית המשפט קמא הגישה המערערת את הערעור המונח לפניי. לטענתה, שגה בית המשפט קמא עת התייחס לראיות בכל הנוגע לנסיבות אירוע התאונה וניתח אותן אף שלא הייתה מחלוקת בין הצדדים בדבר עצם אירוע התאונה ובדבר אחריותם של המשיבים לנזקי המערערת. המערערת הוסיפה וטענה כי שגה בית המשפט קמא עת ביסס את פסק דינו על עדותו של מנהל המשיבה מס' 1. לטענתה, די לעיין בעדותו של עד זה בחקירה נגדית כדי להגיע למסקנה כי מדובר בעד מתחמק שהאמת אינה נר לרגליו. כן מלינה המערערת על כך שבית המשפט קמא ייחס משקל לעדות חוקר פרטי מטעם המשיבה מס' 3, אשר טען בדו"ח שערך כי לא הייתה סיבה לכך שכריות האוויר ברכב ייפתחו שכן התאונה אירעה עת הרכב היה בחניה. כן טען החוקר בדו"ח כי אילו התאונה אירעה כנטען, חגורת הבטיחות הייתה צריכה להיות מתוחה ולא רפויה. לטענת המערערת, החוקר אינו בוחן רכב או מומחה אחר (מהנדס רכב) שיכול להעיד על היתכנות אירוע התאונה.

4. לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית המשפט קמא ובהודעת הערעור על נספחיה ובכלל המסמכים שהונחו לפתחו של בית המשפט קמא, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות ללא צורך בקבלת תשובת המשיבים לבקשה, וזאת בגדרה של תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

מדובר בערעור המכוון כנגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא. כידוע, הכלל הוא שערכאת הערעור לא תתערב בנקל בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית, והיא תעשה כן רק במקרים חריגים. מקרה זה אינו נופל באותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית. בית המשפט קמא בחן את הראיות ואת העדויות שהובאו לפתחו ועל סמך ראיות ועדויות אלה הגיע למסקנה כי הנזק שצולם על ידי השמאי ושפורט בחוות דעתו לא נגרם בתאונה. קביעה זו מבוססת היטב בחומר הראיות, וכאמור אין עילה להתעבר בה. בין היתר התבסס בית המשפט קמא על עדותו של מנהל המשיבה מס' 1 אשר ראה את הרכב מיד לאחר אירוע התאונה, וידע להעיד כי הנזק שנראה בתמונות שצילם השמאי לא נגרם בתאונה ולא היה קיים בעת שראה את הרכב סמוך לאחר התאונה. כן ביסס בית המשפט קמא את קביעתו על עדות המשיב מס' 2 שנהג במלגזה בעת אירוע התאונה. בהתאם לעדותו של המשיב מס' 2, הנזק שנראה בתמונות שצילם השמאי מטעם המערערת אינו אותו נזק שנגרם לרכב בתאונה, והוא אף היה מופתע מהטענה שהנזק הוגדר על ידי שמאי מטעם המערערת כאובדן מוחלט. כן זקף בית המשפט קמא ובצדק לחובת המערערת את העובדה שהיא לא הציגה את התמונות שצילם בעלה סמוך לאחר התאונה. אילו המערערת הייתה מציגה את התמונות שצילם בעלה ניתן היה להשוות בין הנזק שנראה באותן תמונות ובין הנזק שתועד בתמונות שצילם השמאי. ההימנעות מהצגת תמונות אלה פועלת לרעת המערערת במובן זה שאילו התמונות היו מוצגות הן היו מראות כי הנזק שתועד בהן אינו תואם את הנזק הנטען היום.

5. סוף דבר, הערעור נדחה. משלא נדרשה תשובת המשיבים, אינני עושה צו להוצאות.

העירבון יוחזר למערערת, אפשר באמצעות בא כוחה.

המזכירות תמציא עותק פסק דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ח ניסן תשפ"ב, 19 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.