לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבות המבקש.

1. למבקש ניתן דו"ח בגין חניה בניגוד לחוק. בעקבות בקשה להישפט שהגיש המבקש, נקבע מועד לדיון ביום 2.11.22. המבקש לא התייצב לדיון בעניינו ובית המשפט דן את המבקש בהעדרו וגזר עליו קנס כולל בסך של 375 ₪.
2. ביום 9.11.22 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. בבקשה זו טוען המבקש, כי לא התייצב לדיון מאחר שהוא סטודנט במכללה וישנה חובת התייצבות לשיעורים, וכי בניסיונותיו להודיע לא זכה למענה. כן טוען המבקש, כי יש לו טענות הגנה טובות, שכן מקום החניה בו חנה לא היווה הפרעה לתנועה ובאזור מצוקת חניה קשה. עוד ציין כי מצבו הכלכלי אינו קל נוכח היותו חייל משוחררר וסטודנט. יצוין, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר ערוך כדין.
3. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי ההזמנה לדיון הומצאה למבקש כדין ואף חזרה בציון "לידי הנמען הרשום" וממילא המבקש אינו חולק על קבלתה. טענת המבקש כי לא התייצב לדיון בשל לימודיו אינה סיבה מוצדקת ואף היה בידי המבקש די זמן לפנות בבקשה מסודרת לדחייתו. המבקש אף לא צירף כל אסמכתא לביסוס טענותיו.
4. לגופו של עניין נטען כי לא יגרם למבקש עיוות דין שכן הדו"ח ניתן למבקש בגין חניה במקום אסור לעצירה על פי תמרור 818 – אבני שפה אדום לבן והלכה למעשה חנה המבקש תוך חסימת נתיב וגרימת הפרעה ממשית לתנועה במקום.

דיון

1. סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי") מאפשר לדון נאשם בהיעדר התייצבות, וקובע חזקה כי אם הנאשם הוזמן ולא התייצב בבית המשפט יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום ובית המשפט רשאי לדון את הנאשם שלא בפניו.
2. בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הפלילי, רשאי בית משפט לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות "אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין".
3. בבקשתו לא עמד המבקש בנטל לשכנע כי בעניינו מתקיים לפחות אחד משני התנאים הקבועים בדין לצורך ביטולו של פסק הדין.
4. אשר לתנאי הראשון, הרי שהמבקש לא הצביע על סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון. ראשית, אציין, כי מאישור המסירה הקיים בתיק במערכת "נט המשפט" עולה כי ההזמנה לדיון נשלחה למבקש כדין, והתקבלה בידי הנמען הרשום. המבקש אף לא טוען כי לא ידע על קיומו של הדיון.
5. אשר לסיבה הנטענת לאי התייצבות המבקש לדיון, הרי שהעובדה שעל המבקש מוטלת חובת נוכחות בשיעוריו בלימודים במכללה ולפיכך לא התייצב לדיון אינה מהווה סיבה מוצדקת. בעניין זה נפסק, כי "משקיבל הנאשם את ההודעה על מועד המשפט, ניתנה לו בכך ההזדמנות הנאותה שיהיה לו... יומו בבית המשפט.... מערכת המשפט חייבת לשאוף לכך, כי המשפטים יתנהלו כסדרם ובמועד שנקבע להם מעיקרא, וכי לא יתפתח או יתרחב הנוהג של דחיות מיותרות או של דיון כפול ללא צורך, שיש בהם כדי להעמיס על קופת הציבור בכלל ועל בתי המשפט בפרט עומס נוסף, שאין הם יכולים לעמוד בו ואשר גם אינו מוצדק לגוף העניין." (ר"ע 418/85 רוקישטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(3) 279, 281).
6. אוסיף כי, מצופה מבעל דין המגיש בקשה להישפט בבית משפט, לעדכן מבעוד מועד את בית המשפט ככל שנבצר ממנו להגיע לדיון ולקבל את רשות בית המשפט להתייצב במועד חלופי.
7. אשר לתנאי השני, הרי שאף הוא אינו מתקיים במקרה זה, שכן המבקש לא הוכיח כי ביטולו של פסק הדין נדרש בכדי למנוע עיוות דין.
8. טענות המבקש כי חנייתו במקום לא היוותה הפרעה ממשית לתנועה וכי במקום מצוקת חניה הן טענות שבעובדה שאינן נתמכות בראיות כלשהן על מנת לבססן.
9. הבקשה שלפניי אינה מפרטת כדבעי את טענות ההגנה של המבקש, אינה מאומתת בתצהיר ולא צורפו לה מסמכים כלשהם. ממילא, אין לפניי גרסה שבכוחה לעורר חשש שמא נגרם למבקש עיוות דין בפסק הדין שניתן בהעדרו.

"הכלל הוא שעל המבקש להעלות בכתב, במסגרת בקשתו לביטול פסק-דין, את מכלול טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו ככל שהדבר נדרש... בית-המשפט לא ישעה לבקשה להיות נוכח בדיון מקום שבו המבקש לא טרח לפרט במסגרת בקשתו ובמסגרת התצהיר התומך בה את הפרטים המלאים הדרושים על-מנת להכריע בטענות ולהחליט בבקשה. הוא גם לא יאפשר למבקש להופיע לדיון רק על-מנת לאפשר לו להשלים בעל-פה את הדברים שלא טרח לפרט בכתב" (רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793, 802).

1. אוסיף, כי מדובר בעבירה קלה מסוג של ברירת משפט, וכי שיעור הקנס שהוטל על המבקש בגזר הדין לא היה גבוה משמעותית ביחס לקנס המקורי שהושת עליו. נוכח תכליתו החקיקתית של סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע סדרי דין מיוחדים בעבירות קלות והואיל והמבקש לא עמד בתנאים המצדיקים את ביטולו של פסק הדין, הרי שדין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, ח' טבת תשפ"ג, 01 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.