1. לפניי בקשתו של בנק דיסקונט לישראל בע"מ, נושה מובטח (להלן – "הבנק") של המשיב 1 (להלן גם – "היחיד"), להמשיך בהליכי מימוש של רכב מסוג סוברו משנת ייצור 2018 בגין הלוואה שניתנה ליחיד (משיב 1).
2. נטען כי בהתאם להוראות הסכם ניהול החשבון רשאי הבנק לדרוש את סילוק יתרת החובה של היחיד ולהעמיד את החוב, לרבות ריבית עמלה והוצאות, לפירעון מיידי. הבנק מציין כי נכון ליום 9.5.2022 עמד החוב של היחיד על סך של 57,923 ₪ (כאשר הריבית חושבה עד ליום 31.3.2022). צוין כי מונה כונס נכסים במסגרת תיק הוצאה לפועל, אך משעה שניתן נגד היחיד צו פתיחת הליכים נדרש אישור של בית המשפט לשם המשך הליכי מימוש הרכב.
3. בהתייחס לבקשת הבנק השיב הנאמן כי אם ליחיד אין התנגדות לבקשה אין הוא רואה סיבה להתנגד למימוש כלי הרכב בהתאם לכל דין ובפיקוח הנאמן ובית המשפט.
4. היחיד מתנגד לבקשה. לדברי היחיד התשלום החודשי עבור ההלוואה עומד על 900 ₪ ונכון להיום שילם היחיד כשליש מסכום ההלוואה ועמד בתשלומים החודשיים למעט תשלום עבור מאי-יוני 2022. זאת בשל עניין טכני: בנק הדואר בו מתנהל חשבונו סירב לשלם את התשלום לבנק בהוראת קבע. היחיד מציין כי הוא פנה לבנק על מנת לשלם את התשלום החודשי ישירות לבנק אך הבנק סירב לכך. היחיד מוסיף וטוען כי הוא עובד מדינה וכי אחת ההטבות להן הוא זכאי ממקום עבודתו הוא סך של כ-970 ₪ בגין החזר הוצאות רכב וכן החזרים בגין ביטוחים ורשיון רכב. זוהי הטבה שלפי הנטען היחיד "יפסיד" אם יישאר ללא רכב.
5. היחיד הוסיף ופירט בדבר נסיבות משפחתיות שונות שלשמן הוא זקוק לרכב. לדבריו לא ייגרם לבנק נזק כלשהו אם היחיד ימשיך להחזיק ברכב ולשלם את התשלומים החודשיים להחזר ההלוואה שנטל מתוך הסכום שהוא מקבל לשם כך ממקום עבודתו. היחיד עתר לכך שבית המשפט יתחשב בו "לפנים משורת הדין" ויאשר לו להמשיך ולהחזיק את הרכב תוך תשלום יתרת התשלומים להחזר ההלוואה כסדרם.
6. ביום 5.7.2022 ניתנה החלטתי ובה ביקשתי את עמדת הבנק בהתייחס לתשובת היחיד ולשאלה אם ניתן להגיע להסדר בנסיבות העניין. במענה לכך השיב הבנק כי בהתאם לסעיף 17.4 להסכם המשכון הליכי חדלות הפירעון מהווים עילה להעמדת ההלוואה לפירעון מיידי ולמימוש השעבוד. הבנק ציין שהוא בחן את הצעת היחיד אך אין הוא יכול לקבלה בהתחשב בעובדה שמדובר בבטוחה מסוג רכב אשר מאבדת את שוויה מידי חודש. נטען שהיעתרות לבקשת היחיד עשויה לפגוע ביכולתו של הבנק למקסם את התקבולים ממכירת הרכב באופן שיפגע הן בבנק הן ביתר הנושים. אינטרס זה, כך נטען, גובר על האינטרס האישי של היחיד.
7. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים מסקנתי היא שאין מנוס מקבלת עמדת הבנק – הנושה המובטח – לאפשר את המשך הליכי המימוש של הרכב, וזאת בכפוף לכך שהבנק הגיש (או יגיש) תביעת חוב ולתנאים שלהלן.
8. היחיד לא הצביע על זכות שבדין או מכוח הסכם למנוע את מימוש השעבוד וביקש שבית המשפט יתחשב בו לפנים משורת הדין. בית המשפט פוסק לפי שורת הדין. משעה שהיחיד לא הצביע על עילה שבדין למנוע את הליכי המימוש לא ניתן להיעתר למשאלת ליבו להמשיך ולהחזיק ברכב חרף הנסיבות המשפחתיות הנטענות. בעניין זה אציין גם שיש טעם כלכלי בעמדת הבנק שלפיה משעה שמדובר ברכב אשר מטיבו שוויו פוחת משמעותית עם חלוף הזמן, אם הבנק היה נעתר לבקשה והיה מתברר שהיחיד אינו מסוגל לעמוד בתשלומים היה בכך כדי לפגוע ביכולת של הבנק, כנושה מובטח, למקסם את הבטוחה להבטחת החזר החוב. במקרה כזה הייתה נפגעת גם קופת הנשייה וכפועל יוצא מכך היו נפגעים גם הנושים הלא מובטחים.
9. סיכומם של דברים: בכפוף להגשת תביעת חוב על-ידי הבנק, לנוכח הודעת הנאמן, ובהיעדר התייחסות של היחיד לאומדן שווי הנכס המשועבד ביחס לגובה החוב, אין מניעה שהנכס ימומש בידי הבנק בהוצאה לפועל, וזאת בהתאם לסעיף 248(א)(2) לחוק ולתקנה 128 לתקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ט-2019.

ניתנה היום, כ' תמוז תשפ"ב, 19 יולי 2022, בהעדר הצדדים.