1. בפניי תביעה בסך 5,000 ₪ שהגישה התובעת ביום 4.1.22, כנגד הנתבע, קבלן לעבודות גינון. בכתב התביעה נטען כי התובעת מתגוררת במשק במושב בית שערים, וביום 20 דצמבר 2020 הזמינה את הנתבע לבצע בחזית המשק עבודות לגיזום צמחיה, ניקיון ואיסוף הגזם. נטען, כי הנתבע קיבל מהתובעת תשלום מלא מראש אך לא ביצע את העבודה כיאות, הותיר את הגזם בחזית, והתובעת קיבלה קנס מהמועצה האזורית בשל כך. נטען, כי לאחר שהתובעת פנתה לנתבע הוא הסכים לשוב ולהשלים את העבודות, אך דרש סכום נוסף אותו סירבה התובעת לשלם, ולבסוף לא התייצב להשלים העבודות. כן נטען כי הנתבע לא מסר בידי התובעת חשבונית, אלא לאחר דרישה מצדה. התובעת עתרה לחייב את הנתבע בהשבת התשלום ששילמה לו בעד העבודות, בצירוף הוצאות.
2. בתצהיר שצירפה התובעת לכתב התביעה טענה כי הנתבע הגיע למשק ללא כלי עבודה מתאימים, עשה שימוש בכלי העבודה של התובעת, אותם לא החזיר למקום, והתובעת סייעה לנתבע באיסוף ובגרירת הגזם. נטען כי הנתבע ביצע עבודה חובבנית, שגרמה לנזק לכבלי חשמל ולצנרת מים, אף שהוצג לו מראש מיקומם, כי הנתבע נח לזמן ממושך במהלך ביצוע העבודות, ובמהלך ביצוען ניגש לבית השכנה לתת לה הצעת מחיר ונעדר למשך כשעתיים. לטענת התובעת הנתבע לא ביצע אפילו מחצית מהעבודה והתעלם מפניות חוזרות ונשנות מצדה לשוב ולהשלים את העבודות עליהן הוסכם ובגינן קיבל תשלום מראש. נטען, כי הנתבע דרש מן התובעת 5,000 ₪ נוספים על מנת להשלים את ביצוע העבודות.
3. עוד צורף לכתב התביעה הסכם שנערך בכתב ידה של התובעת, מיום 20.12.20, עליו חתמו הצדדים, ולפיו: "סוכם בין הצדדים על גיזום עצים ושיחים בחצר, באופן מקצועי ובטיחותי, ובנוסף ניקוי שטח חזית הנחלה מצמחיה, בזהירות ותוך שמירה על תשתיות המים, חשמל וכבלים – בעלות של סך 6,000 ₪ כולל. כמו כן איסוף וניקוי החצר מהגזם כולו." בתחתית המסמך נוסף הכיתוב "העבודה בוצעה על הצד הטוב ביותר" – ותחתיו חתימות הצדדים.
4. יצוין כי התביעה דנן הוגשה לאחר שתביעה קודמת אותה הגישה התובעת, ביום 18.1.21, כנגד הנתבע, באותה העילה (ת"ק (נצ') 33010-01-21) נמחקה ללא צו להוצאות, לבקשתה. במסגרת תביעה זו התקיים בין הצדדים הליך גישור, במהלכו התקיימה פגישת גישור אחת בין הצדדים, וכן התקיימה פגישת גישור נוספת בנוכחות המגשרים, במשק התובעת. התובעת הגישה לאחר מכן בקשה לסגירת התיק וביטול דרישותיה, בעקבותיה ניתן פסק-הדין המורה על מחיקת התביעה, ביום 30.6.21. הסדר גישור הוגש לתיק ביום 1.7.21, אך לא קיבל תוקף של פסק-דין, שכן הוגש כאמור לאחר שהתביעה נמחקה. ביום 12.10.21 הגישה התובעת בקשה לפתיחת התיק מחדש וקביעת דיון, שנדחתה בהחלטה מאותו היום, עליה הגישה התובעת בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בנצרת. בהחלטה מיום 16.11.21 דחה בית-המשפט המחוזי את הבקשה. נקבע בהחלטה כי אין זכות להגיש בקשת רשות ערעור על החלטה אחרת של בית-המשפט לתביעות קטנות ודי בכך כדי לדחות את הבקשה, וכן דין הבקשה להידחות לגופה, לאחר שהמבקשת הודיעה במכתב לבית המשפט כי היא מבטלת את כל דרישותיה, והתביעה נמחקה לבקשתה. עוד צוין בהחלטה כי ככל שהתובעת עומדת על טענותיה הקודמות, ומקום בו נראה שיש בפיה טענות חדשות, מאוחרות למועד פסק-הדין, יכול, ואינו קובע לכך מסמרות, שרשאית היא לפנות בתביעה חדשה לבית המשפט קמא. מכאן התביעה דנן.
5. בהליך דנן, ניתן ביום 30.4.22 פסק-דין בהעדר הגנה, לבקשת התובעת, לאחר שהנתבע לא הגיש כתב הגנה, והתובעת הציגה אישור על מסירת כתב התביעה לידיו. הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק-הדין, לה נעתר בית-המשפט לאחר שקיבל את תגובת התובעת, בכפוף לתשלום הוצאות התובעת בסך 300 ₪. לאחר זאת, נותב התיק לטיפולי והצדדים זומנו לדיון בפניי ליום 27.7.22, אליו התייצבה התובעת אך הנתבע לא התייצב, וניתן פסק-דין כנגד הנתבע בהעדרו. ביום 30.10.22 נעתרתי לבקשת הנתבע לביטול פסק-הדין, לאחר שנוכחתי כי לא ידע על מועד הדיון שהוקדם, לאחר חילופי מותב בתיק, אלא התייצב בבית-המשפט במועד שנקבע לדיון במקור, אף זאת בכפוף לתשלום הוצאות הנתבעת בסך 300 ₪, והתיק נקבע לדיון במעמד הצדדים. לאחר מכן הגישה התובעת תגובה לבקשה לביטול פסק-דין, ובהחלטתי מיום 9.11.22 ציינתי כי אין בנימוקי התגובה לשנות מהחלטתי בדבר ביטול פסק-הדין. התובעת הגישה שתי בקשות נוספות לתיק, בהן ראיתי כבקשות לעיון חוזר בהחלטה בדבר ביטול פסק-הדין ואותן דחיתי, מן הנימוקים שפורטו בהחלטותיי.
6. בתיק זה לא הוגש כתב הגנה מטעם הנתבע, אולם את טענותיו ניתן היה לדלות משתי הבקשות שהגיש לביטול פסקי הדין שניתנו בעניינו. בבקשות טען הנתבע כי תביעה זו הוגשה לאחר שהצדדים הגיעו להסדר גישור, והנתבע ביצע את המוטל עליו במסגרתו, ומשכך נמחקה התביעה הקודמת שהגישה התובעת כנגד הנתבע. נטען כי את ביצוע העבודות סיים הנתבע חודשים רבים לפני הגשת התביעה דנן, וכי לאחר מחיקת התביעה הקודמת לא שב הנתבע לבצע עבודות כלשהן עבור התובעת. הנתבע ביקש מבית-המשפט לדחות את טענות התובעת וטען כי התובעת רוצה לנצל אותו.
7. דיון במעמד הצדדים התקיים בפניי ביום 15.2.23. במהלך הדיון שבה התובעת על טענותיה בנוגע לביצוע העבודות על ידי הנתבע, ומסרה פרטים בנוגע להסכמות אליהן הגיעו במסגרת הסדר הגישור, אשר לטענתה, גם בהן לא עמד הנתבע. בדיון טענה התובעת כי שילמה לנתבע 6,000 ₪ מראש (ולא 5,000 ₪ כפי שצוין בכתב התביעה) וכי הנתבע דרש ממנה בהמשך 8,000 ₪ נוספים (ולא 5,000 ₪ כפי שצוין בתצהירה) אותם סירבה לשלם לו. לטענתה תבעה סכום של 5,000 ₪ בלבד מטעמי תשלום אגרה. התובעת טענה כי הרישום שעל גבי ההסכם "העבודה בוצעה על הצד הטוב ביותר" נרשם על-ידי הנתבע, עוד בטרם התחיל לבצע את העבודה. כן טענה התובעת כי הנתבע ביצע מקצת מהעבודה, הרג עץ שהתבקש לגזום, גרם לנזק למערכת המים, ואילץ אותה לסייע לו בפינוי הגזם עד שנפצעה ונזקקה לטיפול רפואי. את התחייבותו של הנתבע לגזום את הצמחייה לגובה של חצי מטר, הפר הנתבע לאחר שגזם אותה לגובה של אדם. התובעת טענה כי קיבלה ארבעה קנסות בגין השלכת גזם ברשות הרבים, ולאחר משפט בוטלו הקנסות והרשות המקומית הסתפקה בתשלום של 300 ₪. את החשבונית כנגד התמורה ששולמה לנתבע, קיבלה מידיו רק לאחר הגישור, בעת שביקר יחד עם המגשר במשק התובעת, ביוני 2021, בצירוף חשבונית נוספת על סך 600 ₪, סכום שכלל לא שילמה לנתבע.
8. הנתבע ביקש בדיון לדחות את טענות התובעת. לטענתו, התובעת הגיעה אליו בעקבות פרסום אינטרנטי, ביקשה ממנו הצעת מחיר לביצוע העבודות. כעבור יומיים יצרה אתו התובעת קשר טלפוני וביקשה שיגיע לבצע את העבודות. הנתבע טען כי ביצע את העבודות במשך יומיים וחצי, ולא במשך מספר שעות כפי שהתובעת טוענת. את התשלום קיבל מהתובעת רק בסיום ביצוע העבודות, ולאחר שסייר עם התובעת בחצר המשק, והיא אישרה בפניו כי אין לה צורך בדבר נוסף. חשבונית נמסרה לה באותו היום. לאחר יומיים פנתה התובעת אל הנתבע בטלפון, בבקשה שיבצע עבורה מספר עבודות נוספות, והוא נאות והגיע לבצען אף שלא היו במסגרת ההסכם שביניהם. לאחר מספר ימים, פנתה התובעת אל הנתבע בבקשה דומה, אך הנתבע אמר לה שמדובר בעבודות נוספות שאינן כלולות בהסכם, אז הגישה התובעת נגדו את התביעה הקודמת. הנתבע הסכים לקיים הליך גישור, במהלכו נתן הסכמתו להשלים עבודות שדרשה התובעת, אך דרש כי המגשרים יגיעו למקום ויפקחו על ביצוע המוסכם. הנתבע ביצע את כל המוסכם, המגשרים צילמו את העבודות שבוצעו לשביעות רצון התובעת, והצדדים חתמו במקום על הסכם גישור. להצעה נוספת של התובעת כי יבצע עבורה עבודה נוספת, בתמורה לסך 800 ₪, סירב הנתבע, וביקש ממנה כי לא תפנה אליו יותר בבקשות לביצוע עבודות נוספות. לטענת הנתבע, הופתע מהגשת התביעה דנן לאחר חודשים רבים, והמתין לדיון על מנת לשטוח את גרסתו בפני בית-המשפט.
9. לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, בבקשות שהוגשו לתיק מטעם שני הצדדים, שמעתי את עדויות הצדדים בדיון לפניי, נוכחתי כי דין התביעה להידחות, כפי שינומק בתמצית להלן.
10. עיינתי בפנייה של הוועד המקומי לתובעת, מיום 10.12.20, בה נדרשה לפנות ולגזום עצים ושיחים ששתלה בשטח הציבורי המפריעים לביצוע עבודה להחלפת קו מי שתייה. לאחר אותה פנייה, פנתה התובעת לנתבע, בעקבות פרסום באינטרנט לפיו הנתבע עוסק בעבודות גינון. הסכם בין הצדדים נחתם ביום 20.12.20. ההסכם התייחס לעבודות גיזום עצים ושיחים בחצר, וניקוי חזית הנחלה מצמחיה, כולל איסוף וניקוי החצר מהגזם. בתחתית ההסכם נוסף הכיתוב "העבודה בוצעה על הצד הטוב ביותר" – ותחתיו חתימות הצדדים. מצאתי לקבל בעניין זה את גרסת הנתבע, לפיה הכיתוב נוסף על גבי ההסכם בתום ביצוע העבודות על ידו, ולאחר שערך סיור במשק יחד עם התובעת, ולקבוע כי הטענה שהתובעת חתמה על תוספת זו בטרם הנתבע החל בביצוע העבודות אינה סבירה.
11. התובעת צירפה תמונות אשר צולמו בהתאם לכיתוב שהוסיפה לצדן, ביום 25.6.21. תמונות אלה צולמו חצי שנה לאחר חתימת ההסכם וביצוע העבודות, ובמהלך ביקור המגשרים יחד עם הנתבע במשק התובעת. תמונות אלה אינן מהוות ראיה מספיקה לכך שעבודות הגיזום עליהם הוסכם במקור בוצעו על-ידי הנתבע באופן לקוי, חלקי או לא מספק, וממילא צולמו חצי שנה לאחר מכן.
12. אף לא הוכח בפניי כי הנתבע ביצע את העבודה באופן שגרם לתובעת לנזק. התובעת צירפה תמונות ולצדן כיתוב מטעמה "הרג את הצמח והסב עגמת נפש", אולם נוכחתי שלא די בתמונות אלה כדי להוכיח כי הנתבע גרם נזק לעץ אותו התבקש לגזום, בפרט כאשר אין בפניי תיעוד כלשהו למצבו של העץ בטרם הגיזום, והתמונות עצמן מלמדות כי הייתה בחזית המשק צמחיה יבשה. בנוסף, לא הונחה בפניי כל ראיה בנוגע לנזק שגרם הנתבע, לטענת התובעת, לתשתית המים, או ראיה כלשהי בדבר תיקון נזק כזה.
13. ניתן להיווכח כי הנתבע אכן ביצע עבודות גיזום עבור התובעת, עובר לחתימת ההסכם, שכן גם לשיטת התובעת, גזם שנערם בחזית המשק הוביל את הרשות המקומית לשלוח פקחים למשקה. אולם טענות התובעת ביחס לנזק שנגרם לה בעקבות התנהלות הנתבע בהקשר זה, שבעטיה הוטלו עליה קנסות גם הן לא הוכחו במידה הנדרשת. התובעת לא תמכה את טענותיה בעניין הטלת הקנסות במסמכים, וצירפה לכתב התביעה התראה שקיבלה מהרשות המקומית בגין השלכה של גזם לרשות הרבים, מיום 13.1.21. מדובר בהתראה בלבד, ולא בהודעת תשלום קנס. אמנם, ממכתב תובע הרשות המקומית לתובעת, מיום 2.3.21, אשר צורף לבקשתה מיום 28.11.22 כפי שהונחה בתיק זה, עולה כי לאחר ההתראה, ומשלא פונה הגזם, אכן נרשמה לתובעת הודעת תשלום קנס, אך הוצע לה להגיש בקשה להישפט, ובהתאם לגרסתה היא אכן עשתה כן. התובעת לא צירפה כל ראיה בנוגע להליך שהתנהל בהמשך לכך, ולתוצאתו, ואף הודתה כי הקנס בוטל, או הומר בתשלום מופחת, בהתאם לגרסה שהשמיעה בדיון. אסמכתא על תשלום קנס לא צורפה כלל.
14. גם אם נכונות טענות התובעת ביחס לקנסות שהוטלו עליה, סבורה אני כי לא ניתן להטיל על הנתבע אחריות כלשהי בגינם. ההסכם אינו מפרט להיכן היה על הנתבע לפנות את הגזם, ואף לא נטען כי הנתבע התבקש לפנות את הגזם לנקודת איסוף כלשהי, ולא עשה כן. כמו-כן, התובעת צירפה לכתב התביעה עותק מפנייתה לסגן ראש המועצה האזורית מיום 20.12.20 – הוא יום חתימת ההסכם וביצוע העבודות על-ידי הנתבע – ממנה עולה כי לטענתה הוועד המקומי התחייב בפניה לפנות את הגזם מהשטח הציבורי, ללא עלות, וכי הפינוי בוצע על-ידי הוועד המקומי באופן חלקי בלבד, ואף נדרש ממנה לשלם בעד הפינוי. מכאן, שמדובר במחלוקת בין התובעת ובין הוועד המקומי והרשות המקומית, בנוגע לפינוי הגזם, ולא ניתן לקבוע כי התנהלות הנתבע היא זו שבגינה הוטל על התובעת קנס, ככל שאכן הוטל כזה. עיון בהסדר הגישור שנחתם חצי שנה לאחר מכן מלמד כי במסגרתו נדרש הפעם הנתבע לפנות את הגזם לנקודה מסוימת בכניסה למשק, מה שעשוי ללמד כי במסגרת ההסכם בין הצדדים, לא נתבקש הנתבע כלל לעשות כן, וממילא ההסכם שותק בנקודה זו.
15. סופו של דבר, מצאתי לתת אמון בגרסת הנתבע כפי שהושמעה בפניי בדיון במעמד הצדדים. שוכנעתי כי הנתבע ביצע עבור התובעת את העבודות כמוסכם, וכי לאחר שהגישה נגדו את התביעה הקודמת, נטל חלק בהליך גישור, במהלכו הסכים לבצע השלמה של העבודות, בפיקוח המגשרים. הצדדים חתמו הצדדים על הסדר גישור, והנתבע ביצע עבור התובעת עבודות נוספות ביום 29.6.21. התובעת לא הייתה שבעת רצון מביצוע העבודות ע"י הנתבע במועד זה, אולם פנתה ביום 30.6.21 לבית-המשפט וביקשה לסגור את התיק ולבטל את כל דרישותיה, בקשה שבעקבותיה ניתן פסק-דין המורה על מחיקת התביעה. מספר חודשים לאחר מכן פנתה התובעת שוב לבית-המשפט וביקשה לפתוח את התיק מחדש, וכשבקשתה זו נדחתה, הגישה בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי, שנדחתה אף היא. תביעה נוספת זו, המתבססת על עילה זהה לעילת התביעה הקודמת, ובה נטען להפרת ההסכם על-ידי הנתבע, אינה נתמכת בראיות מספיקות להוכחת טענות התובעת בנוגע לביצוע לקוי או חלקי של העבודות, לגרימת נזקים לרכוש התובעת, או לאחריות הנתבע לנסיבות שבגינן הוטלו על התובעת קנסות. לעומת זאת, הנתבע מסר בדיון גרסה ברורה ועקבית, אותה מצאתי מהימנה. בנסיבות, נוכחתי, כי אין עילה לחייב הנתבע בהשבת תמורת העבודות, במלואה או בחלקה, לתובעת, וכי דין התביעה להידחות.
16. לנוכח המפורט לעיל, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבע הוצאות בסך 500 ₪, בתוך 30 ימים מיום שיתקבל בידיה פסק-הדין.

ניתן היום, כ"ט שבט תשפ"ג, 20 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.