תפ"מ 8806-01-22 נוביק נ' פרץ

בפני כב' השופט יגאל נמרודי

העתק החלטת בית משפט מיום י"ד אדר א' תשפ"ב 15 פברואר 2022

החלטה בסוגיית הוצאות המשפט:ביום 4.1.2022 עתרה התובעת בתביעה לפינוי הנתבע מהמושכר. תקופת השכירות החוזית מסתיימת ביום 31.1.2022. הסכם השכירות כלל תקופת אופציה.
עילת התביעה היא הימנעות של הנתבע מתשלום דמי השכירות המלאים (ר' סעיפים 13-5 לכתב התביעה; בהמשך התביעה מובאת טבלה ובה פירוט של הרכב החוב). בהמשך, בסעיף 14 לכתב התביעה, צוין כי "אף קיים חשש ממשי כי הנתבע לא יפנה את המושכר בסיום תקופת השכירות". עם זאת, עולה מהתביעה בבירור, כי עילת התביעה היא קיומו של חוב דמי שכירות.
ביום 31.1.2022 אכן פינה הנתבע את המושכר והתביעה נמחקה. נותרת לדיון סוגיית ההוצאות. הנתבע השיב לדרישה. לשיטתו, לא היה מקום להגיש את התביעה כל עוד טרם הגיע מועד סיום תקופת השכירות, ומשפינה הנתבע את המושכר במועד אין עילה לחייבו בתשלום של הוצאות. עוד נטען, כי הצדדים הגיעו להסכמה על אודות מועד הפינוי, כאמור בתכתובת שצורפה.
נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. מלכתחילה הוגשה התביעה על יסוד הטיעון כי קיים חוב כספי. אם קיים חוב כספי, זכאית הייתה התובעת לעתור לפינוי הנתבע מן המושכר עוד בטרם הסתיימה תקופת השכירות, אף שהגשה של תביעה ביום 4.1.2022 לא הייתה יכולה להבטיח פינוי מכוח פסק דין עד למועד סיום תקופת השכירות, שהרי לנתבע נתון פרק זמן של 30 יום להגיש כתב הגנה. עילת התביעה היא קיומו של חוב דמי שכירות, ואם היה מכחיש הנתבע את החוב וטוען כי בהיעדר הפרה הוא זכאי לממש את תקופת האופציה, זכאית הייתה התובעת להיערך לתרחיש כאמור מבעוד מועד.

את הטענה שלפיה הוסכם על מועד הפינוי, איני מקבל. התיעוד שהוצג מלמד על תיאום המסירה של הדירה, אולם לא עלה עצם המסירה של הדירה גם לאחר שנצבר חוב דמי שכירות.

לפיכך, פינוי הנתבע בתום תקופת השכירות החוזית אינו מונע מהתובעת לדרוש הוצאות משפט. היה על הנתבע להראות כי במועד שבו הוגשה התביעה כלל לא היה קיים חוב. הוא לא טען כך, לא בתשובה הנוכחית, אף לא בגדרה של הבקשה מיום 13.2.2022. מהתיעוד שהוצג עולה כי חוב דמי השכירות שולם בשני תשלומים, אחד – ביום הגשת התביעה; שני – מאוחר יותר, ביום 18.1.2022. במועד התביעה קיים היה חוב דמי שכירות, ועל כן אין לומר כי התביעה אינה מוצדקת. התשלום המאוחר נזקף לחובת הנתבע.
לפיכך, התביעה הוגשה כדין, ומשההליך בא על סיומו – זכאית התובעת כי ייפסקו לזכותה הוצאות ההליך.

במסגרת פסיקת ההוצאות אביא בחשבון את העובדה כי המחלוקת באה על פתרונה ללא דיון. על יסוד נימוק זה, מצאתי מקום להעמיד את שיעור שכר הטרחה בשיעור נמוך מהנקוב בתעריף המינימלי.

בתוך 30 יום ישלם הנתבע לתובעת את הוצאות המשפט ע"ס 699 ₪, ושכר טרחת עו"ש ע"ס 4,000 ₪.