ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' הרשם הבכיר א' דורני-דורון), מיום 9.11.2021 בתאד"מ 27685-04-21, לפיו נדחתה תביעת המערער לתשלום יתרת שכר הטרחה, לו היה זכאי, לגרסתו.

לערעור צורפה בקשה להוספת ראייה.

הרקע העובדתי

המשיבה, תושבת ארה"ב, התקשרה עם משרדו של המערער בהסכם שכר טרחה, לפיו התחייב המערער לטפל בהגשתן של שתי בקשות לצו קיום צוואה לרשם לענייני ירושה בישראל, ביחס לעיזבונם של הוריה המנוחים של המשיבה, אשר במועד פטירתם התגוררו בארה"ב.

המשיבה שאינה שולטת היטב בשפה העברית, הגישה בעצמה כתב הגנה שהעמוד הראשון שבו נכתב בכתב יד בשפה העברית, והעמודים הנוספים הודפסו בכתב ברור וקריא בשפה האנגלית. בכתב ההגנה טענה המשיבה, כי המערער הונה אותה בכך שהציג עצמו כמי שמומחה בתחום דיני הירושה, וכי לא מילא את חלקו בהסכם מאחר שלבקשות שהוגשו על ידו לא צורפו כל המסמכים הדרושים ומשכך, התיקים נסגרו.

מכיוון שההליך הוגש בסדר דין מהיר, ועל מנת לייעל את הדיון, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה עדותה של המשיבה תישמע באמצעות היוועדות מרחוק וכי פסק הדין יינתן על בסיס הטענות והעדויות שיישמעו במהלכו של הדיון.

בפסק דינו העדיף כב' הרשם את גרסתה של המשיבה וקבע, כי משרדו של המערער לא דאג להדריך ולהסביר למשיבה כי היא צפויה להוצאות נוספות בגין חוות דעת מומחה לדין הזר, ואולי גם בשל הצורך לקבל החלטה מבית משפט בארה"ב.

יתרה מכך, המערער בעדותו לא ידע להסביר מה בדיוק אירע בתיק כשעומת עם מסמכי הרשם לענייני ירושה.

מאחר שעל המערער כעורך דין, חלה החובה להכיר הנדרש לביצוע התחייבותו כלפי הלקוחה ולהבהיר לה את המצב המשפטי, נקבע כי, המערער לא עמד בהתחייבותו כלפי המשיבה ותביעתו נדחתה.

מכאן הערעור שלפניי.

אדון תחילה בבקשה להוספת ראיות.

יצוין, כי המערער, אשר טרח לאזכר את הוראות תקנה 144 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 לא פעל על פי האמור שם ולמרות שטרם ניתנה החלטה, המתירה הגשתן של ראיות נוספות, צירף את הראיות לבקשתו.

לאחר שבחנתי את הבקשה, החלטתי כי יש לדחותה.

כפי שציינתי לעיל, בית המשפט קמא התרשם מחוסר ידיעתו של המערער, כי לבקשה למתן צו ירושה של תושב מדינה זרה, יש לצרף חוות דעת לעניין הדין הזר, או לקבל החלטה שיפוטית ממקום מושבו של המוריש.

עתה מבקש המערער לבצע מקצה שיפורים ולהגיש התכתבות באמצעות הדוא"ל בין המשיבה לעו"ד אסף בן חור ממשרדו, ממנה עולה כביכול, שהובהר למשיבה שיהיה עליה להיעזר בשירותיו של מומחה לדין הזר.

את מחדלו שהתבטא באי זימונו של עו"ד בן חור לעדות למרות שנכח במעמד המו"מ, לכריתת הסכם שכר הטרחה, מסביר המערער בכך שעיקרי העובדות המפורטות בכתב ההגנה כתובות בשפה האנגלית ולכן שמע לראשונה את טענותיה של המשיבה בסוגיה זו בישיבה שהתקיימה ביום 13.10.2021.

צר לי על שהמערער לא טרח לבחון את תוכנו של כתב ההגנה, עובר לדיון למרות שכתב ההגנה "הפגום" הוגש בתאריך 3.5.2021 והיה למערער זמן די והותר להיעזר בשירותיו של עורך דין בן חור, אשר כפי הנראה, שולט בשפה האנגלית.

יתרה מכך, לא מצאתי בפרוטוקולים של הדיון או בבקשות שהוגשו בו, דרישה להגשת כתב הגנה, העונה על דרישת התקנות. ההפך הוא הנכון. בתאריך 4.10.2021 הוגשה על ידי הצדדים בקשה מוסכמת לצרף תצהיר של המשיבה לאישור העובדות המפורטות בכתב ההגנה.

כמו כן, הצדדים נתנו הסכמתם לקיומו של הדיון בהיוועדות חזותית, וניתן היה לצפות מהמערער שבטרם יתן הסכמות דיוניות המתייחסות לתוכן כתב ההגנה, ילמד את תוכנו. כך, גם מצופה ממנו שיכיר את הסוגיות שבמחלוקת.

אשר לצירוף הבהרה מטעם הרשם לענייני ירושה, אילו טרח המערער לעיין בכתב ההגנה של המשיבה, חזקה עליו שהיה יודע שלגרסתה, הבקשות שהוגשו על ידו נדחו בשל אי צירוף מסמכים מהותיים. העובדה שבחר שלא להתעמק בטענות ההגנה, אינה מהווה הצדקה לאפשר תיקון המחדלים בערכאת הערעור.

הערעור - דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את הודעת הערעור ונספחיה, החלטתי כי דין הערעור להידחות מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

בפסק דינו המפורט והמנומק הצביע כב' הרשם על מחדלי המערער בייצוג המערערת, והבהיר כי, היה על המערער לדעת מהם המסמכים הדרושים לקבלת צו ירושה במקרה זה.

מסקנת הערכאה הדיונית נסמכת על עדותו של המערער ממנה עולה, כי לא טיפל אישית בהגשת הבקשות ולא היה לו כל מושג שלבקשות יש לצרף חוות דעת למרות שהיורשת והמורישים היו תושבי ארה"ב (עמ' 4 לפרוטוקול שורה 4).

כאשר נשאל המערער אם הוא בקיא בפרטי התיק השיב: "כן יודע. גם אם זה סורב ומי שמטפל בפועל זה עו"ד ריכטר והוא פה." (עמ' 5 שו' 15), אלא שעו"ד ריכטר ייצג את המערער בהליך ומטבע הדברים, לא זומן להעיד.

אין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים עובדתיים וממצאים אלה, המעוגנים בראיות מובילים למסקנה שהמערער לא פעל כנדרש במסגרת ההתקשרות בינו לבין המשיבה.

המסקנה המשפטית הנובעת מממצאים אלה, עולה בקנה אחד עם ההלכות כפי שצוטטו בפסק הדין, בעיקר יפים דברים אלה בהסתמך על ע"א 4849/06 עו"ד קפלינסקי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (25.2.2008).

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות הערעור.

המערער ישלם הוצאות לאוצר המדינה בסך 5,000 ₪. סכום זה ישולם מתוך העירבון והיתרה תוחזר למערער על ידי המזכירות.

ניתן בלשכתי היום, י"ד שבט תשפ"ב, 16 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.