בפני תביעה לתשלום על סך של 5,414 ₪ ושעילתה נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע, בעטיה של תאונת דרכים מיום 10.06.21 (להלן: "התאונה");

תמצית טענות התובע -

מטעם התובע העידו מי שנהגה ברכב באותה העת, הגב' ירדן יצחק, ומר רועי בנימין, אשר ישב לצידה בזמן התאונה.

ע"פ עדותם, לקראת צומת ובעת שהרמזור בכיוון נסיעתם מורה אדום, נעמד הרכב בנתיב השמאלי ביותר מבין הנתיבים שנועדו לרכבים המבקשים להמשיך ולנסוע ישר באותה צומת, כאשר לפניהם טור רכבים הממתינים לרמזור, כך שרכבם חוסם את הדרך לנתיב אשר מתפצל לשמאלם ואשר נועד לאלו המבקשים לפנות שמאלה בצומת.

בזמן שהם ממתינים כי הרמזור יתחלף לירוק, צפר להם הרכב שנעמד מאחוריהם כדי שיאפשרו לו לפנות לנתיב הפונה שמאלה. אז הבחינו שני העדים, באמצעות המראה האחורית שמתוך רכבם, בנהג רכב הנתבעת ומי שישבה לידו באותה העת, והעידו כי ראו את הנהג מנופף בידיו, צועק ומקלל (בעמ' 1 ש' 11 – 12 ובעמ' 2 ש' 30). לאחר מכן עלה רכב הנתבעת על אי התנועה שמשמאל על מנת לעקוף את רכב התובע ולהשתלב בנתיב הפונה שמאלה. תוך כדי התמרון הנ"ל פגע רכב הנתבעת ברכב התובע וגרם לו לנזק לחלקו השמאלי אחורי, כך לפי חוות דעתו של השמאי מטעם התובע.

בעדותה ציינה הגב' יצחק כי היא "בערך" מזהה את מי שנהג ברכב וזוכרת את מי שהייתה לצדו בזמן התאונה (עמ' 2 ש' 9 – 10), מאחר וראתה אותם רק דרך המראה האחורית. מר בנימין העיד כי אינו מזהה אותם (עמ' 4 ש' 31 – 34).

לטענתם, חרף העובדה שפגע בהם, המשיך הרכב הפוגע בנסיעה לעבר הצומת ונעלם מבלי שהשאיר פרטים.

במהלך האירוע, שינן מר בנימין את מספר הרישוי של רכב הנתבעת במכשיר הטלפון שלו ושלח אותו לאחר מכן כהודעת מסרון לגב' יצחק – עמ' 4 ש' 8 לפרוטוקול. כך למעשה בוצע זיהוי רכב הנתבעת כמי שפגע ברכב התובע. העדים לא ידעו לתאר את סוג הרכב, או צבעו (ראה למשל עמ' 1 ש' 30 – עמ' 2 ש' 3, וכן בעמ' 5 ש' 14 – 15), אך נותרו איתנים בעמדתם כי לא נפלה טעות במספר הרישוי שתיעדו בזמן אמת.

הגם שגב' יצחק ומר בנימין פנו לניידת משטרה שנכחה במקום בזמן התאונה, אך לא יכלה לספק להם כל סיוע רלוונטי, הרי שאך שבוע וחצי לאחר קרות התאונה פנה התובע להגשת תלונה במשטרה; יתרה מכך, בדיקת שמאי את רכב התובע נעשתה אך חודש וחצי לאחר התאונה והודעה בכתב לחברת הביטוח נמסרה רק כחודשיים לאחר התאונה.

עוד לציין כי עדת ראיה שהייתה במקום, ברכב שבנתיב מימין לרכב התובע, לא זומנה ליתן עדותה. ע"פ עדותה של הגב' יצחק אותה עדה הביעה הסכמתה להעיד, אך ככל הנראה חזרה בה – כך בעמ' 2 ש' 31 – עמ' 3 ש' 2.

לטענת התובע, די במספר הרישוי שתיעדו העדים על מנת לזהות בוודאות, או למצער בסבירות גבוהה מספיק להטלת חבות בהליך אזרחי, את הרכב הפוגע. יתרה מכך, לטענתו, מתוך עדותם של מר וגב' כהן לפיה היו בדרך להצגה בתיאטרון "הבימה" באותו יום נלמד כי בוודאי עברו בדרכם באותה הצומת, מה שמחזק את הטענה כי רכב הנתבעת הוא אכן הרכב הפוגע.

תמצית טענות הנתבע -

מטעמה של הנתבעת העידו מר שלומי כהן וגב' סיגלית זר כהן.

שניהם העידו כי כלל לא היו מעורבים בתאונה כלשהיא וכי האירוע המתואר אינו מוכר להם כלל. כן טענו כי מדובר ברכב חברה וכי בכל מקרה של תאונה הם אינם מחויבים בתשלום לחברת הביטוח, כך שאין להם כל אינטרס שלא להודות במקרה של תאונה.

באשר למסלול נסיעתם באותו היום, העידו כי אכן נסעו כאמור להצגה בתיאטרון "הבימה", אלא שלא ידעו לומר האם בהכרח עברו באותה צומת, או בכל מסלול אחר. לטענת מר כהן נסע בעקבות הוראות יישום הניווט, ואין כל הכרח כי יעבור דווקא במקום התאונה, אלא להיפך – בד"כ הוא כלל אינו עובר באותו רחוב.

בעדותו ציין מר כהן כי ברכב אין כל סימן לתאונה ואין כל פגיעה בדופן ימין, או בכלל. באשר לתמונה שהוצגה לבית המשפט במהלך הדיון נראו שני פסים לבנים ע"ג דופן הרכב, אשר לטענתו אינם אלא השתקפות של האור בעת הצילום.

כן שלל מר כהן אפשרות כי התאונה התרחשה מבלי ששם לכך לב.

דיון והכרעה –

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמוצגים ולאחר ששמעתי את העדים מטעם בעלי הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל הדרוש על מנת להוכיח את תביעתו.

העדים מטעם התובע לא ידעו לציין פרטים מהותיים אודות זהות הרכב הפוגע, למעט מספר הרישוי אותו טרחו לשנן בזמן אמת, וכאמור היו איתנים בדעתם כי לא נפלה כל טעות במהלך התיעוד;

גם אם לקבל את עדותם, לפיה השקיעו כל מאמציהם בשינון ותיעוד מספר הרישוי, הרי שתוך כדי ניכר לעין סממן כה בולט כצבעו של הרכב הפוגע. יתרה מכך, גם בשלב שלפני התאונה, עת הבחינו העדים שניהם בנהג הרכב הפוגע ומי שלצדו דרך המראה האחורית, ואף העיד מר בנימין כי הסתובב לעברם ברגע שהרגיש בפגיעה ואף ידע לציין כי הרכב הפוגע פגע ברכב התובע בערך באמצע הדופן הימני, וכל זאת עוד בטרם הפנו את כל תשומת ליבם למספר הרישוי, הרי שאך סביר היה כי לפחות צבעו של הרכב היה נחקק בזיכרונם, או כל פרט אחר;

טענתם כי היו נתונים בסערת רגשות ועל כן הם אינם זוכרים שום פרט מזהה אודות הרכב, יש בה כדי להטיל ספק גם בדיוק הנדרש בתיעוד מספר הרישוי – רוצה לומר, מקום בו סערו הרגשות עד כדי כך, לא מן הנמנע כי הושמטה ספרה או התחלפה באחרת.

והנה אכן נשאלת הגב' יצחק בעדותה מדוע סיפרה לסוכנת הביטוח כי מדובר בג'יפ לבן, שעה שרכב הנתבעת הינו בכלל בצבע שחור. הגב' יצחק לא ידעה לספק כל הסבר המניח את הדעת בעניין זה ולא הכחישה כי לסוכנת הביטוח שלה אכן תיארה רכב בצבע לבן בסמוך למועד התאונה (עמ' 2 ש' 6).

ע"פ עדותם של גב' יצחק ומר בנימין, לאחר התאונה, המשיך הרכב הפוגע בנסיעתו לעבר הצומת הנמצאת במרחק שהוערך כ- 150 – 300 מ', בעוד שרכב התובע ממשיך ועומד בנתיבו. העדים לא ידעו לציין האם בעת שהגיע הרכב הפוגע לקו העצירה נאלץ לעצור ברמזור אדום, או שהמשיך בנסיעה, ולא ידעו להסביר מדוע כל משך נסיעתו בנתיב זה לא צילמו את הרכב באמצעות הטלפון הסלולארי, למשל.

בנוגע לחקירת הגב' יצחק, באשר לאופן התנהלותה אל מול חברת הביטוח מטעמה, שבה הגב' יצחק וטענה כי מי שטיפל בנושא הוא אביה, בעל הרכב – הוא התובע. ואף על פי כן, עדותו של מר יצחק לא הובאה בפני. משכך, נותרו ללא מענה מספר שאלות, אשר לכשעצמן יש בהן כדי לפגוע בתביעתו;

כך למשל, לא הובהר מדוע דווחה התאונה באיחור ניכר לחברת הביטוח ומדוע בדיקת השמאי נערכה אך חודש וחצי לאחר התאונה, שעה ששיהוי שכזה יכול בהחלט לפגוע בקשר הסיבתי שבין הנזק הנטען לבין אירוע התאונה.

זאת ועוד, העדים לא ידעו לומר בוודאות כי הם מזהים את מר או גב' כהן.

מר בנימין העיד בפשטות כי הוא אינו מזהה אותם, בעוד שהגב' יצחק נתנה גרסה מהוססת בהקשר זה עת ציינה כי היא "בערך" מזהה את מר כהן, אבל כן מזהה את מי שהייתה לצדו באותה העת. אולם, כאמור, מצאתי עדות זו מהוססת ולטעמי אין ליתן לה משקל של ממש לעניין זה.

יתרה מכך, לא ברור כיצד גם הגב' יצחק, מי שישבה בכיסא הנהג ברכב התובע, וגם מר בנימין, אשר ישב לצידה, ראו שניהם הן את הנהג והן את מי שישבה לצדו אך באמצעות המראה האחורית. שכן, המראה האחורית מכוונת באופן שכזה המאפשר לנהג להבחין ברכבים שמאחוריו, מה שמשפיע בהכרח על זווית הראיה של מי שיושב לצדו של הנהג, כך שבוודאי אינו רואה את אותה השתקפות;

עובדה זו, יש בה כדי לפגוע באמינות עדותו של מר בנימין.

כן אציין כי חרף מאמציו הראויים של ב"כ התובע לבסס הטענה כי רכב הנתבעת היה נוכח במקום בזמן התאונה, לא מצאתי כי עלה בידו לעשות כן. אכן, נשאל מר כהן ונחקר אודות מיקומו באותו היום, והוא אף השיב כי היה בדרכו להצגה, הרי שטענה זו עדיין לוקה בשני פגמים משמעותיים: האחד, כפי שציין מר כהן בעצמו, אין הכרח כי נסע לאותה הצגה דווקא דרך הנתיב שהציע ב"כ התובע, ואכן ישנם נתיבים נוספים סבירים לא פחות לנסיעה מעין זו; השני, נעוץ בעובדה כי התובע, או עדיו, לא טענו בשום שלב באיזו שעה ביום התרחשה התאונה; בהעדר נתיב נסיעה וודאי ובהעדר עיגון שעת התאונה, לא מצאתי כי היה בקו חקירה זה כדי לרפא את המחדלים שבגרסת התובע.

אשר על כן, ולאחר שקלול מכלול הראיות שהוצגו בפני והעדויות שנשמעו, ולאחר שלא מצאתי הסבר מניח את הדעת באשר למחסור בפרטים מהותיים בעדותם של עדי התובע, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל הדרוש כדי לקבוע כי רכב הנתבעת אכן הוא הרכב הפוגע.

לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

ניתן היום, ב' חשוון תשפ"ג, 27 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.