בפני | כבוד השופט צחי אלמוג |
התובעים | 1. מישל שרון 2. נוי שרון |
נגד |
הנתבעת | עופרה קאופמן |
פסק דין |
רקע כללי וטענות התובעים
- התובעים שכרו בית מהנתבעת. הנתבעת מתגוררת בסמיכות למושכר ביחידת דיור. הסכם השכירות היה לתקופה החל מיום 1.9.2017 ועד יום 31.8.2019, עם אופציה לשנתיים נוספות. התובעים מימשו את האופציה והם התגוררו בנכס עד יום 6.8.21.
- ביום 16.1.20 הגישו התובעים תביעה כנגד הנתבעת שבה טענו כי הנתבעת לא נענתה לדרישותיהם בדבר רטיבות קשה עובש וסירחון באחד מחדרי הבית והם נאלצו לפנות את בנם מהחדר בשל חדירת מים לקווי חשמל ולחיות בצמצום בשאר חדרי הבית.
- הנתבעת לא השתתפה בהוצאות חשמל מים וארנונה ומדובר בצריכה משותפת, ואילצה אותם לשלם על תיקון בעבור שער פנימי של חניה ודרשה שיביאו את בעל המקצוע מטעמה.
- ביום 5.5.20 הגישה הנתבעת תביעה שכנגד וטענה כי מוטלת אחריות על הנתבעים לתיקון וטיפול בגין שימוש השוטף בנכס, בין היתר תיקון חומה פנסים בגינה האחורית, הוצאות משפטיות, נזק מאי הכנסת איש מקצוע ועוד.
- הטענות הנ"ל נטענו במסגרת בת"ק 40703-01-20 בבית משפט זה (להלן – "ההליך הקודם")
- בפסק הדין שניתן בהליך הקודם ביום 16.1.20 נקבע כי קיימת בעיית רטיבות קשה המפריעה לשימוש בנכס וכי התובעים לא היו מודעים לבעיה זו במעמד חתימת החוזה. נפסק לטובת התובעים סך 500 ₪ למשך תוקפה של 24 חודשים מהגשת התביעה דאז ועד ינואר 2020 בהפחתה של 20% בעקבות עיכוב בטיפול בעיית הרטיבות.
- בנוגע לתיקון השער נפסק כי הנתבעת אחראית לנושא זה אולם לא נפסק פיצוי לתובעים והתביעה בעניין נדחתה.
- בנוגע לחשבונות חשמל ומים הנתבעת הודתה כי התובעים משלמים הוצאות חשמל ומים שלה, ובית המשפט פסק פיצוי בסך 65 ₪ לחודש למשך 28.5 וחודשים, סה"כ 1,853 ₪ ביחס לצריכת החשמל.
- בית משפט קבע כי התובעים לא צירפו ראיות בנוגע למים, אך התובעים טוענים כי הם נמצאים כבני ערובה בידי הנתבעת מאחר וכל חשבונות בבית רשומים על שמה והיא הייתה משלמת את חלקה ומביאה את החשבונית להפרש תשלום. יש בידי התובעים את הפרש ששילמו עבור כמה חשבוניות אך אין חשבונית מסודרת לכך.
- עוד נפסק כי דין התביעה שכנגד להידחות בכל הנוגע לתשלום בעלי מקצוע בנוגע לרטיבות או אי הכנסת בעל מקצוע למושכר , פנסי גינה והוצאות משפטיות.
- בסופו של דבר פסק בית המשפט בהליך הקודם כי הנתבעת תשלם לתובעים סך 11,453 ₪ בגין הרטיבות והוצאות חשמל, ו - 700 ₪ עבור הוצאות משפט.
- עד כאן ביחס להליך הקודם.
- ההליך הנוכחי מתייחס לתקופה שעד לסיום החוזה בדירתה של הנתבעת, קרי, לתקופה שמחודש ינואר 20 עד אוגוסט 21, עת עזבו את הדירה.
- התובעים מבקשים השלמת פיצויים כדלקמן:
חדר עם רטיבות- 1,200 ₪ לחודש כפול 16 חודש – 19,200 ₪;
ארנונה 90 ₪ לחודש למשך 4 שנים- 4,320 ₪.
הפרשי ארנונה לאחר סיום חוזה השכירות – 800 ₪
תשלומי חשמל ומים 150 ₪ כפול 16 חודשים שנותרו מינואר 2020 ועד אוגוסט 2021 – 1,920 ₪.
תיקון שער – 500 ₪.
שכ"ט עו"ד – 5,631 ₪
טענות הנתבעת
- התביעה הקודמת התקבלה חלקית בשל הטעייה חמורה ע"י התובעים את בית המשפט, לטענתה היא לא ערערה בשל גילה המבוגר קרוב ל - 80 ולא היה לה את הכוח לעמוד שוב בהליך משפט.
- הבית יפה מפואר ומשופץ ואין זה נכון שלא היה ראוי למגורים והייתה בו רטיבות. לחיזוק דבריה טוענת שהתובעים התעקשו להמשיך ולהתגורר בית 4 שנים ובתום תקופת האופציה הם אף ביקשו לערוך הסכם שכירת נוסף לארבע שנים נוספות. סוכנת נדל"ן תמחרה את דמי השכירות בבית לשוכרים חדשים בסך 14,700 ₪ לחודש.
- הרטיבות הייתה במרפסת הסלון וויטרינת הסלון והדבר תוקן מיד כאשר יצאו התובעים מהבית מאחר שבזמן שהותם מנעו את התיקון. התובעים חסמו את חדר הילדים שלטענתם היה עם רטיבות ומנעו גישה אליו על מנת שלא יתגלה שהם שיקר.
- הנתבעת מכחישה את עניין הרטיבות וטוענת כי הסכם השכירות מול דיירים חדשים נחתם ביולי 2021 טרם פינו התובעים את הבית ובטרם נעשה התיקון הקל ובכל זאת הדיירים החדשים התרשמו מהבית מה שבעצם סותר את טענתם של התובעים לגבי הליקויים.
- הנתבעת מכחישה את זכותם של התובעים לפיצויים ולגבי תיקון השער ומציינת כי תביעתם בעניין זה נדחתה במסגרת ההליך הראשון, ולכן מדובר במעשה בית דין ולא עומדת להם הזכות לתבוע מחדש. גם החשבונית המצורפת היא על שם השכן המתגורר בבית הקדמי והם כלל לא הוכיחו כי שילמו בעד תיקון השער.
- טענות התובעים במסגרת תביעה זו מתייחסות לתקופת האופציה כהגדרתה בהסכם השכירות, שמומשה לאחר שהתובעים הכירו את הבית על בוריו.
- היא טוענת שהחזירה את כספי הארנונה אך סכום זה קוזז עבור המזוזות שנתלשו ע"י התובעים מכל חדרי הבית ולא הוחזרו למקומן (8 מזוזות).
- התובעים פוצו בסכום של 8,100 ₪ בשל כך כי הסכימו לפנות את הבית שלושה שבועות טרם מועד סיום החוזה ורק לאחר עזיבתם נדהמה לגלות כי תלשו את מזוזות הבית.
- כמו כן נודע לה שלא החזירו את פנסי הגינה למרות שהתחייבו לכך במסגרת ההליך הראשון ולא שילמו חשבון מים אחרון בגין התקופה שקדמה לעזיבתם.
- למען השבת הבית לקדמותו נאלצה הנתבעת לדחות את כניסת השוכרים החדשים ונגרם לה חסרון כיס בשל אבדן דמי שכירות לכן מבקשת לקזז את הפיצוי שנתנה לתובעים על סך 8,100 ₪.
עד כאן טענות הצדדים.
- בדיון שהתקיים חזרו הצדדים על טענותיהם.
- נדון להלן ברכיבי התביעה כסדרם; וכדי שהדברים יהיו ברורים הרי שהתקופה ביחס להליך הקודם תקרא "התקופה הקודמת" וביחס להליך הנוכחי "התקופה הנוספת".
פיצוי בגין רטיבות
- בהליך הקודם פסק בית המשפט פיצוי לתובעים תוך קיזוז אשם תורם בשיעור 20% בשל חלקם בעיכוב בטיפול בבעיית הרטיבות.
- הפיצוי נפסק לאחר שבית המשפט בהליך הקודם התרשם עובדתית באמצעות תמונות וסרטונים כי אכן קיימת בעיית רטיבות.
- אך בהליך זה לא צירפו התובעים לכתב התביעה שום תמונה או ראיה אחרת המוכיחה כת בעיית הרטיבות. בעת הדיון טען התובע כי יש לו תמונות וסרטים להוכחת הרטיבות והוא הציג מספר תמונות וסרטון לבית המשפט באמצעות טלפון נייד. יחד עם זאת, לא ניתן לקבל תמונות אלו כראיה או לבסס עליהן ממצאים ראייתיים, שכן לא ברור מתי צולמו התמונות והסרטון.
- לכך יש חשיבות רבה משום שכתב התביעה הנוכחי מתייחס לתקופה הנוספת שאינה חופפת את התקופה הקודמת שנדונה בהליך הקודם ואשר אליה התייחס פסק הדין באותו הליך. לפיכך לא די שבית המשפט קבע בהליך הקודם כי ישנה בעיית רטיבות כדי להסיק כי הרטיבות קיימת גם בתקופה המתייחסת להליך הנוכחי, ללא שמונחת תשתית ראייתית להוכחת הטענה.
- היה על התובעים להציג ראיות המוכיחות באופן פוזיטיבי את טענתם כי הרטיבות נמשכה גם בתקופה הנוספת, ולהוכיח כי התמונות והסרטון שהוצגו בדיון בפניי צולמו בתקופה הנוספת וכי לא מדובר בראיות המתעדות את התקופה הקודמת הרלוונטית להליך הקודם.
- איני מסתפק בדברי התובע בדיון כי מדובר בראיות חדשות, בייחוד לאור העובדה כי תמונות וסרטונים הוצגו גם בהליך הקודם, וניתן היה על נקלה להוכיח מתי צולמה כל תמונה וכל סרטון.
- דווקא לאור ההליך הקודם, ודווקא לאור החפיפה בטענות בשני ההליכים בין הצדדים, היה על התובעים, שכמי שנטל ההוכחה עליהם, להציג ראיות חדשות המוכיחות את טענתם ביחס לתקופה הנוספת.
- לא למותר לציין כי בעידן הטכנולוגי בימינו אלה, אין פשוט יותר מלהוכיח מתי בדיוק צולמה כל תמונה וכל סרטון והדבר אינו דורש מומחיות מיוחדת או מיומנות מקצועית.
- התובעים לא עמדו בנטל זה, ועל כן לא הוכח כי בעיית הרטיבות המשיכה גם בתקופה הנוספת, ודין הטענה להדחות.
תשלום ארנונה והפרשי ארנונה
- בפסק הדין בהליך הקודם נקבע (סעיף 15) כי התובעים חזרו בהם מהתביעה בעניין הארנונה. על כן הם מושתקים מלעורר את העניין בהליך זה, בכל האמור לתקופה נשוא ההליך הקודם, שכן יומם כבר ניתן להם בבית המשפט וחל הכלל בדבר מעשה בית דין.
- ביחס לתקופה הנוספת, לא חל מעשה בית דין, שכן קביעת בית המשפט בפסק הדין התייחסה לתקופה הקודמת. מכאן, שעל הנתבעים להוכיח את תביעתם ביחס לתקופה זו.
- לפי הסכם השכירות היה עליהם לשלם 1600 ₪ על חשבון ארנונה במקום 2088 ₪, כלומר בהפרש תשא הנתבעת. לטענתם, כל חשבונית שעברה לתובעים התברר להם כי היתרה היתה גבוהה ב – 90 ₪ לכל חשבונית, וכי הפרש זה יש לזקוף לזכותם ולהכפילו במספר החודשים של התקופה הנוספת.
- בנספח ט' לתביעה צורפה יתרת חשבון מעיריית רמת השרון בסך 150 ₪ אך לא הוכח כי סכום זה שולם על ידי התובעים ואין עליו אישור תשלום.
- בנוסף, צורף מסמך ביחס לחיוב ארנונה לתקופה 7-8/2021 בסך 2210 ₪. צוין בו בשני מקומות נפרדים כי שולם סך 1600 ₪ וסך 460 ₪ ביום 15.7.21 (בהנחה כי תשלום בסך 1600 ₪ משקף את חלקם של התובעים בארנונה, לפי ההסכם). אלא שלא ניתן להסיק ממסמך הוכחה לטענת התובעים כי הם שילמו ביתר כל חודש כפי שהם טוענים. הם לא צירפו הוכחות לתשלום ההפרש, ולא ניתן לקבל את טענותיהם על סמך חשבון בודד. הם גם לא הניחו תשתית עובדתית מספקת כדי לבסס את תחשיבם.
- על כן אני דוחה את התביעה בעניין זה.
הפרש ארנונה לחודש אוגוסט 2021
- בכל האמור לתקופה הנוספת נשוא הליך זה, תבעו התובעים סך 800 ₪ עבור החזר יחסי של הארנונה ששילמו, מאחר שעזבו את המושכר לפני הזמן. הנתבעת מודה כי לא הוחזרו כספים אלו אך מבקשת לקזז את הסכום כנגד מזוזות שתלשו התובעים מהבית עם עזיבתם.
- הנתבעת צירפה לכתב ההגנה מספר תמונות שצולמו המוכיחות כי אכן מזוזות נעקרו ממשקופים. הטענות בעניין זה לא הוכחשו במפורש ולא נסתרו, והתמונות מוכיחות זאת בבירור.
- התובעת העריכה כי עלות מזוזה היא 100 ₪ ועל כן מבקשת קיזוז מלא בסך 800 ₪ כנגד 8 מזוזות. הערכת הנתבעת לגבי עלות מזוזה נראית לי סבירה וזהירה ועל כן מצאתי לקבלה ולהורות על קיזוז הפרש הארנונה כנגד המזוזות.
תשלומי חשמל ומים
- התובעים לא צירפו חשבונות חשמל ומים להוכחת טענותיהם. גם במקרה זה לא ניתן לייחס את קביעות פסק הדין הקודם להליך הנוכחי, שכן על התובעים להוכיח עובדתית וראייתית את טענותיהם בעניין זה ביחס לתקופה הנוספת.
- בהליך הקודם ביסס בית המשפט את קביעותיו בפסק הדין על יסוד מסמכים שצירפה הנתבעת באותו הליך, אשר השלימו את התמונה הראייתית מבחינת בית המשפט, אך תוך שציין כי התובעים לא הביאו ראיות מטעמם.
- אולם, כידוע נטל ההוכחה, גם בתיק זה, על התובעים ולא על הנתבעת ולא היא שצריכה לספק להם ראיות.
- כאן צירפו התובעים חשבון חשמל שהתייחס להליך הקודם אך לא צירפו שום חשבון ביחס לתקופה הנוספת.
- הדברים לעיל יפים גם בנוגע לחשבונות מים – לא צורפה אף הוכחה.
- איני מקבל את טענת התובעים כי הם היו בני ערובה בידי הנתבעת ולא יכלו לקבל מסמכים, שכן לא שוכנעתי כי נעשה מאמץ מיוחד לקבלם, ומה גם שעל פי הוראות הסכם השכירות היה עליהם להעביר את חשבונות החשמל והמים על שמם, שאז לא היתה בעיה לקבל את החשבונות. עוד יצוין כי בסעיף 10 לכתב התביעה ציינו כי "..יציגו לבית המשפט ראיות בנוגע למים והחשמל..". ראיות כאלו לא הוצגו.
- על כן אני דוחה את התביעה בעניין זה.
תיקון השער
- בפסק הדין בהליך הקודם דחה בית המשפט את התביעה בנוגע לשער (סעיף 14 לפסק הדין). מכאן, שהעניין נדון והוכרע וקם מעשה בית דין, המונע מהתובעים לשוב ולעורר את הסוגיה פעם נוספת.
- על כן אני דוחה את התביעה בנושא זה.
שכר טרחת עו"ד
- באשר להחזר שכ"ט ששילמו התובעים לעו"ד עקב הצורך להתנהל מול הנתבעת, הרי שביחס לשכ"ט עו"ד אין מקום להכניס בדלת האחורית הוצאות שהוצאו עבור ייעוץ משפטי. באיזון בין השיקולים המתחרים יש להעדיף את הערכים שבבסיס מוסד התביעה הקטנה, הנגשת מערכת הצדק והוזלת עלויות ההתדיינות, על פני שיפוי מלא של בעלי דין שבחרו לשלם עבור ייעוץ משפטי. בית המשפט מצפה מהצדדים להתדיין לפניו ללא סיוע מקצועי, ישיר או עקיף. לאור שיקולים אלו, אין מקום לפסוק החזר עלות ייעוץ משפטי והוצאות עבור עו"ד, ומה גם שלא נמצא לפסוק לתובעים כל פיצוי.
לסיכום,
- נוכח מכלול האמור לעיל אני דוחה את התביעה. לפיכך, אין מקום להדרש לטענת הקיזוז של הנתבעת (להבדיל אילו היתה מגישה תביעה שכנגד).
- אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ בתוך 30 יום.
- ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום פסק הדין.
ניתן היום, כ"ט תמוז תשפ"ב, 28 יולי 2022, בהעדר הצדדים.
