1. התביעה שבפניי היא תביעה לתשלום סך של 33,000 ₪ בגין מכירת מוצר חלב פג תוקף שגרם לתובע הרעלת מזון ונזק גוף.

פרשת המקרה וטענות הצדדים

1. התובע ניגש ביום 3.8.2021 למרכול "סופר יודה" ברחוב בן-יהודה בתל-אביב, שבבעלות הנתבעת (להלן: "המרכול"), ועל-פי קבלה שצורפה לכתב התביעה הוא רכש בשעה 18:03 מספר מוצרים, ביניהם גביע לבן "גיל" (להלן: "הלבן"). התובע טען כי אכל את הלבן כשעה לאחר מכן, וכי מספר שעות מאוחר יותר, בשעה 03:00 או 04:00, החל לסבול מכאבי בטן, שלשולים, הקאות וחום גבוה. התובע טען כי פנה לבית חולים לקבלת טיפול רפואי, ולאחר טיפול שב לביתו. התובע טען כי בדיעבד גילה שהלבן שרכש היה פג תוקף במועד הרכישה, וכתוצאה מכך נגרמה לו הרעלת מזון. ומכאן תביעתו נגד הנתבעת.
2. לתמיכה בטענותיו הציג התובע במהלך הדיון גביע לבן נושא תאריך 23.7.2021 שעה 22:04, וטען כי זהו גביע הלבן המקורי שרכש בתאריך 3.8.2021 – לאחר שכבר היה פג תוקף – ושלאחר אכילתו נגרמה לו הרעלת מזון.
3. הנתבעת אינה חולקת על הטענה כי התובע רכש לבן במרכול ביום 3.8.2021, אך טוענת שאין ראיה לכך שגביע הלבן שהוצג הוא גביע הלבן שנרכש באותו יום. הנתבעת טוענת שהיא נוהגת לפקח על המלאי ועל תאריכי התפוגה של המוצרים, המוחזרים על-ידה ליצרן עם פקיעת התוקף, ואינם מוצגים למכירה. הנתבעת מכחישה את המצב הרפואי והנזקים הנטענים שנגרמו לתובע, ובכל מקרה טוענת להיעדר קשר סיבתי בין אכילת הלבן לטענה בדבר הרעלת המזון.
4. כתב התביעה המקורי הוגש ביום 4.1.2022, והוא כתוב בכתב יד ובחתימתו של התובע (להלן: "כתב התביעה המקורי"). בכתב התביעה המקורי נטען כי התובע רכש במרכול גביע גבינת "קוטג'" מקולקל וכי פנה באותו לילה לבית החולים "איכילוב", שם טופל, וכן פורטה השתלשלות העניינים של פנייתו אל הנתבעת. לאחר הגשת כתב הגנה מטעם הנתבעת בו נטען בין היתר כי המוצר שהתובע רכש היא לבן מסוג "גיל" ולא "קוטג'", ביום 1.3.2022 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה, בה טען כי בשל העובדה שאינו דובר עברית ברמת שפת אם ואינו יודע קרוא וכתוב בעברית, הוא נעזר באדם אחר שכתב עבורו את כתב התביעה המקורי וטעה בכתיבת שם המוצר. כמו כן, נטען כי בעת הגשת כתב התביעה לא היו בידי התובע האמצעים הטכנולוגיים לצירוף אישור רפואי, וכי הוא אינו מבוטח בביטוח רפואי ואינו מקבל טיפול בקופת חולים. לפיכך ביקש התובע לתקן את כתב התביעה בנוגע לשם המוצר שרכש ולצרף אישור רפואי. התובע צירף מסמכים בשפה הערבית מבית החולים בשכם מתאריך 4.8.2021, שתורגמו ואושרו על-ידי נוטריון (להלן: "כתב התביעה המתוקן").
5. כבר בפתח הדברים ייאמר כי קיימים פערי גרסאות בין כתבי התביעה שהגיש התובע, אותם נתבקש התובע ליישב בעדותו במהלך הדיון שהתקיים ביום 20.10.2022. בין היתר, נוגעים פערי הגרסאות לבית החולים אליו פנה התובע ולטיפול הרפואי שקיבל, וכן למועד פנייתו אל בית החולים. בכתב התביעה המקורי טען התובע כי פנה באותו יום אל בית החולים "איכילוב" ושם קיבל טיפול ולאחר 5 שעות שב לביתו, ובערב שלאחר מכן חזר אל המרכול ופנה אל הנתבעת. על-פי כתב התביעה המתוקן, התובע קיבל טיפול בבית החולים בשכם, ורק ביום שלמחרת.
6. במהלך הדיון העיד התובע כי בליל האירוע, בשעה 03:00 או 04:00 לערך, החלו להופיע הסימפטומים מהם סבל, והוא ניגש אל בית החולים "איכילוב" בשעה 07:00 לערך. התובע טען כי לא נתקבל לטיפול בבית החולים בשל העובדה שלא היה לו ביטוח רפואי ולא רצה לחתום על התחייבות לתשלום סכום גבוה [פרו' שורות 17 – 19 בעמ' 1]. התובע העיד כי נסע במונית עד לצומת תפוח, ומשם נסע במונית נוספת אל בית החולים בשכם, שם בוצעה לו שטיפת קיבה, ובמהלך הלילה בו שהה בחדר המיון שוחרר לביתו [פרו' שורות 7 – 9 בעמ' 2, שורות 13 – 14 בעמ' 3]. התובע הוסיף והעיד כי לאחר ששוחרר מבית החולים נסע לביתו שבבקעת הירדן, שם שהה במשך מספר ימים ולאחר מכן שב לתל-אביב, ורק במועד זה פנה אל הנתבעת.

התובע העיד כי הוא עובד כשליח שכיר בחברת שליחויות ומקבל תלוש משכורת, וטען כי אין לו ביטוח רפואי בשל העובדה שהוא עובד קבלן [פרו' שורות 4 – 7 בעמ' 3], ועל כן נדרש לשלם עבור הטיפול הרפואי בבית החולים בשכם.

1. התובע נתבקש לבסס את הקשר הסיבתי בין הלבן שאכל לבין הרעלת המזון שנגרמה לו. התובע העיד כי אכל באותו יום בבוקר חומוס, סלט וביצים, וטען כי קלקול הקיבה לא נגרם ממזונות אלה שכן אכל אותם בבוקר וכן לאור העובדה שהלבן התגלה כפג תוקף [פרו' שורות 20 – 23 בעמ' 2].
2. המסמכים שצירף התובע לכתב התביעה המתוקן מוצגים כמסמכים מטעם בית חולים בשכם. בסיכום המחלה נכתב כי התובע פנה אל בית החולים ביום 4.8.2021 כשהוא "סובל מכאבים עזים בבטן וקיבה, בנוסף לחום ושלשול מתמשך, בחילה ואנורקסיה". עוד נכתב ש"בוצעו הבדיקות הרפואיות הנדרשות" וכי האבחנה היא הרעלת מזון "עקב שאכל יוגורט וגבינה מקולקלים ואינם ראויים לשימוש האדם", כך על בסיס דבריו של התובע. במסמך נוסף, המופנה "לכל מאן דבעי", נכתב כי הוצאות הטיפול הן 4,300 ₪, ולא צורפה קבלה על תשלום.

המסמכים הכתובים ערבית תורגמו ואושרו באישור נוטריוני מתאריך 3.8.2021. במהלך הדיון נשאל התובע כיצד ייתכן שמועד האישור הנוטריוני הוא יום האירוע, והשיב כי פנה אל הנוטריון חודשים לאחר מועד זה, ואין לו הסבר לחוסר ההתאמה בתאריך, אולם הציג את האישור המקורי. התובע הוסיף כי אין בידו קבלה על התשלום לבית החולים [פרו' שורות 29 – 30 בעמ' 2].

דיון והכרעה

1. לאחר שמיעת עדויות הצדדים וטיעוניהם, ולאחר עיון בראיות שהוצגו מטעם התובע, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, ואפרט בתמצית.
2. על-מנת לבסס את תביעתו על התובע להרים את הנטל ולהוכיח כי הלבן שרכש במרכול שבבעלות הנתבעת היה מקולקל בעת הרכישה, וכי קיים קשר סיבתי בין אכילת הלבן להרעלת המזון שנגרמה לו. עוד מוטל על התובע להוכיח כי נגרמו לו נזק גוף והוצאות רפואיות.
3. באשר לטענת התובע כי רכש מוצר מקולקל, אין די בהצגת גביע לבן הנושא תאריך מוקדם מתאריך הקבלה על רכישת לבן במרכול כדי לעמוד בנטל ההוכחה, ובפרט, נוכח ריבוי גרסאותיו של התובע והסתירות ביניהן. תחילה טען התובע כי מדובר היה בגביע "קוטג'" ולאחר מכן בגביע לבן "גיל", כאשר לעניין זה אי ידיעת עברית אינה מהווה הסבר. התובע ייצג את עצמו והעיד בפני בית המשפט בעברית ברמה טובה, וניכר היה כי הוא מבין היטב את השפה. גם במסמך שהציג התובע מבית החולים בשכם נכתב כי דיווח על אכילת יוגורט וגבינה מקולקלים, בשונה מגרסה זו. השוני בין גרסאותיו של התובע משליך גם על הקושי בקבלת טענותיו, שכן בתחילה טען התובע כי פנה באותו לילה אל בית החולים לקבלת טיפול ושב לביתו, אולם על-פי גרסתו המאוחרת הוא נסע לשכם, טופל בבית החולים שם ולאחר מכן נסע לביתו בבקעת הירדן למשך מספר ימים ורק לאחר מכן שב לתל-אביב. לא ברור כיצד אפוא עלה בידיו של התובע לאתר את גביע הלבן שהציג כגביע הלבן שרכש במרכול שבוע ימים קודם לכן. הצילום שצורף לכתב התביעה המקורי היה של גביע לבן "גיל", ללא תאריך התפוגה, ורק לאחר מכן הוצג במהלך הדיון גביע ריק.
4. קושי עיקרי בטענתו של התובע הוא בהוכחה כי הלבן שהיה פג תוקף אכן היה מקולקל ומסוכן למאכל אדם, וכי קיים קשר סיבתי ברור בין אכילתו לבין קלקול הקיבה שנגרם לתובע. המוצר עצמו לא נשמר ולא הועבר לבדיקה, ולא הוכח האם היה מקולקל או רק פג תוקף (ככל שאכן מדובר במוצר שהוצג), והאם גרם בפועל לקלקול קיבה. אין די במסקנה שמבקש התובע להסיק מהעובדה שהלבן היה פג תוקף, ובהיעדר ראיה נוספת, לא ניתן לקבוע קשר סיבתי ברמת ההוכחה הנדרשת. לכך יש להוסיף את העובדה שהתובע אכל באותו יום מאכלים נוספים שעלולים היו לגרום לקלקול קיבה, באופן המערער את המסקנה שהתובע מבקש לקבוע.
5. סתירה נוספת בגרסאותיו של התובע נוגעת לטיפול שקיבל בבית חולים. בכתב התביעה המקורי נזכר רק בית החולים "איכילוב", ואין זכר לביקור בבית החולים בשכם. התובע ציין בכתב התביעה המקורי שלאחר הטיפול בבית החולים "איכילוב" הוא שב לביתו וגילה שהלבן פג תוקף, אולם טענה זו אינה מתיישבת עם גרסתו המאוחרת בדיון, על-פיה נסע לשכם ולאחר מכן לבקעת הירדן למשך מספר ימים נוספים ושב לתל-אביב רק לאחר מכן. גם לעניין זה, אין בטענה בדבר הקושי בשפה העברית כדי להסביר את היעדרן של טענות ועובדות מהותיות מכתב התביעה המקורי ואת הסתירה בגרסאות התובע.
6. ריבוי גרסאותיו של התובע והסתירות ביניהן, כאשר מדובר בעובדות פשוטות יחסית, והעובדה שהתובע לא נתן לכך הסבר המניח את הדעת, מעורר ספק בדבר מהימנות דבריו.
7. אף התיעוד הרפואי שצירף התובע מעורר קושי לא מבוטל. סיכום המחלה שצירף התובע מנוסח כמכתב המופנה "לכל מאן דבעי", ואינו כולל פירוט כנדרש אודות מצבו של התובע, הבדיקות שנערכו לו והטיפול שקיבל. סיכום המחלה מהווה למעשה תיאור תלונותיו של התובע, כאשר בין היתר נטען באופן תמוה שכחלק מהסימפטומים התובע סובל מ"אנורקסיה". נוסחו של סיכום המחלה מעורר ספקות בדבר מהימנות תוכנו.

המסמך הנוסף שצירף התובע אף הוא מכתב המופנה "לכל מאן דבעי" וכל שנאמר בו הוא מה היו הוצאות הטיפול, ללא קבלה וללא אסמכתה על ביצוע התשלום בפועל. לפיכך לא ניתן להסתמך על מסמך זה כהוכחה לביצוע תשלום לבית החולים.

כאמור, מסמכים אלה תורגמו מערבית על-פי אישור נוטריוני, אולם תאריך האישור של שני המסמכים הוא 3.8.2021 – מועד האירוע. התובע מודה כי בשני המקרים מדובר בתאריך שגוי ואין לו הסבר לכך.

1. אין מדובר בעניין של מה בכך. אישור נוטריוני אמור להיערך בקפידה וכל מטרתו היא לאמת את האמור במסמכים באופן מדויק. קיומן של שתי טעויות בולטות באישור הנוטריוני עצמו מפחית באופן משמעותי ממהימנותם של המסמכים.
2. מכל האמור לעיל עולה ספק מהותי בדבר האותנטיות של המסמכים שצורפו מטעם התובע.
3. הקושי להסתמך על התיעוד הרפואי שצירף התובע נוגע הן לאבחנה הרפואית לה טוען התובע, הן לתיאור מצבו הרפואי והנזק שנגרם לו, הן לתשלום עבור הוצאות רפואיות שנדרש לשלם לבית החולים בשכם. לעניין ההוצאות הרפואיות, לא ניתן מטעם התובע הסבר מניח את הדעת כיצד ומדוע אין לו ביטוח רפואי, ובפרט כאשר על-פי עדותו הוא מועסק כעובד שכיר ומקבל תלוש משכורת ממנו מנוכים מיסים כחוק.
4. לאור כל המפורט לעיל, אני קובעת כי התובע לא הוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת כי רכש במרכול שבבעלות הנתבעת מוצר מקולקל ומסוכן לאכילה, ולא הוכיח קשר סיבתי בין אכילת הלבן לבין הרעלת מזון ונזק גוף. התובע אף לא הוכיח ברמת ההוכחה הנדרשת את הנזקים שהוא טוען שנגרמו לו, ולא הציג תיעוד רפואי שניתן להסתמך עליו כמקור מהימן להוכחת טענותיו.
5. נוכח העובדה שהתובע לא הוכיח את תביעתו כנדרש, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, ב' חשוון תשפ"ג, 27 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.