1. לפנינו תביעה שעניינה הכרה בפגיעה בדרך לעבודה כתאונת עבודה.

רקע עובדתי

1. התובע הינו בעלים של חנות בזרזיר למכירת טלפונים ותיקונם, מכירת ציוד משרדי, ומכירת ציוד משרדי היקפי. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 7.4.21 בשעה 09:40 יצא התובע מחנותו רכוב על גבי אופנוע לכיוון חנות בעיר נשר, לצורך רכישת טונר למדפסת. לפי טענתו, בצומת רמת ישי התפרץ חתול לכביש, וכאשר ניסה להתחמק ממנו איבד שליטה על האופנוע, החליק ונפצע (להלן: התאונה). כתוצאה מהתאונה הועבר התובע באמבולנס לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם אובחן עם שבר באגן ורגישות בכתף שמאל.
2. ביום 21.10.21 נדחתה תביעת התובע לדמי פגיעה נוכח טענת הנתבע כי התאונה לא אירעה תוך כדי ועקב עיסוקו של התובע בעבודתו, ומכן התביעה שלפנינו.
3. עקב המחלוקות העובדתיות בין הצדדים נקבע התיק לשמיעת ראיות ליום 29.6.22 במהלכו העידו מטעם התביעה התובע בעצמו ומר פאדי סרחאן, שמועסק על ידי התובע בחנות שבבעלותו. לאחר מכן הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב והתיק עבר למתן פסק דין.

טענות הצדדים

1. התובע טוען כי התאונה אירעה במסגרת עבודתו, היות ונסיעתו לנשר נעשתה לצרכי עבודה ובמהלך העבודה, כך שאלמלא צורכי העבודה לא הייתה נגרמת התאונה. לטענת התובע חיזוק לדבריו כי מדובר בתאונת עבודה ניתן למצוא בכך שהאופנוע עליו רכב ביום התאונה מבוטח בביטוח למטרות עסקיות. כמו כן נטען כי בעדותו ובעדות מר סרחאן לא נפלו פגמים, ולכן יש לתת בהן אמון.
2. מנגד טוען הנתבע כי התביעה לא הוכחה וזאת מהטעמים הבאים: בכל המסמכים הסמוכים לתאונה אין זכר לכך שהתאונה אירעה במסגרת עבודתו; רק לאחר 3 חודשים הוצאה לראשונה תעודה ראשונה לנפגע בעבודה; אין הלימה בין דבריו של התובע בתצהירו לפיהם התאונה אירעה בדרכו מהחנות לנשר, לבין האמור בהודעה במשטרה לפיה יצא מביתו לנשר; וקיימות סתירות בעדותם של העד והתובע שמטילות ספק במהימנותם. לחילופין נטען כי אם התאונה תוכר כתאונת עבודה, התובע אינו זכאי לדמי פגיעה שכן עבד לאחר מכן, תחילה טלפונית, ולאחר חודש וחצי הגיע לעבודה באופן ממשי.

מסגרת נורמטיבית

1. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: החוק) מגדיר תאונת עבודה כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו". היינו, נדרשת הוכחתם של שני יסודות – יסוד הזמן (בעובד עצמאי "תוך כדי עיסוקו") ויסוד הקשר הסיבתי ("עקב עיסוקו"), כאשר יסוד הקשר הסיבתי הוא העיקרי מבין השניים.^[1]
2. סעיף 83 לחוק קובע חזקה לפיה כל תאונה שהתרחשה תוך כדי העבודה, רואים אותה כתאונה שאירעה עקב העבודה: "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך". הפסיקה קבעה כי חזקה זו חלה על עובדים שכירים אך לא כך לגבי עצמאים, אשר צריכים להוכיח באופן נפרד כי האירוע התקיים "עקב" העבודה וכי אין להסתפק בעניינם כי האירוע התקיים במהלך העבודה:

"(א) כעובד עצמאי, לא חלה על המערער חזקת הסיבתיות שבסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק), לפיה "תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה...", כך שעליו חובת ההוכחה שהתאונה אירעה לו "...תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו", כאמור בהגדרת "תאונת עבודה" בסעיף 79 לחוק (דב"ע שם/0-117 ישראל – המוסד לביטוח לאומי (להלן – עניין ישראל [1])). (ב) כדי להוכיח כי התאונה אירעה עקב העיסוק במשלח היד על התובע להראות כי הפעולה בה נפגע נעשתה "...לצורך עיסוקו במשלח ידו ('עקב'), בין שתראה בה פעולה השייכת מהותית לעיסוק עצמו ובין שתראה בה פעולה הנלווית לעיסוק" (עניין ישראל [1], בעמ' 133; דב"ע מה/0-128 קליפר – המוסד לביטוח לאומי [2])".^[2]

דיון והכרעה

1. התובע עובד עצמאי ולכן לא מתקיימת לגביו החזקה כי תאונה אשר ארעה במהלך העבודה אירעה גם עקב העבודה, ובהתאם לכך על התובע מוטל הנטל להוכיח כי התאונה התרחשה תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו. לאחר עיון בחומר הראיות לא שוכנענו כי יש לראות בתאונת הדרכים כתאונת עבודה, שכן לא נתנו אמון בגרסתו של התובע, וזאת מהטעמים אשר יפורטו להלן:
2. ראשית, עולה סתירה בראיות לגבי השאלה האם התובע עבד בחנות באותו היום ויצא ממנה לכיוון נשר. בחקירתו במשטרה מיום 19.4.21 אשר התקיימה בסמוך לתאונה, הסביר התובע כך: "בתאריך 07.04.2021 בשעה 09:30 בערך נהגתי באופנוע מסוג יאמהה ל.ר 12949902 בכביש 75 נהגתי מכיוון הבית מנשית זבדה לכיוון חיפה, לאחר שעברתי את צומת רמת ישי מזרח נהגתי בערך 40 קמ"ש מקסימום כי עמדתי לפני כן ברמזור אור אדום וכאשר התחלף התחלתי בנסיעה וזה היה 100 מטר לאחר הרמזור, לא היה תנועה הייתי בנתיב הימני למיטב זכרוני, לפתע ראיתי חתול מצד ימין חוצה לכיוון שמאל ומיד בלמתי תוך כדי פניה לכיוון שמאל ומהפחד לחתי חזק בבלם אחורי וקדמי, איבדתי שליטה ונפלתי...".^[3] במילים אחרות, לגרסת התובע בחקירתו במשטרה נסע לנשר מביתו ולא ממקום העבודה. בטופס התביעה שהגיש למל"ל, ציין התובע כי נסע לחיפה "לקנות ציוד לחנות ולבצע סידורים נוספים...",^[4] ללא אזכור כי יצא מהבית או מהחנות. לעומת זאת, בחקירתו במל"ל טען התובע כי יצא מהחנות לחיפה לצרכי עבודה: "אני פתחתי את החנות בשעה 8.30 בערך, הייתה לי תקלה במדפסת לשירותי דפוס, נגמר הדיו, והיה לי לקוח שרצה להדפיס חומר והייתי חייב להביא דיו למדפסת מחיפה מנשר מחנות בשם מימד, סגרתי את החנות, ונסעתי עם האופנוע שלי לקנות את הדיו מחנות מימד בנשר, יצאתי מהחנות לצומת נהלל ומשם לרמת ישי לכיוון נשר, התאונה אירעה בצומת רמתי ישי, עמדתי ברמזור, התחלתי את נסיעתי מהרמזור ואז קפץ חתול לאמצע הכביש ואז סטיתי מהחתול ואיבדתי שליטה ונפלתי מהאופנוע".^[5] יצוין כי בתצהירו התובע אינו מפרט האם יצא מהחנות או מביתו כדי לרכוש ציוד לחנות.
3. בעדותו בפנינו, כאשר עומת התובע עם גרסתו במשטרה כי נסע מהבית לכיוון חיפה, מסר גרסה אחרת: "אני זוכר שנסעתי, לקחתי ממש, לקחתי נכנסתי לבית, נכנסתי כן, לא אמרתי את זה בתצהיר אבל נכנסתי, לקחתי כסף מהבית ונסעתי לנשר. ממש מהאוטו... ".^[6] מיד לאחר מכן שכלל התובע את גרסתו ומסר גרסה נוספת לפיה לא נכנס לביתו אלא רק ניגש לרכב כדי לקחת את הארנק: "...לקחתי את הכסף מהאוטו, את הארנק ועשיתי תאונה ברמת ישי".^[7] התובע לא היה עקבי ביחס להשתלשלות האירועים בבוקר התאונה, וגם לא הצליח ליישב את הגרסאות השונות, והיה בכך כדי לעורר ספק במהימנות דבריו, בפרט כאשר בגרסתו הראשונה במשטרה הסביר כי יצא מביתו, ולא ממקום העבודה.
4. שנית, עלו סתירות בין גרסתם של התובע והעד מטעמו ביחס לאירועים שהתרחשו בחנות בבוקר התאונה. בחקירתו במל"ל טען התובע כי מר סרחאן לא עבד בשעות הבוקר, לכן סגר את החנות ומר סרחאן "היה אמור להגיע אחר הצהרים".^[8] בעדותו תיקן התובע את גרסתו וטען "...בסביבות ה-11 משהו כזה".^[9] כלומר, על פי דבריו של התובע, בשעות הבוקר העד לא היה בחנות. לעומת זאת, מר סרחאן טען בתצהירו כי היה נוכח בחנות בבוקר התאונה: "הנני להצהיר כי אנחנו עובדים, מיום שני עד שבת משעה 09:00 בבוקר ומסיימים בהתאם לעובד. הנני להצהיר כי מר בלאל מגיע לחנות ועושים רשימת קניות ציוד וחלקים למכשירים ומכשירים, והוא בדרך כלל נוסע להביא את הציוד הדרוש. הנני להצהיר כי ביום התאונה הודעתי למר בלאל כי חסר טונר למדפסת בחנות אשר משמשת אותנו להדפסות גדולות עבור לקוחות והיה צריך להביא טונר לצרכי עבודה".^[10] בעדותו חזר העד על דברים אלו ועמד על כך שבבוקר התאונה נכח בחנות ואמר לתובע כי חסר טונר.^[11] כשנשאל התובע בחקירה הנגדית לגבי גרסתו של העד בתצהיר, שינה את גרסתו וטען כי העד הודיע לו יום קודם לתאונה כי חסר טונר בחנות, ולא כפי שציין קודם לכן כי הבחין לבדו שחסר טונר: "לא. יום לפני הוא הודיע לי שיש טונר אבל אני שכחתי מזה. באתי פתחתי את החנות ש, עכשיו, כשפתחתי את החנות אני לא דבר ראשון שאני בודק את הטונר. עכשיו, כנראה ש, עוד פעם, כנראה שהלקוח הגיע ואז ראינו שניסינו למשוך בטונר ואין, הטונר נגמר, סגרתי את החנות, שלחתי הודעה לפאדי כנראה באותו יום ואמרתי לו תגיע לחנות אני נוסע להביא טונר למדפסת".^[12] מדובר לא רק בסתירה בין עדויות השניים אלא גם בגרסה חדשה ביחס למועד בו הסתבר לתובע כי חסר טונר בחנות.
5. נציין כי התובע הסביר כי השיחות בינו לבין העובד ביחס לחסרים בחנות נעשות בהודעות, ולא מידי בוקר כפי שהסביר מר סרחאן: "... אנחנו מתנהלים בהודעות בווטוס אפ...",^[13] אולם בחר שלא להציג את ההודעות האמורות על מנת ליישב את הסתירות בינו לבין העד או להוכיח את גרסתו. כך גם יכול היה התובע להעיד את הלקוח שהגיע בבוקר לחנות, על מנת לחזק את גרסתו, אך מטעמיו לא זימן אותו לעדות והדבר עומד לחובתו. עוד יצוין כי גם עדותו של העד היתה מבולבלת וכי במהלך החקירה הנגדית הבין כנראה כי גרסתו אינה מתיישבת עם גרסתו של התובע, ולכן ניסה לטעון כי הודיע לתובע כבר יום קודם לתאונה כי חסר טונר בחנות, אך לאחר מכן נשאל מפורשות כמה פעמים האם השתלשלות העניינים כפי שפורטה בתצהירו היא הנכונה, כלומר כי מסר לתובע ביום התאונה כי חסר טונר בחנות, ותשובתו הברורה היתה בחיוב.^[14] מכאן, כי שתי הגרסאות אינן יכולות לדור בכפיפה אחת.
6. סתירה אחרת בהקשר זה נגעה לנוכחותו של העד בחנות. התובע טען כי למר סרחאן אין שעות עבודה קבועות ולעיתים הוא מתחיל את עבודתו בשעות הבוקר המאוחרות או בשעות הצהרים.^[15] התובע גם טען כי הוא פותח את החנות בבקרים בשעות שונות, לעיתים ב- 8:30 אך לעיתים גם ב- 10:00, שכן אין שעה מדויקת,^[16] ולעומת זאת העד ציין בעדותו כי הוא מתחיל לעבוד כל יום בשעה 9:00, כפי שקרה גם ביום התאונה.^[17]
7. שלישית, גם גרסת התובע ביחס לדחיפות הצורך בטונר לא הייתה עקבית. כאמור לעיל בכתב התביעה שהתובע הגיש למל"ל נכתב כי "... עת נסעתי לחיפה לקנות ציוד לחנות ולבצע סידורים נוספים...",^[18] כלומר התובע יצא לטענתו לקנות ציוד לחנות וכן לבצע באותה הזדמנות סידורים נוספים. מנגד, בחקירה הנגדית טען כי התכוון לחזור במהירות לחנות כדי לשרת את הלקוחות שזקוקים להדפסות: "... זו מכונה גדולה כזאתי שיש לה טונרים גדולים, כמו שיש בזה, במקומות הגדולים והבן אדם הזה רוצה להדפיס את החומר ואין, נגמר לי הטונר. ... אני פשוט הייתי חייב ל, כל היום באים אצלי לקוחות שמדפיסים עבודות ולא יכלתי להיות, להמשיך את סדר העבודה של היום בלי הטונר אז סגרתי את החנות, בגלל שבאתי מוקדם הרשיתי לעצמי ללכת להביא את הטונר ולחזור".^[19] כשנשאל התובע ביחס לסתירה בין הצורך לחזור במהירות לחנות לבין כוונתו לערוך סידורים, השיב באופן מתחמק ולא ענייני:^[20]

ש: אתה אומר לי שמיהרת לחנות כי יש, התברר שאין טונר וזה דבר קריטי כי לקוחות על הזמן צריכים לבצע שם הדפסות, ומצד שני אתה אומר לי שנסעת לחיפה, נשר, מבחינתך זה אותו דבר לעוד סידורים ואולי סיבוב לשפרעם, משהו שיכול לקחת גם שעות. אז משהו פה לא מסתדר.

ת: לא יודע איך את מגדירה את זה, באמת, עוד פעם, אני, לא שאני נוסע עכשיו מנשר לעפולה. אני עושה את הסידורים כי כבר אני נסעתי לשמה. מה זה סידורים? מה זה סידורים? תגידי לי, הוא נגדיר את זה מה זה סידורים.

ש : אני שואלת אותך. אני לא יודעת למה כתבת את זה. אני מנסה להבין.

ת: לא יודע, אז בד"כ כשאני נוסע לחיפה או לשפרעם, אני נוסע לכמה לקוחות עושה את הסבב, אחד מעטפות, ואחד תיקון טלפון ואחד לקלוט ממנו טלפון אז זה, זה מה שנקרא סידורים. אוקי?

1. כאשר נשאל התובע בחקירה הנגדית לעניין הדחיפות לחזור לחנות, עלתה תמיהה בנוגע ללוח הזמנים באותו היום. התובע ציין בהודעה לחוקר המל"ל כי בשעה 8:30 באותו היום פתח את החנות והגיע הלקוח שעבורו נדרש הטונר. כאשר נשאל התובע לעניין סגירת החנות בשעות הבוקר כדי להביא את הטונר, השיב כי הרשה לעצמו לסגור את החנות כי הגיע באותו היום מוקדם וכי יכול היה להיות בחזרה כבר בשעה 9:30.^[21] אולם, על פי דו"ח המשטרה התאונה ארעה בשעה 9:30 לערך, והתובע לא ידע להציג הסבר משכנע מה עשה במשך שעה מיציאתו מהחנות לכאורה בסמוך לשעה 8:30 ועד התאונה בשעה 9:30 לערך. עוד נציין כי התובע כאמור טען שהיה צריך את הטונר באופן דחוף, ולכן התקשינו להבין מדוע המתין כשבועיים לרכוש את הטונר לאחר שהשתחרר מאשפוז. התובע לא הציג כל הסבר מניח את הדעת לריבוי הגרסאות, ומהימנותו התערערה פעם נוספת.
2. רביעית, לא הונחה בפנינו אף ראייה ממשית שיכולה ללמדנו שהתובע היה בדרכו לחנות הציוד בנשר דווקא. לא הוצג בפנינו תיעוד להזמנה מהחנות, או עדות עובד מטעם החנות המאשר כי התובע היה בדרכו לאסוף ציוד, או כל ראייה שיכולה ללמד כי התובע עבד עם החנות האמורה. למעלה מכך בחקירתו במל"ל הסביר שרכש את הציוד בגינו יצא מהמשרד בסופו של יום לאחר ששוחרר מאשפוז, ביום 22.4.21: "כן אחרי התאונה, אחרי שחזרתי מאשפוז קניתי את הטוניר מנשר",^[22] ומסר לחוקר המל"ל כי יעביר לו את החשבונית בה יש תיעוד לרכישת הטונר, אולם לא עשה זאת.^[23] במהלך עדותו בפנינו הציג התובע את החשבונית, אולם לא הגיש אותה לתיק בית הדין, מסיבות שאינן ברורות, על אף שנמסר לבא כוחו כי יש לבצע הגשה מסודרת של המסמך.^[24] כך או כך רכישת הטונר בשלב כה מאוחר, מערערת את מהימנות גרסתו של התובע ביחס לבוקר התאונה.
3. חמישית, עיון בחומר הראיות ובעדותו של התובע מלמד כי אין באנמנזה הרפואית בסמוך לתאונה, וגם לאחר מכן תיעוד לכך שהתאונה בוצעה במסגרת עבודתו. כך הסביר התובע בחקירתו במל"ל כי במסגרת ביקורים שלו במרפאה לאחר התאונה לא סיפר כי הפציעה נעשתה במסגרת תאונת היות ו"... התעסקתי יותר בפגיעה ובמצבי הרפואי וגם הרופאים התמקדו במצבי הרפואי",^[25] בהמשך דבריו שינה את גרסתו והסביר כי לא ציין זאת משום שלא היה מודע לכך. כך גם לא ברור מדוע תעודה רפואית ראשונה לעבודה נכתבה שלושה חודשים לאחר התאונה. כל אלו, בהצטרף לדבריו בחקירתו במשטרה בסמוך לתאונה, מטילים ספק ביחס למהימנות דבריו של התובע ביחס לנסיבות התאונה.
4. הערה טרם סיום: התובע טען שניתן ללמוד כי מדובר בתאונת עבודה היות ורכב על אופנוע המבוטח בביטוח למטרות עסקיות. אף אם נקבל את טענתו של התובע כי הרכב רשום כאופנוע חברה, אין משמעות הדבר כי הוא משתמש בו בהכרח רק לצרכי עבודה. לכן, אין לתת משקל לסיווג התחבורתי או העסקי של האופנוע.

סיכום

1. נוכח מכלול הראיות שהובאו בפנינו, לא שוכנענו כי התאונה נגרמה תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו. על כן, דין התביעה להידחות.
2. במעמד ישיבת ההוכחות ולאחר שנשמעו העדים, המליץ בית הדין לתובע לשקול האם הוא עומד על התביעה וזאת נוכח הסתירות שעלו באותו שלב מהעדויות. התובע בחר לעמוד על תביעתו, ומשעה שהיא נדחית ובמכלול הנסיבות, ישלם התובע לנתבע הוצאות בסך 1,000 ₪, שתשולמנה תוך 30 ימים ממועד פסק הדין.

1. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ד' תשרי תשפ"ג (29 ספטמבר 2022) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. בג"ץ 1262/94 זילברשטיין נ' בית הדין הארצי לעבודה (ניתן ביום 25.10.94). ↑

2. עב"ל (ארצי) 104/99 ברדה – המוסד לביטוח לאומי, ל"ח 241, 245 (2002). ↑

3. נ/1 ↑

4. נ/4 ↑

5. ש' 22-27 לחקירתו של התובע במל"ל. ↑

6. עמ' 6 ש' 17-18. ↑

7. עמ' 7 ש' 25-28. ↑

8. ש' 38 לחקירתו של התובע במל"ל. ↑

9. עמ' 8 ש' 21. ↑

10. ס"ק 6 לתצהירו של מר סרחאן. ↑

11. עמ' 18 ש' 1-12. ↑

12. עמ' 9 ש' 14-19. ↑

13. עמ' 10 ש' 17. ↑

14. עמ' 18 ש' 4 ואילך. ↑

15. עמ' 4 ש' 24-28. ↑

16. עמ' 4 ש' 6-17. ↑

17. עמ' 17 ש' 21-22. ↑

18. נ/4 ↑

19. עמ' 6 ש' 4-12. ↑

20. עמ' 12 ש' 9-21. ↑

21. עמ' 6 ש' 1 ואילך. ↑

22. ש' 40 לחקירתו של התובע במל"ל. ↑

23. ש' 41-46 לחקירתו של התובע במל"ל. ↑

24. עמ' 13 ש' 13-17. ↑

25. ש' 69-70 לחקירתו של התובע במל"ל. ↑