לפני תביעה כספית ע"ס 25,000 ₪ בשל גניבת מכשיר טלפון סלולארי.

התביעה

1. בכתב התביעה נטען כי התובע הינו נהג מונית עצמאי שעובד בין היתר באמצעות אפליקציית "גט טקסי".
2. לפי הנטען, ביום 25.7.2016, הזמין הנתבע נסיעה דרך האפליקציה ונסע במונית הנהוגה ע"י התובע. עת הגיע התובע לכתובת המבוקשת, גנב לו הנתבע טלפון סלולארי מסוג Samsung s7 (להלן: "המכשיר הסלולארי") אשר היה ברשותו ובבעלותו.
3. התובע הגיש תלונה במשטרה ולאחרונה, נודע לו כי הנתבע הועמד לדין, הורשע ודינו נגזר. על כן, עותר התובע לחייב את הנתבע בתשלום הסכום הנ"ל המורכב משווי המכשיר הסלולארי (4,000 ₪), עלות מכשיר חדש שנרכש (5,000 ₪), הפסד ימי עבודה (4,000 ₪) ועוגמת נפש (12,000 ₪).
4. לכתב התביעה צורף כתב אישום הכולל 16 אישומים בעבירות רכוש שונות כולן נשוא הליך פלילי מס' 45516-09-16 שהתנהל בבית משפט השלום בתל אביב (להלן: "ההליך הפלילי").
5. עפ"י אישום 10 לכתב האישום, ביום 25.7.2016 בשעה 1:00 או בסמוך לכך, נסע הנתבע במונית הנהוגה ע"י התובע, אותה הזמין דרך אפליקציית "גט טקסי", מהרצליה לכפר סבא. יום למחרת, הנתבע התקשר לתובע והזמין נסיעה נוספת עבור הוריו. כאשר התובע הגיע לכתובת האיסוף, פגש בן אדם אחר שגרם לו לצאת מרכבו, ניצל שעת כושר זו, לקח את המכשיר הסלולארי והעלים אותו. בכך קשר הנתבע קשר עם אחר לשם גניבת המכשיר הסלולארי ונטל ונשא אותו בצוותא חדה עם אחר, ללא הסכמת התובע וללא תביעת זכות בתום לב בכוונה לשלול אותו ממנו שלילת קבע. על כן יוחסו לנתבע עבירות של גניבה וקשירת קשר לעשות עוון לפי סעיפים 384 ו-499(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
6. לכתב התביעה צורף העמוד האחרון של גזר דין בהליך הפלילי ופסק הדין בערעור.
7. בדיון, מסר התובע שבמועד הנ"ל הגיע לכתובת, כאשר אדם אחר, "כנראה שזה היה אחד השותפים שלו לפשע שאמר לי שאפתח את הבגאז' והוא יצא מהאוטו ואמר לי שהוא הולך לקרוא להוריו ומאותו רגע הוא נעלם והשאיר אותי לבד ברחוב". אז התברר לתובע כי מכשיר הסלולארי שלו נעלם. התובע הגיש תלונה על הגניבה, זיהה את הנתבע בשני במסדרי זיהוי ובזכותו איפשר למשטרת ישראל לאתר אותו.

ההגנה

1. הנתבע לא הגיש כתב הגנה.
2. ערב הדיון, פנתה נציגת שירותי בתי הסוהר לבית המשפט בבקשה לקיים את הדיון בהיוועדות חזותית. בית המשפט נעתר לבקשה ובמועד הדיון מסר הנתבע את גרסתו באמצעות היוועדות חזותית בעודו נמצא במאסר.
3. הנתבע הכחיש את המיוחס לו. לדבריו, הוא לא גנב את המכשיר הסלולארי ולא מכיר את התובע. הנתבע הוסיף כי האישום שהיה קשור לתובע נמחק.
4. הנתבע עוד הסתמך על דברי התובע בדיון, לפיהם מאן דהוא אחר - ולא הנתבע – ביצע את הגניבה.
5. לבקשת הנתבע ובהסכמת התובע, עיין בית המשפט בתיק נשוא ההליך הפלילי במהלך הדיון. עיון בתיק העלה כי כתב האישום אכן תוקן במסגרת הסדר טיעון, כך שאישום מס' 10 (בנוסף לאישומים נוספים) נמחק.

דיון והכרעה

1. כמצוות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין מנומק באופן תמציתי.
2. לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו ולאחר ששמעתי את הצדדים, באתי לכדי מסקנה

כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח תביעתו במאזן ההסתברויות הנדרש בהליך אזרחי. על אחת כמה וכמה לא הרים את הנטל, עת מדובר בתביעה המייחסת לנתבע מעשים בעלי גוון פלילי, אשר בה הנטל המוטל על התובע הינו כבד יותר (ראה ע"א 475/81 זיקרי נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, בו נקבע כי "הצד, שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים").

להלן נימוקיי:

1. ראשית, לכתב התביעה לא צורפה כל ראיה פוזיטיבית הקושרת את הנתבע לגניבה המיוחסת לו. לא צורפה אסמכתא על הזמנת המונית על ידי הנתבע ולא הוכח בכל דרך אחרת שמי שנחשד כגנב המכשיר הסלולארי קשור לנתבע.
2. יתירה מכך, התובע העיד בדיון - בניגוד למה שנטען בכתב התביעה- שלא הנתבע הוא שעלה על המונית במועד האירוע אלא אחר "כנראה שזה היה אחד השותפים שלו לפשע". ויובהר, גם אם היה התובע מוכיח כי הנתבע אכן הזמין את המונית – מה שלא נעשה - הרי שלא מן הנמנע כי מאן דהוא אחר, שאינו קשור לתובע, עלה בסופו של יום על המונית וגנב לתובע את הטלפון.
3. מכל אלה, לא הוכיח התובע כי הנתבע הוא זה שגנב את הטלפון שלו.
4. כמובן שלא נעלמה מעיניי העובדה כי התובע זיהה את הנתבע כמי שנסע במוניתו יום לפני כן וכמי שהזמין את המונית במועד האירוע. אך לאור האמור, אין די בכך כדי להוכיח את הגניבה הספציפית דנא.
5. לא זו אף זו, התובע מסר בדיון כי המכשיר הסלולארי לא הוחזר לו ויש בכך כדי ללמד על ספק על זהות הגנב. ככל שהמכשיר הסלולארי היה נתפס בידי הנתבע, הרי משטרת ישראל הייתה מחזירה אותו לתובע.
6. מעבר לאמור, אמנם אישום מס' 10 נמחק, אך אף אם היה עומד על כנו, הרי לא מיוחסת בו גניבה בידי הנתבע אלה על ידי אחר.
7. מכל אלה ואף מעדותו של התובע עצמו, באתי למסקנה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו.
8. אי לכך, התביעה נדחית.
9. בנסיבות המיוחדות של המקרה וגם בשים לב לכך שהנתבע לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב פיזית לדיון, איני מטילה הוצאות על התובע.
10. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.
11. פסק הדין יישלח לצדדים.

ניתן היום, כ"ח אב תשפ"ב, 25 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.