1. לפני תביעת התובע לדמי תיווך ממכירת דירה מהנתבע שעבד במשרד התובע כמתווך עצמאי. לטענת התובע, הוא זכאי לדמי תיווך בסך 32,000 ₪ בגין מכירת דירתה של חיה קלימי, בשיתוף פעולה, ברח' זלמן צורף 9 פסגת זאב בשיתוף פעולה (להלן – הדירה והעסקה).

ההתקשרות בין התובע לנתבע

2. א. הנתבע טען, שעבד בתחילה אצל התובע כשכיר ולאחר מכן הפך למתווך עצמאי (סעיף 11 בכתב ההגנה). לטענת התובע, הנתבע עבד במשרדו כמתווך עצמאי כ4-5 שנים לערך.

ב. לטענת הנתבע, בין הצדדים אין כל הסכם התקשרות, אין חוזה בין הצדדים ולא ברור מכח מה דורש התובע את הסעד הנתבע (סעיף 7 בכתב ההגנה). נראה כי כוונת הנתבע היא להעדרו של חוזה בכתב. זאת לומד ביהמ"ש מכך שבמקום אחר אישר הנתבע שהייתה התקשרות בהסכם בע"פ לפיה, כי ככל שמשרד התובע יעביר לנתבע לקוחות שפנו למשרד התובע בשל פרסומים או בשל המוניטין של המשרד, אז יחלקו הצדדים בשכר התיווך מכל עסקה בשיעור של 40% לתובע ו- 60% לנתבע (סעיף 11 בכתב ההגנה).

האם חיה קלימי הייתה לקוחה של המשרד

3. א. טענת הנתבע, שמדובר בלקוחה פרטית שלו שמעולם לא הועברה למשרד התובע נדחית (סעיפים 8 ו-21 בכתב ההגנה). ההתכתבויות בין הצדדים מלמדות אחרת. הנתבע כתב לתובע (ת/1 ע' 10) כך:

"שהיא הייתה בעניין קניה מכירה דרך המשרד שלך היא הייתה שלך.. מאז היא הפסיקה את החיפוש אחר דירה ופנתה אלי שאנחנו כבר לא היינו ביחד" [ההדגשה הוספה – א.ו.ק]

ב. המסקנה היא כי חיה קלימי הייתה לקוחה של משרד התובע. הנתבע לא הוכיח שהלקוחה הפסיקה את החיפוש כנטען ושחדלה להיות לקוחה של משרד התובע.

ג. גם טענת הנתבע שמדובר רק במתעניינת נדחית. הלקוחה, עדת הנתבע, אישרה שהייתה במהלכים של מכירה וקניה (ע' 3 ש' 18-19).

ד. הלקוחה, עדת הנתבע, אישרה היכרות עם התובע מלפני 4 שנים דרך הנתבע ואישרה שהתובע אף נתן לה שירות בעצמו (ע' 3 ש' 8-12). כן אמרה שבהעדרו של הנתבע התובע לקח אחריות על נושא התיווך (ע' 3 ש' 11).

ה. במקום אחר כתב הנתבע לתובע (ת/1 ע' 11):

"תאמין לי שאם היה מגיע לך אתה הראשון שהיית מקבל אבל לא"

ו. דהיינו, ההתרשמות מהאמור לעיל היא, שמדובר בלקוחה שהייתה בעבר של משרד התובע וגרסת הנתבע שמעולם לא הייתה לקוחה של המשרד קרסה ולא היה מקום להעלותה.

ז. מצאתי קושי בעדות הלקוחה שטענה מצד אחד שלא ידעה באיזה משרד הנתבע עובד (ע' 3 ש' 17-18), אך מנגד הודתה בפה מלא שידעה שהתובע הוא המנהל של הנתבע (ע' 3 ש' 9).

ח. ביהמ"ש סבור שבנסיבות מקרה זה אין כלל חשיבות לטענה שהעסקה נסגרה לאחר סיום ההתקשרות בין התובע לנתבע שכן מדובר בלקוחה של משרד התובע.

4. בבחינת מעבר לנדרש, ואם ייאמר אחרת, שאין מדובר בלקוחה של המשרד, לא יהיה בכך לדעת ביהמ"ש כדי להועיל לנתבע מהנימוקים הבאים:

א. טענת הנתבע, שההתקשרות עם התובע הסתיימה ביום 26.8.21 לאלתר, נדחית (סעיף 15-16). הטענה אינה מתיישבת עם ראיות התובע, שהנתבע ביצע הזמנות שירותי תיווך בפנקסי התובע ביום 1.9.21. כל שניתן לקבוע הוא שהנתבע נתן הודעת סיום התקשרות ביום 26.8.21 (נספח ב' בכתב ההגנה), אך סיום ההתקשרות בפועל היה במועד מאוחר יותר. גם הודעת התובע לנתבע ביום 29.8.21 בה נתן לנתבע את ברכת הדרך אינה מלמדת שההתקשרות כבר הסתיימה (ע' 7 ש' 1-2)

ב. הנתבע טען, שכיוון שלא היה בין הצדדים הסכם עבודה מסודר, הוא יכול היה לסיים את ההתקשרות עם התובע לאלתר. לדבריו, סיים את ההתקשרות בשל אירוע נוסף של יחס לא נאות של התובע כלפיו ביום 25.8.21 (סעיפים 14-15 בכתב ההגנה; ע' 5 ש' 2-5; מש' 9). לציין שמנגד, הייתה גם הערכה של הנתבע כלפי התובע (ע' 5 ש' 2). טענת הנתבע לגבי סיום ההתקשרות על אתר אינה מתיישבת עם דברי הנתבע בדיון שגם לאחר יום 26.8.21 היו נכסים בבלעדיות חצי שנה קדימה ולכן ההתקשרות בינו לבין הלקוחות לא הסתיימה מיד (ע' 1 ש' 28-29). מההתכתבויות עולה עוד, כי הנתבע העביר לתובע את דמי התיווך בגיל עסקאות שהבשילו ודירת הלקוחה מושא תיק זה אינה צריכה לקבל התייחסות אחרת. נדחית טענת הנתבע בכתב ההגנה, שלאחר העזיבה, הצדדים רק התכתבו על מנת "לסגור פינות" ביניהם ולמטרת התחשבנויות והשבת פנקס התיווך שהושב ביום 2.9.21 במפגש טכני בלבד (סעיף 17 בכתב ההגנה). גרסאות הנתבע סותרות.

5. ביהמ"ש מצא קשיים נוספים בגרסת הנתבע כדלקמן:

א. טענת הנתבע בכתב ההגנה, שמדובר בלקוחה פרטית של הנתבע (סעיפים 8 ו-21 בכתב ההגנה) אינה מתיישבת עם האמור בנספח א' בכתב ההגנה כי מדובר בלקוחה של המשרד החדש אליו עבר הנתבע.

ב. בכתב ההגנה טען הנתבע, שהלקוחה פנתה אליו ביום 9.9.21 (סעיף 20 בכתב ההגנה). בעדותו טען שזה היום שבו הראה ללקוחה את הדירה (ע' 2 ש' 26). הדברים אינם מתיישבים עם התכתבות של הנתבע, מלפני הגשת התביעה, בה טען שהראה את הדירה ללקוחה ביום 9.10.21 (ת/1 ע' 14). כאמור, הנתבע חזר בו מגרסה זו בכתב ההגנה ובדיון ואישר כי הציג את הדירה ללקוחה ביום 9.9.21.

ג. טענת הנתבע, כי לא היה לו משרד ביום 22.10.22 הופרכה בראיות הנתבע (נספח א') ומהנטען בכתב ההגנה, שהחל לעבוד במשרד תיווך אחר ביום 1.9.21.

ד. טענת הנתבע, בהתכתבות לתובע שהוא לא מכר את הדירה של הלקוחה, הופרכה. הלקוחה אישרה שמכרה את דירתה שלא באמצעות משרד התובע אלא על ידי מתווך אחר ששמו שוקי ובשיתוף עם הנתבע (ע' 3 ש' 15-17 וש' 23 ו -25)

ה. במקום אחד טען הנתבע, שליווה את העסקה עם הלקוחה חודשיים (סעיף 22 בכתב ההגנה). במקום אחר טען שליווה את הלקוחה שנה שלמה (ע' 5 ש' 21-22 וש' 34- 25). משלא טען הנתבע תאריכים מדוייקים לשנת הליווי, הדבר מחליש את גרסתו שהלקוחה הגיעה אליו אחרי שסיים אצל התובע.

ו. הנתבע לא הציג הזמנת שירותי תיווך של הלקוחה המאוחרת למועד עזיבתו את משרד התובע. לו היה עושה כן אולי היה ניתן לחשוב על הדברים פעם נוספת, אך הזמנה כזו לא הוצגה מאחר ולא נחתמה (ע' 4 ש' 33). הדבר נזקף לחובת הנתבע.

ז. גרסת הנתבע הייתה שהחל לעבוד במשרד תיווך חדש ביום 1.9.21 (סעיף 1 בכתב ההגנה). לגרסת הנתבע הוא עזב את משרד התובע באחת עקב התייחסות התובע כלפיו באירוע מיום 25.8.21 (ע' 5 מש' 9 ואילך). בעדותו התברר כי חיפש לעבוד במשרד אחר ואף עשה תקופת התלמדות באותו משרד (ע' 2 שמ' 10-13). התברר עוד, שתקופת ההתלמדות הייתה שבוע וחצי פחות או יותר עד שבועיים לפני 1.9 עד (ע' 4 ש' 30-31).

ח. טענת הנתבע שהוא ביקש להיפגש עם התובע שוב ושוב והתובע דחה אותו נדחית. ההתרשמות מההתכתבויות שהוצגו היא, שמדובר בצדדים עסוקים, עם התחייבויות פרטיות שלא אפשרו מפגש מוקדם יותר ליום 14.9.21.

ט. מנגד, גרסת התובע לגבי המחלוקת מושא תיק זה הייתה עקבית, אמינה וללא סתירות.

י. הטענות המקדמיות שטען הנתבע בדבר עדר היריבות והעדר עילה נדחות לאור האמור לעיל.

יא. אפשר היה להוסיף עוד אך ביהמ"ש סבור שדי באמור לעיל.

מועד סיום ההתקשרות בין התובע לנתבע

6. א. אשר למועד סיום ההתקשרות בין הצדדים והחזרת פנקס הזמנות התיווך. מדובר בגרסה מול גרסה. אין מחלוקת שהמחשב הנייד הוחזר ביום 14.9.21. הנתבע טוען, שמדובר בהחזרה טכנית בלבד ושהחזרת פנקסי התיווך ארעה לפני כן ביום 2.9.21.

ב. הנתבע מודה שהמחשב הנייד הוחזר לתובע ביום 14.9.21. לדבריו, הדבר נעשה לנוחות התובע שהוא מבוגר ולא רצה לסחוב את המחשב בפגישה קודמת ביום 2.9.21.

ג. כאשר מדובר בגרסה מול גרסה, הנטל על הנתבע להוכיח את מועד החזרת פנקס ההזמנות והוא לא עשה כן במאזן הסתברויות. אין ראיה שהפגישה שנקבעה ביום 2.9.21 התקיימה בפועל ואין ראיה למה שארע במהלכה.

ד. ביהמ"ש מציין שההתכתבויות שצורפו (ת/1) היו חסרות ולא שלמות ועלה בדיון שיש התכתבויות רבות והקלטות בטלפונים של שני הצדדים שלא הוצגו במלואן. קביעות ביהמ"ש לעיל הן בהתאם לכך (ע' 2 ש' 30), ובהתאם לסעיף 3א בטופס פתיחת הליך.

המסגרת המשפטית

7. א. כאשר מתווך טוען שמגיע לו דמי תיווך עליו להוכיח טענה זו מכח הוראות הסכם שיתוף פעולה בין המתווכים.

ב. אין רלבנטיות למישור היחסים בין התובע ללקוחה. הנבחן הוא מישור היחסים בין התובע לנתבע. באופן דומה אין רלבנטיות לטענות הנתבע שהתובע היה אמור לתבוע את צד ג'.

ג. ביהמ"ש שוכנע כי במישור היחסים בין התובע לנתבע, התובע היה זכאי לדמי התיווך בבגין עסקת הלקוחה.

ד. בת"א (שלום ת"א) 35922/07 פרשת עוז נ' עזרא (12.3.09) בית המשפט ראה בשני מתווכים ששיתפו פועלה כמי שמהווים יחדיו "הגורם היעיל". בע"א (מחוזי חי') 29164-10-16 סולמון אלכסנדר נ' אופיר לוגסי (19.4.17) נקבע, שיש להפריד בין הוראות חוק המתווכים להוראות הסכם בין מתווכים. לפי הפסיקה חוק המתווכים חל אך ורק ביחסים בין המתווך ללקוחו, ואילו בין המתווך לחברו חלים דיני החוזים הרגילים. על כן טענת הנתבע כי התובע לא שימש הגורם היעיל נדחית.

הסכום הנתבע

8. א. לטענת הנתבע, מחמת תנאי ההתקשרות בעל פה סכום התביעה אינו ריאלי (סעיף 11 בכתב ההגנה). כן טען, שסכום התביעה הועמד על 32,000 ₪ ללא פירוט כיצד הגיע התובע לסכום זה. מנגד הנתבע טען לגבי הסכום שיקבל וצרף אסמכתא.

ב. הנתבע היה אמור להפקיד את דמי התיווך במלואם למשרד התובע ולקבל מהמשרד 60%. הנתבע קיבל לדבריו 60% מהמשרד החדש אליו שולמו דמי התיווך ולכן הנתבע ישיב לתובע 40% מדמי התיווך המלאים בהתאם להתקשרות בין הצדדים.

ג. לטענת הנתבע, הסכום ששילמה הלקוחה עבור העסקה היה 30,830 ₪ (נספח ג' בכתב ההגנה). על פי תנאי ההתקשרות זכאי התובע לסכום של 40% מסכום זה, דהיינו, 12,332 ₪. התובע העלה טענה כנגד נספח ג' רק במסגרת הדיון (ע' 6 ש' 14) ולא ביקש לזמן את מנהל משרד התיווך החדש אליו עבר הנתבע. לכן לא ניתנה לנתבע הזדמנות להתמודד עם טענת הזיוף והיא נדחית.

סוף דבר

9. א. התביעה מתקבלת חלקית.

ב. הנתבע ישלם לתובע 12,332 ₪. לסכום יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.1.22.

ג. בנוסף ישלם הנתבע לתובע אגרת פתיחת תיק יחסית בסך של 123.32 ₪ ובגין טרדה וביטול זמן 750 ₪.

ד. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ה. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לכב' ביהמ"ש המחוזי בירושלים בתוך 15 יום.

ו. המזכירות תודיע לצדדים.

ניתן היום, ח' אב תשפ"ב, 05 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.