לפניי תביעה, בסדר דין מהיר, לחיוב בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש לרכב על רקע תאונת דרכים.

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. תאונת הדרכים ארעה ביום 07.12.2021 בין כלי רכב, מ"ר 64-440-402 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת ונהוג בידיה (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 48-321-34 שבעת התאונה היה בבעלות הנתבעת 1 ונהוג בידי הנתבע 2 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2. התובעת טוענת כי בזמן שרכבה היה בעצירה לפני הכניסה לצומת פגע רכב הנתבעים ברכבה מאחור בשל אי שמירת מרווח כדין. לטענת התובעת, בגין התאונה נגרמו לרכבה נזקים אשר הוערכו בידי שמאי רכב, ועתה היא תובעת את נזקי הרכב, הפסדיה והוצאותיה.

3. מנגד, טוענים הנתבעים כי רכב הנתבעים הוסע על ידי הנתבע 2 מאחורי רכב התובעת אלא שרכב התובעת ביצע עצירה פתאומית במדרון ירידה מגשר. לטענת הנתבעים, אף על פי שנהג רכב הנתבעים שמר על מרווח סביר מרכב התובעת, רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת מאחור אך לטענתם מדובר בפגיעה קלה מאוד המכונה "נשיקה" וזאת בזכות תגובתו המהירה של נהג רכב הנתבעים. הנתבעים מוסיפים כי לאחר שהנהגים יצאו מרכביהם ראו כי נגרם נזק פעוט ביותר – שריטות שטחיות בלבד לחלקו האחורי של רכב התובעת. לטענתם, על אף שהנזק לרכב התובעת לא נגרם באחריות נהג רכב הנתבעים הציעו הנתבעים לתובעת, לפנים משורת הדין ומתוך אדיבות ורצון טוב, לתקן את רכבה אצל בן משפחתם שהינו בעל מוסך מורשה העוסק בפחחות. לטענת הנתבעים, כתגובה להצעתם טענה התובעת כי אין צורך היות שיש לה אחריות על הרכב, דבר שגרם לנתבע 2 להבין כי בזה נגמר העניין. אלא שלאחר מספר ימים, כך לטענת הנתבעים, נציגה מסוכנות הביטוח של התובעת שוחחה עם הנתבע 2 ודרשה שיישא בעלות תיקון נזקי רכב התובעת, אלא שהנתבע 2 דחה את הדרישה וטען כי הנזק לא נגרם באחריותו. הנתבעים מוסיפים לתאר בכתב הגנתם חילופי הודעות דואר אלקטרוני בנושא דרישת התשלום ואף צירפו העתקי ההודעות. הנתבעים מכחישים את הנזק שנגרם לרכב התובעת ואת הפסדיה והוצאותיה של התובעת.

יש לציין כי לכתב ההגנה צורפה הודעת צד ג' כנגד מבטחת רכב הנתבעים אך הודעת צד ג' לא נרשמה ברישומי התיק ואף לא שולמה בעדה אגרה. רק ביום 06.09.2022, יום לפני מועד הדיון הקבוע, הגישו הנתבעים בשנית את ההודעה לצד ג'. עם זאת, בפתח הדיון הסכימו הנתבעים למחוק את ההודעה לצד שלישי וכך בית המשפט הורה (עמ' 1, שורה 21 – עמ' 2, שורה 6 לפרוטוקול).

4. המחלוקת בין הצדדים היא לעניין האחריות לקרות התאונה, הנזק, גובהו וזיקתו לתאונה.

5. נערך אפוא דיון במסגרתו הוצגו ראיות הצדדים והעידו התובעת והנתבע 2 ובנוכחותה של הנתבעת 1 כאשר היא זו שמייצגת את עצמה ואת הנתבע 2, אחיה.

6. בתום ישיבת ההוכחות סיכמו הצדדים את טענותיהם בתמצית.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

7. על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים, במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, מהנימוקים המובאים להלן:

5.1. אני מעדיף, את גרסתה של התובעת, שהייתה ברורה, אינטואיטיבית, ספונטנית, והותירה רושם מהימן, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים שהייתה מהוססת, מתפתחת, מחושבת מאוד ומעוררת תהיות.

5.2. אין חולק כי רכב הנתבעים פגע מאחור ברכב התובעת, נהג רכב הנתבעים אישר זאת (עמ' 4, שורות 4-3 לפרוטוקול) ואף הודה כי לא שמר על מרווח מספיק מרכב התובעת (עמ' 4, שורה 13 לפרוטוקול).

5.3. לא רק זאת, אלא שנהג רכב הנתבעים אישר כי לאחר התאונה הוא התנצל בפני התובעת ואף הציע לה לתקן את רכבה במוסך של דודו (עמ' 4, שורות 8-5 לפרוטוקול) ומבהיר כי הסיבה שהוא הציע לתובעת היא "כי אני נכנסתי בה" (עמ' 4, שורות 17-16 לפרוטוקול). כך שהניסיון של הנתבעים להציג את ההצעה לתיקון הנזק במוסך של קרוב משפחתם כזו שנעשתה לפנים משורת הדין אין לה כל אחיזה שכן האחריות לקרות התאונה כפי שנהג רכב הנתבעים מודה בה באופן מפורש היא שלו.

5.4. בנסיבות העניין, כאשר רכב התובעת היה לפני רכב הנתבעים, והאחרון פגע בראשון מאחור, לא מצאתי כי היה באפשרותה של התובעת לנקוט בפעולה למניעת התאונה. מכאן, שהאחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהג רכב הנתבעים.

5.5. נהג רכב הנתבעים מאשר כי הבחין בנזק בחלקו האחורי של רכב התובעת אך אומר כי דובר על שריטה קטנה שבקושי נראית לעין (עמ' 4, שורות 11-9 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו הנגדית מאשר נהג רכב הנתבעים כי לא הסכים בסופו של יום לדרישה הכספית של התובעת, אף על פי שהציגה דוח שמאי, משום שלגישתו דוח השמאי היה מנופח ולא הגון (עמ' 4, שורות 19-18 לפרוטוקול).

5.6. עם כל הכבוד לגישתו של נהג רכב הנתבעים לפיה דוח השמאי מנופח היא אינה מקובלת עליי. נהג רכב הנתבעים אינו שמאי, ואינו בעל מומחיות מתאימה. ככל שרצו הנתבעים לסתור את גובה הנזק היה עליהם להביא חוות דעת שמאית נגדית.

5.7. עוד בעניין זה יובהר כי רק במעמד הדיון התברר כי הנתבעים מבקשים לבדוק את רכב התובעת על ידי שמאי מטעמם מבלי שהוגשה כל בקשה מתאימה מבעוד מועד. ככל שהתובעת או בא כוחה לא נענו לדרישתם לבדיקת רכב התובעת היה עליהם להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט, אלא שבקשה זו מעולם לא הוגשה ערב הדיון.

5.8. כמו כן, בסוף הדיון אף התברר כי הנתבעת 1 הייתה מוכנה לשלם את גובה הנזק הישיר אך לא את סכום התביעה (עמ' 5, שורה 19 לפרוטוקול). אבהיר כי סכום התביעה מורכב מהנזק הישיר בסך 4,517 ₪, ירידת ערך בסך 2,571 ₪ ושכ"ט שמאי בסך 877 ₪.

במילים אחרות, הנתבעת 1 הייתה מוכנה לשלם את גובה הנזק הישיר בסך 4,517 ₪. אם הייתה מוכנה הנתבעת 1 לשלם בגין הנזק הישיר הרי שטענתם של הנתבעים בדבר אי גרימת נזק לרכב התובעת או גרימת נזק פעוט בלבד אינה יכולה לעמוד עוד. מה גם, שלא פעם נזק שנראה על פניו "קטן" עלות תיקונו יכול להסתכם באלפי שקלים שכן הנזק הנראה לעין כשמו כן הוא רק מה שנראה לעין והוא אינו כולל נזקים שנגרמו לחלקים הסמויים מן העין.

אשר לירידת הערך, אני חוזר על קביעתי כי היה על הנתבעים להביא חוות דעת שמאית נגדית המצביע על תחשיב שונה של ירידת הערך. לכן, אני מקבל את ירידת הערך שנקבעה על ידי שמאי התובעת.

אשר לשכ"ט השמאי, התובעת צירפה לכתב התביעה את הקבלה על תשלום שכ"ט שמאי על פי חשבון העסקה שצורף לדוח השמאי. מה גם שעלות שכרו של השמאי נראית לי סבירה בנסיבות העניין.

סיכום

6. אשר על כן, הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

6.1. סכום התביעה, בסך של 7,965 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

6.2. הוצאות משפט – ובכלל זה אגרת בית המשפט ושכ"ט עו"ד – בסך כולל של 2,800 ₪.

הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

7. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"ט אלול תשפ"ב, 15 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.