בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון, כב' הרשמת אסטרייכר, בת"ק 45730-09-20, מיום 13.12.2021 במסגרתו נמצא לקבל את תביעת המשיבים להשבת סכומים שונים אשר שולמו על ידם עקב תקלות במערכת הביוב במושכר (כהגדרתו להלן) וכן פיצוי בגין נזקי מטרד. בית המשפט קמא הוסיף ודחה את התביעה שכנגד אשר הוגשה על ידי המבקשים בטענה להפרתו היסודית של הסכם השכירות המזכה אותם בתשלום פיצוי מוסכם.

1. ברקע ההליך, התקשרות המבקשים והמשיבים בהסכם שכירות מיום 23.8.2019, של דירת מרתף ברח' מוליק 11 בראשון לציון (להלן: "המושכר").

במסגרת כתב התביעה טענו המשיבים כי בסמוך לאחר כניסתם למושכר התגלו כשלים במערכת מי השופכין של המושכר. כשלים אלו לא טופלו כדבעי על ידי המבקשים, עד כי המשיבים ביקשו את טיפולו של בעל מקצוע אשר איתר, לשיטתו, את מקור הבעיה, בחיבור החשמל למשאבת הביוב. לאחר ביצוע התיקון פסקו התקלות.

1. בכתב ההגנה הכחישו המבקשים את טענות המשיבים, לרבות במיוחד אחריותם לשני אירועי הצפת הביוב הנטענים, כמו גם הטעם להתרחשותם. לשיטת המבקשים, אין ולא היה גם כל קשר בין שני אירועים אלו.

המבקשים ביקשו להפנות את שימת הלב להוראות הסכם השכירות, אשר לאורן ומכוחן, דין התביעה להידחות מקום בו נטלו על עצמם המשיבים, כשוכרים את האחריות לתיקון הליקויים אשר מקורם באירועים נשוא כתב התביעה.

1. המבקשים הוסיפו והגישו תביעה שכנגד במסגרתה נטען כי המשיבים נמנעו מלתקן את הליקויים במושכר נשוא תביעתם המקורית, או טיפלו בהם באופן בלתי סביר, או שלא בלוח זמנים סביר, עד כי העמידו בסכנה את המבנה כולו, את מערכת הביוב של הבית ואת בריאות דיירי הבית כולו, כמו גם דיירי דירות סמוכות.

בשל התנהלות זו, כמו גם הימנעותם מלבצע את התיקונים הנדרשים במשך כארבעים יום, היה מקום לראות במשיבים כמי שהפרו את הסכם השכירות הפרה יסודית, המזכה את המבקשים בפיצוי מוסכם בגובה של שישה חודשי שכירות, אלא כי התובעים בחרו להעמיד את שווי התביעה על סך של 6,000 ₪ בלבד.

1. במסגרת פסק דינו של בית המשפט קמא נפסק כי הוכח שאין מקור ההצפות בהשכלת מוצרי היגיינה למערכת הביוב ואף אל תקלה במשאבה עצמה, אלא ביעה של בידוד חשמל בעת התקנת המשאבה, וזאת קודם לכניסת המשיבים למושכר.

כפועל יוצא נפסק כי אין המדובר בליקוי שמקורו בשימוש חריג או כזה אשר מכוח הוראות הסכם השכירות על המשיבים לשאת בו.

בית המשפט הוסיף ובחן את טענות הצדדים באשר למהות והיקף התשלומים בהם נשוא המשיבים, ולבסוף מצא לפסוק להם פיצוי אף בגין נזק מטרד, בהינתן העדר האפשרות לעשות שימוש בחלק מן המושכר למשך תקופה מוגדרת, כמו גם מיהות התקלות.

נוכח מסקנותיו אלו של בית המשפט קמא, אף נדחתה התביעה שכנגד.

1. במסגרת בקשת רשות הערעור טענו המבקשים כי שגה בית המשפט קמא עת פסק למשיבים פיצוי, ודחה את התביעה שכנגד, מקום בו הראיות בכללותן מלמדות על מציאות שונה מזו שנקבעה במסגרת פסק הדין.

לשיטת המבקשים, לא נתן בית המשפט קמא דעתו, כדי הצורך לפערי הזמנים בין שני אירועי ההצפה ועשה עירוב שאינו במינו בין הטענות והאירועים העובדתיים השונים. המבקשים הוסיפו והתייחסו בבקשת רשות הערעור, באריכות לראיות השונות ואופן הפרשנות הראוי לכל אלו (החל מסעיף 60 לבקשה ).

עוד נטען על ידי המבקשים כי שגה בית המשפט קמא עת בקביעותיו באשר למקור ההצפות וזאת הן בהיבט הטכני והן בהיבט המשפטי.

טענות נוספות הועלו על יד המבקשים באשר לסוגיית צריכת המים, והשלכותיה על האירועים נשוא התביעה בפני בית המשפט קמא.

פרק ארוך מתוך בקשת רשות הערעור יוחד על ידי המבקשים למה שהוגדר על ידם כ"נימוקי הערעור ברמה המשפטית", כאשר חלק לא מבוטל ממנו עניינו מסקנותיו של בית המשפט על בסיס הראיות שהוצגו בפניו, והסתייגות המבקשים ממסקנות אלו, כמו גם פרשנותו את הוראות הסכם השכירות.

לשיטת המבקשים, היה ההליך בפני בית המשפט קמא פגום, בהיבטים שונים.

1. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, ובפסק דינו של בית המשפט קמא , באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. טעמיי להלן;
2. בהתאם להלכתו של כב' בית המשפט העליון, מידת התערבותה של ערכאת הערעור בפסקי דין אשר ניתנו על ידי בית המשפט לתביעות קטנות, מצומצמת ותעשה אך מקום בו הטעות או הכשל , ברורים ועולים מתוך הפסק.

על אלו יש להוסיף את ההלכה המנחה על פיה, לא בנקל תמצא ההצדקה להתערבות בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית אשר שמעה את הראיות והתרשמה מעדים באופן בלתי אמצעי. (ראה המלומד א. גורן , סוגיות בסדר דין אזרחי, רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח (פורסם; 20.5.2015); רע"א 4570/16 "אורון אסולין" תיירות , נופש, אירועים נ' בן חיים (פורסם; 05.9.2016))

1. בתיק זה, לא מתקיימים החריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור וזאת לא בהיבט הראייתי - עובדתי, ולא בהיבט מסקנותיו של בית המשפט קמא נוכח אותו בסיס ראייתי.

כך לעניין מסקנותיו לעניין מקור התקלה ( בין אם בעל המקצוע היה אביו של המשיב ובין אם לאו), השלכות סוגיית פערי הזמנים בין התקלות והאירועים אשר התרחשו לכל אורך תקופת התקלות על הכרעתו, הסתמכותו על הראיות השונות גם מקום בו סברו המבקשים כי המדובר בראיות "מפוברקות" או אלו אשר משקלן נמוך.

אך לצורך הדוגמא אבהיר כי עובדת היותו של בעל מקצוע, קרוב משפחה של בעל דין, היא בגדר שיקול אותו על בית המשפט להביא במניין שיקוליו, אך אין בה כדי לאיין את הראייה.

1. לגוף פסק הדין, התרשמתי כי הכרעתו של בית המשפט קמא בהליך הנוכחי מבוססת במהותה על אותן הכרעות עובדתיות, והתרשמותו של בית המשפט קמא מהראיות כמו גם מעדותם של בעלי הדין. ביחס לאלו, איני מוצאת, הגם הטיעון הארוך מאוד של המבקשים, כי מתקיימים תנאי הוראות הדין לצורך התערבותה של ערכאת הערעור.
2. באשר למסקנותיו של בית המשפט קמא, הרי כאמור לעיל, הללו נטועות היטב, בהכרעות העובדתיות, בשילוב עם הוראות הדין הרלוונטיות.

לעניין זה אוסיף ואדגיש כי אכן, כטענת המבקשים , "חוזה הוא חוזה", אלא כי בהתאם להוראות הסכם השכירות, נטלו על עצמם המשיבים את החובה לדאוג לתחזוקה השוטפת, ולמשור על המושכר וסביבתו , כמו גם לפצות את המשכיר בגין כל נזק אשר מקורו באותו שימוש במושכר, אינה הופכת את השוכר לזה האחראי לתיקון ליקויים מהותיים ובסיסיים במושכר עצמו.

משכך, ועת נקבע עובדתית, כי מקור הכשל הוא בהעדר איטום לחיבור החשמל למשאבה, בדין פסק בית המשפט קמא את שפסק ביחס לחבותם של בעלי הדין לאירועים נשוא בקשת רשות הערעור.

1. חלק מהטענות אשר הועלו על ידי המבקשים במסגרת בקשת רשות הערעור , חרגו מאלו שהועלו על ידם במסגרת ההליך בבית המשפט קמא. לעניין זה יודגש כי הגם שאני ערה לרצונם של המבקשים להוסיף טיעון ביחס לסוגיות שונות אשר לא הועלו על ידם במסגרת הדיון בבית המשפט קמא, אין ערכאת הערעור מהווה אמצעי לניהולו של הליך חדש ונוסף, אלא כי מטרתה בחינת סבירות פסק דינו של בית המשפט קמא, וזאת בלבד. (לעניין זה ראה לדוגמא טענות המבקשים באשר לצריכת המים במושכר).

סוף דבר, בקשת רשות הערעור נדחית.

מקום בו לא התבקשה תשובת הצד שכנגד, איני עושה צו להוצאות.

ככל והופקד עירבון, הוא יושב לידי המפקידים.

המזכירות תתבקש להמציא את העתק פסק הדין.

ניתן היום, י' שבט תשפ"ב, 12 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.