בפני תביעה כספית אשר הגיש התובע כנגד הנתבעת לפיצוי בסך 11,713 ₪.

הרקע וטענות הצדדים

התובע עמד בפני רכישה של רכב מסוג BMW סדרה 7 (להלן – "הרכב") שתאריך עלייתו לכביש הוא דצמבר 2016. ביום 20.12.2021 פנה לנתבעת המבצעת דרך קבע בדיקות מסוג זה טרם קנייה.

בדוח שהתקבל מאת הנתבעת ניתנה אינדיקציה לתקינות כללית של הרכב ובפרט רלוונטית לענייננו תקינות מערכת הקירור. יום לאחר מכן – רכש התובע את הרכב שעבר לחזקתו. עבור הבדיקה שילם התובע סך של 1,500 ₪. לטענתו נמסר לו כי משמדובר ברכב יוקרה אשר לו ביטוח בהתאם – גם עלות הבדיקה מותאמת ויקרה יותר (לטענתו בדיקה לרכב "רגיל" עולה בין 500 ל- 600 ₪ בלבד).

יום או יומיים לאחר שעבר הרכב לשימושו של התובע מערכת המולטימדיה ברכב נתנה התראה על מחסור בנוזל קירור. התובע מילא נוזל קירור ברכב אך לאחר יומיים חזרה ההתראה. על כן פנה התובע למוסך מרכזי לרכבי BMW ולאחר בדיקה התברר כי "קיימת נזילת מים חמורה במערכת הקירור במצנן הרכב ויש להחליפו בעלות כוללת של 7,799 ₪" (סעיף 4 לכתב התביעה).

משמערכת הקירור נמצאה תקינה בבדיקת הנתבעת את הרכב טרם הרכישה – הוגשה התביעה לפי הפירוט הבא: 1,500 ₪ בגין עלות הבדיקה; 7,799 ₪ בגין תיקון מערכת הקירור; 1,414 ₪ בגין תיקון אקטואטור אשר נמצא לא תקין במוסך וגם על כך לא נתקבלה כל אינדיקציה מהנתבעת במועד הבדיקה; 1,000 ₪ בגין יום עבודה שהפסיד התובע כתוצאה מכל האמור וכן עוגמת נפש. סה"כ – 11,713 ₪.

התובע טען בפני כי הנתבעת התרשלה בגילוי התקלה מבעוד מועד, ולו לא היתה מתרשלת ומגלה את התקלה – היה התובע נמנע מלרכוש את הרכב או לכל הפחות היה מקזז את עלות התיקונים ממחיר הקנייה.

לתמיכה בטענה לרשלנות הנתבעת טען התובע כי כחלק מדוח הבדיקה נמסר לו דוח קומפרסיה המציין כי לרכב 6 צילינדרים בעוד שבפועל לרכבו 8 צילינדרים, וכי יש ללמוד מכך על חוסר מקצועיותה של הנתבעת באופן התומך בטענות התובע.

התובע טען כי לא היה כל סימן מקדים לתקלה, וכי בהתאם לסעיף 4 להערות שבתעודה שמסרה הנתבעת לתובע – האחריות על תוצאות הבדיקה היא לתקופה של שלושה חודשים. התובע טען כי אחריות זו מכוונת בדיוק למצבים מסוג זה, בהם מתגלות תקלות לאחר הבדיקה אשר היה על הנתבעת לגלותן והיא התרשלה.

הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי פעלה במקצועיות, כי בעת הבדיקה, לרבות נסיעת מבחן שבוצעה, לא עלתה כל אינדיקציה לפגם כלשהו במערכת הקירור ובוודאי שלא נזילה כלשהי במערכת זו. עוד טענה הנתבעת כי בשים לב לעובדה כי התקלה נתגלתה מספר ימים לאחר הבדיקה כי אז נותק הקשר הסיבתי בין הבדיקה ובין התקלה. בהקשר זה טענה הנתבעת בכתב הגנתה כי אין ביכולתה "לנבא את העתיד אלא רק לתת חוות דעת מקצועית באותה נקודת זמן בה מתבצעת הבדיקה... מה גם שמר ארנון לא מצאת לנכון בשום נקודת זמן לפנות למכון... צר לנו על צירוף המקרים אולם לא בנו האשמה".

בדיון בפני העידו התובע ובעליה של הנתבעת, מר דני אברמובסקי.

בהתאם לתקנה 15 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976 יהא פסק הדין מנומק בצורה תמציתית.

דיון והכרעה

דין התביעה להידחות במלואה.

בפתח הדברים אומר כי לא מצאתי את עדותם של מי מבעלי הדין לא אמינה או בעייתית, אך לא מצאתי כי התובע הצליח להרים את הנטל המוטל עליו: נטל ההוכחה והשכנוע ועל כך נסמכת מסקנתי. להלן נימוקי.

באשר לסכום ששילם התובע על הבדיקה עצמה הפנה נציג הנתבעת למחירון המצוי במקומות גלויים אצל הנתבעת, בטענה כי הדברים היו ידועים מראש ומשבחר התובע לבצע הבדיקה – לא ברורה הטרוניה של התובע בעניין זה. נציג הנתבעת דחה את הטענה כי המחיר קשור עם העובדה כי המדובר דווקא ברכב יוקרה או שיש לכך קשר כלשהו לביטוח, והוסיף כי המחיר נקבע על ידי משרד התחבורה (ראו עמ' 3 שורה 7 לפרוטוקול). לא מצאתי להטיל ספק בעדותו זו של בעלי הנתבעת אשר בהתאם לעדותו עוסק בתחום זה משך 38 שנים.

באשר לדוח הקומפרסיה שנתנה הנתבעת לתובע, כחלק מבדיקת הרכב ואשר בו צוין כי לרכב 6 צילינדרים עת בפועל לרכב 8 צילינדרים הסביר מנהל הנתבעת כי סוג המחשב עמו עובדת הנתבעת הוא זה אשר נקבע על ידי משרד התחבורה. משרד התחבורה אף קובע את הפרמטרים שחייבת הנתבעת לבדוק, וכי בסוג מחשב זה הדוח ניתן על אחת משתי אפשרויות: רכב עם ארבעה או שישה צילינדרים בלבד. אפנה בעניין זה לעדות בעלי הנתבעת בעמ' 2 שורות 20-24 לפרוטוקול. נטען בפני כי זהו הסטנדרט בשים לב לקביעות משרד התחבורה הן את סוג המחשב, הן את הפרמטרים הנבדקים ואף את מחיר הבדיקה. גם בעניין זה לא מצאתי לפקפק בעדות זו, ומשלא הובאה כל עדות לסתור – לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח אחרת.

באשר לטענת הרשלנות גופה טען בעליה של הנתבעת כי "מה שנבדק זה על ידינו, אם היה משהו ולא שמנו לב אני אומר לבן אדם שאני אקח אותו למוסך. אם זה צנור ברקס או צנור מים יש אצלי במגרש מכון פרונטים אני אומר תלך לשם יחליפו לך. אם לא הייתי יכול לסדר הייתי אומר לו תלך לב.מ.וו, יש הגינות" (עמ' 2 שורות 20-24 לפרוטוקול). בהקשר זה עמד בעליה של הנתבעת על טענתו כי במועד הבדיקה לא עלתה כל אינדיקציה על תקלה כלשהי במערכת הקירור לא כל שכן נזילה אשר דרך הכלל ניתן להבחין בה על נקלה. בעלי הנתבעת הסביר כי הבדיקה בתבצעת באמצעות מחשב אליו מחובר הרכב, ומורצות בדיקות חוזרות – 8 פעמים ברצף. כאשר לא מתגלה איזה ממצא חריג המחשב מוציא באופן אוטומטי אינדיקציה כי המערכת שנבדקה תקינה (ומסומן V בדוח התקינות). בשים לב להסבר - גם בעדות זו לא מצאתי לפקפק.

בעניין אחריות הנתבעת כאמור בסעיף 4 להערות שבדוח הבדיקה, עמדה הנתבעת על כך כי במועד הבדיקה לא היתה כל תקלה ברכב התובע בהתאם לכל הבדיקות שנעשו: בדיקת מחשב, בדיקה פיסית בעין (הרכה הועלה על מגבהה) ונסיעת מבחן שבוצעה. לאור זאת – אין כל פגם בתוצאת הבדיקה כפי שנמסרה לתובע, ועל התקלה המצערת שקרתה – אין לנתבעת כל אחריות. התובע לא הביא כל ראיה לסתור טענה זו והסתמך, שוב, על עניין סמיכות הזמנים בלבד.

לנוכח כל המפורט ולאופיה של התביעה כתביעה קטנה אשר היא בהגדרתה הליך פשוט, קצר וזול במטרה להקל על אזרחים ללא הכשרה משפטית להביא את עניינם לבית המשפט מבלי להיזקק לייצוג משפטי כאשר אין מדובר בעניין בהיקף כספי משמעותי, מגמיש בית המשפט לתביעות קטנות את הדרישות הקבועות בחוק ובסדרי הדין.

עם זאת, הכלל הבסיסי לפיו חובת ההוכחה של תביעה מוטלת על כתפי התובע בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" עודנו מתקיים גם בתביעות מסוג זה. על התובע מוטלת החובה להוכיח את העובדות המשמשות בסיס לתביעתו ובענייננו את התרשלות הנתבעת באופן המקים לתובע את הזכות לפיצוי.

לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל: זולת סמיכות האירועים, לא הובאה ראיה כי היה על הנתבעת לבצע את הבדיקה באופן אחר משבוצעה, או כי התקלה היתה קיימת עוד ביום הבדיקה והנתבעת התרשלה בכך שלא התריעה על כך. לא הובא כל עד מקצועי לתמוך בטענות התובע שכאמור הסתמך רק על סמיכות האירועים מבלי להצביע על התרשלות הנתבעת בנסיבות. תקלה, כך לטענת הנתבעת, יכולה לקרות ביום אחד, ללא התראה מוקדמת ובפרט כאשר מדובר ברכב בן 5 שנים אשר לו בלאי טבעי.

נטל ההוכחה נקבע במשפט אזרחי עפ"י "הטיית מאזן ההסתברות" על תובע להרים את נטל ההוכחה עד למעלה מ- 50% ועליו להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע עד לשכנוע של 51% משרק תביעה בה יטה מאזן ההסתברויות כדי 51% לפחות – תתקבל (ראו בעניין זה ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ(1) 589, 598).

אמנם התובע הביא טיעוניו בצורה סדורה, אך לא עלה בידו להביא ראיות בעלות משקל יתר ולשכנע במידה הנדרשת (51%) אשר תקים לו זכות לסעד.

בנסיבות האלה אני דוחה את התביעה במלואה. עם זאת, לא מצאתי לעשות צו להוצאות ואני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשפ"ב, 25 יולי 2022, בהעדר הצדדים.