ניתן ביום 06 יוני 2022

ב"כ המערער עו"ד רפיק ג'בארה

ב"כ המשיב עו"ד אפרת לבנוני

פסק דין

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים (השופטת שרה שדיאור; ב"ל 50291-03-20), במסגרתו נדחתה תביעת המערער להכרה באירוע מיום 21.3.18 כתאונת עבודה.

רקע ותשתית עובדתית

1. המערער, יליד שנת 1984, תושב מחנה הפליטים שועפאט, הגיש ביום 6.8.18 הודעה על פגיעה בעבודה למוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד). לפי טופס התביעה, ביום 21.3.18 בסביבות השעה 13:30, עת המערער עבד במפעל חברת "ישראמרין בנייה מודולרית בע"מ" בכפר קאסם, ועת עמד על סולם והתקדם באמצעותו לצורך בניית תקרה מגבס, רגלי הסולם נתקלו בחריץ ברצפת הבטון וכתוצאה מכך איבד המערער את שיווי משקלו, נפל מהסולם ואף הועף דרך חלון המבנה, עד שנחת על האדמה מחוץ למבנה. כתוצאה מהתאונה נפגע המערער בשתי רגליו ופונה בעזרת אחד העובדים לבית החולים "הדסה עין כרם".
2. המערער צירף לטופס התביעה תמונות של המפעל בו אירעה התאונה (בהן נראה שטח גדול בו נבנים מבנים טרומיים וכן מבנה טרומי המצוי בתהליך בנייה ולצדו לוחות גבס וכן חריץ ברצפת המבנה); תיעוד רפואי מבית החולים מיום 21.3.18, בו נרשם כי המערער התקבל בחדר המיון באותו יום בשעה 15:25 וצוין "לדבריו בעת עבודתו נפל מסולם בגובה של כ- 1.5-2 מטרים. נחבל וכעת כאבים וקושי בהנעת קרסול שמאל וברך ימין" (כאשר עבר ניתוח בשל שבר בקרסול שמאל); וכן סרטון שצולם סמוך לאחר הנפילה על ידי חברו לעבודה מר מוחמד עבידאת, ובו נראה המערער כאוב ונתמך על ידי שניים מחבריו לעבודה (סעיף 13 לתיאור התביעה שצורף לטופס התביעה).
3. המוסד החליט לדחות את התביעה, כיוון שהמערער לא דווח כעובד של חברת "ישראמרין" ולא אירע לו אירוע תאונתי תוך כדי עבודתו במועד הנטען. על כך הוגשה תביעת המערער לבית הדין האזורי. המערער חידד במסגרת כתב תביעתו ותצהירו כי עבודתו במפעל חברת "ישראמרין" נעשתה דרך חברת ג.א.ש בנייה קלה ומתועשת בע"מ או מי מטעמה, שמנהלה או הבעלים שלה הוא אדם בשם דורון אשר קיבל את המערער לעבודה (ויצוין כי כבר בהודעה שמסר המערער לחוקר המוסד ציין כי עבד אצל אדם ששמו "דורון", ובהתאם התנהלה חקירת המוסד).
4. מטעם המערער העידו הוא עצמו וכן מר מוחמד עבידאת, מר אחמד עבידאת ומר עלאא אבו נאנה – ששלושתם עבדו עמו לפי הנטען באתר ביום האירוע, כאשר מר מוחמד עבידאת צילם את הסרטון ושני העדים הנוספים הם אלה שמצולמים בו כאשר הם תומכים במערער. אף אחד מהעדים לא ראה את נפילתו של המערער (אם כי שמעו אותו צועק וראו אותו מיד לאחר הנפילה), והם העידו כי עבדו יחד משך כ-15 יום במפעל, באמצעות דורון, מבלי שקיבלו על כך שכר, ופוטרו מיד לאחר פציעתו של המערער. מלבד המסמכים שפורטו בסעיף 3 לעיל, הגיש המערער גם פירוט נסיעות בכביש 6, ממנו עולה כי במהלך חודש מרץ 2018 (עד 21.3.18 בו מצוינת נסיעה בשעות הבוקר בלבד) נסע הרכב שבו לטענת המערער נסע מירושלים לעבודתו (כאשר לטענת המערער הרכב נרשם פורמאלית על שם קרוב משפחתו אך היה בפועל בשימושו) ממחלף בן שמן עד מחלף קסם בשעות הבוקר, וחזרה בשעות אחר הצהרים.
5. תצהירים נוספים שהגיש המערער – של מר מוהנד אבו נעמה (שקישר בינו לבין דורון לצורך תחילת עבודה אצלו); מר חוסאם עלקם (קרוב משפחה של המערער שהרכב בו השתמש המערער לצורך הגעה מדי יום לעבודה במפעל בכפר קאסם רשום על שמו, אך תצהירו הוגש ללא חתימה עליו); ומר עז אלדין סליימה (שלקח את המערער לבית החולים, אך גם תצהירו הוגש ללא חתימה עליו) – נמשכו מתיק בית הדין שכן העדים לא התייצבו לדיון ההוכחות (לטענת ב"כ המערער, מר עלקם הגיע באיחור לאחר שתצהירו כבר נמשך ולכן סירב בית הדין להעדתו, מבלי שהדבר נרשם בפרוטוקול).
6. מטעם המוסד הוגשה התכתבות בין חוקר המוסד מר עלי בדר (שלא הגיע למתן עדות) לבין מנהלת משאבי האנוש של חברת "ישראמרין", גב' ליה חכם. מר בדר ציין בהודעת הדוא"ל מטעמו כי המערער הועסק באתר שנמצא באחריות חברת "ישרמארין" כקבלן ראשי ונפגע בעת ביצוע עבודה באתר, ובהתאם ביקש את פרטי מנהל העבודה שפיקח על האתר ועל עבודת קבלני המשנה בו, וכן רשימה של קבלני המשנה. תשובתה של גב' חכם הייתה "אכן לא מדובר בעובד חברת ישראמרין. מדובר בעובד של קבלן. כל עניין ודבר פנה למעסיק הישיר שלו" – הא ותו לא. במהלך הדיון בפנינו הבהירה ב"כ המוסד כי נעשו ניסיונות בהמשך להתכתבות זו לזמן לחקירה את הגורמים הרלוונטיים בחברת "ישרמארין" וכן את מר דורון גולדנברג, הבעלים של ג.א.ש (שהובהר כי אינה חברה בע"מ אלא שם עסק לפי ראשי התיבות "גבס אקוסטיקה שיפוצים"), אך אלה בחרו שלא לשתף פעולה והתחמקו מלהיחקר. יצוין כבר כעת כי המסמכים המלמדים על ניסיונות אלה לא הועברו לידיעת ב"כ המערער, כך שלא יכול היה לחקור את עדי המוסד על הטעמים להתחמקותם.
7. מטעם המוסד העידו בבית הדין האזורי מר יוסי שטיינברג, מנהלה הנוכחי של חברת "ישראמרין" (שהגיע בליווי יועצה המשפטי של החברה והבהיר כי הוא מנכ"ל חדש שלא עבד בחברה במועד הרלוונטי לאירוע) ומר דורון גולדנברג, הבעלים של העסק הקרוי "ג.א.ש". כן העיד החוקר מר ליאור קן דרור (שלא התאפשר לב"כ המערער לחקרו על כל תהליך החקירה במוסד והתשובות שהתקבלו מחברת "ישראמרין", ובעיקר מכתב התשובה של גב' חכם שצוטט לעיל).
8. מר שטיינברג אישר בחקירתו כי לחברת "ישראמרין" מפעל ייצור לבנייה מודולרית בכפר קאסם; כי חברת ג.א.ש עבדה עם החברה בשנת 2018 כקבלן משנה לעבודות גבס; וכן אישר כי "יש עובד שהיה שייך לאחר מקבלני המשנה של חברת ג.א.ש... יש קבלן שהוא עובד של חברת ג.א.ש שהוא נפצע על רצפת הייצור, ממה שהצלחתי להבין... זה לא קרה בתקופה שלי, ממה שאני מבין מדובר על אחד מקבלני המשנה של ג.א.ש שנפצע באתר הייצור של המפעל של חברת ישראמרין" (עמ' 21 לפרוטוקול). בהמשך הוסיף כי "מדובר בעובד שהוא עובד של הקבלן של חברת ג.א.ש... עובדי הקבלן זה העובדים של קבלני המשנה שלנו... הקבלן זה ג.א.ש אני לא מכיר את העובד" (עמ' 22). כאשר נשאל לאיזה קבלן התכוונה גב' חכם בתשובתה שצוטטה בסעיף 7 לעיל, השיב – "מדובר בקבלן שמועסק על ידינו, קבלן משנה ג.א.ש" (עמ' 23). מר שטיינברג נשאל עוד אם ממונה הבטיחות במפעל דווח על התאונה, והשיב כי אינו יודע.
9. מר דורון גולדנברג אישר בעדותו כי היה הבעלים של עסק הקרוי ג.א.ש וכי עבד כקבלן גבס במתחם העבודה של חברת "ישראמרין" בכפר קאסם בשנת 2018. לדבריו אינו מכיר את המערער. כאשר נשאל אם הוא מכיר מי מעדיו של המערער, שאף הם טענו כי עבדו אצלו, השיב כי "אם יש להם תלוש עבודה אצלי הם עבדו אצלי, אם לא אני לא מכיר" (עמ' 26). עוד אישר מר גולדנברג כי מנהל העבודה מטעמו, אשר ניהל את העובדים באתר, היה אדם בשם איאד אוודה (עמ' 29). יצוין בקשר לכך במאמר מוסגר כי כבר בטופס התביעה למוסד ציין המערער כי שמו של מנהל העבודה, לו מסר על התאונה בזמן אמת, הוא מר איאד עווידה.

פסק דינו של בית הדין האזורי

1. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי המערער לא הוכיח כי אירע לו אירוע תאונתי תוך כדי עבודה ביום 21.3.18. להלן טעמיו העיקריים של בית הדין האזורי לקביעות אלה:
2. הסרטון שצילם מר עבידאת לא הוגש במצורף לכתב התביעה וגם לא במצורף לתצהיר המערער, אלא הובא רק לדיון ההוכחות. משכך, "משקלו כדין עדות כבושה על כל המשתמע".
3. אין כל שלט או סימן היכר באתר המצולם בסרטון, וגם אין תאריך על הסרטון. מר שטיינברג ומר גולדנברג לא התבקשו לאשר כי השטח המצולם בו הוא אכן אתר של חברת "ישראמרין". מר עבידאת אף לא הציג את הצילום בטלפון הנייד שלו, כדי לאשש כי הצילום אכן בוצע ביום האירוע. הסרטון אף אינו משקף נפילה כלשהי אלא את המצב הנטען לאחריה כאשר רואים את המערער הולך, אם כי בסיוע, ומסוגל לעמוד על הרגל.
4. איש מהעדים לא ראה את המערער נופל. שלושה עדי תביעה לא התייצבו להעיד ויש בכך כדי ללמד "שאין ממש בגרסת התובע שכן הם עדים מהותיים להוכחת גרסתו".
5. במסמך הרפואי מבית החולים אין אזכור לכך שהמערער הועף כדבריו מהחלון החוצה, וגם אין "מילה וחצי מילה על מקום העבודה, שם המעסיק או שם פרטי משהו כגון זה". אף אין אזכור לחבריו של המערער לעבודה, שלפי הנטען ליוו אותו לבית החולים.
6. התמונות שצירף המערער כלליות ואין עליהן תאריך. המקום בסרטון "שבו גם נראה המבנה מבפנים ומבחוץ, וסולם ותיאור הגובה של הסולם ומעוף מהחלון, לא מתיישב עם הנשקף מהם" (אך יצוין כבר כעת כי לאחר צפייה בסרטון, לא ברורה כוונתו של בית הדין בדברים אלה).
7. יש סתירות בתיאור האירוע, ולמשל בשאלה האם המערער נפל על האדמה או על אספלט. סתירה נוספת מצא בית הדין בתיאור המערער בחקירתו "בסוף הם הרימו אותי ולקחו אותי לרופאים", כאשר מעיון בסרטון למד בית הדין כי "לא הרימו, רק תמכו כשרגליו על הקרקע".
8. גרסאות מר מוחמד עבידאת ומר אחמד עבידאת בתצהיריהם אינן מתיישבות עם חקירתם (יצוין עם זאת כי מהפירוט של בית הדין לא ברור מה הסתירות אותן מצא). בית הדין קובע בקשר לכך, בין היתר, כי "לו היה רואה מוחמד אותו שרוע על הקרקע ודאי היה מצלם ולא כך".
9. העדים לא ידעו למסור את שם מנהל העבודה באתר, את שמו המדויק של דורון או את מספר הטלפון שלו. סתירה נוספת בגרסאות האחים נמצאה ביחס לעבודתו של מר מוחמד עבידאת בחברת כוח אדם בשם רוזלינג ניהול ייזום ופיתוח בע"מ - כאשר הכחיש בעדותו כי עבד שם, בעוד אחיו אישר כי עבד בה בניקיון.
10. מעדות מר גולדנברג עולה כי היה באתר אדם נוסף בשם דורון, כאשר המערער ועדיו לא זיהו ספציפית את אותו "דורון" שנחשב על ידם כמעסיק. בית הדין מציין כי "התובע לא זיהה את דורון כלל לא מחוץ לאולם ולא בתוך אולם בית הדין" ומפנה לדברי המערער בחקירתו לפיהם "אם הוא יהיה מולי אני יכול לזהות אותו", אך מבלי שזיהה אותו.
11. העד מר אבו נאנה ציין כי העבודה הייתה בטייבה וכי "עשינו בית". בנוסף סבר שהתאונה התרחשה בסוף פברואר 2018, בעוד שאירעה למעשה חודש לאחר מכן.
12. רישומי כביש 6 סותרים את טענות המערער ומחלישים את גרסתו. הטעם לכך הוא ש"לא הוכח באסמכתא זו כי הרכב שימש את התובע ולא אדם אחר או כי מחוז חפצו היה אתר עבודה ולא עילה אחרת. זאת בפרט נוכח העובדה שהתובע הודה חד משמעית כי כלל לא שילם על הנסיעה בכביש 6 מאחר והרכב לא רשום על שם התובע אלא על שם עלקם חוסאם". תצהיר מטעמו של חוסאם אמנם צורף, אך כאשר אינו חתום, והלה אף לא הגיע להעיד ומשכך תצהירו נמשך. לשיטת בית הדין, "התנהלות זו כשלעצמה פוגעת אנושות במהימנות" ו"בהעדר ה'תצהיר' אין בפנינו כל ראיה הקושרת את החשבונית מכביש 6 עם התובע". ממילא, הנסיעות בשעות הבוקר במקטע הרלוונטי של כביש 6 הן בשעות שונות (בית הדין מציין בקשר לכך שעות שונות בטווח שבין 6:45 ל-7:33) והדבר אינו מתיישב עם עדות המערער לפיה החל לעבוד בשעה 7:00. בנוסף, אין נסיעות בשבוע של התאונה בימים א'-ב', וגם ביום ד' (יום התאונה) יש נסיעה בדרך הלוך בלבד, הגם שלטענת המערער נסע עם רכבו (בו נהג אדם אחר) לאחר התאונה לבית החולים, ולא הובהר מדוע לא נסעו חזרה בכביש 6 כפי שנסעו מדי יום.
13. לא ברור מדוע נדרש מר סליימה, שהמערער לא הכירו טרם לכן, לקחתו לבית החולים (אם כי בית הדין עצמו משיב על כך, בדברי העדים שלא היה להם רישיון נהיגה בתוקף באותו מועד). מר סליימה לא הגיע לעדות, ומדברי מר אחמד עבידאת עולה שגם למר סליימה עצמו לא היה רישיון ומשכך בית הדין לא ראה היגיון כלשהו בנסיעה עמו, שממילא אין לה כל תיעוד.
14. בית הדין מסכם כי "תיאור המקרה וכל הנסיבות בגרסאות השונות מחוררות ככברה, ואין בפנינו הוכחה של אירוע תאונתי במקום ובמועד הנטענים".
15. בית הדין הוסיף וקבע, מעבר לצורך, כי לא הוכח שהמערער עבד במועד הרלוונטי בחברת "ישראמרין" או אצל מר גולדנברג. להלן עיקר טעמיו לקביעה זו:
16. בטופס התביעה למוסד ציין המערער כי עבד בחברת "ישראמרין", אך בהמשך חזר בו וציין שעבד אצל דורון ו/או בחברת ג.א.ש. בית הדין סבור כי מדובר ב"גרסה מתגלגלת בקשר למעסיק" וכי "קיים הבדל מהותי בין גרסת התובע בטופס התביעה למוסד, הסמוך לקרות האירועים לבין הגרסה בכתב התביעה ובתצהיר", כאשר "שינוי פרטי המעסיק מצביע על חוסר מהימנות".
17. חברת ג.א.ש כלל אינה חברה בע"מ אלא מדובר בעוסק מורשה על שמו של מר גולדנברג. הדבר מלמד, לשיטת בית הדין, כי "כתב התביעה והתצהיר אינם נכונים עובדתית והתובע אף לא בירר את פרטי תביעתו". חוקר המוסד אף ביקש מב"כ המערער לברר פרטים נוספים אודות "דורון", אך לא נמסרו נתונים נוספים.
18. גם אם "נתגמש לחשוב שעובד לא בדיוק יודע או אמור לדעת אצל מי מועסק כי מעמדו מוחלש", לא ייתכן שאינו יודע את שמו ומספר הטלפון של המעסיק או מנהל העבודה מטעמו.
19. המערער לא זימן לעדות את מנהל העבודה מר איאד עוואדה, הגם ש"שניהם ירושלמים", שכן סבר שהוא "לא קשור". הדבר נזקף לחובת המערער, שכן "גם חוליה זו האמורה לקשור את התובע לדורון מג.א.ש לא הוכחה". בהמשך מציין בית הדין את עדות מר גולדנברג לפיה מנהל העבודה מר איאד אוודה היה עובד שכיר מטעמו, ותפקידו היה לפתוח לעובדים את חדר הכלים, לתת להם כלי עבודה ולפזר אותם כל אחד בעבודתו. המערער ועדיו אמנם ציינו גם הם ש"איאד" היה מנהל העבודה וכי נתן להם כלים ממחסן הכלים, אך בית הדין לא ראה בכך חיזוק לגרסתם שכן "לא היתה בעיה להביא אותו לו רצו".
20. למערער אין כל אסמכתא, דוגמת התכתבות בוואטסאפ, לגבי העבודה, ולדבריו לא פנה לאיש בגין שכרו עבור 15 הימים שעבד באתר (אם כי יצוין שהמערער העיד שניסה מספר פעמים לפנות טלפונית לדורון לצורך קבלת שכרו, ולא נענה).
21. מר גולדנברג - שהעיד כי הוא מדווח על עובדיו באופן מסודר וכל חודש מוציא בגינם תלושי שכר - הכחיש באופן עקבי כל היכרות עם המערער. עוד העיד כי עובדיו "עובדים עם נהלי עבודה, קסדה במידת הצורך, רתמות במידת הצורך" – כאשר המערער ועדיו לא צולמו עם קסדות ולא העידו על נהלי בטיחות כלשהם. עוד העיד כי פועליו הגיעו למקום העבודה עם כלי רכב שלו, "או שעובד היה בא עם הרכב שלו והייתי משלם לו הוצאות דלק וכו'". המערער ועדיו כלל לא הזכירו את החזר הוצאות הנסיעה, ומכאן "שמר גולדנברג לא התנהג מול התובע ועדיו, כפי שהתנהג עם עובדיו, לא בתלוש משכורת, לא בהסעה ולא בכלי עבודה. בנסיבות אלה לא הוכח כי היו יחסי עובד ומעסיק בין התובע לבין מר גולדנברג. אין חולק כי בתקופה של סוף 2018 העסק שלו עוד עבד בכפר קאסם... אולם כאמור הסרט לא הוצג לו ע"י ב"כ התובע ולא נשאל עליו... וכנראה לא בכדי".
22. מנכ"ל חברת "ישראמרין" אמנם תמך לכאורה בקרות האירוע התאונתי על רצפת הייצור במפעל החברה, אך לא היו בפיו פרטים ממשיים ומדובר בעדות שמועה שכן לא עבד בחברה במועד הרלוונטי. מהעדות אף עולה כי התאונה אירעה ל"קבלן משנה" של ג.א.ש, וממילא אין בה כדי לקשור יחסי עובד-מעסיק בין המערער לחברת "ישראמרין". בהמשך מציין בית הדין כי עדותו של העד - לגבי הקשר בין המערער ל"ג.א.ש" - "אינה עקבית, ולא ניתן להסיק ממנה דבר".
23. מהעדויות עלה כי בשטח עבדו קבלנים רבים והוא "עתיר אנשים", כאשר "מבחינת מה שהוכח בפנינו, כל אחד יכול להיכנס ולצאת" (הגם שמר שטיינברג העיד אחרת). הדבר מלמד כי לעדים "לא היה קושי" לדעת את המידע שנמסר על ידם, "אם כל אחד יכול להיכנס לשם".
24. מעדויות עדי המערער עולה כי המערער היה מומחה בעבודות גבס וכי המערער הוא שגייס אותם לעבודה, הסיע אותם ברכבו מבלי ששילמו לו עבור הנסיעות וכן הביא עמו כלי עבודה, כך שראו בו "בעל הבית" (בית הדין מסיק זאת מתשובה שנתן מר אבו נאנה אך נציין כבר כעת כי לטעמנו לא ניתן להבינה בדרך זו). התנהלות זו אינה מלמדת "על מעמד של עובד שכיר מובהק אלא של מעמד קבלן, וזאת רק כתנא מסייע לכלל הדברים לעיל, לפיהם לא היו יחסי עובד ומעסיק בין התובע לישראמרין או למר גולדנברג".
25. מר גולדנברג ציין כי יש לו ביטוח חבות מעסיקים, ובנסיבות אלה "לא צריך להרחיק עצמו מהמקרה". משכך, "גם אם עדויות ישראמרין וג.א.ש לא תאמו זו את זו בצורה מובהקת", עדותו הייתה עקבית ולפיכך "לא ניתן לפסול את אמינות ישראמרין ומר גולדנברג".
26. חיזוק נוסף למסקנתו מצא בית הדין בכך שעדיו של המערער חדלו לעבוד באתר לאחר שנפצע, וכדברי בית הדין – "יש בכך לתמוך בטענה שחסן היה הקבלן שלהם וכשהוא נפגע, גם אם לא הוכח שנפגע במקום, הם חדלו להגיע".
27. לאור כל זאת נדחתה התביעה, ללא צו להוצאות.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתנו דעתנו לכל חומר התיק ולטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את הערעור ולקבוע כי המערער עמד בנטל להוכיח כי אירע לו אירוע תאונתי תוך כדי עבודה במפעל חברת "ישראמרין" בכפר קאסם ביום 21.3.18. שוכנענו, מהטעמים שיפורטו להלן ונוכח הקשיים שמצאנו בהנמקות בית הדין, כי מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות בקביעתה העובדתית של הערכאה הדיונית (ראו והשוו: עב"ל (ארצי) 26434-10-19 פאדול עלי אחמד אדם – המוסד לביטוח לאומי (30.5.21), להלן: עניין פאדול; עב"ל (ארצי) 27148-07-20 סמיח אלעסא – המוסד לביטוח לאומי (13.4.22), להלן: עניין אלעסא). עם זאת אין בידינו לקבוע על סמך חומר הראיות המצוי בתיק אם המערער ביצע את העבודה במהלכה נפגע כעובד או שמא כקבלן משנה עצמאי, ומשכך בסוגיה זו יש להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לצורך קביעת תשתית עובדתית לאחר שמיעת ראיות נוספות. להלן יובאו נימוקינו להכרעה זו.
2. כפי שעולה מפירוט התשתית העובדתית, המערער טען מלכתחילה ובאופן עקבי כי נפגע במהלך ביצוע עבודות גבס במפעל חברת "ישראמרין" בכפר קאסם, וצירף תמונות של מקום העבודה; פירוט נסיעות מכביש 6 התומך בטענה של נסיעה קבועה (גם אם לא מדי יום ביומו) מירושלים לכפר קאסם וחזרה (עד יום 21.3.18 במהלכו נפגע); סרטון שצולם בסמוך לאחר פציעתו באתר הנחזה כאתר העבודה של חברת "ישראמרין" (שטח גדול בו נבנים בתים טרומיים), בו הוא נראה כאוב ונתמך על ידי שניים מחבריו; וכן מסמך רפואי מיום התאונה מבית החולים "הדסה עין כרם" - בו נרשם בבירור כי המערער נפגע במהלך עבודתו תוך פירוט מנגנון התאונה בדומה לתיאור שמסר המערער לכל אורך הדרך (נפילה מסולם). המערער אף הביא לעדות שלושה עדים שעבדו עמו באותה עת והיו עדים ישירים לתאונה (אם כי לא ראו אותו נופל, אך שמעו אותו צועק וסייעו לו לקום מיד לאחריה), שלא מצאנו בעדויותיהם סתירות מהותיות. איננו רואים עין בעין עם בית הדין האזורי את הסתירות שצוינו על ידו בקשר לכך, ולטעמנו העדויות עקביות וברורות בחלקיהן המרכזיים.

המערער פירט בנוסף את שם החברה בעלת אתר העבודה (ישראמרין); מיקום מפעלה (כפר קאסם); שמו של האדם ששכר אותו לעבודה - "דורון" (מר גולדנברג) - שהוכח במהלך הבאת הראיות שאכן עבד בתקופה הרלוונטית כקבלן גבס במפעל האמור; וכן את שמו של מנהל העבודה מטעמו של דורון (מר איאד עוואדה – שמר גולדנברג אישר במהלך עדותו כי אכן היה מנהל העבודה מטעמו במפעל הנ"ל בתקופה הרלוונטית). לכך יש להוסיף כי העד מטעם המוסד, מר שטיינברג מנכ"ל חברת ישראמרין, אישר למעשה בעדותו, גם אם שלא מידיעה אישית, כי אירע אירוע תאונתי לעובד או קבלן של חברת ג.א.ש באתר העבודה של חברת "ישראמרין" במהלך שנת 2018, באופן התואם את הודעת הדוא"ל מזמן אמת שהגיש המוסד ונכתבה על ידי מנהלת משאבי אנוש של החברה (ממנה ניתן להבין כי אין מחלוקת על התרחשות התאונה). לא בכדי חוקר המוסד, בפנייתו מזמן אמת לחברת "ישראמרין", ציין באופן ברור כי המערער נפגע תוך כדי ביצוע עבודה באתר שנמצא באחריות חברת "ישרמארין". תמוהה טענת המוסד בסיכומיו כי אין לסמוך על עדותו של מר שטיינברג משלא עבד במפעל בתקופה הרלוונטית, כאשר מדובר בעד מטעמו. שוכנענו כי די במכלול זה כדי להוכיח את האירוע התאונתי, וכי בראיות שהביא המוסד אין כדי לסתור זאת.

1. בית הדין האזורי אמנם קבע באופן נחרץ כי אינו נותן אמון בעדויות המערער ועדיו, אך התרשמנו כי בקביעה זו החמיר עם המערער ועדיו יתר על המידה. כך, ולמשל, הדגיש בית הדין – מספר פעמים לאורך פסק דינו – כי הסרטון הוגש רק במועד דיון ההוכחות כ"עדות כבושה", אך בפועל צורף הסרטון כבר לטופס התביעה המקורי למוסד וכן פורט והוזכר על ידי המערער במפורש בחקירתו בפני חוקר המוסד ובתצהירו (סעיף 24.6, תוך ציון כי יוגש בנפרד על גבי תקליטור). כן נזקפה לחובת המערער העובדה שאין תאריך על גבי הסרטון ולא נראה בו שלט של חברת "ישראמרין", אך ב"כ המערער הסביר ובצדק כי מדובר בסרטון שצולם באופן ספונטני, וממילא לא עסק בתיעוד מסודר של המקום או הזמן. מר שטיינברג ומר גולדנברג אכן לא התבקשו לאשר כי מתחם העבודה המצולם בסרט הוא שטח של חברת "ישראמרין", אך יש לזכור כי העידו מטעם המוסד - אשר בחר בחקירתם הראשית שלא לשלול באמצעותם את טענת המערער כי השטח המצולם בסרטון הוא מפעל "ישראמרין" בכפר קאסם, ויש להניח כי לא בכדי בחר כך.

עוד זקף בית הדין לחובת המערער כי לא צולם בסרטון שרוע על האדמה אך הצילום החל מספר דקות לאחר הנפילה, ולאחר שהמערער כבר הורם בסיוע חבריו, ולא מיד לאחר התרחשותה. בית הדין אף סבר כי המערער אינו נראה בסרטון כמי שאינו מסוגל לעמוד על רגליו אך צפייה בסרטון מלמדת כי המערער נתמך על ידי חבריו משני צדדיו ונראה כאוב וצולע. לטעמנו הקשיים שמצא בית הדין בסרטון דווקא תומכים באמינותו, שהרי ככל שהיה מבוים מדוע לא לצלם את המערער שרוע על האדמה ללא יכולת תזוזה?

1. בית הדין זקף עוד לחובת המערער את שלושת העדים שלא התייצבו לדיון, אך יש לזכור כי התייצבו שלושת העדים הישירים שנכחו במקום האירוע בזמן התאונה, בעוד ששלושת העדים שלא הגיעו הם עדים עקיפים שממילא לא יכולים היו לתרום ישירות להוכחת האירוע התאונתי (בעל הרכב שיכול היה להעיד לכל היותר על כך שהרכב הרשום על שמו היה בפועל בשימוש המערער; האדם שקישר בין המערער לבין "דורון"; וכן מי ששהה באתר ולקח את המערער יחד עם חבריו לבית החולים). אין חולק כי עדים אלה יכולים היו לתרום, אך לא מצאנו כי בעצם אי התייצבותם יש כדי לפגום באופן אנוש במהימנות המערער, כפי שסבר בית הדין האזורי. אף לא מצאנו כל הצדקה לזקיפת אי זימונו של מר איאד עוואדה לחובת המערער מהטעם ש"שניהם ירושלמים". בית הדין הוסיף וציין לשלילה את העובדה כי שלושת העדים שנכחו במקום לא ראו את הנפילה עצמה, אך גם בכך לא ראינו קושי שהרי כל אחד עסק בעבודתו עד ששמע את צעקתו של המערער. לא נעלם מעינינו כי מר אבו נאנה טעה לחשוב שהעבודה בוצעה בטייבה ולא בכפר קאסם, אך מדובר ביישובים המרוחקים כ-20 ק"מ זה מזה ומצאנו טעם בדברי ב"כ המערער לפיהם המערער ועדיו מתגוררים במחנה הפליטים שועפאט כך שלא בהכרח דקדקו במיקום המדויק של עבודה אותה ביצעו לאורך שבועות ספורים לפני מספר שנים.

אף לא ראינו קושי באי אזכור שמותיהם של חברת "ישראמרין" או דורון במסמך הרפואי מבית החולים, שהרי אזכור שם המעסיק אינו נדרש במסמך רפואי או לצורך טיפול רפואי, ודרך כלל אף אינו מצוין מי מלוויו של אדם המגיע לבית חולים (טעם נוסף שצוין על ידי בית הדין האזורי כהנמקה להעדר האמון שנתן במערער).

1. איננו רואים עין בעין עם בית הדין האזורי גם ביחס למשקל שנתן לכך שהמערער ועדיו לא ידעו למסור פרטים מלאים על עסקו של דורון; על כך שלא ידעו שג.א.ש היא למעשה שם עסק ולא חברה בע"מ; וגם, אם כי במידה פחותה, על כך שלא היה להם את מספר הטלפון של דורון או פרטים מלאים על מנהל העבודה מטעמו. נציין בהקשר זה כי רוב העדים, לרבות המערער, ידעו לציין את שמו של מנהל העבודה (איאד), ומי שלא זכר את שמו זכר לאפיינו כ"ערבי", בעוד שאת מנהל המפעל אפיינו כאדם ממוצא רוסי - עובדה שאושרה מאוחר יותר בחקירתו של מר גולדנברג שהעיד אחריהם (עמ' 29 לפרוטוקול). לכך נוסיף כי לטעמנו לא ניתן להתעלם מכך שהמערער ועדיו עבדו במפעלה של "ישראמרין" תקופה קצרה בלבד (כ-15 יום) טרם פציעתו של המערער, כאשר לא בהכרח לכל פועל יש מידע מלא ומפורט על המפעל או על המעסיק דרכו הוא מועסק (ודאי כאשר מדובר בעבודה באתר של קבלן ראשי באמצעות קבלן משנה). לא נעלם מעינינו כי לא הוצגו התכתבויות "וואטסאפ" כלשהן בקשר לעבודה או פירוט שיחות טלפון עם מי מבעלי התפקידים באתר, כאשר אכן מדובר בחסר. עם זאת בהערכת משקלו מול צבר הראיות – לא מצאנו כי הוא מכריע את הכף. אשר למסמכי כביש 6 – על פני הדברים פירוט הנסיעות תומך בגרסת המערער, ולא מצאנו כי הבדלי השעות הקלים פוגמים בכך (שהרי מדובר בנסיעה ארוכה ולא תמיד הכניסה לכביש 6 תהא באותה שעה; עדיין מדובר בשעות המתאימות לתחילת יום עבודה וסיומו כפי שנטען על ידי המערער ועדיו). אכן, לא הוכח באמצעות ראיות אובייקטיביות כי הרכב – שאינו רשום על שם המערער – היה בשימושו, אך המערער העיד על כך, והעובדה כי מיום התאונה לא היו נסיעות כלשהן ברכב זה בכביש 6 ליעד שהמערער העיד כי עבד בו - מהווה ראיה נסיבתית הקושרת בינו לבין השימוש ברכב זה.

אף לא ראינו לייחס משקל לסתירה בעדויות האחים עבידאת ביחס לעבודתו של האח מוחמד בחברת "רוזלינג" בניקיון. אכן הייתה סתירה מסוימת בקשר לכך, אך לא ראינו קשר בינה לבין ההליך שבפנינו. בית הדין האזורי קבע כי "העד מוחמד על פי דו"ח עיסוקים במחשבי הביטוח הלאומי היה מועסק ב-3/18 בחברת כ"א בשם רוזלינג..." – אך המסמך שצורף על ידי המוסד בקשר לכך (לראשונה לסיכומיו בבית הדין האזורי) מלמד על עבודה בחברה האמורה עד סוף חודש פברואר 2018, ולא בחודש מרץ. ממילא, אין בכך כדי לפגוע בעדויות על עבודתו של מר עבידאת לאורך חודש מרץ 2018 במפעל "ישראמרין".

1. בית הדין האזורי שב והדגיש בפסק דינו כי לטענת מר גולדנברג היה אדם נוסף בשם "דורון" באתר העבודה, אך טענה זו לא הוכחה ואף לא מצאנו לה רלוונטיות כלשהי שהרי "דורון" אליו הפנו המערער ועדיו הוא קבלן הגבס והבעלים של עסק בשם ג.א.ש שאין מחלוקת שעבד באתר בתקופה הרלוונטית, היינו מר גולדנברג. עוד ייחס בית הדין חשיבות לכך שהמערער לא זיהה את מר גולדנברג על אף שציין בעדותו כי יוכל לזהותו ככל שיראה אותו, אך בפרוטוקול הדיון אין כל רמז לכך שמר גולדנברג נכח באולם בעת חקירתו הנגדית של המערער (וממילא המערער לא התבקש לזהותו), ובפועל אזכורו הראשון בפרוטוקול הדיון הוא עם תחילת עדותו שעות רבות לאחר סיום חקירתו של המערער (שהעיד ראשון, בעוד מר גולדנברג העיד שישי).

בית הדין אף לא נימק באופן משכנע מדוע הוא בוחר לתת אמון בעדותו של מר גולדנברג גם על פני עדותו של מר שטיינברג, הגם שעל פני הדברים יש למר גולדנברג אינטרס ברור שלא להודות בהעסקת עובדים שלא דווחו על ידו (מבלי שמצאנו הסבר מספק בהקשר זה באמירתו, שאף לא נתמכה במסמך כלשהו, בדבר קיומו של ביטוח חבות מעסיקים). כראיה נוספת לכך שהמערער ועדיו לא עבדו אצל מר גולדנברג ציין בית הדין כי לא נאמר על ידם דבר על הנחיות בטיחות שקיבלו ממנו, בעוד שמר גולדנברג העיד על עצמו כי הוא מעביר לעובדיו הנחיות בטיחות. די אם נציין כי לא מצאנו הנמקה זו כמשכנעת.

1. נוכח כל האמור לעיל, ומבין שתי האפשרויות – האחת כי המערער אכן עבד במפעלה של "ישראמרין" במועד הנטען ונפגע תוך כדי עבודתו, לעומת האפשרות כי המערער ועדיו בדו מליבם את הסיפור כולו ונכנסו בדרך לא דרך למפעלה של "ישראמרין" כדי לצלם שם ללא רשות ולקבל אינפורמציה על בעלי התפקידים במקום (כפי שרומז בית הדין, ועל אף שמר שטיינברג כמנכ"ל החברה הבהיר שאין כל אפשרות להיכנס לאתר באופן חופשי) – אנו סבורים כי האפשרות הראשונה סבירה הרבה יותר, באופן המצדיק התערבות בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי. אנו קובעים לפיכך כי המערער אכן נפגע באתר מפעל "ישראמרין" תוך כדי ביצוע עבודה ביום 21.3.18, באופן שתואר על ידו.
2. אשר לשאלת מעמדו של המערער - מהטעמים המפורטים לעיל, המתייחסים בחלקם להנמקותיו של בית הדין האזורי גם ביחס לשאלה אם המערער היה עובד או קבלן (וכאשר גם ההנמקות שלא התייחסנו אליהן במפורש אינן מקובלות עלינו), אין באפשרותנו לקבל את קביעתו העובדתית החלופית של בית הדין האזורי, לפיה גם אם המערער עבד במקום – היה זה כקבלן. עם זאת גם אין באפשרותנו להגיע למסקנה ברורה אחרת על סמך הראיות שהובאו, בהתחשב בהעדר האפשרות לערכאת ערעור להתרשם באופן ישיר מהעדים. משכך, שוכנענו כי ביחס לשאלה אם המערער היה "עובד" או "קבלן", וככל שעובד – האם של מעסיק ישראלי, אין מנוס כי אם להחזיר את התיק לבית הדין האזורי לצורך שמיעת ראיות נוספות. במסגרת זו תיבחן בין היתר גם שאלת תחולתן של תקנות הביטוח הלאומי (דינים וחשבונות של קבלנים), התשי"ח-1957.
3. סוף דבר – הערעור מתקבל בחלקו. אנו קובעים כי המערער הוכיח קרות אירוע תאונתי (במנגנון שתואר על ידו) ביום 21.3.18 תוך כדי שעבד במפעלה של חברת "ישראמרין" בכפר קאסם, במהלכו נפגע בשתי רגליו. התיק יוחזר לבית הדין האזורי לצורך קביעת מעמדו של המערער בעת שנפגע (האם "עובד" או קבלן וככל ש"עובד" – האם של מעסיק ישראלי (כלשהו); למבחנים הקשורים בכך ראו בעב"ל (ארצי) 9390-04-19 מוחמד טנינה – המוסד לביטוח לאומי (27.5.21); עניין פאדול; עניין אלעסא). בהתחשב בקביעותיו הנחרצות של בית הדין האזורי ביחס לאי מהימנות המערער ועדיו, שוכנענו כי יש להחזיר את התיק למותב אחר, עליו יחליט נשיא בית הדין האזורי. המותב החדש יחליט אם להסתמך על העדויות שנשמעו בפני המותב הקודם או חלקן, לפי שיקול דעתו ולאחר שמיעת עמדות הצדדים בקשר לכך. כל צד יהא רשאי להגיש ראיות נוספות וכן לזמן עדים נוספים, או את אותם עדים, ביחס לשאלה שנותרה לדיון. בית הדין האזורי יקבע את סדרי הדין בקשר לכך.
4. המוסד יישא בהוצאות המערער בהליך הערעור בסך של 6,000 ₪.

ניתן היום, ז' סיוון תשפ"ב (06 יוני 2022), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.