לפניי בקשה לחיוב התובעת בערובה להבטחת הוצאות הנתבעות.

הנתבעות טוענות כי בהתאם להוראות סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999, כאשר התובעת היא חברה בע"מ קיימת חזקה לכאורה לפיה יש לחייבה במתן ערובה. עוד ציינו הנתבעות כי התובעת הינה – לפי רישומי רשם החברות – חברה מפרת חוק, וכי עובדה זו בצירוף העובדה שהתובעת לא העבירה למוסך אף את הכספים שכבר קיבלה, כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 9.6.2022, מצביעה על קיום חשש לפיו לנתבעות לא יהיה ממי להיפרע ככל שייפסקו הוצאות כנגד התובעת.

התובעת טענה בתגובתה כי מטרת הבקשה הינה לחסום את דרכה של התובעת מלממש את זכויותיה; כי לפי הוראות סעיף 353א הנ"ל, בית המשפט לא יחייב בהפקדת ערובה במקום שבו הוכיחה כי בידה לשלם את ההוצאות, וכן מקום בו נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב בערובה.

לעניין יכולתה הכלכלית טענה התובעת כי היותה חברה מפרת חוק הוא עניין טכנית של עיכוב בתשלום אגרה, וכי היא חברה מובילה בתחום עבודות הבטון, המנהלת פעילות כלכלית נרחבת וברשותה משאיות בטון ששווין מוערך במאות אלפי ₪. התובעת אף הצביעה על כך שהנתבעות לא צירפו תצהיר להוכחת טענותיהן.

ביחס לשאלה האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב בערובה, טוענת התובעת כי סיכויי התביעה להתקבל הינם טובים, שעה שהנתבעות מודות בעצם חבותן, וממילא אין מקום לחיוב בהפקדת ערובה.

ראשית אציין כי אני סבור שהתובעת לא הוכיחה את יכולתה לעמוד בתשלום ההוצאות, שעה שטענה טענות בעלמא לגבי נכסיה ויכולותיה הכלכליות, ולא הביאה כל ראיה לעניין זה. ויובהר כי מהוראות סעיף 353א הנ"ל עולה בצורה חד משמעית כי נטל הראיה לעניין זה מוטל על החברה התובעת ולא על הנתבעות.

עם זאת, אני מקבל את טענת התובעת לפיה סיכויי התביעה להתקבל הינם גבוהים, וכי יש בכך משום שיקול משמעותי שלא לחייב אותה בהפקדת ערובה.

לעניין זה יצוין כי הנתבעות הפנו במהלך הדיון לפסק הדין בע"א (מרכז) 33147-11-14 אוטו שי נ' הראל [פורסם ב'נבו'], בו נקבע כי שעה שהתובע פיצוי בגין נזקי רכב תיקן את כלי הרכב אך לא הוכיח את עלות התיקון בפועל, לא יינתן לו פיצוי. אלא שבענייננו – ובשונה מהמקרה שנדון בע"א 33147-11-14, בו נמנעה התובעת במכוון מלהביא ראיות לעניין עלות התיקון בפועל - הוצהר ע"י ב"כ התובעת בפרוטוקול הדיון כי בכוונתו להביא לעדות את בעל המוסך שבו תוקן הרכב. היות שקיים סיכוי משמעותי כי עדות זו תשפוך אור על עלות תיקון הרכב בפועל, הרי שניתן לקבוע בהתאמה כי קיים סיכוי משמעותי לקבלת התביעה, לפחות בחלקה.

מעבר לכל זה אני סבור כי כאשר מדובר בהליכים העוסקים בנזקי תאונות דרכים בהיקף כספי נמוך, כדוגמת הליך זה, לא יהא זה נכון, כעניין שבמדיניות, לחייב חברות תובעות בהפקדת ערובה, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות את הדבר. זאת, ראשית, מכיוון שסכומי ההוצאות הצפויים הינם נמוכים, בהתאמה לסכומי התביעה הנמוכים, באופן שאיננו מצדיק חיוב בערובה להבטחת תשלומם. שנית, בשונה מהליכים אחרים בהם עצם המחלוקת הכספית וחסרון הכיס בגינו תובעת החברה עשויים להצביע על סכנה ליציבותה הכלכלית, במקרה של תאונת דרכים מדובר בנזק שנגרם באופן אקראי ובהיקף נמוך, וממילא אין בו כדי להציב סימן שאלה, ולו קטן, על יציבותה הכלכלית.

לאור האמור אני דוחה את הבקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה. הנתבעות תשלמנה לתובעת את הוצאות הבקשה בסך 400 ₪, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך כולו.

ניתנה היום, ה' תמוז תשפ"ב, 04 יולי 2022, בהעדר הצדדים.