בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית של המבקש לתקופה של 90 ימים.

ביום 11.10.2022, הוצא כנגד המבקש הודעה בדבר פסילה מנהלית וזאת לאחר שנערך לו שימוע בגין תאונת דרכים קטלנית לכאורה אותה גרם המבקש.

כעולה מתיק החקירה שהוגש לעיוני - ביו 21.11.2021 בשעה 11:00 או בסמוך לכך, נהג המבקש ברכב טנדר מסוג טויוטה, בפזורת כסייפה, ובהגיעו לכיוון הכניסה לחצר בית מגוריו, הבן של המבקש, קטין בן 3 שנים, פתח את דלת אחורית-ימנית של הרכב ונפל, וכתוצאה מכך המבקש עלה עם רכבו במהלך הנהיגה על בנו וגרם לתאונת דרכים. כתוצאה מהתאונה נחבל בנו של המבקש חבלות של ממש ונפטר.  

עוד יצוין באותן נסיבות, כי מיד ובסמוך לאחר התאונה, המבקש פינה את בנו באמצעות הרכב למרכז רפואי שם נקבע מותו.

המבקש כאמור נפסל למשך 90 יום בהחלטת קצין, בשל העובדה כי מדובר בתאונה קטלנית, כאשר בנו בן ה-3 נפל מהרכב, נדרס ונפטר.

בדיון בפניי טען ב"כ המבקש לחלוף הזמן מאז אירוע התאונה - 21.11.2021 - ועד יום הפסילה המנהלית - 10.1.2021, תקופה למעלה מ-50 ימים בהם נהג המבקש.

עוד טען ב"כ המבקש כי יצרו קשר עם המבקש פעמיים, הוא הגיע בפעם הראשונה ב-10.1.2022, ביקש להתייעץ עם עורך דין והגיע למחרת, אז נחקר ונפסל. לטענת ב"כ המבקש לא יצרו עמו קשר מעבר לכך.

עוד טען המבקש, כי מדובר באירוע בו הבן של המבקש נהרג, המבקש נושא תחושה קשה עם עצמו ויש באירוע כשלעצמו כדי להוות עבורו אלמנט הרתעתי.

ב"כ המבקש טען לקיומן של נסיבות אישיות, לכך שהמבקש אב כיום ל-10 ילדים הסמוכים על שולחנו. הוא עובד באזור שטחי איו"ש ויש לו צורך ממשי ברישיון.

עוד טען ב"כ המבקש, כי גם אם יוגש כתב אישום, הרי שהם יפעלו אל מול היועמ"ש.

המשיבה הגישה לבית המשפט את תיק החקירה. לדבריה, החקירה הסתיימה, התיק יועבר לפרקליטות להגשת כתב אישום ובקשה לפסילה תום הליכים.

המשיבה טענה לעניין הצורך בתקופת צינון.

מחומר החקירה אשר הועבר לעיוני עולה, כי ביום התאונה, 21.11.2021 בשעה 13:20, נגבתה הודעה פתוחה מהמבקש ולפיה, המבקש סיפר כי הגיע לפזורת כסייפה, לכיוון הכניסה לחצר ביתו, וכך אמר:

"ואז הבן שלי.... שישב מאחור בספסל אחורי, פתח את דלת א"ח (צ"ל - אחורית - א.ח.ב) ימין ונפל. לא ראיתי אותו ועליתי עליו. הרגשתי שאני עולה עם גלגל א"ח ימני על משהו, עצרתי ואז הבחנתי שהילד פתח את הדלת ונפל ונדרס מגלגל א"ח ימני, הרמתי את הילד, הכנסתי אותו למושב ק"ד (צ"ל - קדמי - א.ח.ב) ונסעתי לכסייפה למרפאה".

בתיק לוח תצלומים מיום התאונה, בין היתר, של מקום התאונה, רכבו של המבקש, תמונות של דם ברכב המבקש במושב קדמי, קדמי דם במקום נפילת הילד וכן תמונות של הילד.

מדו"ח בוחן תנועה הקיים בתיק, עולה בפרק "ממצאים ומסקנות" כדלקמן:

א.         הרכב נבדק ונמצא תקין.

ב.         הרכב נבדק בקופת החולים לשם פונה הבן המנוח וברכב לא נמצא בוסטר (מושב בטיחות מתאים).

ג.          נבדקו נעילות הדלתות לגבי ילדים ונמצא כי המנגנונים תקינים ובמידה והנהג היה משתמש במנגנון למניעת פתיחת דלתות, לא ניתן היה לפתוח את הדלת באמצעות הידית הפנימית.

ד.         נמצא כתם דם בספסל קדמי, צד ימין, מפינוי הילד מזירת האירוע לקופת חולים.

ה.         בזירת התאונה נמצא כתם החשוד כדם בכניסה למתחם הבית.

לסיכום קבע הבוחן, כי הרכב נבדק כאמור ולא נמצא מושב בטיחות, מנגנוני הרכב למניעת פתיחת דלתות נמצאו תקינים וכי הגורם לתאונה הינה הסעת ילד ללא מושב בטיחות מתאים ואי הפעלת מנגנון מניעת פתיחת דלת מפנים הרכב.

מחקירתו של המבקש במשטרה ביום 11.1.2022, טען המבקש כי בנו שחרר את חגורת הבטיחות מהבוסטר (מושב בטיחות מותאם  לו), והוא לא ראה את בנו עושה זאת. המבקש הודה כי אין ברכב נעילת בטיחות של הדלתות להגנה על ילדים.

כשעומת המבקש עם העובדה כי ברגע שהגיעו לרכבו, לא היה בו בוסטר (מושב בטיחות מותאם), השיב: "יכול להיות שנפל. אני לא יודע".

כשנשאל האם הוא מודע לכך האם רכבו לא בטיחותי לגבי ילדים בגלל שאין לו נעילת דלתות, השיב: "לא ידעתי. זה מה שיש לי. אני בן אדם נכה. זה האוטו שאני יכול להחזיק".

נראה כי כעולה מחומר החקירה קיימות די ראיות לשלב זה המלמדות כי המבקש הוא הגורם לתאונת הדרכים הקטלנית.

עוד ברור מחומר החקירה כי התנהלותו הרשלנית של המבקש היא שהובילה בסופו של יום לגרימת התאונה, כשהיה באפשרותו למנוע את התאונה באופן ברור.

בהתאם לפסיקה הנוהגת בתאונות קטלניות, עצם העובדה כי מדובר בתאונה קטלנית, די בה כדי להגדיר את הנהג כמסוכן.

יחד עם זאת, אין בעובדה כי התקיימה תאונה קטלנית משום קביעה מראש כי יש מסוכנות לנהג, שכן קביעה שכזו תהפוך את שיקול דעתו של בית המשפט לאות מתה וזאת במיוחד בשל תכלית הפסילה שאינה תכלית ענישתית אלא תכלית שעיקרה צינון של הנהג מנהיגה בסמוך לאירוע. מפנה לבש"פ 6221/94 מיכאל הילמן נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 18.12.94). 

בבש"פ 2177/98 רוברט ארנביב נ' מדינת ישראל, (פורסם ביום 5.5.98), קבעה כב' השופטת דורנר כדלקמן:

"מן השלב שבו מדובר הוא שלב החקירה, הקודם אף לגיבוש עמדתה של התביעה אם להגיש כתב אישום - נובע כי הראיות הנדרשות אינן בעולמה הזהה ל"ראיות לכאורה" הדרושות להגשת כתב אישום. די בראיות המלמדות, כי הנהג היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית".

יחד עם זאת, במקרים של תאונה קטלנית, קיימת חזקת מסוכנות אשר כאמור טומנת בחובה גם את התכלית המשנית העומדת ביסודה של הפסילה המנהלית והיא תקופת "צינון" במסגרתה יש למנוע מנהג שקיפח חיי אדם מלהמשיך ולנהוג מיד לאחר מכן. מפנה לבש"פ 5928/96 אבי הרנפריד נ' מדינת ישראל (פורסם ביום 1.9.96).

באשר לעברו של המבקש - הרי שמדובר במבקש הנוהג משנת 1991, לחובתו 66 הרשעות קודמות, מדובר בעבירות שאמנם מרביתן הן עבירות מסוג ברירת משפט, אך יחד עם זאת מדובר בעבר מכביד מאוד ובעבירות הנוגעות לאי תקינות רכב וכן בעברו עבירות זהות של העדר חגירת חגורת בטיחות, הן כנהג והן של הסעת ילד הקטן מגיל 3 ללא מושב בטיחות מתאים, כבמקרה דנן.

עינינו הרואות כי בעברו של המבקש יש זיקה לעבירות מושא תיק החקירה שלפניי.

יש בעברו זה של המבקש כדי לחזק את הרשלנות הברורה של המבקש באירוע דנן.

כאמור, למרבה הצער באירוע דנן התאונה גרמה לקיפוח חיי אדם ולתוצאה טרגית ומצערת, ובוודאי למבקש עצמו.

יחד עם זאת, הנסיבות מצביעות על רשלנות ברורה מצד המבקש.

בשולי הדברים אתייחס לטענת ב"כ המבקש לעניין השיהוי מאז אירוע התאונה (21.11.2021) ועד ליום 10.1.2022 שאז זומן לחקירה וכי הפסילה בפועל והשימוע על ידי הקצין אירעו ביום 11.1.2022, לאחר שניתנה לו אפשרות להתייעץ עם עורך דין. 

בעניין זה, לא מצאתי כי יש בשיהוי כדי להוביל לקיצור הפסילה ו/או ביטולה, שכן, יש לזכור כי מיד ובסמוך לאחר התאונה, נגבתה עדות מהמבקש, ואולם, מאחר ומדובר באירוע טרגי ומצער שנגרם למבקש עצמו, יש להניח כי המשיבה נהגה ברגישות ואפשרה למבקש את הזמן להתאבל על מות בנו ולא חקרה אותו תחת אזהרה מיד ובסמוך לאחר התאונה.

זאת ועוד. כעולה מיומן החקירה בתיק, גם ביום 3.1.2022, בוצעה שיחה למבקש והוא זומן לחקירה.

באשר לפסק הדין אליו הפנה ב"כ המבקש, 8545/02 ראשיד אבו מדיעם נ' מדינת ישראל, גם שם דובר באדם שגרם למות בתו ואולם המקרה שם שונה מענייננו, שכן, במקרה שם, דובר עורר שהחנה את מכוניתו סמוך לביתו, נכנס לביתו ולאחר זמן מה התדרדרה מכוניתו במדרון הסמוך לבית וגרמה למות בתו, שם דובר באי נקיטת אמצעי זהירות להבטחת חניה, וזאת בשונה מענייננו, כאשר המקרה שלנו נגרם עקב נהיגה של ממש.

זאת ועוד. במקרה שם, נקבע כי לעורר עבר תעבורתי אשר אינו מצביע על היותו מסוכן לשלום הציבור וזאת בשונה מענייננו.

לאור כל האמור, נחה דעתי כי בדין נפסל רישיונו של המבקש וכי אין המקרה מצדיק קיצור הפסילה.

סוף דבר - אני קובעת כי החלטת הקצין הפוסל תיוותר על כנה.

תיק החקירה יושב למשיבה.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, א' אדר א' תשפ"ב, 02 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.