1. החלטה זו עניינה בקשת המאשימה להשבת הרכב שהיה תפוס, במסגרת תיק זה, ושוחרר על ידי הנאשם ביום 4.5.22.

2. כנגד הנאשם, הוגש ביום 13.1.22 כתב אישום בעבירות של סרוב לבדיקת שכרות לפי דרישת שוטר ונהיגה בזמן פסילה.

כעולה מכתב האישום, ביום 11.1.22, סמוך לשעה 19:30, נהג הנאשם ברכב פרטי, מסוג "מזראטי", מ.ר. 86-799-52, בכביש עירוני, בבית ג'אן. אותה עת נהג הנאשם כשהוא שיכור, בהיותו נתון תחת השפעת סמים מסוכנים, בכך שסרב לדרישת שוטר למתן דגימה לצורך איתור סמים בגופו. אותה עת נהג הנאשם כשהודע לו שהוא פסול במסגרת בפ"ת 1877-11-21, מיום 25.11.21, למשך תקופה של 60 יום, והיה עליו להפקיד רישיון נהיגה עד ליום 29.11.21, והנאשם לא הפקיד רישיונו.

הנאשם שוהה במעצר בית מלא, החל מיום 2.2.22, בהתאם להחלטת כב' השופט י' בכר.

3. ביום 24.1.22, תוקן כתב האישום על ידי המאשימה, והוספה בו בקשה לחילוט הרכב, מושא כתב האישום, ששימש את הנאשם לביצוע העבירה.

4. ביום 3.3.22, כפר הסנגור בעובדות כתב האישום, והתיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 24.7.22.

5. לאחר דיון זה הגיש הסנגור בתיק שלפני שתי בקשות כלהלן:

בקשה ראשונה, מיום 9.3.22, שעניינה בקשה להוצאת צו להמצאת מסמכים ומוצגים, הקשורה לעניין חילוט רכבים.

בקשה שניה, מיום, 18.3.22, להורות על שחרור הרכב התפוס, מהנימוקים הבאים:

א. נטען שהנאשם רכש את הרכב בסך של 200,000 ₪, בסיוע הוריו, ובמימון חברת מימון ישיר, יתרת המימון עומדת על סך של כ-140,000 ₪, ודמי ההחזר החודשיים שמשלם הנאשם עומדים על סך של 3,000 ₪. אי החזרת התפוס, נטען, מסבה לנאשם נזק כלכלי כבד, שאינו מידתי, נוכח ההחזרים החודשיים שעליו לשלם, ובהתחשב בירידת הערך של הרכב עד שיוכרע דינו.

ב. נטען שהיה על המאשימה להגיש בקשה לתפיסת הרכב, ולא להסתפק בהודעה על כך בכתב האישום המתוקן, ולו בשל כך יש להורות על החזרת התפוס לנאשם.

ג. נטען שבנסיבות העניין לא היה מקום לתפיסת הרכב, שכן אין מדובר בנאשם שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה, כי אם במי שנהג, לכאורה, בפסילה, בפעם השניה, ובנסיבות אלה המאשימה מעולם לא עתרה לחילוט הרכב.

יצוין שבשתי הבקשות נתתי החלטה לפיה על המאשימה להגיב בתוך זמן קצוב, אולם, מבדיקה עם מזכירות בית המשפט ומעיון בנט המשפט, לגבי המצאת החלטתי בבקשה לשחרור תפוס, עולה שעל פניו לא ניתן להוכיח שההחלטה נמסר כדין למאשימה.

יצוין שבכל הקשור לבקשה להמצאת מסמכים, מסרה המאשימה תגובתה.

6. ביום 6.4.22, בהעדר תגובת המאשימה לעניין הבקשה לשחרור התפוס, עתר הסנגור להורות על החזרת התפוס לנאשם, בציינו שהנאשם מצוי במעצר בית, אינו עובד, ונגרם לו נזק כלכלי משמעותי בעקבות תפיסת הרכב. בקשה דומה הגיש הסנגור ביום 4.5.22, תוך שציין שהמאשימה לא מסרה תגובתה, ויש לראות בכך כהסכמה לבקשתו, ולהורות על שחרור הרכב.

בהחלטתי, מיום 4.5.22, שניתנה בשעה 9:07, הוריתי כי בהעדר תגובת המשיבה במועד, אני רואה כהסכמה מצידה לאמור בבקשה, והוריתי על החזרת התפוס כמבוקש למבקש.

בעקבות החלטתי זו, במהלך יום הדיונים, ביום זה, נכנס לאולם הדיונים תובע מטעם המשיבה, וביקש מבית המשפט, בעיצומו של דיון אחר, לעכב את ביצוע ההחלטה בעניין שחרור התפוס, שניתנה בבוקר, אולם נמסר לו מפי מותב זה שבקשתו תדון בתום יום הדיונים מפאת העומס באולם.

במקביל לכך הגישה המאשימה, בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה במזכירות בית המשפט (בשעה 11:41), והודעת ערר ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת השחרור לבית המשפט המחוזי (בשעה 13:10).

בהחלטת בית המשפט המחוזי (משעה 13:42) נקבע שעל המאשימה לפנות תחילה לבית משפט קמא בבקשתה. נוכח החלטה זו, הגישה התביעה הודעה בהולה לבית המשפט המחוזי (בשעה 14:10), לפיה המשיבה פנתה לבית משפט קמא, אך בית המשפט סרב לתן החלטה עקב עומס ביומנו ועל כן יש לעכב את ביצוע ההחלטה עד לדיון בערר. נוכח האמור, הורה כב' השופט א' סלאמה, בהחלטתו (משעה 14:25), על עיכוב ביצוע החלטתי להחזרת הרכב עד למתן החלטה בבקשה שהגישה המאשימה לעיכוב ההחלטה, שתינתן ללא דיחוי.

נוכח החלטת בית המשפט המחוזי, קבעתי דיון במעמד הצדדים ליום 8.5.22.

ביום 6.5.22 הגישה המאשימה בקשה נוספת בה צוין שהרכב שוחרר על ידי הנאשם, לאחר מתן החלטת בית המשפט, בסתירה להחלטת עיכוב הביצוע עליה הורה בית המשפט המחוזי, ועתרה להורות לנאשם להשיב את הרכב כתפוס למשטרה, ולקיים דיון במעמד הצדדים, בנוגע לבקשת הנאשם לשחרור התפוס.

7. ביום 8.5.22 נערך לפני דיון בנוכחות ב"כ הצדדים.

הסנגור טען שנוכח שחרור הרכב על ידי הנאשם, טרם ניתנה החלטת העיכוב, הדיון בבקשה מתייתר ואין סמכות למותב זה להשיב המצב לקדמותו. לדבריו, בעקבות החלטת מותב זה לשחרר הרכב, שוחרר הרכב, באותו היום, לכל היותר עד השעה 13:00, לאחר שקיבל אישור בכתב ממשטרת כרמיאל לשחרורו, וטרם החלטת עיכוב הביצוע.

ב"כ המאשימה ציין, מנגד, שהחלטת מותב זה בעניין הבקשה לשחרור התפוס, שהגיש ב"כ הנאשם, לא הועברה למאשימה ולו הייתה מועברת המאשימה הייתה מוסרת תגובתה. עוד נטען שבקשה להחזרת תפוס הייתה צריכה להפתח בהליך שכותרתו "ה"ת", ומשהדבר לא נעשה לא נמסרה תגובתה כנדרש, אלא רק לאחר שהרכב הושב לנאשם.

המאשימה הוסיפה וטענה שהסנגור פעל בחוסר תום לב, עת ניהל בימים האחרונים עם המאשימה מו"מ לסיום התיק, ולא ציין דבר לעניין בקשתו לשחרור התפוס והעדר תגובת המאשימה בעניין זה.

לשיטת המאשימה, נוכח התנהלותה בתום לב, אין מקום שהרכב, שהוא יקר ערך, יוחזר לנאשם, שמסוכנותו גבוהה, ויגרם בכך עוול לאינטרס הציבורי.

המאשימה ציינה שיש לדחות את טענת הסנגור שלא ניתן להשיב את המצב לקדמותו, בהפנותה לפסיקה תומכת (ת/3). זאת ועוד, נטען שהרכב רשום על שם הנאשם ובבעלותו, המסוכנות שנשקפת ממנו גבוהה, ועל כן יש להשיב הרכב לידי המשטרה.

לעניין המסוכנות, הפנתה המאשימה את בית המשפט לגיליון הרשעותיו של הנאשם (ת/6), שכולל 2 מאסרים מותנים, בני 4 חודשים, שניתנים להפעלה בתיק זה, בגין עבירות חמורות. צוין שהנאשם רכש רכב נוסף, בחודש יוני 2021, ומאז ביצע, לכאורה, עבירות חמורות, ברכב שרכש, בתיקים נוספים שתלויים ועומדים נגדו, בתיק שמספרו 1874-11-21 (ת/4), ובתיק 4137-07-21 (ת/5).

נטען שבנסיבות אלה על האינטרס הציבורי לגבור על אינטרס הפרט, ויש להורות על החזרת הרכב למשטרה. לחלופין הציעה המאשימה שההגנה תשקול שחרור הרכב בתנאים שנקבעו בפסיקה, בהפנותה לע"ח 6668-07-21.

זאת ועוד, ב"כ המאשימה ציינה שבעת שהוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי עדיין לא היה ידוע לה כי הרכב שוחרר ורק בדיעבד נודע לה על שחרורו.

הכרעה

8. השאלה הנשאלת בענייננו היא האם בנסיבות העניין יש מקום להורות על השבת המצב לקדמותו, קרי, השבת הרכב לידי המשטרה, לאחר ששוחרר על ידי הנאשם.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבורה שיש להיענות לבקשת המאשימה, ולהורות על השבת המצב לקדמותו, מהטעמים הבאים:

א. כאמור מעלה, כעולה מבדיקה עם המזכירות, עולה על פניו שלא ידוע האם החלטתי בדבר הבקשה שהוגשה על ידי הנאשם לשחרור התפוס, הומצאה כדין למאשימה, והאם המאשימה הייתה מודעת לבקשה שהוגשה ולהחלטתי בעניינה.

החלטתי לשחרור הרכב, מיום 4.5.22, כאמור, התבססה על העדר תגובת המאשימה במועד, בה ראיתי כהסכמה מצד המאשימה לאמור בבקשה להחזרת התפוס.

בנסיבות בהן לא הוכח שהחלטת בית המשפט הומצאה למאשימה, הרי שאין לראות בהעדר תגובת המאשימה לעניין זה, כהסכמה מצידה לאמור בבקשה.

ב. אשר למסוכנות, כעולה מכתב האישום לנאשם מיוחסות שתי עבירות חמורות, לכאורה, שבוצעו ברכב, נהיגה בפסילה וסרוב לבדיקת שכרות, לאיתור סמים. זאת ועוד, המאשימה הגישה בדיון את גליון הרשעותיו של הנאשם (ת/6) וכעולה ממנו, המסוכנות שנשקפת מהנאשם גבוהה. הנאשם נוהג משנת 2016, וצבר לחובתו 6 הרשעות קודמות, בהן עבירות חמורות.

כך, בתיק שמספרו 2722-01-19, מיום 2.11.21, הורשע בעבירות של נהיגה בפסילה, רישיון רכב שפקע יותר מארבעה חודשים ועד שנה, ונהיגת טרקטורון כשהנוסע ללא קסדת מגן, בעטין הוטל עליו מאסר מותנה, בן 4 חודשים, בר הפעלה, ופסילה בת 5 חודשים.

בתיק שמספרו 5165-06-17, מיום 6.11.20, הורשע בשני אישומים שאוחדו בהם נהיגה במהירות מופרזת, ונהג חדש צעיר פחות מ-21 שה, מעל שני נוסעים ללא מלווה, בעטים הוטלו עליו מאסר מותנה נוסף, בן 4 חודשים, בר הפעלה ופסילה למשך 14 חודשים. כן לחובתו הרשעות בהתנהגות ללא זהירות בדרך, משנת 2020, נהיגה באור אדום, משנת 2020, ונהיגה במהירות מופרזת, משנת 2019.

הנאשם, בוותק נהיגה קצר יחסית, הספיק לצבור לחובתו עבר תעבורתי מכביד.

המקרה שלפני זהו האירוע השני, לכאורה, בו הנאשם נוהג בפסילה, כשלעבירה חמורה זו מתלווה, לכאורה, עבירה חמורה נוספת של סרוב לבדיקת שכרות, לאיתור סם, לפי דרישת שוטר. את העבירות ביצע הנאשם, לכאורה, בעת ששני מאסרים מותנים, בני 4 חודשים, מרחפים מעל ראשו.

עיון בתיקי המב"דים של הנאשם מעלה שהוגשו נגדו כתבי אישום בתיק שמספרו 1874-11-21, בעבירות, מיום 25.9.21, של סרוב לבדיקת שכרות, ורשיון רכב שפקע, בתיק שמספרו 4137-07-21, בעבירות, מיום 20.6.21, של אי ציות לשוטר במדים ונהיגה בקלות ראש בכך שנסע לאחור במהירות וסיכן שוטרים. המאשימה ציינה בדיון שבשני האישומים הללו נהג הנאשם ברכב אחר, שרכש טרם האירוע.

בתיק שמספרו 11273-04-20 הוגש נגדו כתב אישום, בגין מעורבות בתאונת דרכים, מיום 25.8.19, בה יוחסו לו עבירות של נהיגה בחוסר זהירות, מהירות בלתי סבירה וסטיה מקו נסיעה.

ג. במסגרת הדיון הצעתי לצדדים לנסות להגיע להבנות ולהגיע להסדר בכפוף לכך שהנאשם לא יעשה כל פעולה ברכב, לרבות מכירתו, נדחתה, והסנגור ציין בתגובה: "חוששני שפעולה כזו נעשתה". קרי, כעולה מדבריו, הנאשם אץ ומכר את הרכב.

הגם שלא הוגש לעיוני כל מסמך לעניין המכירה, אם הייתה כזו, אני סבורה שהתנהלות הנאשם, שאצה לו הדרך למכירת הרכב, כעולה מדברי סנגורו, זאת, בעת שהחלטות בית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע ההחלטה והחלטת מותב זה, לקיום דיון במעמד הצדדים, ביום 8.5.22, עמדו לנגד עיניו - נגועה בחוסר תום לב.

ד. אשר לטענת הסנגור שהרכב שוחרר טרם עיכוב הביצוע, ועל כן לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו, הרי שבמכלול הנסיבות שלפני, אין בידי לקבל טענתו זו.

העובדה שהנאשם הספיק לשחרר את הרכב זמן קצר טרם ניתנה החלטת העיכוב של בית המשפט המחוזי, אין בה כדי למנוע אפשרות השבת התפוס, ככל שקיימות נסיבות שמצדיקות זאת.

במכלול הנתונים שלפני, כשעל פניו עולה שהמאשימה לא ידעה על בקשת הנאשם להחזרת התפוס ועל החלטת בית המשפט בעניין זה, כשברכב, מושא הבקשה, בוצעו, לכאורה, עבירות שמסוכנותן גבוהה, ונוכח עברו התעבורתי המכביד של הנאשם, ותיקי המב"ד שתלויים ועומדים נגדו, שמעידים אף הם על מסוכנות גבוהה, לכאורה, שניבטת מהנאשם, אני סבורה שהאינטרס הציבורי בדבר שמירה על שלום הציבור, גובר על האינטרס הפרטי של הנאשם, ויש להשיב את המצב לקדמותו, כפי שהיה טרם מתן החלטתי לשחרור הרכב, כך שהרכב ששוחרר יושב למשטרה.

לאור האמור, אני מורה על השבת המצב לקדמותו. קרי, על הנאשם להשיב את הרכב למשטרת ישראל, בתוך 24 שעות.

אם הרכב לא יוחזר למשטרת ישראל, בתוך 24 שעות, משטרת ישראל תפעל לתפיסת הרכב במיידי.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט' אייר תשפ"ב, 10 מאי 2022, בהעדר הצדדים.