לפני: כב' השופטת רחל גרוס

פסק דין

לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 28.10.2021 אשר קבעה כי אין קשר סיבתי בין תאונת העבודה שעבר המערער ביום 25.6.20 לבין מחלת הפיברומאלגיה לה הוא טוען; וכי שיעור נכותו של המערער בגין כאב הגב עומד על 10% בהתאם לפריט ליקוי 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: "הוועדה").

טענות הצדדים

1. לטענת המערער, קיימת סתירה פנימית בין קביעת הוועדה שלפיה המערער אינו סובל מפיברומאלגיה ומאידך, כי לא קיים קשר סיבתי בין הפיברומאלגיה לבין התאונה הנדונה. ככל שהוועדה סבורה כי המערער אינו סובל מפיברומיאלגיה, אזי היא לא יכולה לקבוע כי אין קשר סיבתי בין הפיברומיאלגיה לבין התאונה. קביעת הוועדה השוללת קשר סיבתי חוסמת מהמערער את האפשרות להגיש בעתיד תביעה להחמרת מצב ביחס לאבחנת הפיברומיאלגיה. זאת ועוד, ככל שהוועדה סבורה כי המערער סובל מתסמונת כאב כתוצאה מהתאונה, היה עליה להעניק לו נכות בהתאם. קביעת הוועדה להעניק למערער נכות בגין כאב הגב, היא קביעה בתחום האורתופדי ולא בתחום הראומטולוגי/פנימי.
2. לטענת המשיב, הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים בתיקו של המערער ובדקה את המערער בדיקה קלינית וקבעה כי אין המדובר בפיברומאלגיה, אלא בתסמונת כאב ולכן דחתה את הקשר הסיבתי בין הפיברומאלגיה לבין התאונה הנדונה. בתשובת הוועדה מקופלת התייחסות לתסמונת הכאב, אשר לפי קביעת הוועדה היא חלק ממצבו הרפואי הכללי של המערער ללא קשר לתאונה. כמו כן, תסמונת הכאב והפיברומאלגיה הן מחלות קרובות ולכן יש לראות בשלילת הוועדה את הקשר הסיבתי ביחס לפיברומאלגיה גם כשלילת הקשר הסיבתי לתסמונת הכאב.

דיון והכרעה

1. הוראות סעיף 213 לחוק הביטוח לאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק") קובעות כי החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית-הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, כאשר במסגרת סמכותו של בית-הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד בוחן בית-הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק; חרגה מסמכותה; שקלה שיקולים זרים; או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.
2. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים בהיותה גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשר היא חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) שם/1318-01 עטיה נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). בעניין זה נפסק להלכה כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).
3. ממצאי בדיקתו הקלינית של המערער על ידי הוועדה תועדו בפרוטוקול הוועדה כך:

"תלונות של רגישות בצוואר ובגב המותני, ביצע MRI אשר מראה שינויים ניווניים עם בלטים במס' רב של גבהים. ידוע על כאבי צוואר עם נוירולוגיה אוקסיפיטלית טרם התאונה. מטופל בנוגדי דלקת עקב כאבי צוואר מ 2015.

בבדיקה – צוואר: לציין גוף מפותח מהרגיל, אין ספאזם צווארי, מבצע מעברים ללא הפרעה, תנועות צוואר: פלקציה עד לחזה, אקסטנציה סיבוב והטיה בטווח מלא, כוח 5/5 בחגורת הכתפיים. מבחן ספרלינג שלילי. מבחן לרמית שלילי.

פלקציה קדמית בעמידה 90 מעלות, סיבוב הטיה ואקסטנציה מלאים ללא פחת נוירולוגי. טוען בעיקר לכאב בזמן תנועה.

פנימאי – הציג ניירת מראומטולוג שמציין שנה לאחר התאונה שהתפתחו כאבם דיפוזיים ונמצא במרפאת כאב וקנביס רפואי הומלץ ע"י מרפאת כאב ולא ע"י ראומטולוג. ידע לציין שנבדק ב 18 נקודות בגופו ושנמצאו כאבים.

הראוטולוג מציין שיתכן ומדובר בפיברומיאלגיה".

1. מסקנות הוועדה פורטו בפרוטוקול הוועדה כך:

"מבחינה פנימית – הוועדה אינה מתרשמת שמדובר בפיברומיאלגיה אלא בתסמונת כאב כתוצאה מחבלות שונות בתאונה אצל חולה עם רקע של הפרעה התפתחותית ודיסטומיה ולכן קובעת שאין קש"ס בין התאונה הנדונה לפיברומיאלגיה.

מבחינה אורטופדית הוועדה קובעת נכות תפקודית בשיעור 10% בגין רגישויות אותן מתאר בעיקר בגב המותני".

1. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל.
2. אכן כטענת המערער קיימת סתירה לוגית בהחלטת הוועדה. הוועדה קבעה כי "אינה מתרשמת שמדובר בפיברומיאלגיה" כך שלא נהיר כיצד נקבע על ידה "שאין קש"ס בין התאונה הנדונה לפיברומיאלגיה". ככל שהוועדה סבורה כי המערער אינו סובל מפיברומאלגיה, שומה עליה לקבוע כי היא אינה מעניקה לו נכות בגין ליקוי זה ולא לשלול את הקשר הסיבתי בין הליקוי (אשר אינו קיים לפי קביעתה) לבין התאונה הנדונה ובכך לסתום את הגולל לעניין החמרה עתידית, ככל שתהיה, בתחום זה.
3. כמו כן, הוועדה קבעה כי היא מתרשמת שהמערער סובל מתסמונת כאב "כתוצאה מחבלות שונות בתאונה אצל חולה עם רקע של הפרעה התפתחותית ודיסטומיה" (ההדגשה אינה במקור). משמצאה הוועדה כי המערער סובל מליקוי של תסמונת כאב כתוצאה מהתאונה, היה עליה לדון בשאלה אם יש לקבוע למערער נכות בגין ליקוי זה ובהתאם לכך לקבוע את שיעור נכותו של המערער ביחס לליקוי.
4. אין בידי לקבל את טענות המשיב כי בקביעת הוועדה לעניין הפיברומיאלגיה מקופלת גם קביעתה לעניין שלילת הקשר הסיבתי גם בנוגע לתסמונת הכאב שכן כאמור, הוועדה קבעה מפורשות כי תסמונת הכאב היא "כתוצאה מחבלות שונות בתאונה" ועל קביעותיה להיות ברורות ונהירות ולא באופן בו ניאלץ להסיק מסקנות מה מקופל בהחלטותיה ומה לא. זאת ועוד, טענות המשיב לעניין הקרבה הרפואית בין הפיברומיאלגיה לבין תסמונת הכאב, הן טענות רפואיות שאין לבית הדין להידרש להן.
5. אכן, עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה העניקה למערער נכות בגין כאב בגב בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 35(1)(ב) לתקנות אך עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי נכות זו ניתנה בתחום האורתופדי ולא בתחום הראומטולוגי.

סיכומו של דבר

1. על יסוד האמור לעיל, עניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים מיום 28.10.2021 על מנת שתפעל כדלקמן:
   • • 1. תעיין בקביעתה בפרוטוקול כי המערער אינו סובל מפיברומאלגיה "הוועדה אינה מתרשמת שמדובר בפיברומיאלגיה..." ותשקול בשנית קביעתה כי אין קשר סיבתי בין התאונה הנדונה לבין פיברומיאלגיה.
       2. תעיין בשנית בקביעתה בדבר קיומה של "תסמונת כאב, כתוצאה מחבלות שונות בתאונה אצל חולה עם רקע של הפרעה התפתחותית ודיסטומיה ", ותבחן האם יש באמור כדי להעניק למערער נכות בגין תסמונת הכאב האמורה.

המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון בפני הוועדה, בעילת ההחזרה.

הוועדה תפרט ותנמק החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה.

1. משעה שהערעור התקבל, המשיב יישא בהוצאות המערער בסכום של 2,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין לידיו, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

12937כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30  יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ד' כסלו תשפ"ג, (28 נובמבר 2022), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.