ת"א 33255-01-22 משה ואח' נ' פולדיאן ואח'

בפני כב' השופטת נאוה ברוורמן

העתק החלטת בית משפט מיום כ"ז סיוון תשפ"ב 26 יוני 2022

בפני בית המשפט בקשת הנתבעים (להלן: "המבקשים") לתיקון כתב התשובה שהוגש על-ידי התובעים (להלן: "המשיבים"), על דרך של מחיקת סעיף ונספח מכתב התשובה, בטענה שהם כוללים טענות עובדתיות חדשות, אשר זכרן לא בא בכתב התביעה ויש בהן להרחיב את עילות התביעה ולפגום בתקינות ההליך והגינותו. המבקשים מפנים לתקנה 18 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018 (להלן: "התקנות"), לפיה אין לכלול טענה חדשה.המדובר בנספח 1 לכתב התשובה - חוות דעת האדריכל יעקובוביץ מיום 19.05.22, במסגרתה נטען לראשונה שבעיר היתה מדיניות של ועדה ספציפית, מכוחה ניתנו הקלות בניה (להלן: "חוות הדעת השניה"). זאת, בעוד בכתב התביעה, אשר נסמך על חוות דעת האדריכל, נטען שבשנת 2015 היתה הוראת שעה לשנה זו בלבד ומכוחה היו המבקשים צריכים לפעול (להלן: "חוות הדעת הראשונה").
כתב התביעה נסמך על חוות הדעת הראשונה - על הוראת השעה הנטענת ועתה, בכתב התשובה, מעלים טענה בדבר מדיניות ועדה. המבקשים לא התייחסו לכך במסגרת כתב ההגנה, קרי - למדיניות הועדה הנטענת בחוות הדעת השניה, אלא רק להוראת השעה שנטענה בחוות הדעת הראשונה.
בנסיבות, אינם יכולים להתייחס לחוות הדעת השניה ולסעיף 5 לכתב התשובה. לפיכך, יש למחקם.
בצד זה, עותרים להוצאות ושכר טרחת עורכי-דינם.

בתשובתם, טוענים המשיבים כי לא הועלתה עילת תביעה חדשה ובבקשה לא מצוינת ה"עילה חדשה" הנטענת. כתב תשובה נועד להעלות עובדות, אשר מהוות מענה לטענות ההגנה שעלו, בהתאם ללשון תקנה 18 לתקנות. המשיבים מפנים למגוון הטענות שהעלו בכתב התביעה (סעיפים 7 א'-ה). בכתב ההגנה מיקדו הנתבעים את טענותיהם בטענה אחת מכלל טענות התובעים והיא הטענה לעניין הוראת השעה ותוקפה. בכתב התביעה טענות התובעים לא נטענו רק בקשר להוראת השעה, אלא בקשר לכלל המשמעויות של רשלנות הנתבעים באי הגשת התכניות במועד והתנהלותם בעצלתיים, כנטען.
לשיטתם, חוות הדעת עונה ומבהירה טענות בכתב ההגנה. כתב התביעה וחוות דעת שצורפה אינן עוסקות רק ב"חוק שבס" ותוקפו (אליהן התייחסו הנתבעים בהגנתם), אלא לכלל העובדות הרלבנטיות לרבות מדיניות הוועדה.
עולה בבירור כי לא זאת בלבד שטענות התובעים בכתב התשובה ובחוות הדעת שצורפה אינן סותרות את הנטען בכתב התביעה וחוות הדעת, אלא מבהירות את הדברים על מנת לאפשר בירור מלא של הטענות וכלל העובדות והשאלות הרלבנטיות לצורך מתן הכרעה נכונה וצודקת בתביעה.
ודוק, טענות אלה מחזקות את הטענות בכתב התביעה לעניין רשלנות הנתבעים ומחדליהם; לאמור, נועדו לביסוס עילת תביעה שנטענה ופורטה בכתב התביעה ולא לשם ביסוס עילת תביעה חדשה.
על כן, עותרים המשיבים לדחות את הבקשה תוך חיוב בהוצאות התשובה ובשכר טרחה.

לאחר עיון בטענות הצדדים, דין הבקשה - דחייה.
סעיף 18 לתקנות קובע כך - "[...] כתב תשובה לא יכלול נימוק תביעה חדש או כל טענה שאינה מתיישבת עם טענותיו הקודמות של בעל דין; [...]".
בפנינו כתב תשובה קצר. אכן, צורפה חוות הדעת השניה ובסעיף 5 נכתב כי בכל הנוגע לטענות המקצועיות, מפנים לחוות הדעת המשלימה השוללת את טענות הנתבעים בכתב ההגנה ומחזקות את חוות-הדעת כפי שצורפה לכתב התביעה.
מעיון בחוות הדעת השניה עולה כי יש התייחסות ל"חוק שבס" הארצי ובמקביל - יש התייחסות לועדה ספציפית, כאשר סעיף 2 לחוות הדעת המשלימה מתייחס לכתב ההגנה שהוגש. כמו כן, סעיף 7 מתייחס לחוות הדעת הראשונה.
בהינתן שמבקשים הכחישו את עובדות כתב התביעה (רישא כתב ההגנה), תינתן להם האפשרות בהמשך, להעלות טענותיהם, הן במסגרת חוות דעת והטענות בעניין יישמרו להם.
הוגשה תשובה מפורטת. בהתאם לתקנה 53 לתקנות, היות והבקשה נדחתה- המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים על סך של 1,500 ש"ח אשר ישולמו בתוך 30 ימים.