19 ינואר 2023

1. ביום 18/01/2022 הגיש התובע תביעה נגד הנתבעת בשל זכויות המגיעות לו עקב עבודתו אצל הנתבעת וסיומה.

2. הנתבעת נדרשה להגיש כתב הגנה תוך 30 ימים מיום שנמסרו לה כתבי בי-דין, וחרף העובדה שאלה נמסרו לה ביום 23/02/2022, לא הגישה כתב הגנה.

 3. ביום 03/04/2022 הגיש ב"כ הנתבעת בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה , ובית הדין נתן החלטתו כי כתב ההגנה יוגש עד ליום 30/04/2022. משלא הוגש כתב הגנה, ביום 25/12/2022 ביקש התובעת כי יינתן כנגד הנתבעת פסק דין בהיעדר הגנה. ביום 26/12/2022 בקשתו הועברה לתגובת הנתבעת, התקבלה אצל בא כוחה בהודעה באתר ונצפתה על ידו עוד באותו היום. בחלוף המועד להגשת תגובה ומשלא הוגש כתב הגנה עד עצם היום הזה, ובהתאם לסמכות הקבועה בתקנה 43 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, ניתן בזאת פסק דין על יסוד כתב התביעה.

4. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע:

א. פיצויי פיטורים בסך 6,693 ₪.

ב. אי הפרשות לפנסיה בסך 3,466 ₪.

ג. אי מתן הודעה מוקדמת בסך 6,094 ₪.

ד. שעות נוספות בסך 129,537 ₪.

ה. דמי חופשה בסך 9,210 ₪.

ו. דמי הבראה בסך 9,167 ₪.

ז. דמי חג בסך 6,371 ₪.

ח. שי לחג בסך 1,333 ₪.

ט. חלף השתלמות בסך 3,809 ₪.

י. דמי נסיעות בסך 2,150 ₪.

יא. אי מתן הודעה לעובד בסך 4,000 ₪.

יב. מסירת תלושים לא נכונים בסך 3,000 ₪.

יג. אש"ל 36,190 ₪.

לסכומים האמורים יוספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

5. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד והוצאות משפט, בסך כולל של 5,000 ₪ תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ו טבת תשפ"ג, (19 ינואר 2023), בהעדר הצדדים.