לפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין עבירת מהירות מסוג ברירת משפט, שנאכפה באמצעות מערכת מדידה א-3 .

לאחר עיון בטיעוני הצדדים בכתב, לא מצאתי צידוק לזמן לדיון.

סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי מסדיר את סדרי הדין בגין עבירות מסוג ברירות משפט והפעולות מכוחו מוגבלות בזמן מטעמי יעילות וסופיות הדיון.

השיקולים שעל בית המשפט להפעיל בבואו לבחון בקשה להארכת מועד להישפט הם אותם

שיקולים שעל בית המשפט לשקול בבקשות לפי סעיף 130 לחסד"פ (עיין: רע"פ 9303/16 אורגל נ'
מדינת ישראל (21.12.16) ,רע"פ 8353/12 קרן בן ישראל נ' מ"י, הש' א. שהם, 29.11.12, רע"פ
1260/09 שלבי עאטף סעיד נ' מ"י , הש' ס. ג'ובראן, 2.6.09, ע "פ (ב"ש) 7270/05 אלעסם דאהש
ואח' נ' מ"י , הש' א. יוסף, 18.8.05 , עפ"ת 13936-05-11 מלמד נ' מ"י , הש' כ. סעב, 11.6.11 ).

המבקשת שהינה חברה ששכרה רכב על שמה והעבירה הרכב לשימוש אחד ממנהליה, עותרת לבטול ההרשעה בטענה, כי לא קיבלה את הדוח המקורי וכי יש לשייך הדוח למבצע העבירה בפועל ולא להשית הקנס על המבקשת.

המבקשת צירפה לבקשתה דרישת תשלום מהמרכז לגביית קנסות ממנו עולה, כי לדוח התווספה ריבית פיגורים.

המבקשת לא צרפה לבקשה פרטי הנהג או תצהיר שלו או מסמכים הקושרים אותו לשימוש ברכב במועד הארוע למרות חלוף הזמן ממועד העבירה עד למועד הגשת הבקשה אף שמידע שכזה אמור להיות ברישומיה וראוי היה כי יצורף לבקשה.

למרות האמור לעיל, בתגובתה ציינה המאשימה, כי תסכים לבקשה לצורך הסבה ובלבד שיוגש תצהיר נהג הלוקח אחריות על ביצוע העבירה.

נוכח התגובה ניתנה החלטה ביום 6.2.22 אך המבקשת לא פעלה כמתבקש ולא הוגש תצהיר הנהג בפועל עד למועד כתיבת החלטה זו .

מעיון בתיק עולה, כי החלטת בית המשפט הודעה למבקשת טלפונית על ידי מזכירות בית המשפט ביום 20.02.22.

כך או כך, בגין הדו"ח השתכללה הרשעה זה מכבר ורואים את הנהג כמי שהודה ונגזר דינו (עיינו: רע"פ 8927/07, רע"פ 10200/07, רע"פ 2096/07).

יש לזכור כי , טענה כי אחר נהג, כשלעצמה, אין בה ללמד בהכרח, על עיוות דין ואין בה להוביל לביטול הרשעה ללא תלות בזמן [עיין: רע"פ 9303/16 אורגל נ' מדינת ישראל (21.12.16), רע"פ 2340/15 יניב דב חיים קליין נ' מ"י, הש' ח. מלצר, 18.5.16), רע"פ 7709/13 סאסי נ' מדינת ישראל (28.11.13), רע"פ 3698/17 יוסופוב נ' מדינת ישראל (7.5.17)].

בית המשפט העליון קבע כי היענות לבקשה לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות תוביל לכך שבקשות יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה (עיין: רע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 27.12.11, רע"פ 9565/11 עופר וינברג נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 16.1.12).

אין המפורט בבקשה כדי להניע את ההליך הפלילי מחדש.

אין עיוות דין.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ג אדר ב' תשפ"ב, 16 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.